שות דבר אברהם חלק א, סימן יג אות ד
וע“ד הא דאמרינן במגילה (ד ז' ב"ע ) אביי בר אבין מחלפי סעודותייהו להדדי , וכתב הר"ן וז"ל הוו מחלפי סעודותייהו להדדי לא היה לאחד מהן כדי שיוכל לשלוח לחבירו ולהשאיר לעצמו ולפיכך היו שולחי כל אחד סעודתזה לזה .עכ“ל ובאחד מספרי זמננו דייק בלשו הר"ן למה הוצרך להוסיף על דברי הש“ס שהיו שולחין כ"א סעודת זה לזה דלדברי הש"ס י"ל שהיו מחליפין בעצמו, ועל יסוד זה חידש דמוכח דסובר הר"ן דבעינן שישלח המנות ע"י שליח דוקא כדכתיב ומשלוח מנות ואם מוסר בעצמו המנות לרעהו לא יצא, והעיר דלפי"ז ראוי לדקדק שלא לשלוח המנות ע"י קטנים כנהוג משום דלאו בני שליחות נינהו .
(טו) כֵּיצַד חוֹבַת סְעֵדָּה זוֹ. שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וִיתַקֵּן סְעֵדָּה נָאָה כְּפִי אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ. וְשׁוֹתֶה יַיִן עַד שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר וְיֵרָדֵם בְּשִׁכְרוּתוֹ. וְכֵן חַיָּב אָדָם לִשְׁלֹחַ שְׁתֵּי מְנוֹת בָּשָׂר אוֹ שְׁנֵי מִינֵי תַּבְשִׁיל אוֹ שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין לַחֲבֵרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט יט) "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ", שְׁתֵּי מָנוֹת לְאִישׁ אֶחָד. וְכָל הַמַּרְבֶּה לִשְׁלֹחַ לְרֵעִים מְשֻׁבָּח. וְאִם אֵין לוֹ מַחֲלִיף עִם חֲבֵרוֹ זֶה שׁוֹלֵחַ לְזֶה סְעֵדָּתוֹ וְזֶה שׁוֹלֵחַ לְזֶה סְעֵדָּתוֹ כְּדֵי לְקַיֵּם וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ:
(15) How is the obligation of this meal? That one eat meat and prepare as pleasing a meal as his hand can [afford]. And he should drink wine until he becomes intoxicated and falls asleep from his intoxication. And likewise is a person obligated to send two portions of meat or two types of dishes or two types of food to his fellow, as it is stated (Esther 9:22) "and sending portions, one man to another" — two portions to one man. And anyone who increases sending to friends is praiseworthy. And if he has no [means to do this], he should trade with his fellow: This one sends his meal to that one and that one sends his meal to this one — in order to fulfill, "and sending portions, one man to another."
(ד) חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד וכל המרבה לשלוח לריעים משובח ואם אין לו מחליף עם חבירו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו: הגה ויש לשלוח מנות ביום ולא בלילה (מדברי הרא"ש פ"ק דמגילה) ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו יצא ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש. ואשה תשלח לאשה ואיש לאיש אבל לא בהיפך שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין אבל במתנות לאביונים אין לחוש:
(4) One must send to his fellow two portions of meat, or foodstuffs, as it says (Esther 9:19) "And send portions, man to his fellow." Two portions to one man [is the obligation]. And anyone who send more to his fellows is praiseworthy. If he has none, he can trade with his fellow, this one sending to that one his meal, and this one sending to that one his meal, so that they can fulfill "And send portions, man to his fellow." RAMA: And some send the portions during the day and not at night (from the Rosh, first chapter of [Bavli] Megilla). And if one sends portions to his fellow, but he doesn't want to accept them, or he forgives him [his obligation], he fulfills [his obligation nonetheless]. And a woman is obligated in [sending] portions to the destitute and sending portions [to one's fellows] like a man is. A woman sends to a woman, a man to a man. But not the other way, so that a man does not come to send it to a widow, and it will come to a possibility of kiddushin [having been enacted]. But portions to the destitute one should not worry [about this possibility].
תרומת הדשן סימן קיא
שאלה: בני אדם השולחים לחביריהם בפורים חלוקים וסדינים וכה"ג, יוצאים ידי משלוח מנות או לאו?
תשובה: יראה דאין יוצאים בהן דנראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא.
כמשמע /כדמשמע/ בגמ' פ"ק /מגילה ז ע"ב/ דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפים סעודותייהו בהדדי,
ונפקי בהכי משלוח מנות. אלמא דטעמא משום סעודה היא.
R. Israel Isserlin (14th C. Germany)
Question: People who send their friends clothing and sheets on Purim, have they fulfilled Mishloach Manot?
Answer: It appears that they have not fulfilled their Mitzvah because the reason for sending out Mishloach Manot is to ensure that everyone has enough for their meal, like we see implied in Megillah 7b, that Abaye Bar Avin and Rav Chanina Bar Avin would trade their meals and fulfill Mishloach Manot. It must be the reason is because of the meal.
ספר כלבו סימן מה
וסעודת פורים שחל להיות בשבת מאחרין אותה ואין מקדימין והטעם שאין עושין אותה בשבת משום דלא מצי
לקיומי ומשלח מנות
Kol Bo 45
The meal of Purim if it falls on Shabbat is pushed off, and not made early. And the reason we don't do it on Shabbat is because you cannot fulfill Mishloach Manot on Shabbat.
פרי חדש אורח חיים סימן תרצה:ד
ואם שולח מנות לרעהו וכו' או מחל לו יצא. תימא, דזה מנין לו
R. Chezkiyah de Silva (17th C. Italy)
"And if one sent to one's friend [and they refuse it] you have fulfilled your obligation" - This is surprising, where did he get this from?
קרבן נתנאל מסכת מגילה פרק א:ז
[ט] שתי מנות לאיש אחד. ואם שלח לרעהו והוא אינו רוצה לקבל או מוחל לו יצא. כ"כ רמ"א בהג"ה ס"ס תרצ"ה.
וכתב עליו פ"ח תימה דזה מנין לו. ובד"מ לקח דין זה ממהר"י ברי"ן. והביא ראיה לדבריו ממס' נדרים דף ס"ג.
האומר לחבירו קונם אם אין אתה בא ונוטל לבנך כור א' של חטין ושתי חביות של יין הרי זה יכול להפר נדרו שלא
ע"פ חכם ויאמר לו כלום אמרת אלא מפני כבודי זהו כבודי וכתב הרשב"א הטעם דבקיום המעשה שייך למימר
הריני כאילו התקבלתי שאפי' היה מקבל ממנו היה יכול להחזיר לו. א"כ מעכשיו יכול לומר לו הריני כאלו נתקבלתי
והחזרתיך
R. Nathaniel Weil (18th C. Germany)
"Two items to one person. And if you send to a friend who refuses to accept it you have fulfilled your obligation." Thus writes the Rema. And the Pri Chadash wrote on this that it is a wonder where he get this from. And in the Darkei Moshe this law is cited to the Mahari Brin. And a proof is brought for his position from the Gemara in Nedarim 63a: One who vows that their friend cannot receive benefit from them unless they accept a gift, the friend can nullify the vow without receiving anything, because he can say "this is for my honor, and this is for my honor." And the Rashba writes the reason is because the action is attributed, and he can say "it is as if I received it," because even if he accepts it he could always return it. That being the case, from now one he is able to say "I am as if I have received it and returned it"
מנות הלוי של ר׳ שלמה הלוי אלקבץ
עוד הוסיפו, ומשלוח מנות וגו' כי זה רומז כי הם באגודה אחת ובאהבה ואחוה היפך מה שאמר הצר הצורר 'מפוזר ומפורד'
Trade meals - They would eat by this one this year, and the other next year
ב"ח אורח חיים סימן תרצה
אבל רש"י ז"ל כתב וזה לשונו מחלפין סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חבירו עמו עכ"ל
ומשמע שרוצה לומר שלא היו שולחין זה לזה ופשיטא שאין שנה שניה מועיל להוציא את חבירו ידי חובת משלוח
מנות משנה שעברה אלא כך הוא הפירוש דכיון דטעם משלוח מנות הוא כדי שיהא שמח ושש עם אוהביו וריעיו
ולהשכין ביניהם אהבה ואחוה וריעות אם כן אם יסעוד אחד עם חבירו ורעהו הרי הם בשמחה ובטוב לב משתה יחד ופטורים הם מעתה מחיוב משלוח מנות והוא הדין בשנה שניה
R. Joel Sirkes (17th C. Poland)
But Rashi writes.... etc.
And it sounds that he means they didn't send each other their meals every year, rather, this is what he means. Since the reason for Mishloach Manot is to be happy and celebrate with loved ones ad friends, and to inculcate amongst them love and brotherhood and fidelity, therefore, if you one has a meal with their friends, they are happy and of a good heart together, and they are exempt from now on from the obligation of Mishloach Manot, and so too next year.
שו”ת חתם סופר א:קצו
וא"כ יפה כתב פרי חדש מנ"ל לרמ"א דכוונת מתקני משלוח מנות היינו מרדכי ובית דינו אי הי' לצורך המשלח או לצורך מי שנשלח לו.
R. Moses Sofer (18th C. Germany)
And if so, it is good what the Pri Chadash wrote, where does the Rema get this from. His intent is, those who established the Mitzvah of Mishloach Manot– namely, Mordechai and his court– did they establish this Mitzvah for the sake of the sender or the receiver?
שו"ת כתב סופר אורח חיים סימן קמא
ב) מה שנסתפקת מי ששולח מנות לרעהו ואין המקבל יודע מי שלח לו אם יוצא המשלח מצות משלוח מנות לפום
רהיטא נ"ל דתלי' בטעמא, לטעמא דתה"ד דמצות מ"מ כדי למלאות חסרון מי שאין לו מסתבר דיוצא גם כשאין
חבירו יודע מי ששלח לו סוף כ"ס הגיע לתכלית המכוין ויש מצוה ביותר כעין מצות צדקה דאמר ר"ח ה"ד מצות
צדקה שא"י ממי נטלה כדי שלא לבייש, אבל לטעמא משום חיבה שלום וריעות וכן משמע לשון איש לרעהו בוודאי
א"י כשאין המקבל יודע מי המשלח דאין שלוח כזה דרך חיבה וריעות ואינו מקרב לבבות, וכיון שהחזקנו דינו של
הרמ"א דיוצא כשאין מקבלו וכטעמא דמ"מ משום חבה וריעות ממילא נשמע דא"י כשאין המשלח יודע מי שלח לו
כנלפע"ד:
R. Avraham Shmuel Binyamin Sofer (19th C. Hungary)
That which I was unsure about one who receives Mishloach Manot and doesn't know who sent it, if the sender has fulfilled their Mitzvah or not, it appears that would be dependent upon the reason for the Mitzvah. According to the Trumat HaDeshen, the Mitzvah is to fill in anyone's lacking who might not have a meal, it makes sense that even if you don't know who gave it you'd fulfill it. And in fact it would be the preferable way to do that Mitzvah, like Tzedakah where the best way to do it is anonymously as not to embarass. But according to the reason that it's about love and peace and friendship, and this is indicated by the language of "man to his friend," certainly you cannot fulfill that when the receiver does not know who sent it, for this is not the way of friendship and doesn't bring people closer. And since we hold like the Rema that if one refuses your gift you have fulfilled your obligation, we must hold it is because of friendship and community, and defacto you cannot send anonymous Mishloach Manot. Such is my opnion.