דף פ"ד

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

שבת פ״ג ב:ו׳

שנינו במשנה: מַתְנִי׳ מִנַּיִן לִסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם״.

Shabbat 83b:6

MISHNA: This is another mishna that digresses from the central topic of this tractate. It, too, is based on an allusion from the Bible. From where is it derived that the ship is ritually pure, in the sense that it cannot become impure? As it is stated: “The way of a ship in the midst of the sea” (Proverbs 30:19).

שבת פ״ג ב:ז׳

גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא, אֳנִיָּה בְּלֶב יָם הִיא! הָא קָא מַשְׁמַע לַן כְּיָם: מָה יָם טָהוֹר — אַף סְפִינָה טְהוֹרָה........ הכוונה למה שנרמז במשנה הוא שכמו שהים הוא טהור (לא מקבל טומאה), כך גם הספינה אינה מקבלת טומאה.

Shabbat 83b:7

GEMARA: The allusion in the mishna requires clarification. The verse appears to state the obvious. Of course a ship is in the midst of the sea. Rather, this verse teaches us an allusion that the legal status of a boat is like that of the sea. Just as the sea is ritually pure and cannot become impure, so too, a boat is ritually pure and cannot become impure. It was taught in a baraita that Ḥananya says: This halakha is derived from the halakha of a sack, as the impurity of wooden vessels is likened to the impurity of a sack. Just as a sack, which can become ritually impure, is carried both full and empty, so too, any object that is carried both full and empty can become ritually impure. This is to exclude a ship, which is not carried on land full and empty, as due to its weight it cannot be carried full.

אך אם נשתמש בדרך ההשוואה הזו, הנגיד שגם הנשר טהור (לא מקבל טומאה)? כאמור באותו פסוק:

משלי ל׳:י״ט

דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר ׀ בַּשָּׁמַיִם֮ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ עֲלֵ֫י צ֥וּר דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃

Proverbs 30:19

How an eagle makes its way over the sky; How a snake makes its way over a rock; How a ship makes its way through the high seas; How a man has his way with a maiden.

והרי ידוע שאוויר השמים - אינו מקבל טומאה (כמו הים).

אז כמו שערכו את ההשוואה בין ה אֳנִיָּ֥ה ל- יָ֑ם, צריך לערוך השוואה בין ה נֶּ֨שֶׁר ׀ ל- שָּׁמַיִם֮ !

קושייה ב

שבת פ״ד א:ד׳

וּמִדְרַס כְּלִי חֶרֶס, מְנָלַן מנין לנו שהוא דְּטָהוֹר? אָמַר חִזְקִיָּה, דְּאָמַר קְרָא: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב ״, מַקִּישׁ מִשְׁכָּבוֹ לוֹ (מושווה המושב ליושב): מָה הוּא אִית לֵיהּ טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה כמו שהזב צריך היטהר במקווה — אַף מִשְׁכָּבוֹ נָמֵי אִית לֵיהּ טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה כך גם מושבו צריך לעבור טהרה במקווה.

(וכיוון שכלי חרס לא מיטהרים במקווה, לא מתקיימת ההשוואה ואינם מקבלים טומאה)

Shabbat 84a:4

The Gemara questions what was stated: And from where do we derive that with regard to impurity imparted by treading, an earthenware vessel is ritually pure? Ḥizkiya said: It is as the verse states: “And whoever touches his bed shall wash his clothes, and bathe himself in water, and be impure until the evening” (Leviticus 15:5). The verse juxtaposes his bed to himself. Just as he has the possibility of purification through immersion in a ritual bath, so too, his bed is referring to a vessel that has the possibility of purification in a ritual bath. Since an impure earthenware vessel cannot be purified in a ritual bath, unlike other vessels, it does not become ritually impure when a zav lies on it.

עם זאת, כתוב בפסוק אחד קודם לכן (בספר ויקרא):

ויקרא ט״ו:ד׳

כָּל־הַמִּשְׁכָּ֗ב אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֥ב עָלָ֛יו הַזָּ֖ב יִטְמָ֑א וְכָֽל־הַכְּלִ֛י אֲשֶׁר־יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖יו יִטְמָֽא׃

Leviticus 15:4

Any bedding on which the one with the discharge lies shall be unclean, and every object on which he sits shall be unclean.

ולשון כָֽל בא להכליל.

לכן אם לפי חזקיה כלי חרס אינם מקבלים טומאת מדרס, הם פשוט אינם יכולים להיחשב כ "מִּשְׁכָּ֗ב" או "כְּלִ֛י אֲשֶׁר־יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖יו (הזב)" .

(כיוון שהדבר יסתור את דברי התורה)

ולכן אינם יכולים לשמש מושב לזב כלל !