דף פ"ב

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

שבת פ״ב א:ג׳

הָיוּ לְפָנָיו (לפני אדם המתפנה לעשות צרכיו) צְרוֹר וָחֶרֶס, רַב הוּנָא אָמַר: מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר וְאֵין מְקַנֵּחַ בַּחֶרֶס (כדי שלא ייסתכן), וְרַב חִסְדָּא אָמַר: מְקַנֵּחַ בַּחֶרֶס וְאֵין מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר (כדי לא לבוא לידי טלטול בשבת. כי לחרס אין תורת כלי עליו, והוא מוקצה).

Shabbat 82a:3

The Gemara continues to discuss these halakhot. Rav Huna said: One who relieves himself and needs to wipe and has before him a stone and an earthenware shard, wipes with the stone and does not wipe with the earthenware shard, since he might injure himself. And Rav Ḥisda said: He wipes with the earthenware shard and does not wipe with the stone, which is set-aside. The Gemara raises an objection from a baraita: If one had before him a stone and an earthenware shard, he wipes with the earthenware shard and does not wipe with the stone. That is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna. Rafram bar Pappa explained it before Rav Ḥisda in accordance with the opinion of Rav Huna: It is not referring to earthenware shards, but to the smooth rims of vessels, which pose no danger.

עד כאן מובנות הטענות.

שכן רַב הוּנָא מתיר ואוסר על מנת שאדם לא יבוא לכדי סכנה.

ורב חסדא מתיר ואוסר על מנת שאדם לא יבוא לעבור על איסור מוקצה.

אך הרי בדף הקודם שנינו ש רב חסדא בעצמו אמר כלל. שהוא:

שבת פ״א ב:א׳

שאל רבה את רב חִסְדָּא: מַהוּ לְהַעֲלוֹתָם (את הצרור) אַחֲרָיו לַגַּג (על מנת לקנח, בשבת)? אֲמַר רב חסדא לֵיהּ (ל רבה) : גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת ״לֹא תַעֲשֶׂה״ שֶׁבַּתּוֹרָה.

Shabbat 81b:1

Ḥisda: What is the halakha with regard to taking those stones up with him to the roof if his bathroom is there? Is it permitted or is it prohibited due to the exertion involved? He said to him: It is permitted; great is human dignity as it overrides a prohibition in the Torah. The Gemara relates: Mareimar sat and stated this halakha. Ravina raised an objection to the statement of Mareimar from a baraita where Rabbi Eliezer says: A person may take a wood chip from the ground before him to clean his teeth on Shabbat. And the Rabbis say one may take a wood chip only from the animal’s trough, which is already designated for the animal’s use, but not from wood on the ground, which is set-aside. Apparently, despite the fact that using the wood chip enhances human dignity, it is nevertheless prohibited due to the prohibition of set-aside. The Gemara rejects this: How can you compare? There, a person determines the place for his meal. Since he knows where he will eat he should have prepared toothpicks beforehand. Here, does a person determine the place for a bathroom? He relieves himself wherever he finds a discreet place to do so.

וגם מוחזק בידנו שמוקצה הוא מדאורייתא כאמור:

פסחים מ״ז ב:י׳

וּמוּקְצֶה דְּאוֹרָיְיתָא הוּא? אֲמַר לֵיהּ: אִין כן, דִּכְתִיב: ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ״. וְאַזְהָרָתַהּ מֵהָכָא, מִ״לֹּא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה״.

Pesachim 47b:10

The Gemara asks: Is the prohibition against utilizing set-aside material prohibited by Torah law, such that a person is flogged for violating this prohibition? He said to him: Yes, as it is written: “And it shall come to pass on the sixth day that they shall prepare that which they bring in” (Exodus 16:5). This verse teaches that anything that has not been prepared before the Festival is considered to be set-aside, and it is prohibited to utilize it. This verse indicates that utilizing set-aside objects is prohibited; however, it does not formulate this prohibition as a negative commandment. Therefore, the Gemara adds that the warning indicating that it is a negative commandment is from here: “You shall not perform any labor” (Exodus 20:10). This general statement pertaining to Shabbat includes utilizing objects that were not set aside for use before Shabbat.

אם כך, לפי שיטת רב חסדא, 'כבוד הבריות' - דוחה איסור מוקצה בשבת!

ולכן, למה לו לחשוש שמא יטלטל אדם צרור בשבת?

קושייה ב

שבת פ״ב א:ג׳

(בהמשך לקושייה הראשונה..) מֵיתִיבִי מעלים קושייה ממה ששנינו: הָיוּ לְפָנָיו צְרוֹר וָחֶרֶס — מְקַנֵּחַ בַּחֶרֶס וְאֵין מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר, תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא ומצאנו שרב הונא שונה במקום אחר הלכה מנוגדת! (שמותר בחרס ואסור בצרור)! תַּרְגְּמַהּ רַפְרָם בַּר פָּפָּא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא אַלִּיבָּא דְרַב הוּנָא: בְּאוֹגְנֵי כֵּלִים ותרגמו: מדובר באוגני כלים.

Shabbat 82a:3

רש"י על שבת פ״ב א:ג׳:ד׳

באוגני כלים - שהם חלקים ואינן מקרעין את הבשר:

Rashi on Shabbat 82a:3:4

...

האם רק משום פציעה התכוון רב הונא כשאמר שיש לחשוש מקינוח ע"י חרס?

הרי מוחזק בידינו שחרס ניתן לכישוף, ודבר זה הוא סכנה! כאמור:

שבת פ״ב א:א׳

(כשהמכשפת מתלוננת לרב הונא ורב חסדא על כך שאינה יכולה לכשפם בגלל ש...) דְּלָא מִקַּנַּח לְכוּ בְּחַסְפָּא, וְלָא קְטִיל לְכוּ כִּינָּא אַמָּנַיְיכוּ, וְלָא שְׁלִיף לְכוּ יַרְקָא וַאֲכִיל לְכוּ מִכִּישָּׁא דְּאָסַר גִּינָּאָה.

Shabbat 82a:1

as you do not clean yourselves with an earthenware shard, and you do not kill lice on your garments, and you do not pull out a vegetable and eat it before you untie the bundle that was tied by the gardener? This implies that all these actions carry with them the danger of witchcraft.

ואם גם כישוף החרס הוא סיבה לדאגה שמא יבוא לידי סכנה - מדוע רב הונא מתיר?

קושייה ג

שבת פ״ב א:ד׳

הָיוּ לְפָנָיו צְרוֹר וַעֲשָׂבִים, רַב חִסְדָּא וְרַב הַמְנוּנָא, חַד אָמַר אחד מהם אמר: מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר וְאֵין מְקַנֵּחַ בָּעֲשָׂבִים, וְחַד אָמַר והשני אמר: מְקַנֵּחַ בָּעֲשָׂבִים וְאֵין מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר. מֵיתִיבִי ומקשים מברייתא ששנינו: הַמְקַנֵּחַ בְּדָבָר שֶׁהָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ (שמתלקח מהר) שִׁינָּיו הַתַּחְתּוֹנוֹת נוֹשְׁרוֹת! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּלַחִין כאן, בנושא שלנו אנו עוסקים בלחים (שלא מתלקחים במהירות), הָא בִּיבֵשִׁין ושם, מאותו מקום ששנו את הלכה זו התעסקו עם דברים יבשים (שמתלקחים במהירות).

Shabbat 82a:4

There were before him a stone and grasses. With regard to the preferred method to wipe on Shabbat, what is the ruling? There is a dispute between Rav Ḥisda and Rav Hamnuna. One said: He wipes with the stone and does not wipe with the grasses; and one said: He wipes with the grasses and does not wipe with the stone. The Gemara raises an objection from a baraita: One who wipes with something flammable, his lower teeth, which hold the intestines in place, fall out. How then, may one clean himself with grasses? The Gemara answers: This is not difficult: This, where it is permitted, is referring to moist grass; that, where it is prohibited, is referring to dry grass.

אך הברייתא שהביאו כלל אינה מתאימה לנושא שאנו דנים עליו!

ולא משום לחים/ישבים. אלא כיוון שבברייתא ממסכת חולין דיברו על קינוח על מכה, כאמור:

חולין ט״ז ב:י״ב

ואין מקנחין בה תיפוק ליה משום דאמר מר המקנח בדבר שהאור שולטת בו שיניו נושרות אמר רב פפא קינוח פי מכה קאמרינן:

Chullin 16b:12

The baraita teaches: Nor wipe with it after relieving oneself. The Gemara objects: Derive that one may not wipe with it because the Master said: One who wipes with an object that is flammable, his lower teeth, i.e., the rectum that holds the intestines in place, fall out. Rav Pappa said in explanation: The reference in the baraita is not to wiping after relieving oneself. Rather, we are speaking with regard to wiping the blood or dirt from the opening of a wound.

קושייה ד

שבת פ״ב א:י״ב

שנינו במשנה: מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: .... מָה נִדָּה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא.

Shabbat 82a:12

MISHNA: Rabbi Akiva said: From where is it derived that idolatry, e.g., a statue of a deity, transmits impurity imparted by carrying even when the person who carries it does not come into contact with it, just as a menstruating woman does? As it is stated: “And you will defile the silver overlays of your statues, and the golden plating of your idols, you will cast them away as you would a menstruating woman [dava], you will tell it, get out” (Isaiah 30:22). Just as a menstruating woman transmits impurity imparted by carrying, so too, idolatry transmits impurity imparted by carrying.

נניח שיהודי עובד עבור גוי ומעביר ע"ז מעיר לאחרת, היעלה על דעתנו שדינו יהיה רק טבילה במים?!