This is not a pure history presentation, but the religious story of the Jewish library.
I. The Formation of the Talmud - Two Opinions
1. Rav Shreira Gaon
2. David Weiss Halvini
II. The Geonim
III. The Origins of the Rishonim: The Four Captives and Sefarad
1. Rav Yitzchak Alfasi (Rif)
2. Andalusian Judaism in the Golden Age
IV. The Origins of the Rishonim: The Rise of Ashkenaz
1. Ashkenaz as a remnant of Palestinian Jewry
2. Ashkenaz as the transplanted Third Babylonian Yeshiva
3. The rise of p’shat
4. Rashi’s commentary to the Talmud
5. Tosafot and the Return to Dialectics
V. Codification
1. Rif (1013-1103)
2. Rambam (1135-1204)
3. Tur (1269-1343)
4. Shulchan Arukh (1488-1575)
MISHNAH: A sukkah which is more than twenty cubits high is not valid. Rabbi Judah validates it. One which is not ten handbreadths high, or which does not have three walls, or which has more sun than shade, is not valid. GEMARA: We have learned elsewhere : [The crossbeam] of an alley [whose entrance] is more than twenty cubits high should be lowered. Rabbi Judah says: this is unnecessary. Now why is it different that when it comes to the Sukkah it is declared invalid, while with when it comes to [the cross-beam over] the alley, a remedy is indicated? With regard to the Sukkah, since it is a toraitic mitzvah, it taught that it was invalid; with regard to [the cross-beam over] an alley, since it is only derabanan, a remedy is given. And, if you wish, you may say that even with a toraitic mitzvah a remedy may be given, but with regard to the sukkah, since there are many rules about it, it was briefly stated, invalid. [While in the case of a cross-beam over] an alley, since it has only one rule, it taught a remedy. From where do we know this? Rabbah answered: Scripture says, "That your generations will know that I caused the children of Israel to dwell in sukkot" (Leviticus 23:43). Up to twenty cubits [high] one knows that he is dwelling in a sukkah, but with one higher than twenty cubits he does not ‘know’ that he is dwelling in a sukkah, since his eye does not catch sight of it. Rabbi Zera said: From the following verse, "And there shall be a sukkah for shade in the daytime from the heat" (Isaiah 4:6). Up to twenty cubits [high] one sits in the shade of the sukkah; but with one higher than twenty cubits he sits, not in the shade of the sukkah but in the shade of its walls. Abaye said to him: If so, if a man made his sukkah in Ashteroth Karnayim would it also not be a valid sukkah? He answered him: In that case, remove the Ashteroth Karnayim and there will remain the shade of the sukkah, but here, remove the walls, and youn have no shade of a sukkah. Rava replied: From the following verse, "You shall dwell in sukkot for seven days" (Leviticus 23:42) the Torah declared: For seven days leave your permanent dwelling place and dwell in a temporary dwelling place. Up to twenty cubits [high] one makes his home a temporary one; higher than twenty cubits, one does not make his home temporary, but permanent. Abaye said to him: If so, if he made walls of iron and placed the [proper] skhakh over them, would it also not be a valid Sukkah. He answered him: This is what I mean to tell you: Up to twenty cubits, which a man makes his temporary home, even if he makes it permanent,he has fulfilled his mitzvah; [but in one] higher than twenty cubits, such as a man makes his permanent home, even if he makes it temporary, he has not fulfilled his obligation.
FOUR CAPTIVES, THE, story circulated in Spain in the Middle Ages on the subject of four rabbis who were taken captive. According to this story, which is preserved in Abraham *Ibn Daud's Sefer ha-Kabbalah (The Book of Tradition, ed. by G.D. Cohen (1967), 46–49, 63–67), a Muslim sea raider from Cordoba, Spain (probably Ibn Rumahis, 974) captured a ship which had set sail from Bari in southern Italy. On it were four rabbis who were on a mission (it is conjectured on behalf of the Babylonian academy) to raise funds for the dowries of poor brides. These rabbis were redeemed by Jewish communities: R.*Shemariah b. Elhanan in Alexandria, Egypt; R. *Ḥushi'el was sold in "Africa" (i.e., Tunisia) and became the leader of the Kairouan rabbis; R. *Moses b. Ḥanokh and his son *Hanokh were redeemed in Cordoba. The identity of the fourth captive and the place where he was redeemed was not stated.
(from Jewish Virtual Library)
(א) שִׁעוּר הַסֻּכָּה גָּבְהָהּ אֵין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וְלֹא יָתֵר עַל עֶשְׂרִים אַמָּה. וְרָחְבָּהּ אֵין פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה טְפָחִים עַל שִׁבְעָה טְפָחִים. וְיֵשׁ לוֹ לְהוֹסִיף בְּרָחְבָּהּ אֲפִלּוּ כַּמָּה מִילִין. הָיְתָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה אוֹ מִשִּׁבְעָה עַל שִׁבְעָה אוֹ גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה:
(ב) סֻכָּה שֶׁאֵין לָהּ שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת פְּסוּלָה. הָיוּ לָהּ שְׁתֵּי דְּפָנוֹת גְּמוּרוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ כְּמִין גַּ''ם עוֹשֶׂה דֹּפֶן שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ יֶתֶר עַל טֶפַח וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְאֶחָד מִשְּׁתֵּי הַדְּפָנוֹת וְדַיּוֹ. וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהּ צוּרַת פֶּתַח מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ שָׁלֹשׁ דָּפְנוֹת גְּמוּרוֹת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת שֶׁצּוּרַת פֶּתַח הָאָמוּר בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ קָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה עַל גַּבֵּיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לָהֶן:
These are the required measurements of a sukkah: Its height should not be less than ten handbreadths nor more than twenty cubits. Its area should not be less than seven handbreadths by seven handbreadths. [There is no maximum limit to] its area, and one may increase it [to include] a number ofmillim.
A sukkah which is less than ten handbreadths high, smaller than seven handbreadths by seven handbreadths [in area], or taller than twenty cubits - even [if the increase or decrease] is of the slightest amount - is invalid.
A sukkah which does not possess three walls is invalid. However, if it has two complete walls perpendicular to each other in the shape of [the Greek letter] gamma, it is sufficient to construct a third wall that is [only] slightly more than a handbreadth wide and place it within three handbreadths of one of the two walls. Also, one must construct the likeness of an entrance, since it does not possess three complete walls.
We have already explained in Hilchot Shabbat that wherever the term "a likeness of an entrance" is used, it may be a rod on one side, another rod on the opposite side, and a third above, even though it does not touch them.
(תרכה) בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם וגו' תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה וסוכה זו צריך שתהיה במקום הראוי לעשותה וממין הראוי ושיהיו דפנותיה כראוי בשיעורם ובמנינם ושיהיה סככה כראוי ושלא תהא גבוה יותר משיעורה ולא נמוכה פחות משיעורה ולא קטנה משיעורה:
(א) בַּסֻכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים וְגו' כִּי בַּסֻכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁהִקִּיפָם בָּהֶם לְבַל יַכֵּם שָׁרָב וָשֶׁמֶשׁ וּמִצְוָה לְתַקֵּן הַסֻּכָּה מִיָּד לְאַחַר יוֹם כִּפּוּר, דְּמִצְוָה הַבָּאָה לְיָדוֹ אַל יַחְמִיצֶנָּה (מַהֲרִי''ל).
(1) On Succot we shall dwell for 7 days etc. Because on Succot I protected the children of Israel. These refer to the clouds of glory who protected them from all the intense heat and the sun of the desert. [And it is a Mitzvah to begin building the Succah immediately after Yom Kippur. For if a Mitzvah that comes to one's hands, one should not delay performing it.]
(א) אֵין לַעֲשׂוֹת סֻכָּה תַּחַת בַּיִת אוֹ אִילָן; וְהָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ תַּחַת הָאִילָן, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הָאִילָן צִלָּתוֹ מְרֻבֶּה מֵחַמָּתוֹ פְּסוּלָה בְּכָל עִנְיָן, אַף אִם הַסֻכָּה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ; אֲבָל אִם הָאִילָן חַמָּתוֹ מְרֻבָּה מִצִּלָּתוֹ, אִם הַסֻכָּה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ בְּלֹא אִילָן, כְּשֵׁרָה, אֲפִלּוּ לֹא הִשְׁפִּיל הָעֲנָפִים לְמַטָּה לְעָרְבָם עִם סְכָךְ הַסֻכָּה; אֲבָל אִם אֵין הַסֻכָּה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ אֶלָּא עַל יְדֵי הָאִילָן, צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁפִּיל הָעֲנָפִים וִיעָרְבֵם עִם הַסְכָךְ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִכָּרִים וִיהֵא סְכָךְ רַבֶּה עֲלֵיהֶם וּמְבַטְּלָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ אִם הַסֻכָּה צִלָּתָהּ מְרֻבָּה מֵחַמָּתָהּ בְּלֹא הָאִילָן, וְהָאִילָן חַמָּתוֹ מְרֻבָּה מִצִּלָּתוֹ, אִם עַנְפֵי הָאִילָן מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד סְכָךְ הַכָּשֵׁר פְּסוּלָה בֵּין שֶׁהָאִילָן קוֹדֵם בֵּין שֶׁהַסֻכָּה קָדְמָה, כֵּיוָן שֶׁעַנְפֵי הָאִילָן מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד סְכָךְ הַכָּשֵׁר. הַגָּה: מִיהוּ אִם הִשְׁפִּיל הָעֲנָפִים לְמַטָּה וְעֵרְבָן עִם הַסְּכָךְ, שֶׁאֵינָן נִכָּרִין, בְּטֵלִין וְהַסֻּכָּה כְּשֵׁרָה (הָרֹא''שׁ וְהָרַ''ן); וְכֵן אִם הִנִּיחַ סְכָךְ הַכָּשֵׁר עַל סְכָךְ הַפָּסוּל, מִקְרֵי עֵרוּב, וְכָשֵׁר (מָרְדְּכַי פ''ק דְּסֻכָּה). אֲבָל אִם הָעֲנָפִים כְּנֶגֶד הָאֲוִיר שֶׁבֵּין הַסְכָךְ הַכָּשֵׁר אוֹ שֶׁהַסְּכָךְ הַרְבֵּה שֶׁאֲפִלּוּ יִנָּטֵל נֶגֶד הָאִילָן נִשְׁאָר כַּשִּׁעוּר (טוּר), כְּשֵׁרָה הוֹאִיל וְצֵל הַכָּשֵׁר הוּא מְרֻבֶּה מֵחַמָּתָהּ, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִנָּטֵל הָאִילָן יֵשׁ שִׁעוּר בַּכָּשֵׁר לְהַכְשִׁיר; וּבְכָל זֶה לֹא שָׁאנֵי לָן בֵּין קָדַם הָאִילָן לְקָדַם הַסְכָךְ, דִּין אֶחָד לָהֶם.
(ב) אִם קָצַץ הָאִילָן לְהַכְשִׁירוֹ וְלִהְיוֹת הוּא עַצְמוֹ מֵהַסִכּוּךְ, כָּשֵׁר וְהוּא שֶׁיְּנַעְנְעוֹ, שֶׁיַּגְבִּיהַ כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ וּמַנִּיחוֹ, וְחוֹזֵר וּמַגְבִּיהַּ חֲבֵרוֹ וּמַנִּיחוֹ; וְאִם לָאו, פְּסוּלָה מִשּׁוּם: תַּעֲשֶׂה, וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי. הַגָּה: אֲבָל מֻתָּר לַעֲשׂוֹת סֻכָּה תַּחַת מְחֻבָּר אוֹ בַּיִת, וְלַהֲסִירוֹ אַחַר כָּךְ, וְלֹא מִקְרֵי תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי, הוֹאִיל וְאֵין הַפְּסוּל בַּסְּכָךְ עַצְמוֹ (כָּל בּוֹ וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פֶּרֶק קַמָּא דְּסֻכָּה).
(ג) הָעוֹשֶׂה סֻכָּה לְמַטָּה בַּבַּיִת, תַּחַת הַגַּג שֶׁהֵסִירוּ הָרְעָפִים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עֲדַיִן הָעֵצִים הַדַּקִּים שֶׁהָרְעָפִים מֻנָּחִים עֲלֵיהֶם, כְּשֵׁרָה. הַגָּה: וְכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת הַסֻּכָּה תַּחַת הַגַּגּוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לִפְתֹּחַ וְלִסְגֹּר, וּמֻתָּר לְסָגְרָן מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים וְלַחֲזֹר וּלְפָתְחָן (מַהֲרִי''ל); וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב שָׁרֵי לְסָגְרָן וּלְפָתְחָן (אֲגֻדָּה דְּיוֹמָא וּמַהֲרִי''ו) אִם יֵשׁ לָהֶם צִירִים (דִּבְרֵי עַצְמוֹ) שֶׁסּוֹגֵר וּפוֹתֵחַ בָּהֶן, וְאֵין בָּזֶה לֹא מִשּׁוּם סְתִירָה וּבִנְיַן אֹהֶל בְּיוֹם טוֹב, וְלֹא מִשּׁוּם תַּעֲשֶׂה וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי; רַק שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יֵשֵׁב תַּחְתֵּיהֶן כְּשֶׁהֵן סְגוּרִין, שֶׁאָז הַסֻּכָּה פְּסוּלָה.