Parshat Mishpatim: "...כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם"

The Kehilah Parsha Shiur 2020-2021

(כ) וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (כא) כָּל־אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן׃ (כב) אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַעֲקָתֽוֹ׃ (כג) וְחָרָ֣ה אַפִּ֔י וְהָרַגְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בֶּחָ֑רֶב וְהָי֤וּ נְשֵׁיכֶם֙ אַלְמָנ֔וֹת וּבְנֵיכֶ֖ם יְתֹמִֽים׃ (פ)

Exodus 22:20-23

(20) You shall not wrong a stranger or oppress him, for you were strangers in the land of Egypt. (21) You shall not ill-treat any widow or orphan. (22) If you do mistreat them, I will heed their outcry as soon as they cry out to Me, (23) and My anger shall blaze forth and I will put you to the sword, and your own wives shall become widows and your children orphans.

שמות כ״ג:ט׳

(ט) וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת־נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Exodus 23:9

(9) You shall not oppress a stranger, for you know the soul of the stranger, having yourselves been strangers in the land of Egypt.

משנה בבא מציעא ד׳:י׳

כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה בְמִקָּח וּמִמְכָּר, כָּךְ אוֹנָאָה בִדְבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח. אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים. אִם הוּא בֶן גֵּרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ:

Mishnah Bava Metzia 4:10

Just as there is a prohibition against exploitation [ona’a] in buying and selling, so is there ona’a in statements, i.e., verbal mistreatment. The mishna proceeds to cite examples of verbal mistreatment. One may not say to a seller: For how much are you selling this item, if he does not wish to purchase it. He thereby upsets the seller when the deal fails to materialize. The mishna lists other examples: If one is a penitent, another may not say to him: Remember your earlier deeds. If one is the child of converts, another may not say to him: Remember the deeds of your ancestors, as it is stated: “And a convert shall you neither mistreat, nor shall you oppress him” (Exodus 22:20).

מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דִנְזִיקִין י״ח:א׳-ט׳

וגר לא תונה ולא תלחצנו (כי גרים הייתם בארץ מצרים) לא תוננו בדברים ולא תלחצנו בממון. שלא יאמר לו, אמש היית עובד לבל קורס נבו, והרי חזירים בין שניך, ואתה מדבר מלין כנגדי. ומנין שאם הוניתו, שהוא יכול להונך, תלמוד לומר (וגר לא תונה) [כי גרים הייתם בארץ מצרים]. מכאן היה רבי נתן אומר, מום שבך אל תאמר לחברך. חביבין הגרים (שבכל מקום) הוא מזהיר עליהם. וגר לא תונה, ואהבתם את הגר (דברים י). ואתם ידעתם את נפש הגר (שמות כג). רבי אליעזר אומר, גר לפי שסורו רע, לפיכך מזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה. רבי שמעון בן יוחאי אומר, הרי הוא אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים י). וכי מי גדול, מי שאוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו. הוי אומר מי שהמלך אוהבו (שנאמר ואוהב גר (דברים י))...

Mekhilta DeRabbi Yishmael, Tractate Nezikin 18:1-9

(Exodus 22:20) "And a stranger you shall not afflict and you shall not oppress him": You shall not afflict him with words and you shall not oppress him in money matters. Do not say to him: "Yesterday you worshipped the deity of Nevo, and (the flesh of) swine is still between your teeth, and you would dare contend with me!" And where is it derived that if you taunt him he can taunt you in return? From "And a stranger you shall not afflict … for you were strangers in the land of Egypt" — whence R. Nathan derived "Do not attribute a blemish of your own to your neighbor." Beloved are the converts, for in many places you are exhorted concerning them: "And a stranger you shall not afflict", (Devarim 10:19) "And you shall love the stranger", (Exodus 23:9) "And you have known the soul of the stranger." R. Eliezer says: Because a convert's past is to his disadvantage, the Torah exhorts concerning him in many places. R. Shimon b. Yochai says: It is written (Judges 5:31) "And His lovers are like the rising of the sun in its might", and it is written (Devarim 10:18) "And He loves the stranger, etc." Now who is greater? One who loves the King or one whom the King loves? Certainly, one whom the King loves...

רמב"ן על שמות כ״ב:כ׳:א׳

והנכון בעיני כי יאמר, לא תונה גר ולא תלחצנו ותחשבו שאין לו מציל מידך, כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו...

ובפסוק האחר הוסיף טעם ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (להלן כג ט) כלומר, ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו והוא נאנח וצועק ועיניו תמיד אל ה' וירחם עליו כאשר רחם עליכם, כמו שכתוב (לעיל ב כג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. כלומר לא בזכותם רק שרחם עליהם מן העבודה:

Ramban on Exodus 22:20:1

The correct interpretation appears to me to be that He is saying: do not wrong a stranger or oppress him, thinking as you might that none can deliver him out of your hand; for you know that you were strangers in the land of Egypt and I saw the oppression with which the Egyptian oppressed you, and I avenged your cause on them, because I behold the tears of such who are oppressed and have no comforter, and on the side of their oppressors there is power, and I deliver each one from him that is too strong for him....

And in another verse he added this reason: for you know what it feels like to be a stranger, because you were strangers in the land of Egypt. That is to say, you know that every stranger feels depressed, and is always sighing and crying, and his eyes are always directed towards G-d, therefore He will have mercy upon him even as He showed mercy to you, as it is written, and the children of Israel sighed by reason of the bondage, and they cried, and their cry came up to God by reason of the bondage, meaning that He had mercy on them, not because of their merits but only on account of the bondage [and likewise He has mercy on all who are oppressed.]

שפתי חכמים, שמות כ״ב:כ׳:ב׳

כל ל' גר שלא כו'. בא לפרש שכל ישראל גרים היו אף אברהם יצחק ויעקב דכל ל' גר כו' וגבייהו כתיב ויגר שהוא ל' גר:

Siftei Chakhamim, Exodus 22:20:2

The term גר . . . a person who was not. . . Rashi is explaining that all Yisrael were גרים , even Avraham, Yitzchak and Yaakov, [not just the Bnei Yisrael in Egypt]. For the term גר means someone who is not a native citizen of that country. [And about the Avos it says (Bereishis 21:34), ויגר (“He sojourned”), which comes from the same root as גר .]

אבן עזרא על בראשית ט״ו:י״ג:א׳

כי גר יהיה זרעך. נקרא בלשון הקדש האיש שיש לו משפחה כסעיף שהוא דבק בשרש על כן נקרא אזרח כי טעמו כאזרח רענן וטעם גר. כמו הגרגיר שנכרת מן הסעיף. ויש חסרי לב שזה הטעם רחוק בעיניהם ואלו היו יודעים טעם כל אות וצורתו אז יכירו האמת:

Ibn Ezra on Genesis 15:13:1

Genesis 15:13 THAT YOUR SEED SHALL BE STRANGERS IN A LAND THAT IS NOT THEIRS. In Hebrew a person who has a family is likened to a branch attached to its source. Therefore such an individual is called an ezrach, for the meaning of ezrach is a branch, as in “a sprouting tree with many branches (ka-ezrach ra’anan)” (Psalms 37:35). On the other hand, a stranger is termed a ger in Hebrew from the word gargir (berry), for he is like a berry plucked from a branch. There are some unintelligent people who find this explanation far-fetched. However, if they knew the meaning of each letter and its form then they would recognized the truth.

דגל מחנה אפרים, בהר א׳

כי גרים ותושבים אתם עמדי י"ל בזה בדרך רמז להבין זה ע"פ ששמעתי מחכם אחד על פסוק "גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך" כי ידוע מן איכות טבע העולם כי מי שהוא גר אין לו עם מי לדבק ולקרב עצמו ולספר לו כל מאורעותיו וכל לבו שאין לו חבר לא ישראל ולא גוים אך כשרואה חבירו הגר אזי מספר כ"א בפני חבירו כל מאורעותיו וידוע הקב"ה הוא כמו גר בעוה"ז שאין לו על מי להשרות שכינ' כבודו ית' כי זעירין אינון וכו' והוא שהתפל' דהע"ה ''גר אנכי בארץ'' היינו אני ג"כ איני רוצה להיות תושב בעוה"ז ואני רק כגר בעוה"ז ולכך אל תסתר ממני מצותיך כמו גר אחד בפני חבירו שמספר לו כל לבו וזה י"ל הרמז בפסוק כי גרים ותושבים כשתהיה בבחי' גר בעוה"ז ותושב בעוה"ב אז אתם עמדי כי אני ג"כ גר בעוה"ז כנ"ל וממילא אל אסתיר מכם מצותי כנ"ל והבן:

Degel Machaneh Ephraim, Behar 1

For you are resident strangers with Me It is possible to speak about this in the manner of allusion. I will explain it according to what I have heard from a certain wise person regarding the verse "I am only a stranger in the land; do not hide Your commandments from me." (Psalms 119:19). This is known from the quality of the nature of the world; a stranger is without a people to cleave to, they are without one to be close to and to tell all their happenings and all their heart to, since they have no friend neither Jew nor Gentile. But when the stranger sees a friend, then they tell all of these to their friend, all their happenings. And know that the Holy Blessed One is Themself like a stranger in this world for They have no-one with whom to imbue Their presence and Their glory, may They be blessed, and we are infinitesimally small, etc. And this is what King David Z"L, prayed: "I am a stranger in this land" (ibid.) -- this is to say, I too do not want to be resident in this world, and I am only like a stranger in this world. And therefore, do not hide from me Your mitzvot (I believe this is riffing on the connection between the word mitzva and the aramaic word צוותא, meaning connection) -- like a stranger who tells all their heart to their friend. And this is that which can be said about the allusion in the verse "For [you are] resident strangers", that you are in the aspect of a stranger in this world, and in that of a resident in the world to come. Then you are with Me, for I also am a stranger in this world (as explained above) and of course, I will not hide from them My mitzvot.