עמוד א
קושייה א
שנינו: תָּנוּ רַבָּנַן: חֲפֵי פּוֹתַחַת טְהוֹרִין שניים של מפתח, כשהן נמצאות מחוץ למנעול - לא מקבלות טומאה, קְבָעָן בַּפּוֹתַחַת טְמֵאִין כשהן נמצאות בתוך המנעול - מקבלות טומאה. וְשֶׁל גַּל, אַף עַל פִּי שֶׁחִיבְּרָן בַּדֶּלֶת וּקְבָעָן בְּמַסְמְרִים טְהוֹרִין ושיניים של מנעול, אף על פי שהן מחוברות לדלת - לא מקבלות טומאה — שֶׁכׇּל הַמְחוּבָּר לַקַּרְקַע הֲרֵי הוּא כַּקַּרְקַע כיוון שכל המחובר לקרקע - לא מקבל טומאה.
השאלה שלי היא מהו הדין לגבי חפי (שיניים של מפתח) שהוא בתוך המנעול ועשה חצי סיבוב (וע"י כך הוא בעצמו ננעל אל תוך המנעול ולא יכול לצאת).
הרי מחד, הוא "נקבע בפותחת" - ומקבל טומאה.
ומחד, הוא "מחובר אל הקרקע" - ולא מקבל טומאה!
עמוד ב
קושייה ב
שנינו בגמרא, שאלו את רב חִסְדָּא: מַהוּ לְהַעֲלוֹתָם אַחֲרָיו לַגַּג? מה הדין להעלאת אבנים (לצרכי קינוח) לגג בשבת? אֲמַר לֵיהּ: גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת ״לֹא תַעֲשֶׂה״ שֶׁבַּתּוֹרָה ענה לו רב חסדא: שכבוד הבריות במצב הזה - דוחה את מצוות הלאו. יָתֵיב מָרִימָר וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר הקשה רבינא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נוֹטֵל אָדָם קֵיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו לַחֲצוֹת בּוֹ שִׁינָּיו, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא יִטּוֹל אֶלָּא מִן הָאֵבוּס שֶׁל בְּהֵמָה! הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם כאן, במקרה עם הקיסם — אָדָם קוֹבֵעַ מָקוֹם לִסְעוּדָה, הָכָא וכאן, במקרה עם האבנים — אָדָם קוֹבֵעַ מָקוֹם לְבֵית הַכִּסֵּא?
התשובה הסופית מובנת, אך לא היו יכולים לתרץ באופן פשוט יותר?
שהרי מדובר ב2 איסורים שונים! כאן (בעניין הקיסם) מדובר באיסור מוקצה, וכאן (בעניין האבנים) מדובר בטרחה יתרה בשבת!
קושייה ג
גּוּפָא, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: צְרוֹר אבן שֶׁעָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים — מוּתָּר לְקַנֵּחַ בּוֹ בשבת. וְהַתּוֹלֵשׁ את העשבים מִמֶּנָּה (מן האבן) בְּשַׁבָּת (בכוונת תכילה) — חַיָּיב חַטָּאת. אָמַר רַב פַּפֵּי: שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרֵישׁ לָקִישׁ, הַאי פַּרְפִּיסָא — שְׁרֵי לְטַלְטוֹלֵיהּ רב פפי: מדברי ריש לקיש ניתן להגיד שעציץ - מותר לטלטלו בשבת. מַתְקִיף לַהּ רַב כָּהֲנָא: אִם אָמְרוּ שמטלטלים לְצוֹרֶךְ קינוח, הרי גם אנשים יֹאמְרוּ שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ זה ויעקפו את האיסור ע"י השקר?!
אם כך לשיטת רב כהנא, לא ניתן לטלטלו בשבת משום איסור מוקצה.
ובנוסף לכך - לא ניתן לדרוש מהאדם שיקנח בו במקום משום שהדבר יביש אותו!
ומה יעשה אותו אדם?
קושייה ד
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לְקַנֵּחַ בְּחֶרֶס בְּשַׁבָּת.
החרס שרבי יוחנן מדבר עליו מורכב מחרסית.
והלא כבר נאסר לקנח בחרסית כאמור:
עֲשָׂרָה דְּבָרִים מְבִיאִין אֶת הָאָדָם לִידֵי תַחְתּוֹנִיּוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: ........................ וְהַמְקַנֵּחַ בְּסִיד, וּבְחַרְסִית, ........................... ?
אם כך מדוע יש לשנות פעם נוספת את הדבר?