דברי חכמים כדוֹרבנות - כדוּר של בנות
(טז) וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֶסְפָה־לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֮ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔עְתָּ כִּי־הֵ֛ם זִקְנֵ֥י הָעָ֖ם וְשֹׁטְרָ֑יו וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִֽתְיַצְּב֥וּ שָׁ֖ם עִמָּֽךְ׃
(א) אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: דִּבְרֵי חֲכָמִים כְּדָרְבָּנוֹת וּכְמַשְׁמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד (קהלת יב, יא). כְּדָרְבָּנוֹת, כַּדּוּר שֶׁל בָּנוֹת. מָה הַכַּדּוּר שֶׁל בָּנוֹת מְזָרְקִין לוֹ לְכָאן וּלְכָאן, כָּךְ הָיוּ הַדִּבְּרוֹת מְזָרְקִין בְּסִינַי.
(1) (Numb. 11:16:) “Gather Me seventy men.” This text is related (to Eccl. 12:11), “The words of the wise are like goads (kedarbanot) [...].” Kedarbanot [signifies] kadur shel banot (a ball for girls). Just like a ball for girls is thrown here and there, so were the words [of Torah] thrown at Sinai. Another interpretation of “like goads.” Just as a goad brings living (hayyim) [animals] to their yoke (l'wlm) so do the words of Torah bring life (hayyim) to the world (l'wlm).58See ySanh. 10:1 (28a); Numb. R. 14:4; 15:22; Eccl. R. 12:11:1; PR 3:2. It is so written (in Deut. 30:20), “[To love the Lord your God, heed His commands, and hold fast to Him] for that is your life and your length of days.” [Another interpretation (of Eccl. 12:11), “The words of the wise are like goads”:] Just as the goad directs the cow to plow and even out the furrows;59TSot. 7:11; Sifre to Deut. 11:13 (41); Hag. 3b; ARN A 18. so do the words of Torah direct those who study them to say, “Forbidden,” over what is forbidden, [to say,] “Permitted,” over what is permitted; and [the words of the wise also] show interpretations and directives from the Torah. (Eccl. 12:11:) “The words of the wise are like goads.” Three names are applied to it (i.e., to a goad), darban, mardea', malmad.60PRK 23:7; Lev. R. 29:7. Why is it named malmad (mlmd)? Because it teaches (mlmd) the cow to plow. Mardea'? Because it teaches knowledge (moreh de'ah) to the cow for plowing. Darban? Because it (the goad) dwells (dar) in it (bah, i.e., in the cow) as understanding (binah) for plowing.61See Targum Eccl. 12:11. And therefore the words of the wise are compared to goads, as it teaches knowledge and understanding to people. And if you say, “Just as the goad is removable, so are the words of Torah removable,” the text reads (ibid. cont.), “and like implanted nails (msmrwt).” (Eccl. 12:11, cont.:) “Those that are gathered in collections.” What is the meaning of “those that are gathered in collections?” When are they implanted in a man? When their masters are gathered (dead) from them. The whole time that his master is alive, [the student] asks him. [When] his teacher dies, he toils day and night to fulfill his teaching, as there is no one for him to ask. Hence it is written, “those that are gathered in collections.” (Eccl. 12:11:) “And like implanted nails (msmrwt).” R. Berekhya the Priest Berabbi said, “It is written, ‘like the watches (mshmrwt),’ but we read it ‘like nails (msmrwt).’ [This is to teach that] just as the watches (mshmrwt) of the priests number twenty-four, so also do the books [of the Bible] number twenty-four.” Another interpretation: Why is it written, “like the watches (mshmrwt),” but we read it “like implanted nails (msmrwt)?” To teach you that if you have implanted them like a nail in your heart, they will watch you. Another interpretation (of Eccl. 12:11 cont.), “and like implanted nails.” From here the sages have said, “It is forbidden to read in the profane (chitzoniot) books.” It is therefore stated (ibid.), “and like implanted nails (msmrwt).” (Ibid. cont.:) [“(The masters of) collections.”] These [masters] are the Sanhedrin.62Gk.: synedrion. And if you say, “This person permits what another forbids, this one declares unfit what another declares fit, this one declares unclean what another declares clean, R. Eliezer obligates while R. Joshua exempts, and Bet Shammai prohibits while Bet Hillel permits; to whom should I listen?” [That is why] the Holy One, blessed be He, said, “Nevertheless (according to Eccl. 12:11 end) ‘all of them were given from one shepherd.’” This [shepherd] was Moses, as stated about him (in Exod. 3:1), “And Moses was a shepherd.” [And] he received it from the One of the world. And they are unified words, except that this one gives one explanation, and that one gives another explanation. Hence it is stated, “all of them were given from one shepherd.”
(א) "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת", כְּכַדּוּר שֶׁל בָּנוֹת, מַה כַּדּוּר זֶה מִתְכַּדֵּר מִיָּד לְיָד וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת לָאָרֶץ, כָּךְ "לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּ֣ל הַדְּבָרִ֣ים הַטּוֹבִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֜ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֵיכֶם֙ עֲלֵיכֶ֔ם הַכֹּל֙ בָּ֣אוּ לָכֶ֔ם לֹֽא־נָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ דָּבָ֥ר אֶחָֽד" (יהושע כג, יד). מַה כַּדּוּר זֶה מְקַלְּעִין בָּהּ בַּיָּדַיִם וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת, כָּךְ משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לִכְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וכו'.
ד"ר יחיעם שורק, אתר הידען, 17.12.2006
משחקי כדור בספרות חז"ל: בעולם הקדום המסופוטמי, המצרי, היווני והרומי, נקשרו משחקי הכדור עם אפקטים פולחניים שבצעו נערות כוהנות כחלק מריטואלים דתיים, כשלחלקם היו משמעויות של מיניוּת ופוריוּת, ובכלל, מכלל הפעילויות הספורטיביות של נשים יווניות, בעיקר בנות המעמד הגבוה האריסטוקרטי, אנו מוצאים את משחקי הכדור כרווחים ביותר.
אביעד הכהן, אתר מיזם 929, 6.2.2018: כדור של בנות
בשונה מכמה וכמה חכמי תורה בדורנו, בקיאותם של החכמים הראשונים במשחקי הכדור של הבנות, מלמדת פעם נוספת על היותם מעוּרים בחיים ומעורבים בדעת עם הבריות. מסירת הכדור מיד ליד מסמלת בעיניהם את שלשלת מסירתה של התורה שעל-פה. למרות הגלגולים והכִּדְרורים הרבים שעברו, הריהם עומדים בתוקפם.
בארי צימרמן, TheMarker Café, 16.6.16
כי סִפרות, סיפרה לי ציפורה כגן ב"אורנים" / בשמו של נורתרופ פריי, לפני רבות בשנים / צומחת מסִפרות / כי דור מִדור יביע אומר / יסִיע לבֵנים, יחצוב לו חומר / יכְרֶה עפְרות-זהב בעברָיו / להתִיכן רָביד לצוָאריו / כי מה שנבל וכאילו רקב / עוד יהפוך לקַו / וקטנה שבמלֵי תרגום יונתן / תלבש ממדֵי לוְיתן / אם רק יינתן לה אוויר לנשימה / בדור אחר, בשינוי משִׂימה.
כי נצח המדרש לא ישקֵר / ותכלת החרוז לא תדהֶה / ועץ השתול על פלגי מים, עלֵהו לא ייבול / וכדור של בנות, כאמור, לא ייפול / כל עוד נמסור ונקלע / ולא נֵבוש ולא ניכלֵם / גם בגְבור מכשילים / גם ברְבות מפילים / גם אם יאמרו אלַי כל היום איֵה אלוהֶיךָ / גם אם ינודו לדרך בה אנו הולכים אלֶיך / כי לא לקלים המרוץ, לא למתנשאים ולא לבּוּרים / רק לקולעי הכדורים.
תמר ביטון רביצקי, דעות 74, אדר ב'-ניסן תשע"ו, מרץ-אפריל 2016
כדור של בנות – על מסירה, התמסרות ומסורת: עולם לימוד התורה הנשי
ניתן לדמיין מעגל גדול של תלמידות נלהבות, עומדות צפופות כתף אל כתף, דרוכות שהכדור לא ייפול מידן במהלך ההתמסרות. חוויה קבוצתית עולצת, מעגלית ושוויונית. זהו דימוי יצירתי ונפלא ללימוד התורה ולהעברת המסורת, דימוי הלוקח ביודעין את הדרבן החד והמצליף שבדברי קהלת ומעביר אותו מטמורפוזה מחויכת, מודעת לעצמה. הפירוש בתוספות אף מרחיב את התמונה: "ודרשינן ככדור של בנות שזורקין זו ליד חברתה, כך אדם מוסר דברי תורה לחברו ולתלמידיו זה לזה, ומתפקחין זה מזה" (תוס' סנהדרין כו עא, ד"ה: כדור).
מסירה היא לא רק העברה טכנית בפס ייצור, שבו המוצר עובר באופן סטרילי. כל דור וכל מתווך מטביע בו את הבנתו ואישיותו, ולכן יש במסירה גם ממד מרגש של פקיחת עיניים, של הארה וגילוי – "ומתפקחין זה מזה". למעשה זהו לימוד ב"חבורה", קבוצה לא-היררכית של לומדים, שבה כל אחד תורם את הזווית שלו לפקיחת העיניים וסך זוויות ההתבוננות מעשירות את הידע ההולך ומצטבר.
דני לסרי: חברותא או מיתותא (מתוך: מורה חופשי, עמ' 82)
יהודה עמיחי, מתוך 'מלון הורי', פתוח סגור פתוח
*
אָבִי הָיָה אֱלהִים וְלא יָדַע. הוּא נָתַן לִי
אֶת עֲשֶׁרֶת הַדִּבְּרוֹת לא בְּרַעַם וְלא בְּזַעַם, לא בָּאֵשׁ וְלא בָּעָנָן
אֶלָּא בְּרַכּוּת וּבְאַהֲבָה. וְהוֹסִיף לִטּוּפִים וְהוֹסִיף מִלִּים טוֹבוֹת,
וְהוֹסִיף "אָנָּא" וְהוֹסִיף "בְּבַקָּשָׁה". וְזִמֵּר זָכוֹר וְשָׁמוֹר
בְּנִגּוּן אֶחָד וְהִתְחַנֵּן וּבָכָה בְּשֶׁקֶט בֵּין דִּבֵּר לְדִּבֵּר,
לא תִּשָּׂא שֵׁם אֱלוֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, לא תִּשָּׂא, לא לַשָּׁוְא,
אָנָּא, אַל תַּעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וְחִבֵּק אוֹתִי חָזָק וְלָחַשׁ בְּאָזְנִי,
לא תִּגְנוֹב, לא תִּנְאַף, לא תִּרְצַח. וְשָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַפְּתוּחוּת
עַל ראשִׁי בְּבִרְכַּת יוֹם כִּפּוּר. כַּבֵּד, אֱהַב, לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְקוֹל אָבִי לָבָן כְּמוֹ שְׂעַר ראשׁוֹ.
אַחַר-כָּך הִפְנָה אֶת פָּנָיו אֵלַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
כְּמוֹ בַּיוֹם שֶׁבּוֹ מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי וְאָמַר: אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹסִיף
שְׁנַיִם לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:
הַדִּבֵּר הָאַחַד-עָשָׂר, "לא תִּשְׁתַּנֶּה"
וְהַדִּבֵּר הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, "הִשְׁתַּנֵּה, תִּשְׁתַּנֶּה"
כָּךְ אָמַר אָבִי וּפָנָה מִמֶּנִי וְהָלַךְ
וְנֶעְלַם בְּמֶרְחַקָּיו הַמּוּזָרִים.
(יא) כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם
לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃
(יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר
מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ
וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃
(יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר
מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ
וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃
(יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד
בְּפִ֥יךָ
וּבִֽלְבָבְךָ֖
לַעֲשֹׂתֽוֹ׃