עמוד ב
קושייה א
שנינו במשנה: הַזּוֹרֵעַ וְהַחוֹרֵשׁ. כעת, דנים בגמרא: מִכְּדֵי מִכְרָב כָּרְבִי בְּרֵישָׁא, לִיתְנֵי חוֹרֵשׁ וַהֲדַר לִיתְנֵי זוֹרֵעַ! צריך התנא לשנות את הניסוח ל"החורש והזורע", כיוון שקודם חורשים את האדמה - ורק אז זורעים! תַּנָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָאֵי דְּזָרְעִי בְּרֵישָׁא וַהֲדַר כָּרְבִי. ומשיבים: התנא שנה את הלכה זו כפי שהיה נהוג בא"י. ורש"י מפרש:
We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: One who sows, and one who plows. The Gemara asks: Since, after all, in terms of plowing, one plows first and only then sows, let the tanna teach first one who plows, and afterward let him teach one who sows. The Gemara answers: The tanna ordered the mishna based on the practice in Eretz Yisrael, where they sow first and then plow. In Eretz Yisrael, the practice was to plow a second time after sowing to cover the seeds.
בא"י - קשה היא ואין יכול לכסות בלא חרישה ואשמעינן דהא נמי חרישה היא:
משמע מכאן אנו למדים שהמלאכה המדוברת במשנה היא מלאכת חורש לאחר זריעה בלבד! האם זהו (כביכול) היתר לחרוש אדמה בשבת בטענה שזה לפני הזריעה?!