וכן היה רבי יהודה אומר ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה
The baraita continues: And so would Rabbi Yehuda say: Three mitzvot were commanded to the Jewish people upon their entrance into Eretz Yisrael, which apply only in Eretz Yisrael: They were commanded to establish a king for themselves (see Deuteronomy 17:14–15), and to cut off the seed of Amalek in war (see Deuteronomy 25:17–19), and to build the Chosen House, i.e., the Temple, in Jerusalem (see Deuteronomy 12:10–12).
הכי איתמר אמר רב אשי אפילו למ"ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך
מתני׳ פרשת המלך כיצד מוצאי יו"ט הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה שנאמר (דברים לא, י) מקץ שבע שנים במועד וגו חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנה לראש הכנסת וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול וכ"ג נותנה למלך והמלך עומד ומקבל וקורא יושב אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע (דברים יז, טו) ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה וקורא מתחילת (דברים א, א) אלה הדברים עד (דברים ו, ד) שמע ושמע והיה אם שמוע עשר תעשר כי תכלה לעשר ופרשת המלך וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה ברכות שכהן גדול מברך אותן המלך מברך אותן אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון גמ׳
MISHNA: How is the portion of the Torah that is read by the king recited at the assembly, when all the Jewish people would assemble? At the conclusion of the first day of the festival of Sukkot, on the eighth, after the conclusion of the Sabbatical Year, they make a wooden platform for the king in the Temple courtyard, and he sits on it, as it is stated: “At the end of every seven years, in the Festival of the Sabbatical Year” (Deuteronomy 31:10). The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue that stands on the Temple Mount. And the head of the synagogue gives it to the deputy High Priest, and the deputy High Priest gives it to the High Priest, and the High priest gives it to the king. And the king stands, and receives the Torah scroll, and reads from it while sitting. King Agrippa arose, and received the Torah scroll, and read from it while standing, and the Sages praised him for this. And when Agrippa arrived at the verse in the portion read by the king that states: “You may not appoint a foreigner over you” (Deuteronomy 17:15), tears flowed from his eyes, because he was a descendant of the house of Herod and was not of Jewish origin. The entire nation said to him: Fear not, Agrippa. You are our brother, you are our brother. And the king reads from the beginning of Deuteronomy, from the verse that states: “And these are the words” (Deuteronomy 1:1), until the words: “Hear, O Israel” (Deuteronomy 6:4). And he then reads the sections beginning with: “Hear, O Israel” (Deuteronomy 6:4–9), “And it shall come to pass, if you shall hearken” (Deuteronomy 11:13–21), “You shall tithe” (Deuteronomy 14:22–29), “When you have made an end of the tithing” (Deuteronomy 26:12–15), and the passage concerning the appointment of a king (Deuteronomy 17:14–20), and the blessings and curses (Deuteronomy 28), until he finishes the entire portion. The same blessings that the High Priest recites on Yom Kippur, the king recites at this ceremony, but he delivers a blessing concerning the Festivals in place of the blessing concerning forgiveness for iniquity. GEMARA: The mishna states that the assembly takes place on the eighth. The Gemara asks: Does it enter your mind that the assembly takes place on the eighth day of the festival of Sukkot? The mishna clearly states that the ceremony takes place at the conclusion of the first day of the Festival. Rather, say that it takes place during the eighth year of the Sabbatical cycle. The verse describes in detail when the assembly takes place: “At the end of every seven years, in the Festival of the Sabbatical Year, in the festival of Sukkot, when all Israel comes to appear before the Lord your God” (Deuteronomy 31:10–11). The Gemara asks: And why do I need all these details? The Gemara answers: All of these details are necessary, as, if the Merciful One had written only “at the end of every seven years” (Deuteronomy 31:10), I would have said that we count from now, i.e., from when this was said, and that the tally of years begins from the fortieth year in the wilderness, even though by this calculation the assembly would not occur in the Sabbatical Year. Therefore, the Merciful One writes: “The Sabbatical Year.”
ושבחוהו חכמים שבחוהו מכלל דשפיר עבד האמר רב אשי אפי' למ"ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנא' (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך מצוה שאני
ת"ר מעבירין את המת מלפני כלה וזה וזה מלפני מלך ישראל אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני כלה ושבחוהו חכמים שבחוהו מכלל דשפיר עבד והא א"ר אשי אפילו למ"ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול דאמר מר (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך פרשת דרכים הואי
Our Rabbis taught: They move aside a funeral procession to make way for a bridal procession, and both of them for the King of Israel. They said of King Agrippa that he made way for a bride, and the sages praised him. They praised him, from this we can conclude that what he did was appropriate. But did not R. Ashi say: Even according to he who says [that] if a prince forgoes his honor, his honor is forgone, if a king forgoes his honor, his honor is not forgone for a Master said: You shall set over yourself a king” (Deuteronomy 17:15) [this means] that his awe shall be over your? It was [at] a crossroads.
מצוה שאני - וקשיא לר"י אמאי לא משני הכי בפרק שני דכתובות (דף יז.) מעבירין את המת מלפני כלה וזה וזה לפני מלך ישראל אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר לפני הכלה ושבחוהו חכמים וקא פריך מכלל דשפיר עבד והאמר רב אשי וכו' ומשני פרשת דרכים הוה ואמאי לא משני מצוה שאני
(א) כָּבוֹד גָּדוֹל נוֹהֲגִין בַּמֶּלֶךְ. וּמְשִׂימִין לוֹ אֵימָה וְיִרְאָה בְּלֵב כָּל אָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז-טו)
(ו) כְּדֶרֶךְ שֶׁחָלַק לוֹ הַכָּתוּב הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל. וְחִיֵּב הַכּל בִּכְבוֹדוֹ. כָּךְ צִוָּהוּ לִהְיוֹת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ שָׁפָל וְחָלָל שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קט-כב) "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי". וְלֹא יִנְהַג גַּסּוּת לֵב בְּיִשְׂרָאֵל יֶתֶר מִדַּאי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז-כ) "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו". וְיִהְיֶה חוֹנֵן וּמְרַחֵם לִקְטַנִּים וּגְדוֹלִים. וְיֵצֵא וְיָבוֹא בְּחֶפְצֵיהֶם וּבְטוֹבָתָם. וְיָחוּס עַל כְּבוֹד קָטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים. וּכְשֶׁמְּדַבֵּר אֶל כָּל הַקָּהָל בִּלְשׁוֹן רַבִּים יְדַבֵּר רַכּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כח-ב) "שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי". וְאוֹמֵר (מלכים א יב-ז) "אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה" וְגוֹ'. לְעוֹלָם יִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה יְתֵרָה. אֵין לָנוּ גָּדוֹל מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ וְהוּא אוֹמֵר (שמות טז-ח) "וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם". וְיִסְבּל טָרְחָם וּמַשָּׂאָם וּתְלוּנוֹתָם וְקִצְפָּם כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאוֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק. רוֹעֶה קְרָאוֹ הַכָּתוּב. לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ. וְדַרְכּוֹ שֶׁל רוֹעֶה מְפֹרָשׁ בְּקַבָּלָה כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא וְגוֹ':
אמר להן לבני קטן אני צריך נכנס ר' שמעון אצלו מסר לו סדרי חכמה אמר להן לבני גדול אני צריך נכנס רבן גמליאל אצלו ומסר לו סדרי נשיאות אמר לו בני נהוג נשיאותך ברמים זרוק מרה בתלמידים איני והא כתיב (תהלים טו, ד) ואת יראי ה' יכבד ואמר מר זה יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי רבי מרי מרי לא קשיא הא בצינעא הא בפרהסיא
(יד) כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃ (טו) שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃
(14) If, after you have entered the land that the LORD your God has assigned to you, and taken possession of it and settled in it, you decide, “I will set a king over me, as do all the nations about me,” (15) you shall be free to set a king over yourself, one chosen by the LORD your God. Be sure to set as king over yourself one of your own people; you must not set a foreigner over you, one who is not your kinsman.
(א) ואמרת וגו׳. אין הפי׳ אמירה כמשמעו בפה אלא כלשון ואמרת אוכלה בשר וכדומה. אכן לפי לשון זה הי׳ במשמע שאין זה מצוה במוחלט למנות מלך אלא רשות כמו ואמרת אוכלה בשר וגו׳. והרי ידוע בדברי חז״ל דמצוה למנות מלך וא״כ למאי כתיב ואמרת וגו׳. ונראה דמשום דהנהגת המדינה משתנה אם מתנהג עפ״י דעת מלוכה או עפ״י דעת העם ונבחריהם. ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה. ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט. ודבר זה א״א לעשות עפ״י הכרח מ״ע. שהרי בענין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכ״נ שדוחה מ״ע מש״ה לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כ״ז שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך עפ״י שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון. או אז מ״ע לסנהדרין למנות מלך. והא ודאי א״א לפרש שאין בו מ״ע כלל אלא כמו ואמרת אוכלה בשר וגו׳ וזבחת מבקרך וגו׳ שאינו אלא לאו הבא מכלל עשה שלא לאכול בלי שחיטה. ה״נ נימא דה״פ שום תשים עליך מלך אשר יבחר וגו׳ לא תוכל וגו׳ דוקא אשר יבחר. אבל א״א לפרש הכי דאם כן מאי איריא וירשתה וישבת בה ולא קודם. הא אפילו קודם ירושה שרי לעשות מלך שהרי יהושע היה כמו מלך כמש״כ הרמב״ם הל׳ מלכים פ״א ה״ג ופ״ג ה״ח יע״ש וכ״ה בסנהדרין די״ט אלא ע״כ מצוה הוא ומ״מ אין סנהדרין מצווין עד שיאמרו העם שרוצין בהנהגת מלך. ומש״ה כל משך שלש מאות שנה שהיה המשכן נבחר בשילה לא היה מלך והיינו משום שלא היה בזה הסכמת העם:
(1) And you shall say, etc.: The explanation of "saying" [here] is not like its simple meaning, but rather like [its] usage in the phrase (Deuteronomy 12:20), “and you shall say,' I want to eat meat'” and in similar [instances]. However according to this usage, it is implied that this is not an absolute commandment to appoint a king, but rather optional, as in the case of “and you shall say, 'I want to eat meat,' etc.” And behold it is known in the words of the sages, may their memory be blessed, that it is a commandment to appoint a king. But, if so, why is it written, "and you shall say, etc.?" And it appears that it is because the government of a state depends upon whether it is run according to the opinion of a monarchy or according to the opinion of the people and its representatives: and there are states that cannot support the opinion of the monarchy and there are states that without a king are like a ship without a captain. And [so] such a thing cannot be done according to the coercion of a positive commandment, since a matter that is relevant to the government of the public touches upon mortal danger (sakanat nefashot) which pushes off a positive commandment. For this reason, it is impossible to absolutely command the appointment of king so long as it is without the consent of the people to support the yoke of the king as a result of their seeing states around them functioning more properly [with a king]. And then [only when they do so] is it a positive commandment for the Sanhedrin to appoint a king. And behold, it is certainly impossible to explain that there is no positive commandment here at all, but rather it is like, “and you shall say, 'I want to eat meat,' etc. and you shall slaughter from your cattle, etc.” which is only a negative commandment that comes out of a positive [statement], not to eat without ritual slaughter (shechita); [and that] here too, we would say that this is its explanation - "Surely place upon yourself a king that He will choose, etc., you may not, etc.," [meaning] specifically "that He will choose." But it is impossible to explain like this, as if so, what is it saying, "and you will possess and you will settle" and not before? Behold, even before the possession, it is permitted to [establish] a king, as behold, Yehoshua was like a king, as is written by Rambam, Mishneh Torah, Kings and Wars 1:3 and 3:8, see there, and Sanhedrin 19. But rather perforce, it is a commandment; yet regardless the Sanhedrin is is not commanded [to act upon it] until the people say that they want the administration of a king. And it is for this reason that for all of three hundred years, while the Tabernacle was in Shilo, there was no king; because it was lacking the people’s agreement.
שאול באחת ועלתה לו דוד בשתים ולא עלתה לו
...
מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו שנאמר (שמואל א י, כז) ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש וכתיב (שמואל א יא, א) ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד וגו'
...