Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha: womenandmitzvot.org
היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה
A woman who gives birth after nine months; her fetus is recognizable after one third of her days [of pregnancy].
עוברות ומניקות וכו' - ומסתברא דעוברת מיקרי משעה שהוכר הולד כדקי"ל [כדקיימא לן לענין] לענין ווסתות ומ"מ [ומכל מקום] אפשר דאפילו לאחר ארבעים יום ליצירת הולד נמי הו"ל בכלל מעוברת לענין זה אם מרגשת צער אבל בבציר מהכי נראה דהויא לה ככל הנשים לכל דבר אם לא שמצטערת הרבה.
Pregnant and breastfeeding women – And it seems that pregnant is defined from when the fetus is recognizable, as this is established regarding the rules of anticipated menses. Nevertheless, it is possible that even after 40 days when the fetus is formed she is also considered pregnant for this matter, if she feels distress. But for less than this, it seems she is like all women in every matter, unless she is in severe distress.
הרבנית ד”ר חנה אדלר-לזרוביץ, צום מעוברות ביום הכיפורים – פסיקת הלכה על פי מציאות זמננו תחומין מ, תש”פ.
הידע הרפואי העדכני לגבי בטיחות הצום בהריון אינו חד משמעי. מחד, קיימות עדויות ברורות לתהליכים מזיקים פוטנציאליים, ומאידך תהליכים אלו לא הוכחו כגורמים להפלה או לידה מוקדמת בהקשר של צום באורך 25 שעות. העובדה שהרופאים עצמם חלוקים במסקנותיהם מקשה עוד יותר על ההכרעה ההלכתית אל מול האיסור החמור של אכילה ושתייה ביום הכיפורים.
Rabbanit Dr. Chana Adler Lazarovits, “Tzom Me’uberet Be-Yom Ha-kippurim – Pesikat Halacha Al Pi Metzi’ut Zemanenu,” Techumin 40, 5780.
Current medical knowledge regarding the safety of fasting during pregnancy is not clear-cut. On the one hand, there exist clear accounts of potential harmful processes, and on the other hand these processes have not been demonstrated as causes of miscarriage or premature birth in the context of a 25-hour fast. The fact that the doctors themselves disagree about their conclusions makes the halachic determination even more difficult in the face of the serious prohibition of eating and drinking on Yom Kippur.
ת"ר [=תנו רבנן] מניקה שמת בנה בתוך עשרים וארבע חדש ... לדברי רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עד עשרים וארבע חדש
The Rabbis taught: A menika whose child died within 24 months… according to Rabbi Yossi and Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon her limbs are displaced and her strength does not return until 24 months [post-partum].
ומניקה כל כ"ד חדש אחר לידת הולד ... אפי' מת הולד או גמלתו
She is a menika for 24 months after giving birth… even if the child died or she weaned him...
שו”ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סימן מה
במ”ש [=במה שכתבת] לענין מינקת בתענית צבור, ורצית לדמות להא דאין חוששת לוסת עד כ”ד חודש אף שמת הולד או גמלתו … הנה ברור שאין הדמיון עולה יפה, דשם הטעם משום שאבריה מתפרקין הימנה ואין נפשה חוזרת עליה כמבואר בבכורות ו’ ע”ב, ופרש”י אין דמה חוזר עליה… משא”כ [=מה שאין כן] לגבי תענית שרק בג’ תעניות הקילו בה חכמים שהיא קצת כחולנית עיין במ”מ הל’ תעניות [פ”ה ה”י], וגם שם רק במינקת ממש … שלא אוכלות ושותות אלא כדי קיום הולד עיי”ש, וכן להלכה בשו”ע שם סעיף ה’ עיי”ש, וזה פשוט.
Responsa Divrei Yetziv Likutim v’Hashmatot 45
Regarding what you wrote about a meineket on a ta’anit tzibbur, and you wanted to compare it to [the law] that there is no concern for anticipated menses until 24 months [postpartum] even if the child died or she weaned him … it is clear that this is not a good comparison, for there the reason is that her limbs are displaced and her strength does not return to her as it says in Bechorot 6b, and Rashi explains that “her [menstrual] blood does not return to her” … and this is not the case regarding a fast, for the sages were only lenient with her for the three fasts when she is a bit sickly (see Maggid Mishneh Laws of Ta’aniyot 5:10), and there to it is only a woman who is actively breastfeeding… for they eat and drink only enough to sustain the baby, as Shulchan Aruch rules there, and this is clear.
מהרש”ם, דעת תורה תק”נ, א ד”ה ויש לעיין
ויש לעיין במינקת שפסקה מלהניק תוך כ”ד חודש, אם דינה בזה כמינקת, ונראה דכיוון דאיבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת אליה עד כ”ד חודש… יש להקל גם בכה”ג [=בכהאי גוונא]…
Maharsham Da'at Torah 550:1
And it should be investigated whether the laws of a meineket apply to a meineket who stopped breastfeeding within 24 months, and it seems that since her limbs are displaced and her strength does not return for 24 months… one should also be lenient in such a case…
אָמַר אַבָּיֵי: מִשָּׁעָה שֶׁתֵּשֵׁב עַל הַמַּשְׁבֵּר. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: מִשָּׁעָה שֶׁהַדָּם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד, וְאָמְרִי לַהּ מִשָּׁעָה שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ נוֹשְׂאוֹת אוֹתָהּ בַּאֲגַפֶּיהָ.
Abbaye said: From the time when she sits upon the birthing seat. Rav Huna son of Rav Yehoshua said: from the time when the blood flows down. And there are those who say: From the time when her friends carry her by their arms.
אשל אברהם תקנ סעיף א
ומניקות. כמו שבשלשה צומות קיל למניקות ומצטערת, כן קיל לשהפילה לפני כמה שבועות ומצטערת. שהרי קיימא לן [יו”ד סימן קפט סעיף לג] כחכמים [נדה ט, א] אבריה מתפרקין ואינו חוזר עד כ”ד חודש ומפלת אברים בפירוק ביותר ובחשש ביותר וחלושה ע”י [=על ידי] שלא היה עזר אל הלידה בחיות העובר וכשמרגשת צער לא גרעה ממעוברת דקיל היטב.
Eshel Avraham 550:1
Meinikot –As there are leniencies for menikot in distress during the three fasts, so too there are leniencies for a woman who miscarried in the past few weeks and feels distress. For we have established according to the sages that her limbs are displaced and she does not return [to full strength] for 24 months, and a woman who miscarried has more displacement and there is more concern and weakness because she does not have the live birth of the child to help her through it, and when she feels pain it is no less than that of a pregnant woman who has many leniencies.
ואפילו אם לא ילדה עדיין רק אחזו לה חבלי לידה ... דנקראת יולדת לענין לחלל עליה את השבת וה"ה [=והוא הדין] דנקראת גם יולדת לענין זה שלא תתענה:
Even if she has not yet given birth but has only been seized by labor pangs … she is considered a yoledet for the matter of violating Shabbat, and, by the same law, is considered a yoledet for the matter of not fasting
העוברות והמיניקות מתענים בט"ב וביוה"כ ... ושאר תעניות לא היו מתענות ולא שיענגו [את] עצמן בתפנוקין אלא שאוכלות ושותות כדי קיום הולד
Pregnant and breastfeeding women fast on Tisha Be-Av and Yom Kippur… and they do not fast the remaining fasts. And they should not pamper themselves, rather they eat and drink enough to sustain the offspring.
רבינו ירוחם – תולדות אדם וחוה נתיב כז חלק א
אשה מעוברת אסור להתענות זולתי בתשעה באב וביום הכפורים משום צער הולד כך כתבו הגאונים.
Rabbeinu Yerucham – Toldot Adam Ve-Chava 27:1
A pregnant woman is prohibited from fasting [on all fasts] except for Tisha Be-Av and Yom Kippur, because of the distress of the infant, as the Geonim wrote.
איכא דאמרי - ... וסתם נשים מעוברות חולות
ika de-amrei - …and ordinary pregnant women are cholot
רב נחמן כהנא, ארחות חיים תקנ
עיין … ברש”י יומא מז ע”א ד”ה איכא דאמרי וכו’ דסתם נשים מעוברות חולות הן ע”ש [=עיין שם]. ונראה דמה”ט [=דמהאי טעמא] גם באין מצטערות אין מחויבות להתענות אלא שנהגו להחמיר כמ”ש [=כמו שכתב] רמ”א.
Rav Nachman Kahana, Orchot Chaim 550
See Rashi Yoma 47a s.v. “ika de-amrei” [who states that] ordinary pregnant women are [considered] sick. And it seems that this is the reason they are not obligated to fast [the three minor fasts] even if they are not in distress, but they customarily act stringently [and fast], as Rema writes.
הגהות מיימוניות הלכות תעניות ה: ב
ונראה דאפילו עוברות ומניקות דעלמא שהיו מצטערות הרבה שהיה להם לאכול בכל אלו הצומות לבד מתשעה באב
Hagahot Maimoniyot Laws of Fasts 5:2
And it seems that even pregnant and breastfeeding women who are in great distress can eat on all these fast days except Tisha Be-Av.
עוברות ומניקות מתענות בט' באב ומשלימות כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור אבל בג' צומות אחרים פטורו' מלהתענו' ואעפ"י [ואף על פי כן] כן ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה אלא כדי קיום הולד
Pregnant and breastfeeding women fast on Tisha Be-Av as they fast the entirety of Yom Kippur. But on the other three fasts they are exempt from fasting. And even so, it is proper that they do not eat to enjoy the food and drink, but enough to sustain the baby.
רמ”א הגה מיהו עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה אין להתענות (הגהות מיימוני והמגיד פ"ה) ואפי' אינן מצטערות אין מחוייבות להתענות אלא שנהגו להחמיר ודוקא בג' צומות אבל בט' באב מחויבות להשלים (כדלקמן סי' תקנ"ד סעיף ה'):
Rema on the Shulchan Aruch
Gloss: But pregnant and breastfeeding women who are in significant distress should not fast. And even if they are not distressed they are not obligated to fast, but they customarily act stringently [and fast]. And this specifically refers to the [other] three fasts, but on Tisha Be-Av they are obligated to complete [the fast].
שדי חמד, אסיפת דינים מערכת בין המצרים סימן א אות י
אין הכונה לומר שצריכות להתענות עד שתרגיש צער אלא י”ל [=יש לומר] שתשער מקודם היא עצמה או ע”י [=על ידי] אחרים את תכונת בריאתם ואם משערים שתצטער הרבה מותרת לאכול מיד.
Sdei Chemed, Asifat Dinim Ma’arechet Bein Ha-metzarim 1:10
The intent is not to say that she should fast until she feels distress, but rather that she should assess beforehand, on her own or through others, the state of her health. And if it is assessed that she will be in distress she may eat immediately.
הגה ותענית זה [תענית אסתר] אינו חובה לכן יש להקל בו לעת הצורך כגון מעוברות או מניקות או לחולה שאין בו סכנה...
Rema on the Shulchan Aruch
This fast [Ta’anit Esther] is not obligatory, and so one should be lenient when necessary, such as pregnant or breastfeeding women or a sick person who is not in mortal danger…
כיום המנהג הרווח גם בקרב יוצאות אשכנז, שנשים מעוברות ומיניקות אינן מתענות בצומות הקלים. ואף הרוצה להחמיר על עצמה, אם יש לה קושי בצום – עדיף שלא תתענה. ומשעה שהאשה יודעת שהיא בהריון היא פטורה מהצום.
In any event, the prevalent custom today, even among Ashkenazi Jews, is that pregnant and nursing women do not observe the minor fast days. And even if a particular woman wants to act stringently, it is preferable that she not fast if she has a hard time doing so. From the moment a woman knows she’s pregnant, she is exempt from the fast.
רב יוסף צבי רימון, מינקת ומעוברת בתענית דחויה, סולמות
למעשה, נשים בהריון ונשים מיניקות אינן צריכות לצום בצומות הקלים, ובפרט כאשר מדובר בצום שנדחה…. יש פוסקים חשובים שהקלו בכך ופסקו שכל אשה שנמצאת תוך 24 חודשים מן הלידה פטורה מלצום, אף שאינה מניקה בפועל…דיון זה נוגע לתענית רגילה שאינה דחויה, ואילו בתענית דחויה בוודאי שיש להקל יותר.
Rav Yosef Tzvi Rimon, Meineket U-me’uberet Be-ta’anit Dechuya, Sulamot
In practice, pregnant and nursing women do not need to fast on minor fast days, especially in the case of a fast day that is pushed off….There are important poskim who were lenient about this and ruled that every woman within 24 months of childbirth is exempt from fasting, even if she is not nursing in practice… This discussion applies to a regular fast that is not pushed off, and for a fast that is pushed off one should certainly be more lenient.
Faigy Peritzman, “Fast Thinking,” Mishpacha (June 19, 2019)
On the last few fasts, I ended up with a migraine that lasted a few days. The rav said I could stop fasting. All I had to do was Tishah B’Av and Yom Kippur. And boy, was I relieved. At the same time, I felt there was something skewed in my approach. And I was suddenly reminded of a very different reaction I’d had several months before when I’d been forced to cancel an upcoming trip to the States for health reasons….I was frustrated and disappointed that I’d had to cancel, despite any inconveniences the trip entailed….When the fast day arrived, I secretly drank my water, ate my cereal, and even had my coffee….But instead of breathing a sigh of relief, I tried to focus on what I was missing. It’s awfully hard to tune into the nuances of a fast day when you’re not fasting. It’s hard to remember to be sad when you feel content and full. I realized I’m missing out a lot by not missing out on food that day.
אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת רחמים דדבר שבקדושה הם אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא אומרם:
An individual may not recite the thirteen attributes in the manner of prayer and asking for mercy, for they are a davar she-bikdusha, but if he says them in the manner of simply reading, he may say them.
Sara Wolkenfeld, “Finding myself as a parent on Tisha B’Av,” Times of Israel (August 11, 2020)
Jewish sources provide a robust model for viewing long historical periods as anomalous blips… All of us…are in exile…[W]e look ahead to when we will return to Jerusalem, with gladness and rejoicing. This intermediate time in our history will pass. So, too, our years of raising young children need not be the sole defining factor of our religious selves. The ways in which our texts speak about exile give me faith that it is okay to hold on to a vision of myself as a human that is not always in concert with my place in life right now. At its best, I hope that the image I hold up to myself is one that I can also speak about to my children, so they understand how Eema sees herself, and what those aspirations might mean in their lives.