Chattan V'kalah--Gan Eden (Copy)

I couldn't find much about the fact that Gan Eden is only mentioned in the liturgy during these Brochot, but I assume you are correct. I did a search, and it hardly comes up at all in the Siddur, save for something from Pirkei Avot and Perek Shirah--both definitely not part of the regular ritual--and during the אל מלא רחמים.
That being said, I've attached several sources regarding Gan Eden and it seems to me that the emphasis of it in the wedding blessings has to do with several things:
1) The blessings (3,4,5 and 6) are a build-up, talking about he creation of "man," his trajectory and the eventual lead-up to this moment under the Chupah, which is the reason for man's creation vis-à-vis the creation of a home and family.
2) Gan Eden is somewhat of a utopian ideal, a place where we all aspire to be, whether it's in our spiritual setting when we all die, or in this world--living a life that is ideal and intensely good. And that's why we are connecting the wedding to Gan Eden because we wish the couple--who are embarking on a brand, new life together--for it to be like Adam and Eve before the Sin, and marriage is the life-event most connected with that time, when Adam and Eve were innocent and pure, like the new couple starting out with a new slate.
It is probably for this reason that in some Jewish circles the wedding day is the holiest of one's life--like Yom Kippur; many fast on that day--a day to really begin anew, like Adam and Eve in Eden.
Hope this helps.

https://en.wikipedia.org/wiki/Sheva_Brachot

בראשית כ״ט:כ״ז

(כז) מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃

Genesis 29:27

(27) Fulfil the week of this one, and we will give thee the other also for the service which thou shalt serve with me yet seven other years.’

If not mistaken, this is the source for "Sheva Brachot" in general, as Rashi says below.

רש"י על בראשית כ״ט:כ״ז:א׳

(כז) מלא שבע זאת דָּבוּק הוּא, שֶׁהֲרֵי נָקוּד בַּחֲטָף, שָׁבוּעַ שֶׁל זׂאת וְהֵן שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתָּה בְּתַלְמוּד יְרוּשׁ' בְּמוֹעֵד קָטָן (וְאִ"אֶ לוֹמַר שָׁבוּעַ מַמָּשׁ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה צָרִיךְ לְהִנָּקֵד בְּפַתַח הַשִּׁי"ן; וְעוֹד שֶׁשָּׁבוּעַ לְשׁוֹן זָכָר, כְּדִכְתִיב שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּסְפָּר לָךְ, לְפִיכָךְ אֵין מִשְׁמַע שָׁבוּעַ אֶלָּא שִׁבְעָה, שטיי"נא בְּלַעַז):

Rashi on Genesis 29:27:1

(27) מלא שבע זאת FULFIL THE WEEK OF THIS ONE — The word is in the construct state for it is punctuated with Sheva, so that the meaning is “the seven days of this woman”, referring to the seven days of the marriage feast. Such is the statement in the Jerusalem Talmud, Moed Katan (Ch. 1). It is impossible to say that it means an actual week, (i. e. a calendar week), so that it would mean “finish this week” in the sense “wait until this week be ended”) — for, if so, the ש should be punctuated with Patach (Rashi terms our Kametz a Patach) for the noun must be in the absolute state. Then, again, the word שָׁבֻעַ is masculine — as it is written (Deuteronomy 16:9) “Seven (שבעה) weeks shalt thou number unto thyself” (and here we should have had שָׁבֻעַ זֶה). Consequently the word שבוע can only mean “a period of seven days” old French septaine (cf. Rashi on Exodus 10:22).

כתובות ח׳ א:א׳

שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם ואשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה ה' יוצר האדם שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה ברוך אתה ה' אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רינה דיצה חדוה אהבה ואחוה ושלום וריעות מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם בא"י משמח חתן עם הכלה

Ketubot 8a:1-6

who created everything for His Glory. [Blessed are You, LORD, our God, sovereign of the universe,] who creates man. [Blessed are You, LORD, our God, sovereign of the universe,] who creates man in your image, fashioning perpetuated life. Blessed are You, LORD, creator of man. May the barren one exult and be glad as her children are joyfully gathered to her (in haste). Blessed are You, LORD, who gladden Zion with her Children. Grant perfect joy to these loving companions, as you did your creations in the Garden of Eden. Blessed are You, LORD, who grants the joy of groom and bride. Blessed are You, LORD, our God, sovereign of the universe, who created joy and gladness, groom and bride, mirth, song, delight and rejoicing, love and harmony and peace and companionship. Soon, LORD our God, may there ever be heard in the cities of Judah and in the streets of Jerusalem voices of joy and gladness, voices of groom and bride, the jubilant voices of those joined in marriage under the bridal canopy, the voices of young people feasting and singing. Blessed are You, LORD, who causes the groom to rejoice with his bride.

חידושי אגדות על מסכת כתובות ח׳ א:ג׳

ברכת שמח תשמח רעים כו' נתיסדה על שמחת החתונה שעושין עתה בגלות שאין שמחה לפני המקום ואסור לכל אדם למלא שחוק פיו וגם בשמחת חתן וכלה אמר והשבתי וגו' מחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה וגו' שהם ארבע קולות אעפ"כ אנו מבקשין ממנו יתעלה ב"ה שבשביל שמחת החתן והכלה ישמח את רעים האהובים שהם השושבינים שישמחו החתן והכלה כמו ששמחת יצירך שהיית שושבינו כדאמרינן ויביאה אל האדם שקלעה וקשטה והביאה אליו ומלמד שנעשה הקב"ה שושבין לאדם וסיים בא"י משמח חתן וכלה כי שמחה אחרת ליכא בגלות ואסורה לכל אדם:

Chidushei Agadot on Ketubot 8a:3

...

נדרים ל״ט ב:י״ב

שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם אלו הן תורה ותשובה גן עדן וגיהנם כסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח

Nedarim 39b:4

...

חגיגה ט״ו א:מ״ה

ר"ע רבך לא אמר כך, אלא ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם, כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם. זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן נתחייב רשע נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם

Chagigah 15a:9

"Rabbi Akiva, your teacher, did not say like that. Rather [he said],

שמות רבה ב׳:ב׳

(ב) ומשה היה רועה . אמר רבי ינאי: אע"פ ששכינתו בשמים, עיניו יחזו עפעפיו, יבחנו בני אדם. משל למלך שהיה לו פרדס ובנה בו מגדל גבוה, וצוה המלך שיתנו לתוכו פועלים, שיהיו עוסקים במלאכתו. אמר המלך: כל מי שמתכשר במלאכתו, יטול שכרו משלם, וכל מי שמתעצל במלאכתו, ינתן בדימוס. המלך, זה מלך מלכי המלכים. והפרדס, זה העולם, שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל בתוכו לשמור התורה, והתנה עמהם ואמר: מי שהוא שומר את התורה, הרי גן עדן לפניו, ומי שאינו משמרה, הרי גיהנם. אף הקדוש ברוך הוא, אף על פי שהוא נראה כמסלק שכינתו מבית המקדש, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, ולמי בוחן לצדיק, שנאמר (תהלים שם, ה): ה' צדיק יבחן.

Shemot Rabbah 2:2

(2) ... Our teachers have said: Once, while Moses our Teacher was tending [his father-in-law] Yitro’s sheep, one of the sheep ran away. Moses ran after it until it reached a small, shaded place. There, the lamb came across a pool and began to drink. As Moses approached the lamb, he said, “I did not know you ran away because you were thirsty. You are so exhausted!” He then put the lamb on his shoulders and carried him back. The Holy One said, “Since you tend the sheep of human beings with such overwhelming love - by your life, I swear you shall be the shepherd of My sheep, Israel.”

שמות רבה ל״א:ה׳

(ה) דבר אחר: אם כסף תלוה את עמי כיון שבנה שלמה את הבית, אמר להקב"ה בתפלתו: רבון העולם! אם יש אדם שיתפלל לפניך, שתתן לו ממון, ואתה יודע שרע לו, אל תתן לו. ואם ראית אדם נאה בעשרו תן לו, שנאמר (ד"ה ב ז): ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, לפי שבעולם הזה היו הרשעים עשירים ונתונים בשלוה והשקט, והצדיקים עניים, אבל לעתיד לבא, כשיפתח הקב"ה לצדיקים אוצרות גן עדן, הרשעים שאכלו נשך ותרבית, עתידין להיות נושכין בשיניהם את בשרם, שנאמר (קהלת ד): הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו, והם אומרים: ולואי היינו פועלים והיינו טוענין בכתפנו, ולואי שהיינו עבדים ויהיה לנו כך, שנא': טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח, לכך נאמר: אם כסף תלוה את עמי. אמרו ישראל לפני הקב"ה: ומי הם עמך? אמר להם: העניים, שנאמר ( ישעיה מח): כי נחם ה' עמו וענייו ירחם. מדת ב"ו, אם היו לו עניים קרובים והוא עשיר, אינו מודה בהם, שנאמר (משלי יט): כל אחי רש שנאוהו, והקב"ה אינו כן, שנאמר (ד"ה א כט): והעושר והכבוד מלפניך, ואינו מחופף אלא על העניים, שנאמר (ישעיה יד): כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו, לכך נאמר: אם כסף תלוה את עמי. אמר דוד: רבון העולם! ישב עולמך, שנאמר (תהלים סא): ישב עולם לפני אלהים. אמר לו הקב"ה: אם אעשה את עולמי שוה, (שם) חסד ואמת מן ינצרוהו:

Shemot Rabbah 31:5

(5)

(6)

ברכות ט״ז ב:א׳-כ״ה

אי הכי מאי איריא הכונס את הבתולה אפי' כונס את האלמנה נמי הכא טריד והכא לא טריד אי משום טרדא אפילו טבעה ספינתו בים נמי אלמה אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שהרי נאמר בהן פאר שנאמר (יחזקאל כד, יז) פארך חבוש עליך וגו' אמרי התם טרדא דרשות הכא טרדא דמצוה: מתני׳ רחץ לילה הראשון שמתה אשתו אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ אמר להם איני כשאר בני אדם אסטניס אני וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה חתן אם רוצה לקרות קרית שמע לילה הראשון קורא רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול: גמ׳ מ"ט דרבן (שמעון בן) גמליאל קסבר אנינות לילה דרבנן דכתיב (עמוס ח, י) ואחריתה כיום מר ובמקום אסטניס לא גזרו ביה רבנן: וכשמת טבי עבדו וכו': ת"ר עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים מעשה ומתה שפחתו של רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לנחמו כיון שראה אותם עלה לעלייה ועלו אחריו נכנס לאנפילון נכנסו אחריו נכנס לטרקלין נכנסו אחריו אמר להם כמדומה אני שאתם נכוים בפושרים עכשיו אי אתם נכוים אפילו בחמי חמין לא כך שניתי לכם עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים אלא מה אומרים עליהם כשם שאומרים לו לאדם על שורו ועל חמורו שמתו המקום ימלא לך חסרונך כך אומרים לו על עבדו ועל שפחתו המקום ימלא לך חסרונך תניא אידך עבדים ושפחות אין מספידין אותן ר' יוסי אומר אם עבד כשר הוא אומרים עליו הוי איש טוב ונאמן ונהנה מיגיעו אמרו לו אם כן מה הנחת לכשרים: ת"ר אין קורין אבות אלא לשלשה ואין קורין אמהות אלא לארבע אבות מאי טעמא אילימא משום דלא ידעינן אי מראובן קא אתינן אי משמעון קא אתינן אי הכי אמהות נמי לא ידעינן אי מרחל קא אתינן אי מלאה קא אתינן אלא עד הכא חשיבי טפי לא חשיבי תניא אידך עבדים ושפחות אין קורין אותם אבא פלוני ואמא פלונית ושל ר"ג היו קורים אותם אבא פלוני ואמא פלונית מעשה לסתור משום דחשיבי: א"ר אלעזר מאי דכתיב (תהלים סג, ה) כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי כן אברכך בחיי זו ק"ש בשמך אשא כפי זו תפלה ואם עושה כן עליו הכתוב אומר (תהלים סג, ו) כמו חלב ודשן תשבע נפשי ולא עוד אלא שנוחל שני עולמים העוה"ז והעולם הבא שנאמר (תהלים סג, ו) ושפתי רננות יהלל פי: ר' אלעזר בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשכן בפורינו אהבה ואחוה ושלום וריעות ותרבה גבולנו בתלמידים ותצליח סופנו אחרית ותקוה ותשים חלקנו בגן עדן ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך ותבא לפניך קורת נפשנו לטובה. רבי יוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעזך ותתעטף בחסידותך ותתאזר בחנינותך ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך. ר' זירא בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שלא נחטא ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו ר' חייא בתר דמצלי אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא תורתך אומנותנו ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו. רב בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לנו חיים ארוכים חיים של שלום חיים של טובה חיים של ברכה חיים של פרנסה חיים של חלוץ עצמות חיים שיש בהם יראת חטא חיים שאין בהם בושה וכלימה חיים של עושר וכבוד חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה. רבי בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתצילנו מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע ומפגע רע מיצר רע מחבר רע משכן רע ומשטן המשחית ומדין קשה ומבעל דין קשה בין שהוא בן ברית בין שאינו בן ברית ואע"ג דקיימי קצוצי עליה דרבי. רב ספרא בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשים שלום

Berakhot 16b:1-25

If so, why especially mention, "He who takes a virgin to his house as wife" ? Even one who takes a widow to wife should also [be exempt] ! The man [who marries a virgin] is anxious ; the other is not. Should the reason [of exemption] be on account of anxiety, then it ought to apply also to one whose ship has sunk at sea ! Why, then, does R. Abba b. Zabda declare in the name of Rab : A mourner is under the obligation to observe all the commandments mentioned in the Torah except Tefillin, because they are called an adornment; as it is said, "Bind thine adornment upon thee" (Ezek. xxiv. 17)? The answer is : [There is a difference] ;. the latter being troubled by anxiety of some voluntary matter, whereas the former has anxiety in connection with a religious duty. MISHNAH [Rabban Gamaliel] bathed on the first night of his wife's death. His disciples said to him, "Our master! Thou hast taught us that a mourner is forbidden to bathe !" He replied, "I am not like other men ; I am in delicate health." When his slave, Tabi, died, lie accepted condolence on his behalf. His disciples said to him, "Our master ! Thou hast taught us that one may not accept condolence on the death of slaves" ! He replied, "My slave, Tabi, was not like other slaves; he was a worthy man." If a bridegroom wishes to read the Shema' on the first night [of his marriage], he may do so. Rabban Simeon b. Gamaliel says : "Not everybody who wishes to assume the name may do so." GEMARA What was Rabban Gamaliel's reason? He was of the opinion that the application of the laws of mourning in the night is a Rabbinical injunction; for it is written, "And the end thereof as a bitter day" (Amos viii. 10); and in the case of a person in delicate health, the Rabbis do not so decree. When his slave, Tabi, died, etc. Our Rabbis have taught : [At the burial of] male and female slaves, we do not stand in a row for them, nor do we pronounce over them the benediction of mourners and the condolence of mourners. It happened that R. Eliezer's female slave died and his disciples went in to comfort him. When he saw them, he ascended to an upper room, but they ascended after him. He went into the court-way, but they went after him. He entered the guest-chamber, but they entered after him. He said to them : I imagined you would be scalded with tepid water; but now you are not scalded even with hot water. Have I not taught you : [On the death of] male and female slaves, we do not stand in a row for them, nor do we pronounce over them the benediction of mourners and the condolence of mourners? What, however, do we say over them ? As we say to a man on the death of his ox or ass, "May the Omnipresent repair thy loss," so do we say to a man on the death of his slaves, "May the Omnipresent repair thy loss." There is a further teaching : We do not speak a funeral oration over male and female slaves. R. Jose said : If he was a worthy man, we say of him, "Alas, the good and faithful man who derived pleasure from his work !" They said to him, "In that case, what hast thou left to be said over worthy men [who are not slaves]?" Our Rabbis have taught : We restrict the name "Patriarch" to three, and "Matriarch" to four. Why is the name "Patriarch" [restricted to three]? Is it because we are not certain whether we are descended from Reuben or Simeon ? If so, in the case of the Matriarchs we are not certain whether we are descended from Rachel or Leah ! But up to here they were esteemed sufficiently [to be called "Patriarchs"] ; their successors were not so esteemed. There is a further teaching : We do not call male and female slaves "Father so-and-so" or "Mother so-and-so." But Rabban Gamaliel's [slaves] used to be called in this manner. This is an actual fact to upset [the teaching just quoted] ! [No; it is different with them,] because they were highly esteemed. R. Eleazar said : what means that which is written, "So will I bless Thee as long as I live ; in Thy name will I lift up my hands" (Ps. Ixiii. 5)? "So will I bless Thee as long as I live" refers to the reading of the Shema' ; "in Thy name will I lift up my hands" refers to Tefillah. If one act thus, of him the text saith, "My soul is satisfied as with marrow and fatness" (ibid. v. 6) ; and not only that, but he will inherit two worlds, this world and the world to come, as it is said, "And my mouth will praise Thee with joyful lips" (ibid.). R. Eleazar used to add at the conclusion of his prayer : May it be Thy will, O Lord our God, to cause love and brotherhood, peace and comradeship, to abide in our lot, to enlarge our border with disciples, to prosper our goal with a [happy] end and with hope, to set our portion in the Garden of Eden, and fortify us with good companionship and the good impulse in Thy universe, so that we rise up and find the longing of our heart to fear Thy name ; and may the satisfaction of our soul come before Thee for good. R. Johanan used to add at the conclusion of his prayer: May it be Thy will, O Lord our God, to glance at our shame and look upon our evil plight ; and do Thou clothe Thyself in Thy mercy, cover Thyself with Thy might, enfold Thyself with Thy piety and gird Thyself with Thy grace, and may Thy attribute of goodness and gentleness come before Thee. R. Zera used to add at the conclusion of his prayer : May it be Thy will, O Lord our God, that we sin not ; neither may we be put to shame nor be confounded before our fathers. R. Hiyya used to add at the conclusion of his prayer : May it be Thy will, O Lord our God, that Thy Torah be our occupation ; and let not our heart grow faint nor our eyes dim. Rab used to add at the conclusion of his prayer : May it be Thy will, O Lord our God, to grant us long life, a life of peace, a life of good, a life of blessing, a life of sustenance, a life of bodily vigour, a life marked by the fear of sin, a life free from shame and reproach, a life of prosperity and honour, a life in which the love of Torah and the fear of Heaven shall cleave to us, a life wherein Thou fulfillest all the desires of our heart for good. Rabbi used to add at the conclusion of his prayer : May it be Thy will, O Lord our God and God of our fathers, to deliver me from arrogant men and from arrogance, from a bad man, and from any mishap, from the evil impulse, from a bad companion, from a bad neighbour, and from the adversary that destroyeth ; from a hard judgment, and from a hard opponent, whether he be a son of the covenant or be not a son of the covenant. [Thus did Rabbi pray], although eunuchs were standing by him. Rab Saphra used to add at the conclusion of his prayer : May it be Thy will, O Lord our God, to grant peace

ברכות י״ז א:א׳-י״ז

בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ובין התלמידים העוסקים בתורתך בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה וכל העוסקין שלא לשמה יהי רצון שיהו עוסקין לשמה. ר' אלכסנדרי בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתעמידנו בקרן אורה ואל תעמידנו בקרן חשכה ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו איכא דאמרי הא רב המנונא מצלי לה ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם. רבא בתר צלותיה אמר הכי אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי עפר אני בחיי ק"ו במיתתי הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אחטא עוד ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא ע"י יסורין וחלאים רעים והיינו וידוי דרב המנונא זוטי ביומא דכפורי. מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי ותצילני מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני. ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה (קהלת ז, א) טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. מרגלא בפומיה דר"מ גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון ואני אהיה עמך בכל מקום. מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה אני בריה וחברי בריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה (משלי טו, א) מענה רך משיב חמה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק. מרגלא בפומיה דרבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין שנאמר (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם לעושים לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. מרגלא בפומיה דרב [לא כעולם הזה העולם הבא] העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר (שמות כד, יא) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו: גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנא' (ישעיהו לב, ט) נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי א"ל רב לר' חייא נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן. כי הוו מפטרי רבנן מבי ר' אמי ואמרי לה מבי ר' חנינא אמרי ליה הכי עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העולם הבא ותקותך לדור דורים לבך יהגה תבונה פיך ידבר חכמות ולשונך ירחיש רננות עפעפיך יישירו נגדך עיניך יאירו במאור תורה ופניך יזהירו כזוהר הרקיע שפתותיך יביעו דעת וכליותיך תעלוזנה מישרים ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין. כי הוו מפטרי רבנן מבי רב חסדא ואמרי לה מבי ר' שמואל בר נחמני אמרו ליה הכי (תהלים קמד, יד) אלופינו מסובלים וגו' אלופינו מסובלים רב ושמואל ואמרי לה רבי יוחנן ור' אלעזר חד אמר אלופינו בתורה ומסובלים במצות וחד אמר אלופינו בתורה ובמצות ומסובלים ביסורים

Berakhot 17a:1-17

in the household above and the household below, and among the students who occupy themselves with Thy Torah, whether they devote themselves thereto for its own sake or not for its own sake; and as for them that devote themselves thereto not for its own sake, may it be Thy will that they do devote themselves thereto for its own sake. R. Alexander used to add at the conclusion of his prayer : May it be Thy will, O Lord our God, to place us in a corner of light and not in a corner of darkness ; and may not our heart grow faint nor our eyes dim. There are some who say this was Rab Hamnuna's prayer ; and R. Alexander used to add at the conclusion of his prayer : Lord of the universe ! It is revealed and known before Thee that it is our will to perform Thy will ; but what stands in the way? The leaven that is in the dough and the servitude of the kingdoms. May it be Thy will to deliver us from their hand, so that we may again perform the statutes of Thy will with a perfect heart. Raba used to add at the conclusion of his prayer : O my God, before I was formed I was nothing worth, and now that I have been formed I am but as though I had not been formed. Dust am I in my life ; how much more so in my death. Behold I am before Thee like a vessel filled with shame and confusion. O may it be Thy will, O Lord my God, that I may sin no more; and as to the sins I have committed, purge them away in Thine abounding compassion though not by means of affliction and sore diseases. That is the confession of Rab Hamnuna Zuta on the Day of Atonement. Mar b. Kabina used to add at the conclusion of his prayer : O my God ! (Guard my tongue from evil and my lips from speaking guile ; and to such as curse me let my soul be dumb, yea, let my soul be unto all as the dust. Open my heart to Thy Torah, and let my soul pursue Thy commandments. And do Thou deliver me from mishap, from the evil impulse, and from an evil woman and all evil which breaks forth to come upon the world. If any design evil against me, speedily make their counsel of none effect, and frustrate their designs. Let the words of my mouth and the meditation of my heart be acceptable before Thee, O Lord my Rock and Redeemer. Rab Sheshet, when observing a fast, used to add at the conclusion of his prayer : Lord of the universe ! It is revealed before Thee that when the Sanctuary was in existence, a man sinned and brought an offering, of which they sacrificed only the fat and the blood, and atonement was made for him. But now, I observe a fast, and my fat and blood are diminished. May it be Thy will, that my fat and blood which have been diminished may be accounted as though I had offered them before Thee upon the altar, and do Thou favour me. R. Johanan said : R. Meir, on concluding the reading of the Book of Job, used to say: It is the fate of man to die and of cattle to be slaughtered, and all are destined to die. Happy is he who has grown in Torah and whose labour has been in Torah ; who has caused tranquillity of spirit to his Creator, advanced in good repute, and departed from the world with a good name. Of him said Solomon, "A good name is better than precious oil, and the day of death than the day of one's birth " (Eccles. vii. 1). It was a favourite saying of R. Meir : Learn with all thy heart and with all thy soul to know My ways and watch at the doors of My Torah. Guard My Torah in thy heart and let the fear of Me be before thine eyes. Keep thy mouth from all sin, and purify and sanctify thyself from all guilt and iniquity. Then shall I be with thee everywhere. It was a favourite saying of the Rabbis of Jabneh : I am a creature [of God] and my neighbour is also His creature ; my work is in the city and his in the field ; I rise early to my work and he rises early to his. As he cannot excel in my work, so I cannot excel in his work. But perhaps thou sayest, "I do great things and he small things"! We have learnt that [it matters not whether] one does much or little, if only he direct his heart to Heaven. It was a favourite saying of Abbai: A man should always be cunning in the fear [of God], giving the soft answer that turneth away wrath (cf. Prov. xv. 1), increasing peace with his brethren and relatives and with all men, even the heathen in the street ; so that he may be beloved above and popular on earth, and acceptable to his fellow-creatures. They say of Rabban Johanan b. Zakkai that nobody ever greeted him first, not even the heathen in the street. It was a favourite saying of Raba : The goal of wisdom is repentance and good works; so that a man shall not read [Torah] and study [Mishnah] and then contradict his father or mother or teacher or anybody greater than he in knowledge and number [of years]; as it is said, "The fear of the Lord is the beginning of wisdom, a good understanding have all that do thereafter" (Ps. cxi. 10). "All that learn" is not said here, but "all that do thereafter," i.e. they that practise Torah for its own sake, but not they that practise Torah not for its own sake. As for him who does not fulfil the Torah for its own sake, it were better had he never been created. It was a favourite saying of Rab : Not like this world is the world to come. In the world to come there is neither eating nor drinking; no procreation of children or business transactions; no envy or hatred or rivalry ; but the righteous sit enthroned, their crowns on their heads, and enjoy the lustre of the Shekinah; as it is said, "And they beheld God, and did eat and drink" (Exod. xxiv. ll). Our Rabbis have taught : Greater is the promise given by the Holy One, blessed be He, to women than to men ; as it is said, "Rise up, ye women that, are at ease, and hear My voice ; ye confident daughters, give ear unto My speech" (Is. xxxii. 9). Rab asked R. Hiyya : Wherewith do women acquire merit? By sending their children to learn [Torah] in the Synagogue and their husbands to study in the schools of the Rabbis, and waiting for their husbands until they return from the schools of the Rabbis. As the Rabbis departed from the school of R. Ammi (another version: R. Hannina's school), they said to him: Mayest thou see thy world in thy life-time, and may thine end be in the life of the world to come and thy hope throughout the generations. May thy heart meditate in understanding, thy mouth speak wisdom, thy tongue abound in joyful songs, thine eyelids set thy glance straight before thee, thine eyes be illumined with the light of the Torah, thy countenance shine like the splendour of the firmament, thy lips utter knowledge, thy reins exult with up-rightness, and thy feet run to hear the words of the Ancient of days. As the Rabbis departed from the school of Rab Hisda (another version : the school of R. Samuel b. Nahmani) they said to him : "Our leaders are well laden ; with no breach, and no going forth, and no outcry in our broad places" (Ps. cxliv. 14). "Our leaders are well laden" — Rab and Samuel (another version : R. Johanan and R. Eleazar) [differ in interpretation] ; one says, "Our leaders" in Torah "are well laden" with religious duties ; the other says, "Our leaders" in Torah and religious duties "are well laden" with sufferings.

ברכות ס״א א:א׳-כ״ט

הכל לטובה: ואמר רב הונא אמר רב משום ר' מאיר לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה שנאמר (קהלת ה, א) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים: דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב (בראשית ב, ז) וייצר ה' אלהים את האדם בשני יודי"ן שני יצרים ברא הקב"ה אחד יצר טוב ואחד יצר רע מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה בהמה דלא כתיב בה וייצר לית לה יצרא והא קא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא אלא כדר"ש בן פזי דאמר ר' שמעון בן פזי אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי אי נמי כדר' ירמיה בן אלעזר דאמר ר' ירמיה בן אלעזר דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון שנאמר (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני: (בראשית ב, כב) ויבן ה' אלהים את הצלע רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר זנב בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב אחור וקדם צרתני אלא למאן דאמר זנב מאי אחור וקדם צרתני כדרבי אמי דאמר ר' אמי אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות בשלמא אחור למעשה בראשית דלא אברי עד מעלי שבתא אלא וקדם לפורענות פורענות דמאי אילימא פורענות דנחש והתניא רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן בגדולה מתחילין מן הגדול דכתיב (ויקרא י, יב) וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו וגו' בקללה מתחילין מן הקטן בתחלה נתקלל נחש ולבסוף נתקללה חוה ולבסוף נתקלל אדם אלא פורענות דמבול דכתיב (בראשית ז, כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה ברישא אדם והדר בהמה בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב וייצר בשני יודי"ן אלא למאן דאמר זנב מאי וייצר כדר"ש בן פזי דאמר ר' שמעון בן פזי אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב (בראשית ה, ב) זכר ונקבה בראם אלא למאן דאמר זנב מאי זכר ונקבה בראם כדר' אבהו דרבי אבהו רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב (בראשית ט, ו) כי בצלם אלהים עשה את האדם הא כיצד בתחלה עלה במחשבה לבראת ב' ולבסוף לא נברא אלא אחד בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב (בראשית ב, כא) ויסגור בשר תחתנה אלא למאן דאמר זנב מאי ויסגור בשר תחתנה א"ר ירמיה ואיתימא רב זביד ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא למקום חתך בשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב ויבן אלא למ"ד פרצוף מאי ויבן לכדר"ש בן מנסיא דדרש ר"ש בן מנסיא מאי דכתיב ויבן ה' את הצלע מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם הראשון שכן בכרכי הים קורין לקליעתא בנייתא דבר אחר ויבן אמר רב חסדא ואמרי לה במתניתא תנא מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבנין אוצר מה אוצר זה קצר מלמעלה ורחב מלמטה כדי לקבל את הפירות אף אשה קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה כדי לקבל את הולד ויביאה אל האדם א"ר ירמיה בן אלעזר מלמד שנעשה הקב"ה שושבין לאדם הראשון מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו ולמאן דאמר פרצוף הי מינייהו סגי ברישא אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא דגברא סגי ברישא דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפי' אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם שנאמר (משלי יא, כא) יד ליד לא ינקה רע לא ינקה מדינה של גיהנם א"ר נחמן מנוח עם הארץ היה דכתיב (שופטים יג, יא) וילך מנוח אחרי אשתו מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו וגבי אלישע דכתיב (מלכים ב ד, ל) ויקם וילך אחריה הכי נמי אחריה ממש אלא אחרי דבריה ואחרי עצתה הכא נמי אחרי דבריה ואחרי עצתה א"ר אשי ולמאי דקאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה אפי' בי רב נמי לא קרא שנאמר (בראשית כד, סא) ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ולא לפני האיש א"ר יוחנן אחורי ארי ולא אחורי אשה אחורי אשה ולא אחורי עכו"ם אחורי עכו"ם ולא אחורי בהכ"נ בשעה שהצבור מתפללין ולא אמרן אלא דלא דרי מידי ואי דרי מידי לית לן בה ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא ואי איכא פתחא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא אבל רכיב חמרא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא מנח תפילין אבל מנח תפילין לית לן בה: אמר רב יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב שנא' (קהלת י, א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח ושמואל אמר כמין חטה הוא דומה שנאמר (בראשית ד, ז) לפתח חטאת רובץ ת"ר שתי כליות יש בו באדם אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו דכתיב (קהלת י, ב) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו: תנו רבנן כליות יועצות לב מבין לשון מחתך פה גומר ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל קנה מוציא קול

Berakhot 61a:1-29

all for the best!" Rab Huna stated that Rab said in the name of R. Meir : A man's words should always be few before the Holy One, blessed be He ; as it is said, "Be not rash with thy mouth, and let not thy heart be hasty to utter a word before God ; for God is in heaven, and thou upon earth, therefore let thy words be few" (Eccles. v. 1). Rab Nahman b. Rab Hisda expounded : What means that which is written, "Then the Lord God formed man" (Gen. ii. 7), the word wayyiser "and He formed" being spelt with two letters yod? The Holy One, blessed be He, created two impulses, one good and the other evil. Rab Nahman b. Isaac objected : Therefore since the word wayyiser is not mentioned in connection with the animal it has no evil impulse, and yet we see it injuring and biting and kicking ! Nay [the double yod is to be explained] according to the statement of R. Simeon b. Pazzi who said : Woe to me because of my Creator [yoseri], and woe to me because of my impulse [yisri]. Or [it may be explained] according to the statement of R. Jeremiah b. Eleazar who said : The Holy One, blessed be He, made Adam with two faces ; as it is said, "Behind and before hast Thou formed me" (Ps. cxxxix. 5). "And the rib, which the Lord God had taken from the man, made He a woman" (Gen. ii. 22). Rab and Samuel [comment upon this] : One declared that it was a face [from which Eve was made] ; the other declared that it was a tail. It is right according to him who says that it was a face; that is what is written, "Behind and before hast Thou formed me." But according to him who said it was a tail, what means "Behind and before hast Thou formed me"? It is [to be explained] according to the statement of R. Ammi who said : "Behind" refers to the work of creation, "before" to retribution. It is right that "behind" may refer to the work of creation, for Adam was not created until the eve of the Sabbath ; but that "before" refers to retribution — retribution for what? Are we to suppose the punishment of the serpent-incident? Lo, there is a teaching : Rabbi says : With [the award of] greatness we begin with the most important ; but with a curse, we begin with the least important. With greatness we begin with the most important — for it is written, "And Moses spoke unto Aaron, and unto Eleazar and unto Ithamar, his sons that were left, Take the meal-offering that remaineth" etc. (Lev, x. 12). With a curse we begin with the least important — first the serpent was cursed, then Eve and then Adam! Nay, the retribution in connection with the flood [is referred to] ; for it is written, "And He blotted out every living substance which was upon the face of the ground, both man and cattle" (Gen. vii. 23). It is quite right according to him who says that [Eve was created from] a face ; that is what is written wayyiser "And He formed," spelt with a double yod. But according to him who said that it was from a tail, what means wayyiser? It is [to be explained] according to the statement of R. Simeon b. Pazzi who said : Woe to me because of my Creator and woe to me because of my impulse. It is quite right according to him who says that it was a face ; that is what is written, "Male and female created He them" (Gen. 5:2). But according to him who said it was a tail, what means "Male and female created He them"? It is [to be explained] according to R. Abbahu who asked : It is written "Male and female created He them," and it is written, "For in the image of God made He man" (ibid. ix. 6). How is this? At first He planned to create two, but in the end only one was created. It is quite right according to him who says it was a face ; that is what is written, "He closed up the place with flesh instead thereof " (ibid. ii. 21). But according to him who said it was a tail, what means "He closed up the place with flesh instead thereof"? R. Jeremiah (other versions : Rab Zebid ; Rab Nahman b. Isaac) said : That was only necessary in the place of the wound. It is quite right according to him who said it was a tail ; that is what is written, "And He made [lit. built]" (ibid. v. 22). But according to him who said it was a face, what means "He made"? It is [to be explained] according to R. Simeon b. Menasya who expounded : What means, "And the rib which the Lord God had taken from the man, made He [banah] a woman"? It teaches that the Holy One, blessed be He, plaited her hair and brought her [adorned] to Adam ; for so in the sea-towns they call plaits binyata. Another explanation of "And He made [lit. built]" — Rab Hisda said (another version : It was taught in a Baraita) : This means that the Holy One, blessed be He, fashioned Eve like a store-building ; as the store is narrow above and broad below so as to receive the fruits, similarly is a woman narrow above and broad below so as to receive the child. "And He brought her unto the man" (ibid.). R. Jeremiah b. Eleazar said : This means that the Holy One, blessed be He, constituted Himself Adam's "best man"; hence the Torah teaches a rule of conduct, viz. : that an eminent man should accompany one of less importance as "best man," and it will not injure [his dignity]. According to him who said [Eve was made from] a face, which of them went in front? Rab Nahman b. Isaac said : It is more probable that the masculine countenance went in front ; for there is a teaching : A man should never walk behind a woman along the road, even his own wife. Should a woman meet him on a bridge he should let her pass by on the side ; and whoever crosses a stream behind a woman will have no portion in the world to come. Our Rabbis have taught: He who pays money to a woman counting it from his hand into hers for the sake of gazing at her, even if he possess Torah and good deeds like Moses our teacher, he will not escape the punishment of Gehinnom ; as it is said, "Hand to hand the evil man shall not be unpunished" (Prov. xi. 21) — he shall not escape the punishment of Gehinnom. Rab Nahman said : Manoah was an 'Am ha'ares; for it is written, "And Manoah went after his wife" (Judges xiii. 11). Rab Nahman b. Isaac retorted : But that is likewise true of Elisha ; for it is written, "And he arose and followed her" (II Kings iv. 30) — here also he actually walked behind her ! Nay ; [it means that Elisha] followed her words and advice, and so also [in the instance of Manoah] he followed her words and advice. Rab Ashe said : With reference to what Rab Nahman said, viz. that Manoah was an 'Am ha'ares, he had not even learnt [the Scriptures which are taught] in an elementary school; as it is said, "And Rebekah arose, and her damsels, and they rode upon the camels, and followed the man" (Gen. xxiv. 61) — they went behind the man, not in front of him. R. Johanan said : A man should walk behind a lion rather than behind a woman, behind a woman rather than behind an idolater, behind an idolater rather than behind a Synagogue when the Congregation is at prayer. But this last is only meant when he is not carrying a load ; should he, however, be carrying a load, there is no objection. It is only meant when there is no other entrance ; but should there be another entrance, there is no objection. It is further only meant when he is not riding upon an ass ; but should he be riding upon an ass, there is no objection. It is likewise only meant when he is not wearing Tefillin ; but if he is wearing Tefillin, there is no objection. Rab said : The evil impulse is like a fly and dwells between the two entrances of the heart ; as it is said, "Dead flies make the ointment of the perfumers fetid and putrid" (Eccles. x. 1). Samuel said : It is like a kind of wheat [hittah] ; as it is said, "Sin [hatt'at] croucheth at the door" (Gen. iv. 7). Our Rabbis have taught : There are two reins in man, one prompting him to good, the other to evil. It is probable that the good is on the right side and the bad on the left ; for it is written, "A wise man's understanding is at his right hand; but a fool's understanding at his left" (Eccles. x. 2). Our Rabbis have taught : The reins prompt [the thought], the heart exercises intelligence, the tongue pronounces, the mouth completes [the words]. The gullet lets in and brings out all kinds of food, the windpipe produces voice,