רד"ק בראשית פרשת וישלח פרק לד
(יג) ויענו בני יעקב - אבל הוא לא דבר במרמה אע"פ שחטא לו לא דבר מרמה בשפתיו והניח הדבר לבניו, והם ענו להם במרמה. ובעבורשטמא את דינה אחותם לא חשבו . .זה לעון אם ירמאו אותו בדבריהם
רמב"ן בראשית פרשת וישלח פרק לד
יג
רש"י בראשית פרשת וישלח פרק לד
(יג) במרמה - בחכמה:
אשר טמא - הכתוב אומר שלא היתה רמיה, שהרי טמא את דינה אחותם:
abarbanel
rav hirsch
rav tamir granot-VBM
(ה) שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם׃ (ו) בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר׃
רמב"ן בראשית פרשת ויחי פרק מט
(ה)
רד"ק בראשית פרשת ויחי פרק מט
(ה) שמעון ולוי אחים - אחים היו במעשה דינה כמו שאמר "ויקחו שני בני יעקב אחי דינה":
כלי חמס - חרבותם היו כלי חמס, כי שלא בדין הרגו כל אנשי שכם, אם שכם חטא מה חטאו כולם. ושמו אותי ואת ביתי בסכנה גדולה,לולי רחמי הא שהיה חתתו על הגוים
מכרותיהם - כמו במכרותיהם כלומר בארץ מגורותם שהיה עמהם בשלום והיו גרים עמהם והרגו אותם, זהו חמס
כי לא היו אנשימלחמתם, וכן בארץ מכורותיך (יחזקאל כ"א) וכן תרגם אונקלס בארעא תותבותהון, ובילמדנו מפרש שקורין לחרב מכירי
(ו) בסודם - כשנתיעצו ונקהלו במעשה שכם לא באה נפשי עמהם ולא עשו בעצתי מה שעשו וכפל הענין במלת שונות. ואמר תחד, לשוןנקבה, כי הכבוד הוא הנפש
רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מט
(ה) שמעון ולוי אחים
בעצה אחת על שכם ועל יוסף ויאמרו איש אל אחיו ועתה לכו ונהרגהו מי הם אם תאמר ראובן או
יהודה הרי לא הסכימו בהריגתו אם תאמר בני השפחות הרי לא היתה שנאתן שלימה שנאמר (שם ב)
והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו' יששכר וזבולן לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם על
כרחך שמעון ולוי הם שקראם אביהם אחים
כלי חמס - אומנות זו של רציחה חמס הוא בידיהם מברכת עשו היא זו אומנות שלו היא ואתם חמסתם אותה הימנו
אל תחד כבודי:
שם אל יתיחד עמהם שמי שנאמר (במדבר טז א) קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ולא נאמר בן יעקב אבל בדברי הימיםכשנתייחסו בני קרח על הדוכן נאמר (דה"א ו כב) בן
קרח בן יצהר בן קהת בן
לוי בן ישראל
אל תחד כבודי - כבוד לשון זכר הוא ועל כרחך אתה צריך לפרש כמדבר אל הכבוד ואומר אתה כבודי אל תתיחד עמם כמו (ישעיה יד כ)לא תחד אתם בקבורה
כי באפם הרגו איש - אלו חמור ואנשי שכם
(ז) ארור אפם כי עז - אפילו בשעת תוכחה לא קלל אלא אפם, וזהו שאמר בלעם (במדבר כג ח) מה אקוב לא קבה אל
רש"י על בראשית לד, כה
"שני בני יעקב" - בניו היו ואעפ"כ נהגו עצמן שמעון ולוי כשאר אנשים שאינם בניו שלא נטלו עצה הימנו (ב"ר)
"אחי דינה" - לפי שמסרו עצמן עליה נקראו אחיה
"בטח" - שהיו כואבים ומ"א בטוחים היו על כחו של זקן (ב"ר)