הוא היה אומר, לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין לבטל ממנה. אם למדת תורה הרבה , נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתך . ודע, מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא.
He [Rabbi Tarfon] used to say: It is not up to you to finish the work, but you are not free to abandon it. If you studied much Torah, much reward will be given you. And faithful is your employer who shall pay you the reward for your labor. And know that the reward for the righteous will be in the time to come.
What are the activities (mitsvah related or otherwise) that you feel are always on your “to do” list and can never be completely checked off?
How do you prioritize within your “to do” list?
(ד) העושה סכתו בין האילנות , והאילנות דפנות לה, כשרה.שלוחי מצוה פטורין מן הסכה.חולין ומשמשיהן פטורין מן הסכה.אוכלין ושותין עראי חוץ לסכה.
...Mitsvah messengers are exempt from [the duty of dwelling in] the sukkah; so likewise are sick people, and those who attend on them...
מתני' שלוחי מצוה - הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים:
פטורין מן הסוכה - ואפי' בשעת חנייתן:
Mitsvah messengers - those who are on their way to do a mitsvah, such as to learn Torah or to greet their teacher or to redeem captives.
Exempt from Sukkah - even while they are resting.
גמ' מה"מ דת"ר (דברים ו, ז) בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב מאי משמע אמר רב הונא כדרך מה דרך רשות אף כל רשות לאפוקי האי דבמצוה עסוק מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה וקא אמר רחמנא ליקרי אם כן לימא קרא בשבת ובלכת מאי בשבתך ובלכתך בלכת דידך הוא דמיחייבת הא בלכת דמצוה פטירת אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי כונס את הבתולה טריד כונס אלמנה לא טריד וכל היכא דטריד ה"נ דפטור אלא מעתה טבעה ספינתו בים דטריד הכי נמי דפטור וכי תימא ה"נ והאמר ר' אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שהרי נאמר בהן פאר הכא טריד טירדא דמצוה התם טריד טירדא דרשות והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא (במדבר ט, ו) ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו' אותם אנשים מי היו נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' יוסי הגלילי ר"ע אומר מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא ר' יצחק אומר אם נושאי ארונו של יוסף היו כבר היו יכולין ליטהר אם מישאל ואלצפן היו יכולין היו ליטהר אלא עוסקין במת מצוה היו שחל שביעי שלהן להיות בערב פסח שנאמר (במדבר ט, ו) ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ביום ההוא אין יכולין לעשות הא למחר יכולין לעשות צריכא דאי אשמעינן התם משום דלא מטא זמן חיובא דפסח אבל הכא דמטא זמן ק"ש אימא לא צריכא ואי אשמעי' הכא משום דליכא כרת אבל התם דאיכא כרת אימא לא צריכא... וא"ר אבא בר זבדא אמר רב חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה מ"ט משום דבעו למיחדי וליכלו בסוכה וליחדו בסוכה אין שמחה אלא בחופה וליכלו בסוכה וליחדו בחופה אין שמחה אלא במקום סעודה וליעבדו חופה בסוכה אביי אמר משום ייחוד ורבא אמר משום צער חתן מאי בינייהו איכא בינייהו דשכיחי אינשי דנפקי ועיילי להתם למאן דאמר משום ייחוד ליכא למאן דאמר משום צער חתן איכא א"ר זירא אנא אכלי בסוכה וחדי בחופה וכ"ש דחדי ליבאי דקא עבידנא תרתי ת"ר חתן והשושבינין וכל בני חופה פטורין מן התפלה ומן התפילין וחייבין בק"ש משום רבי שילא אמרו חתן פטור והשושבינין וכל בני החופה חייבין תניא א"ר חנניא בן עקביא כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת פטורין מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה לקיים דברי ר' יוסי הגלילי שהיה רבי יוסי הגלילי אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה ת"ר הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה הולכי דרכים בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום הולכי דרכים ביום ובלילה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה הולכין לדבר מצוה פטורין בין ביום ובין בלילה כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא כי הוו עיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא הוו גנו ארקתא דסורא אמרי אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין...
From where do we know this? From what our Rabbis taught: “When you sit in your house”(Deuteronomy 6:7) excludes one who is occupied with a religious duty, “and when you walk on your way” (Deuteronomy 6:7) excludes a groom. Therefore they said: He who marries a virgin is free [from the obligation of reciting Shema’], but [he who marries] a widow is bound [by the obligation]. How is this inferred? Rav Huna said, It is compared to “the way” - just as “the way” refers to a secular way, so must every act be secular, thus excluding a person who is occupied with the performance of a religious duty. But does it not refer to where one is going on a religious errand [also]? And doesn’t the Torah nevertheless say that one should read? If so, the verse should have said, “When sitting and when walking.” Why [then does it say,] ‘When you sit and when you walk? [It must consequently mean:] When walking for your own purpose you are bound by the obligation, but when walking on a religious errand you are not. If so, shouldn’t the man who marries a widow also be exempt? When he marries a virgin his mind is preoccupied, but when he marries a widow his mind is not preoccupied. Does this mean that whenever a man's mind is preoccupied he is exempt? If so, if his ship was sunk, so that his mind is preoccupied - is he also exempt? And if you will say, It is indeed so, did not Rabbi Abba bar Zavda say in the name of Rav: A mourner is bound by all the commandments that are enumerated in the Torah, with the sole exception of that of tefillin because the word ‘beauty’ was applied to them? In the former case his preoccupation is on account of a religious duty; in the latter it is on account of a secular event. But is the law that he who is engaged on one religious duty is free from any other learned from here? Is it not deduced from elsewhere, As it has been taught: "And there were certain men who were unclean by the dead body of a man, etc." (Numbers 9:6) Who were these men? They were those who bore the
coffin of Joseph, according to Rabbi Yosi HaGelili. Rabbi Akiva said, They were Mishael and Elzafan who were occupied with [the remains of] Nadav and Avihu. Rabbi Yitzchak said, If they were those who bore the coffin of Joseph, they had time to purify themselves [before Passover,] and if they were Mishael and Elzaphan they could [also] have purified themselves [before the Passover]. But it was those who were occupied with a met mitsvah [one who died and there is no one to take care of the burial], and the seventh day [of whose purification] coincided with the eve of Passover, as it is said, "They could not keep the Passover on that day," on "that" day they could not keep the Passover, but on the following day they could? [Both texts] are necessary. For if he had only informed us of the former, I would have said [that they were free from the obligation there] because the time of the obligation of the Passover had not yet come,but not here where the time of reciting Shema had come, [therefore] it was necessary [to have the latter].And if he had informed us of the latter only, I would have said [that one is exempt here] because this does not involve karet [the punishment of excision] but not there, where it involves karet [therefore the former also was] necessary
What factors does the Gemara suggest in considering what might make a person exempt from doing (other) mitsvot?
Why is one who is involved with a mitsvah exempt from doing another mitsvah? What values do you think are reflected in this concept?
Can you imagine a case in which one was busy with a mitsvah and therefore exempt from doing a different mitsvah? Can you imagine a case in which you would not feel comfortable applying this concept?
(א) שלוחי מצוה. הולכי בדבר מצוה כגון ללמוד תורה או להקביל פני רבו ולפדות שבויין פטורין מן הסוכה ואפילו בשעת חנייתן כך פי' בקונטרס וכן משמע בגמרא דקאמר הולכי לדבר מצוה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה ומשמע אע"פ שאין הולכין אלא ביום דאי דאזלי ביממא ובלילה אפי' לדבר הרשות נמי פטירי כדקתני בברייתא ועוד עובדא דרב חסדא ורבה בר רב הונא דגנו ארקתא דסורא ותימה אם יכולין לקיים שניהם אמאי פטורין דאטו אדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו מי מיפטר בכך משאר מצות ובפ' אין בין המודר (נדרים ד' לג:) גבי המודר הנאה דמחזיר לו אבידתו אע"פ דמהני ליה פרוטה דרב יוסף משום דלא שכיחא ואי כל זמן שאבידה בביתו מיפטר מלמיתב ריפתא לעני אם כן שכיחא היא אלא ודאי לא מפטר אלא בשעה שהוא עוסק בה כגון טלית של אבידה ושוטחה לצורכה או בהמה שנותן לה מזונות דלא שכיחא שבאותה שעה יבא עני לשאול ממנו וצריך לומר דהכא נמי איירי בכי האי גוונא דאי מיטרדי בקיום מצות סוכה הוו מבטלי ממצות:
What is Tosafot's problem with the idea that one who is occupied with a mitsvah is exempt from another mitsvah?
How does Tosafot limit the application of this concept so as to solve this problem?
Given this application of the concept, what values do you think motivate this concept according to Tosafot?
רמב"ם על משנה מסכת אבות פרק ב משנה א
חר כך אמר שראוי להזהר במצוה שייחשב בה שהיא קלה, כגון שמחת הרגל ולמידת לשון קודש, ובמצוה שהתבארה חומרתה, כמו מילה וציצית ושחיטת פסח. ושם סיבת זה, שאין אתה יודע מתן שכרן, ובאור זה הענין כמו שאספר, וזה, שהתורה כולה - ממנה מצוות עשה ומצוות לא תעשה. אמנם מצוות לא תעשה, הנה ביאר הכתוב העונש על כל אחת מהן, מלבד המעט, וחייב בקצתן מיתות, ובקצת כרת, ומיתה בידי שמים, ומלקות, וידענו מן העונשים מצוות לא תעשה כולן, מה מהן איסורו חמור ומה מהן למטה מזה, והן שמונה מדרגות: המדרגה הראשונה, והיא החמורה שבהן - הם הדברים אשר חייב בהם סקילה. והמדרגה שלמטה מזו - מחוייבי שריפה. והשלישית - מחוייבי הרג. והרביעית - מחוייבי חנק. והחמישית - מחוייבי כרת. והששית - מחוייבי מיתה בידי שמים. והשביעית - מחוייבי מלקות. והשמינית - לאוין שאין לוקין עליהן. ומאלה המדרגות נדע גודל החטא וקוטנו. אבל מצוות עשה - לא נתבאר שכר כל אחת מהן מהו אצל ה', עד שנדע מה מהן יותר חשוב ומה מהן למטה מזה, אלא ציוה לעשות מעשה פלוני ופלוני, ולא ייודע שכר איזה משניהם יותר גדול אצל ה', ולפיכך ראוי להשתדל בכולן. ומפני זה העיקר אמרו: "העוסק במצוה פטור מן המצוה", מבלי הקשה בין המצוה אשר הוא עוסק בעשייתה והאחרת אשר תחלוף ממנו. ולזה גם כן אמרו: "אין מעבירין על המצוות", רצונו לומר: אם הזדמן לך מעשה מצוה, אל תעבור ממנו ותניחנו כדי לעשות מצוה אחרת.
אחר כן אמר: ואף על פי שלא התבאר שיעור חיבוב מצוה על מצוה - יש שם דרך הקשה, וזה, שכל מצות עשה שתמצא שחייב בעבירה עליה חיוב גדול - תדע שבקיומה גם כן שכר גדול. משל זה, שהמילה וקרבן פסח ושביתה בשביעי ועשיית מעקה, כל אלו מצוות עשה, אבל חייב אשר יעשה מלאכה בשבת סקילה, ואשר יבטל המילה או הקרבן במועדו כרת, ואשר ישים דמים בביתו לאו, והוא אומרו: +דברים כב ח+ "לא תשים דמים". ומזה תדע ששכר שביתה בשבת גדול מאד, יותר משכר המילה, וששכר המילה גדול אצל ה' משכר עשיית מעקה. וזה הוא ענין אומרו הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה. ואמר עוד, שתוכל ללמוד על שכר עבירה כאשר לא תעשה, הואיל וזה גם כן לא התבאר, ותוכל ללמוד מעונשה, כי החטא אשר עונש מי שיעשהו חמור - יהיה שכר הנחתו לפי אותו היחס מן החומר, כמו שהתבאר בקידושין באומרם: "כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה". וכבר בארנוהו שם.
Maimonides, Commentary on Mishnah Avot 2:1
חידושי הריטב"א מסכת סוכה דף כה עמוד א
מתניתין שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה. פי' משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה ומייתי לה בגמרא מקרא, ותימה דהא ודאי לא אמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה אלא בשאי אפשר לקיים שתיהן, כי בעודו בסוכה או שמניח תפילין או שמתעטף בציצית או שיש(י') מזוזה בפתחו אין לפטרו מכל המצות, ומה שאמרו בשומר אבידה שפטור מלתת פרוטה לעני היינו בשעה שמנערה ומטפל בה והיינו דאמרינן ופרוטה דרב יוסף לא שכיחא כדפרישית בדוכתה, וכיון דלא מיפטר אלא בעודו עוסק במצוה זו למה לי קרא פשיטא למה יניח מצוה זו מפני מצוה אחרת, וי"ל דהא קמ"ל דאפילו בעי להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין הרשות בידו סד"א איפטורי הוא דמיפטר מינה אבל אי בעי למשבק הא ולמיעבד אידך הרשות בידו, קמ"ל דכיון דפטור מן האחרת הרי היא אצלו עכשיו כדבר של רשות ואסור להניח מצותו מפני דבר שהוא של רשות, ועוד למדנו הכתוב דאע"ג דאיכא עליה מצוה קבועה לזמן ודאי כגון קריאת שמע ושחיטת הפסח וקודם לכן באת לו מצוה אחרת שתבטלנו מן האחרת אם יתחיל בה, רשאי הוא להתחיל בזו שבאה לידו עכשיו ואם יבטל מן האחרת יבטל, ואינו חשוב פורק עצמו ממנה כשפורקה מעליו מחמת דבר מצוה, שאין חיוב המצוה עליו עד שיגיע זמנה וראשונה קודמת, כנ"ל
Ritva ad.loc.
Ritva says that the second act is completely optional
הר"ן על הרי"ף מסכת סוכה דף יא עמוד א
ואיכא למידק אם יכולין לקיים את שתיהן אמאי פטורין דאטו מי שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו מי מפטר משאר מצות הא ודאי לא וה"נ מוכח בפרק אין בין המודר דאמרינן התם [דף לג ב] המודר הנאה מחבירו מחזיר לו אבדתו אף על גב דמהני ליה פרוטה דרב יוסף משום דלא שכיח ואי כל זמן שאבדה בידו מפטר מליתן ריפתא לעניא הא ודאי שכיחא טובא אלא על כרחין לא מפטר אלא שעה שהוא עוסק בה כגון טלית של אבדה ששטחה לצרכה או בהמה שנותן לפניה מזונות דלא שכיח שבאותה שעה יבא עני וישאל ממנו לפיכך העלו בתוספות דלא פטירי אלא היכא שאם יקיימו מצות סוכה יבטלו ממצותיהן ואמרינן בגמרא [דף כו א] דרב חסדא ורבה בר רב הונא כי הוו עיילי לשבתא דריגלא לבי ריש גלותא הוו גנו ארקתא דסורא ואמרי אנן שלוחי מצוה אנן ופטרינן בכה"ג נמי הוא דאי מטרדו בקיום מצות סוכה הוו מפגרי ממצותן. ולא נ"ל כן דפשטא דמילתא לא משמע כן וה"נ אמרינן בגמרא [דף י ב] דרב חסדא ורב הונא איקלעו לבי ריש גלותא ואגנינהו רב נחמן בסוכה שמופלגין נוייה ממנה ד' ואמרי ליה אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין ופרש"י ז"ל להקביל פניו של ראש גולה דחייב אדם להקביל פנו רבו ברגל ולא אהדרו ליה דסוכה כשרה לדעתייהו כלל דהא אמר להו רב נחמן הדריתו בכו משמעתייכו ולא משמע דלהוי מפגרים מראיית רבן ברגל אי הוו מהדרי למגנא בסוכה כשרה ועוד מדאמרינן [ברכות טז א] חתן פטור מקריאת שמע עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה ואם איתא דביכול לקיים את שתיהם מיחייב נימא דאיבעי ליה ליתובי דעתיה כדאמר [כאן דף כה ב] גבי אבל וליקיים תרוייהו ולא מצית אמרת דלא מצי ליתובי דעתיה דהא תנן חתן אם רצה לקרות לילה הראשון קורא ובפרק היה קורא [דף יד ב] נמי אמרינן החופר כוך למת פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ובודאי דרכן של חופרין דבתר דמחו בה טובא מיפשי פורתא והדרי ומחו ובעידנא דמיפשי למה הוא פטור (לתת פרוטה לעני העומד אצלו) ובודאי דהחופר כוך למת כדרכו שנינו ובפרק מי שמתו [דף יח א] נמי תניא המשמר את המת אף על פי שאינו מתו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה והא משמר ודאי אפשר לו לקיים כמה מצות ולמה אמרו פטור לפיכך נ"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה אף על פי שיכול לקיים את שתיהן וההיא דנדרים לא מוכחא מידי דודאי בשעה שהאבדה משומרת בתיבתו לא מפטר דעוסק במצוה אמרינן ולא מקיים מצוה ומי שאבדה אצלו אף על פי שהוא מקיים מצוה אינו עוסק בה אלא בשעה שמנערה לצרכה ובההיא שעתא ודאי פטור למיתב פרוטה לעני אף על פי שאפשר לקיים את שתיהן ולחזור לנערו אלא בההיא גוונא לא שכיח והיינו טעמא דמדפטר רחמנא חתן אף על גב דאפשר ליה ליתובי דעתיה ולקיים את שתיהן וכדכתיבנא ילפינן כל שהוא עוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצות אחרות אף על פי שאפשר:
ומיהו מודינא ודאי שכל שאינו צריך לטרוח כלל אלא כדרכו במצוה ראשונה יכול לצאת ידי שניהם דבכה"ג ודאי יצא ידי שתיהן ומהיות טוב אל יקרא רע ומש"ה פרכינן בגמרא [דף כה ב] עליה דרבי אבא בר זבדא אמר רב חתן ושושביניו פטורין מן הסוכה וליכלו בסוכה וליחדו בסוכה דאע"ג דהעוסק במצוה פטור מן המצוה אפ"ה אין דרך המשמחין לשמח חתן וכלה בחופה בלבד אלא אף בחדרים ובעליות ובסוכה משמחין אותן ומש"ה פרכינן דכיון דכי ארחייהו מצוה עבדי יצאו ידי שתיהן ומיהו כל שצריך לטרוח פטור ומש"ה רבנן דהוו שלוחי מצוה הוו גנו חוץ לסוכה דכל זמן שליחותן עוסקים במצוה מיקרו ולא היו חייבים לקיים מצות סוכה:
Ran on the Rif
says that you don't have to do both at once, though if you can, that's great - but don't stress yourself to do both
סכעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא ודאי אף על פי שיכול לקיים את שניהם פטריה רחמנא וגזירת מלך היא ודווקא שעוסק במצוה בידיו כגון משקה אבידה או מאכיל דמיפטר בההיא שעתא למיתב פרוטה לעני אבל בשעה שאינו מאכילה ואינו משקה אותה חייב ליתן לו פרוטה אף על פי שהאבידה היא בביתו משתמרת וכן הא דתניא רחב"ע אומר כותבי ספרים תפילין ומזוזות ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקים במלאכת שמים לאתויי מוכרי תכלת פטורי' מק"ש ומן התפילה ומן התפילין ומכל מצות האמורו' בתורה לקיים דברי ריה"ג שהיה ריה"ג אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה היינו דוקא בשעת כתיבה ובשעת מכירה וקניה אף על פי שהיה יכול באותה שעה להושיט פרוטה לעני (פטור) או לומר לו קח פרוטה זו פטור ואף על פי שהיה יכול לקיים את שניהם לזה איצטריך קרא אבל בשעה שהוא כותב תפילין ומזוזות שאינו יכול באותה שעה להתפלל או להניח [תפילין] מפני שמתבטל מכתיבה להא לא אצטריך קרא דמסברא הוא פטור כיון שאינו יכול לקיים את שניהן דאמאי יניח מצוה שעוסק בה ויתעסק במצוה אחרת וכן רב חסדא ורבה בר רב הונא דהוו גנו ארקתא דנהרא אף על פי שהיו יכולין ללכת לסוכה משום דהואיל שהיו הולכים לדבר מצוה ועדיין לא הגיעו לשם הוה כמוליך אבידת בהמה להשקותה שפטור מליתן פרוטה לעני עד שישקנה כך הם שבאו לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש גלותא פטורין מן הסוכה עד שישמעו את הדרשה ויקבלו פני ריש גלותא ואף על פי שהיו יכולין ללכת לסוכה וכן בשעה שהוא מתעטף בציצית או לובש תפילין פטור מכל המצות אבל אחר שנתעטף ולבש תפילין חייב כי אין זה קרוי עוסק במצוה ותו דגבי ציצית אין שייך לומר עוסק במצוה דאי בעי לא מיכסי כלל דלאיכסויי לא חייביה רחמנא. אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בסוכה פשיטא דהא איהו גופי' אמר לעיל אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה מהו דתימא הואיל ואמר רבא מצטער פטור מן הסוכה הא נמי מצטער הוא קמ"ל כי קאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה ה"מ היכא דמצטער ממילא שהסוכה מצערתו כגון חמה או צינה או סרחון הדברי' שסיכך בהן דסריחי ליה טרפי או ערבה עצמה אבל הכא איהו קא מצער נפשיה מיבעיא ליה ליתובי דעתיה שחובה עליו ליישב דעתו למצוה. וא"ר אבא בר זבדא אמר רב חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה מאי טעמא משום דבעי למיחדי. לשמוח. אמאי ליכלו בסוכה וליחדו בסוכה אין שמחה בלא חופה וליכלו בסוכה וליחדו בחופה אין שמחה אלא במקום סעודה וליעבד חופה בסוכה וליתבו אביי אמר גזירה משום יחוד כלה דבסוכה לא שכיחי אינשי דנפקי ועיילי דילמא נפק חתן ומתייחד אדם עם כלה ורבא אמר גזירה משום צער חתן דסוכה אינה מרווחת וחתן בעי מקום מרווח דליכנסו כל בני חופה מאי בינייהו דשכיחי אינשי דעיילי ונפקי משום יחוד ליכא דאתו ואזלי תדיר התם. מ"ד משום צער חתן איכא דלא מצי עייל התם בני הילולא. אר"ז אנא אכילת בסוכה וחדיי בחופה וכ"ש דחדאי ליבאי (דאקימנא) [דעבידנא] תרתי ר' זירא נסב איתתא בחג ואכל בסוכה ושמח בחופה חוץ לסוכה לאחר סעודתו ושמח בתרתי מצות דנשואין ודסוכה. מדקאמר אין שמחה אלא בחופה משמע דאם יוצא חתן מחופתו אפי' כלתו עמו והולכין לאכול בבית אחר שאין מברכין שהשמחה במעונו ולא ברכת חתנים כיון דאין שמחה אלא בחופה ובפרק קמא (דברכות) [דכתובות] אמרי' נמי מברכין ברכת חתנים בבית חתנים (משום) [משמע] דדוקא [במקום חופה דהוא בית] (בבית) חתנים מיהו אין ראיה משם דדילמא לאפוקי מדר' יהודה קאתי דאמר אף בבית האירוסין מברכין אותה. וצריך לדקדק מאי היא חופה דאי במקום שבירכו תחילה ברכת נישואין קרי לה חופה פעמים שאפי' ברחוב העיר מברכין אותה כשהעם מרובין ואין יכולין ליכנס בבית. ונראה שמקום עיקר ישיבת חתן וכלה קרי לה חופה ולא מקום העשוי לאקראי בעלמא ושם הוא דמברכין ברכת חתנים כל שבעה. וכבר היה מעשה שהיו סועדים החתן ושושבינין במקום אחר שלא בבית החופה ולא הניח רבי' יצחק בר' אברהם לברך שבע ברכות מהך דשמעתין וצריך לפרש הא דרבא בר זבדא דאמר חתן ושושבינין וכל בני החופה פטורים מן הסוכה וכן עובדא דר' זירא דהיינו כגון שנשא ערב הרגל דאי ברגל אסור לישא כדתנן בפ"ק דמועד קטן אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו אבל מחזיר את גרושתו ואמרי' בגמ' וכי שמחה הוא לו מאי הוי א"ר יהודה אמר שמואל וכן א"ר אלעזר א"ר אושעיא ואמרי לה אר"א אר"ח לפי שאין מערבין שמחה בשמחה ורבה בר רב הונא אמר (רב הונא) לפי שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו ועולא אמר מפני טורח ר' יצחק נפחא אמר מפני ביטול פריה ורביה מיתבי כל אילו שאמרו אסורים לישא אשה במועד מותרים לישא ערב הרגל קשי' לכולהו לא קשיא מ"ד משום שמחה עיקר שמחה חד יומא הוא למ"ד משום טירחא עיקר טירחא חד יומא הוא מ"ד משום פריה ורביה לחד יומא לא משהי נפשיה הא למדת דאסור לישא אשה ברגל אבל בערב הרגל מותר ומצוה לשמוח כל שבעת ימי החופה מיהו עיקר שמחה חד יומא הוא אבל לארס מותר בחולו של מועד ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין כההוא דפרק אלו מגלחין דאמר שמואל מותר לארס אשה בחוש"מ דשמא יקדמנו אחר ברחמים ותנא דבי ר"י מארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין דאמרי' בירושלמי פ"ק דכתובות ר' בא בר כהן אמר קומי ר' יוסי ר' אחא בשם ר' יעקב בר אידי אסור לאדם [לישא אשה] בע"ש הדה דאיתמר לעשות סעודת אירוסין הא לארס יארס. והא דתנן אבל מחזיר הוא את גרושתו אמרי' עלה בירושלמי הדה דאמר מן הנשואין אבל מן הארוסין אסור. והכי קיי"ל דאין מערבין שמחה בשמחה אף על גב דרב ושמואל קיי"ל הלכתא כרב באיסורי וא"ל אביי לרב יוסף הא דרב הונא דרב הוא אפי' הכי הלכה כשמואל דהא ר"א ור' אושעיא קיימי כותיה הילכך יש להחמיר בדבר כשמואל ואסור לערב שום שמחה במועד כגון שמחת אירוסין. אבל שמחת סעוד' ברית מילה הורה רש"י דמותר משום דלא מקריא שמחה כההיא דפ"ק דכתובות רב חביבא איקלע לבי מהלא בריך שהשמחה במעונו ולית הלכתא כותיה משום דטרידי דאית ליה צערא לינוק' אלמא לאו שמחה מיקרי: מתני' חולין ומשמשיהן פטורים מן הסוכה ת"ר חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אלא אפילו חש בעיניו וחש בראשו ארשב"ג פ"א חשתי בעיני בקסרי והתיר לי ר' יוסי לישן לי ולמשמשי חוץ לסוכה רב שרא ליה לרב אחא (בר אדא) [ברדלא] למיגנא בכילת' בסוכה משום בקי. זבובים ויתושים. רבא שרא ליה לרב אחא בר אדא למיגני חוץ לסוכה משום סירחא (דהורצאה) [דגרגישתא] קרקע לבינה שהיו מטיחין בה רצפה של סוכה משום נוי והיתה מסרחת ל"א עפר שקורין בלע"ז ארזלא שמדובק בגופה של ערבה ומצטער מחמת סוכה הוה. רבא לטעמיה דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה והא אנן תנן חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה חולין אין מצטער לא אמרי חולה הוא ומשמשיו פטורין מצטער הוא אין משמשיו לא. ויש בני אדם כשהן מקיזין דם במועד דאוכלין חוץ לסוכה ואומרין דלא גרע מחש בעיניו או בראשו וטעות הוא בידם דאין הניקז חולה אלא אדרבה הוא שמח ומרבה בסעודה באכילה ושתיה ותו דהו"ל שלא להקיז במועד אלא קודם או לאחר כך דאפי' גבי אבל שבא עליו צער ממילא מן השמים אמרינן לעיל דאיבעיא ליה ליתובי דעתו למצוה כ"ש הכא שלא היה לו להקיז אלא ודאי המקיז חייב לאכול בסוכה ולשתות בה ולישן בה ולשמוח בה:
Or Zarua - goes with Ran or Ritva
(א) חתן טריד טירדא דמצוה - ואשמעינן קרא דלא מיחייב להסיר דעתו ממחשבת מצוה ראשונה בשביל זו הבאה עליו אלא יעסוק בראשונה ויתן לבו להיות בקי בדבר: