:Redemption in a moment באשר הוא שם וקונה עולמו בשעה אחת

וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם ׀ בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּֽח־לֶחֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָר שָׂ֧ם עַל־שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת־הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ וַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן־הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת־הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם׃ וַתֵּלֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת כִּ֣י אָֽמְרָ֔ה אַל־אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת־קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ׃ וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֮ אֶת־ק֣וֹל הַנַּעַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶל־הָגָר֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם׃ ק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת־הַנַּ֔עַר וְהַחֲזִ֥יקִי אֶת־יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ׃ וַיִּפְקַ֤ח אֱלֹהִים֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא בְּאֵ֣ר מָ֑יִם וַתֵּ֜לֶךְ וַתְּמַלֵּ֤א אֶת־הַחֵ֙מֶת֙ מַ֔יִם וַתַּ֖שְׁקְ אֶת־הַנָּֽעַר׃ וַיְהִ֧י אֱלֹהִ֛ים אֶת־הַנַּ֖עַר וַיִּגְדָּ֑ל וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וַיְהִ֖י רֹבֶ֥ה קַשָּֽׁת׃ וַיֵּ֖שֶׁב בְּמִדְבַּ֣ר פָּארָ֑ן וַתִּֽקַּֽח־ל֥וֹ אִמּ֛וֹ אִשָּׁ֖ה מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (פ)

Genesis 21:14-21

Early next morning Abraham took some bread and a skin of water, and gave them to Hagar. He placed them over her shoulder, together with the child, and sent her away. And she wandered about in the wilderness of Beer-sheba. When the water was gone from the skin, she left the child under one of the bushes, and went and sat down at a distance, a bowshot away; for she thought, “Let me not look on as the child dies.” And sitting thus afar, she burst into tears. God heard the cry of the boy, and an angel of God called to Hagar from heaven and said to her, “What troubles you, Hagar? Fear not, for God has heeded the cry of the boy where he is. Come, lift up the boy and hold him by the hand, for I will make a great nation of him.” Then God opened her eyes and she saw a well of water. She went and filled the skin with water, and let the boy drink. God was with the boy and he grew up; he dwelt in the wilderness and became a bowman. He lived in the wilderness of Paran; and his mother got a wife for him from the land of Egypt.

ראש השנה ט״ז ב:ד׳

וא"ר יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר (בראשית כא, יז) כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם

Rosh Hashanah 16b:4

And Rabbi Yitzḥak said: A man is judged only according to his deeds at the time of his judgment, and not according to his future deeds, as it is stated with regard to Ishmael: “For God has heard the voice of the lad where he is” (Genesis 21:17). Although Ishmael and his descendants would act wickedly in the future, his prayer was heard and answered because he was innocent at the time.

חזקוני, בראשית כ״א:י״ז:ב׳

באשר הוא שם פרש״‎י לפי מעשיו של עכשיו. והא אמרינן בן סורר על שם סופו הוא נהרג. אלא י״‎ל בן סורר ומורה מתחלתו הוא רשע ממה שעתיד להיות בסופו אבל הכא מתחלתו ישמעאל היה צדיק מאותה עבירה של לקראת צמא התיו מים, היינו שפירש רש״‎י לפי מעשיו של עכשיו. באשר הוא שם לפי שנתרחקה ממנו כמטחוי קשת ולא ראתהו הוצרך לומר באשר הוא שם. ד״‎א באשר הוא שם אפי׳‎ במדבר שאין בו מים.

Chizkuni, Genesis 21:17:2

באשר הוא שם, “due to the condition he found himself in;” according to Rashi the “condition” referred to is his legal/moral condition. He had not been wicked enough as yet to deserve to die on account of that. And what about a rebellious son who is killed because of how he will end up? The difference there is that that son had already begun as wicked, whereas at that age Ishmael was righteous and innocent of the sin of [not] meeting the thirsty with water...

עבודה זרה י׳ ב:י״א-ט״ו

תניא נמי הכי מלכיה ולא כל מלכיה כל נשיאיה ולא כל שריה מלכיה ולא כל מלכיה פרט לאנטונינוס בן אסוירוס כל נשיאיה ולא כל שריה פרט לקטיעה בר שלום קטיעה בר שלום מאי הוי דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי אמר להו לחשיבי דמלכותא מי שעלה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער אמרו לו יקטענה ויחיה אמר להו קטיעה בר שלום חדא דלא יכלת להו לכולהו דכתיב (זכריה ב, י) כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם מאי קאמר אלימא דבדרתהון בד' רוחות האי כארבע רוחות לארבע רוחות מבעי ליה אלא כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל ועוד קרו לך מלכותא קטיעה א"ל מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי (מלכא) שדו ליה לקמוניא חלילא כד הוה נקטין ליה ואזלין אמרה ליה ההיא מטרוניתא ווי ליה לאילפא דאזלא בלא מכסא נפל על רישא דעורלתיה קטעה אמר יהבית מכסי חלפית ועברית כי קא שדו ליה אמר כל נכסאי לר"ע וחביריו יצא ר"ע ודרש (שמות כט, כח) והיה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו יצתה בת קול ואמרה קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים

Avodah Zarah 10b:11-15

This is also taught in a baraita: The verse states: “Her kings,” but not: All of her kings, and: “All her leaders,” but not: All of her officers. The inference learned from the wording of the verse: “Her kings,” but not: All of her kings, serves to exclude Antoninus the son of Asveirus; and the inference from the wording: “All her leaders,” but not: All of her officers, serves to exclude the Roman officer Ketia, son of Shalom. The Gemara asks: What is it that occurred involving Ketia, son of Shalom? As there was a certain Roman emperor who hated the Jews. He said to the important members of the kingdom: If one had an ulcerous sore [nima] rise on his foot, should he cut it off and live, or leave it and suffer? They said to him: He should cut it off and live. The ulcerous sore was a metaphor for the Jewish people, whom the emperor sought to eliminate as the cause of harm for the Roman Empire. Ketia, son of Shalom, said to them: It is unwise to do so, for two reasons. One is that you cannot destroy all of them, as it is written: “For I have spread you abroad as the four winds of the heaven, says the Lord” (Zechariah 2:10). He clarified: What is it saying? Shall we say that the verse means that God has scattered them to the four winds of the world? If so, this phrase: “As the four winds,” is inaccurate, since it should have said: To the four winds. Rather, this is what the verse is saying: Just as the world cannot exist without winds, so too, the world cannot exist without the Jewish people, and they will never be destroyed. And furthermore, if you attempt to carry out the destruction of the Jews, they will call you the severed kingdom, as the Roman Empire would be devoid of Jews, but Jews would exist in other locations. The emperor said to Ketia: You have spoken well and your statement is correct; but they throw anyone who defeats the king in argument into a house full of ashes [lekamonya ḥalila], where he would die. When they were seizing Ketia and going to take him to his death, a certain matron [matronita] said to him: Woe to the ship that goes without paying the tax. Ketia bent down over his foreskin, severed it, and said: I gave my tax; I will pass and enter. When they threw him into the house of ashes, he said: All of my property is given to Rabbi Akiva and his colleagues. How was this inheritance to be divided? The Gemara relates: Rabbi Akiva went out and taught that the verse: “And it shall be for Aaron and his sons” (Exodus 29:28), means half to Aaron and half to his sons. Here too, as Rabbi Akiva is mentioned separately, he should receive half, while his colleagues receive the other half. The Gemara returns to the story of Ketia. A Divine Voice emerged and said: Ketia, son of Shalom, is destined for life in the World-to-Come. When Rabbi Yehuda HaNasi heard this, he wept, saying: There is one who acquires his share in the World-to-Come in one moment, and there is one who acquires his share in the World-to-Come only after many years of toil.

עבודה זרה י״ח א:י״א-י״ג

אמרו לו תלמידיו רבי מה אתה רואה אמר להן גליון נשרפין ואותיות פורחות אף אתה פתח פיך ותכנס בך האש אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו אמר לו קלצטונירי רבי אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לחיי העולם הבא אמר לו הן השבע לי נשבע לו מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו יצאה נשמתו במהרה אף הוא קפץ ונפל לתוך האור יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים

Avodah Zarah 18a:11-13

His students said to him: Our teacher, what do you see? Rabbi Ḥanina ben Teradyon said to them: I see the parchment burning, but its letters are flying to the heavens. They said to him: You too should open your mouth and the fire will enter you, and you will die quickly. Rabbi Ḥanina ben Teradyon said to them: It is preferable that He who gave me my soul should take it away, and one should not harm oneself to speed his death. The executioner [kaltzatoniri] said to him: My teacher, if I increase the flame and take off the tufts of wool from your heart, so that you will die sooner and suffer less, will you bring me to the life of the World-to-Come? Rabbi Ḥanina ben Teradyon said to the executioner: Yes. The executioner said: Take an oath for me, that what you say is true. Rabbi Ḥanina ben Teradyon took the oath for him, and the executioner immediately increased the flame and took off the tufts of wool from his heart, causing his soul to leave his body quickly. The executioner too leaped and fell into the fire and died. A Divine Voice emerged and said: Rabbi Ḥanina ben Teradyon and the executioner are destined for the life of the World-to-Come. Upon hearing this, Rabbi Yehuda HaNasi wept and said: There is one who acquires his share in the World-to-Come in one moment, such as the executioner, and there is one who acquires his share in the World-to-Come only after many years of toil, such as Rabbi Ḥanina ben Teradyon.

עבודה זרה י״ז א:י״ב-ט״ז

ומעבירה לא והתניא אמרו עליו על ר"א בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות בשעת הרגל דבר הפיחה אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נא, ו) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו לד, ד) ונמקו כל צבא השמים אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא [והא הכא בעבירה הוה ומית] התם נמי כיון דאביק בה טובא כמינות דמיא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת ואמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי

Avodah Zarah 17a:12-16

The Gemara asks: And is it correct that one who repents of the sin of forbidden sexual intercourse does not die? But isn’t it taught in a baraita: They said about Rabbi Elazar ben Durdayya that he was so promiscuous that he did not leave one prostitute in the world with whom he did not engage in sexual intercourse. Once, he heard that there was one prostitute in one of the cities overseas who would take a purse full of dinars as her payment. He took a purse full of dinars and went and crossed seven rivers to reach her. When they were engaged in the matters to which they were accustomed, she passed wind and said: Just as this passed wind will not return to its place, so too Elazar ben Durdayya will not be accepted in repentance, even if he were to try to repent. He went and sat between two mountains and hills and said: Mountains and hills, pray for mercy on my behalf, so that my repentance will be accepted. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “For the mountains may depart, and the hills be removed” (Isaiah 54:10). He said: Heaven and earth, pray for mercy on my behalf. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “For the heavens shall vanish away like smoke, and the earth shall wax old like a garment” (Isaiah 51:6). He said: Sun and moon, pray for mercy on my behalf. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “Then the moon shall be confounded, and the sun ashamed” (Isaiah 24:23). He said: Stars and constellations, pray for mercy on my behalf. They said to him: Before we pray for mercy on your behalf, we must pray for mercy on our own behalf, as it is stated: “And all the hosts of heaven shall molder away” (Isaiah 34:4). Elazar ben Durdayya said: Clearly the matter depends on nothing other than myself. He placed his head between his knees and cried loudly until his soul left his body. A Divine Voice emerged and said: Rabbi Elazar ben Durdayya is destined for life in the World-to-Come. The Gemara explains the difficulty presented by this story: And here Elazar ben Durdayya was guilty of the sin of forbidden sexual intercourse, and yet he died once he repented. The Gemara answers: There too, since he was attached so strongly to the sin, to an extent that transcended the physical temptation he felt, it is similar to heresy, as it had become like a form of idol worship for him. When Rabbi Yehuda HaNasi heard this story of Elazar ben Durdayya, he wept and said: There is one who acquires his share in the World-to-Come only after many years of toil, and there is one who acquires his share in the World-to-Come in one moment. And Rabbi Yehuda HaNasi further says: Not only are penitents accepted, but they are even called: Rabbi, as the Divine Voice referred to Elazar ben Durdayya as Rabbi Elazar ben Durdayya.