Like this? Login or create an account to build your own source sheet. אוהבים? התחברו או הרשמו כדי ליצור דף מקורות משלכם.
בס"ד

Makkot 8b - Cutting the Omer and Counting the Omer

Source Sheet by Tzvi Sinensky
More info מידע נוסף
Created January 30, 2016 · 623 Views · נוצר 30 January, 2016 · 623 צפיות ·

  1. מכות ח׳ ב:ז׳-י״ב
    (שמות לד, כא) בחריש ובקציר תשבות ר"ע אומר אינו צ"ל חריש של שביעית וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר (ויקרא כה, ד) שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור אלא אפילו חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה
    "From the reaping and the plowing you shall rest" (Exodus 34:21). Rabbi Akiva says the text did not need to speak of reaping and plowing of the seventh year as it already said, "your field, do not plant and your vineyard do not prune" (Leviticus 25:4). Rather, it is teaching (the first verse) that even the plowing of the year before shemitah (is forbidden as its produce) will go into the 7th year and the (sanctity of shemitah is applied) for the reaping of the 7th year that will go out (continue to grow) after the 7th year. Rabbi Yishmael says (his response because he sees the verse as referring to Shabbat): Just as plowing is optional (not a Mitzvah) so too reaping is optional (i.e. these acts are only forbidden on Shabbat if they are done voluntarily as opposed to for Mitzvah reasons). It excludes the reaping for the omer (offering) as it is a Mitzvah.
  2. מנחות ס״ג ב:כ״א-כ״ז
    מתני׳ רבי ישמעאל אומר עומר היה בא בשבת משלש סאין ובחול מחמש וחכמים אומרים אחד שבת ואחד חול משלש היה בא רבי חנינא סגן הכהנים אומר בשבת היה נקצר ביחיד ובמגל אחד ובקופה אחת ובחול בשלשה בשלש קופות ושלש מגלות וחכמים אומרים אחד שבת ואחד חול בשלשה בשלש קופות ובשלש מגלות:
  3. מנחות ס״ה א:ח׳-מ״ה
    מתני׳ כיצד הן עושין שלוחי בית דין יוצאין מערב יום טוב ועושין אותן כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נוח לקצור כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול כיון שהחשיכה אומר להן בא השמש אומר הין בא השמש אומר הין מגל זו אומר הין מגל זו אומר הין קופה זו אומר הין קופה זו אומר הין בשבת אומר להן שבת זו אמר הין שבת זו אמר הין אקצור והם אומרים לו קצור אקצור והם אומרים לו קצור שלש פעמים על כל דבר ודבר והן אומרים לו הין הין הין כל כך למה (לי) מפני הבייתוסים שהיו אומרים
  4. מנחות ע״ב א:ל״ד-מ׳
    אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ר' אלעזר בר' שמעון בשיטת רבי עקיבא רבו של אביו אמרה דתנן כלל אמר ר' עקיבא כל מלאכה שאפשר לו לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת וסבר לה כרבי ישמעאל דאמר קצירת העומר מצוה דתנן רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהיא מצוה
  5. תוספות על מנחות ע״ב א:ל״ה:א׳

    בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה. מילתיה דר' עקיבא בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קל.) ובפסחים בפ' אלו דברים (דף סט:) ולקמן בשתי הלחם (דף צו.) ולא סבר לה כוותיה לגמרי אלא בההיא דכל מלאכה שאפשר כו' דפליג ר' אליעזר ולא סבר ליה כוותיה דשמותי הוא אבל בההיא דמה חריש רשות סבר לה כרבי ישמעאל ולא כרבי עקיבא דמוקי קרא לחריש של ערב שביעית:

  6. חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף ט עמוד א

    רבי ישמעאל אומר וכו'. פי' מה חריש רשות דהא לית לן שום חרישה של מצוה ואפילו לחרוש לעומר ולשתי הלחם שהרי אם מצא חרוש אינו חורש, משום הכי אפשר לעשות בחול ואין טעם לחלל בה שבת. אף קציר רשות יצא קציר העומר שדוחה שבת. פי' דקסבר דחובה לקצור ולהביא בו ביום וכדכתיבנא במסכת מגילה (עי' כ"א א') אבל רבי עקיבא סבר שאין קצירת העומר דוחה שבת שאפשר לקצור מבעוד יום, וההיא דאמרינן במסכת מנחות (ס"ה א') שאומר קופה זו מגל זו שבת זו כר' ישמעאל שייכא.

     

  7. חידושי הריטב"א מסכת מכות דף ח עמוד ב

    יצא קצירת עומר שהיא מצוה. פירוש ודוחה שבת ומאן דלא דריש הכי או סבירא ליה דקצירת העומר אינה דוחה שבת דהא פלוגתא היא במנחות (ע"ב א'), או דסבירא ליה דהלכה למשה מסיני הוא וכדאיתא נמי בפ"ק דמועד קטן (ד' א') וכדכתיבנא התם בסנהדרין.

     

  8. שפת אמת מסכת מנחות דף עב עמוד א

    שם בגמ' ואי ס"ד נקצר ביום כשר אמאי דוחה את השבת יש לתמוה כיון דמפיק מקרא דקציר מצוה דוחה שבת א"כ מה בכך דכשר מ"מ מצות קצירה דוחה שבת ומ"ש התוס' דמסתבר דצריך להיות דומיא דתמיד מנ"ל הא ותו קשה מסוגיא דריש פ"ב דמכות דדייק רבא דכיון דמצא חריש אינו חורש לאו מצוה היא דאלת"ה חרישה נמי מצוה היא ולא דחי שבת ולפי הסוגיא דהכא אין ראי' כלל דמ"מ חרישה לא הוי מצוה שיפסול העומר ע"י אם יחרוש קודם שבת ולא דמי כלל לקצירה ולכן אפשר דע"ז סמך הרמב"ם דרבא לית לי' שיטת הגמ' כאן וס"ל דאפי' אי נקצר ביום כשר מ"מ דוחה שבת מהאי קרא דחריש וקציר:

     

  9. מנחות ס״ו א:י״ג-כ״ה
    (ויקרא כג, טו) מיום הביאכם תספרו יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור תלמוד לומר (דברים טז, ט) מהחל חרמש בקמה תחל לספור אי מהחל חרמש תחל לספור יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא תלמוד לומר מיום הביאכם אי מיום הביאכם יכול יקצור ויספור ויביא ביום תלמוד לומר (ויקרא כג, טו) שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות בזמן שאתה מתחיל לימנות מבערב יכול יקצור ויביא ויספור בלילה תלמוד לומר מיום הביאכם הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום
  10. חידושי הגרי"ז מסכת מנחות דף עב עמוד א

    שם, בגמ' מנין שאם נקצר ביום כשר ודוחה את השבת ת"ל תקריב, ול"ג תקריב למנין שאם נקצר ביום כשר כי אם הקרא להתיר בשבת אתא, דהא קאמר רק תקריב כ"ש תקריב מ"מ תקריב אפילו בשבת, ולא מביא תקריב לנקצר ביום ע"כ דקרא דתקריב לנקצר בשבת דוקא קאי, ולהגירסא דגרסינן מנין שאם נקצר ביום כשר ת"ל תקריב ע"כ מוכח דזה קמ"ל דמצות קצירה מתקיימת ביום בדיעבד, דאל"ה הא כבר רבינן שיכול להביא מן העומרין ג"כ, ולגירסא דל"ג תקריב לנקצר ביום ע"כ דביום אין כאן מצות קצירה כלל והו"ל מן העומרין, וע"כ הקרא לשבת דוקא קאי דהא רבינן כבר מן העומרין.

  11. תוספות על מנחות ס״ו א:מ״ב:א׳

    זכר למקדש הוא. נראה דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון שהוא ספיקא דרבנן ועוד אומר דאפילו ביום סמוך לחשיכה עדיף משום תמימות כדאמרינן לעיל ואין נראה והיכא דשכח לספור בלילה פסק בה"ג שסופר ביום וכן היה נראה מתוך סתם מתניתין דסוף פירקין (דף עא.) דתנן מצותו בלילה לקצור ואם נקצר ביום כשר אבל נראה לר"ת עיקר אידך סתמא דמתניתין דפרק שני דמגילה (דף כ:) ומייתי לה בסוף פירקין (דף עב.) כל הלילה כשר לקצירת העומר כו' ודייקינן מינה דקתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא ואמרינן בריש מועד קטן (דף ג:) ר"ג ובית דינו נמנו על שלשה פרקים הללו והתירום ומסיק רב אשי התם דסבר לה כרבי ישמעאל דדריש מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ודחיא שבת וכיון דדחיא שבת אין נקצר אלא בלילה כדמוכח בסוף פירקין ועוד דרבי יוחנן דאמר (שם ד.) עשר נטיעות הלכה למשה מסיני סבר לה כר' ישמעאל דדריש מה חריש רשות ודחי שבת עוד חשיב כי האי גוונא הלכתא פסיקתא בהגוזל קמא (ב"ק קב.) ובפ"ק דע"ז (דף ז.) גבי כל המשנה ידו על התחתונה ומיהו אין כל כך ראיה משם דאין הלכה לגמרי כאותה משנה דקתני התם וכל החוזר בו ידו על התחתונה ואין הלכה כן כדמוכח בפרק האומנין (ב"מ עז:) ועיקר מילתא לא סמיך התם אלא אהא דהוי מחלוקת ואחר כך סתם ומהא דמוקי בסוף פירקין (דף עב.) רבי אלעזר ברבי שמעון דאמר נקצר שלא כמצותו פסול כר' עקיבא דאמר כל מלאכה שאי אפשר כו' אין ראיה דאע"ג דקיימא לן כר"ע הא מסקינן התם דרבי נמי סבר לה כוותיה עוד פסק בהלכות גדולות שאם הפסיק יום אחד ולא ספר שוב אינו סופר משום דבעיא תמימות ותימה גדולה הוא ולא יתכן:

  12. חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף כא עמוד א

    גמ' דאמר מר ספירה וקצירה בלילה והבאה ביום. פי' דספירה בלילה נפקא לן לכו"ע מדכתיב וספרתם לכם וכו' תמימות תהיינה אימתי הם תמימות בזמן שמונה מבערב (מנחות ס"ו א'), וכשם שמתחיל לספור [מבערב כך קוצר מבערב דכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור] הרי שאף קצירה בלילה היא כספירה, והיינו דמקדים הכא למימר ספירה לקצירה, והא דכו"ע היא שכך מצותו מן התורה אלא שרבי מכשירו להקרבה אע"פ שנקצר שלא כמצות ומן התורה ואפי' נקצר ב' ימים קודם לכן כדאיתא התם (מנחות ע"ב א'), והתם מפרש טעמיה, והא פרישנא דלית הלכתא כותיה (עי' בדברי רבנו מו"ק ג' ב'), ומדמייתי להו כי הדדי דקאמר ספירה וקצירה בלילה משמע דאף ספירה נמי לעיכובא כסתם מתני' דהכא ואם לא ספר בלילה אינו סופר ביום בברכה אלא שאומר אם ירצה היום כך וכך לעומר, ולא עוד אלא דאפילו רבי דמכשיר בנקצר ביום ושדוחה הקרבתו את השבת כאילו נקצר במצותו אין לנו לומר שמכשיר ג"כ לספור ביום כיון דלא אמר ליה בהדיא, דהא מכשר קצירה ב' ימים קודם לכן ולא משמע לן דמכשר הכי בספירה, אלא ודאי כדאמרינן, וכ"כ ר"ת ז"ל, ותפס על בה"ג דכתב שאם לא בירך בלילה יברך ביום, ודכו"ע אע"פ שלא מנה קצת לילות ואפילו לילה הראשון חייב לספור את השאר, וכן כתבו רבותי ז"ל.

  13. מנחות ע״ב א:ח׳-י״ב
    מצות העומר להביא מן הקמה: תנו רבנן (ויקרא ב, יד) ואם תקריב מנחת בכורים מה תלמוד לומר לפי שמצות העומר להביא מן הקמה מנין שאם לא מצא מן הקמה יביא מן העומרין תלמוד לומר תקריב
  14. ספר יראים סימן רסא [דפוס ישן - קיד]

    ספירת העומר. ויראת מאלהיך צוה הב"ה שימנו ישראל ימים שבין פסח לעצרת

  15. ספר החינוך מצוה שו

    (א) לספור תשעה וארבעים יום מיום הבאת העומר, שהוא יום ששה עשר בניסן, שנאמר [ויקרא כ"ג, ט"ו] וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה.

     

  16. ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קסא

    והמצוה הקס"א היא שצונו לספור מקצירת העומר תשע וארבעים יום והוא אמרו יתעלה (אמור כג) וספרתם לכם ממחרת השבת.

  17. קרן אורה מסכת מנחות דף סו עמוד א

    ומשמע מפשטא דשמעתין דזמן ספירה הי' לאחר קצירה בשעה שהיו קוצרין, כדאמר קצירה וספירה בלילה, משום דהספירה בקצירה תליא, ואין לספור קודם קצירה, וא"כ אם אין קצירה כלל כמו בזה"ז ליכא חיוב ספירה גם כן וכאמימר דאמר לקמן זכר למקדש הוא. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' תו"מ (הכ"ב) משמע דבזה"ז ג"כ חיוב הספירה ד"ת הוא, וכמש"כ הכ"מ ז"ל שם, דס"ל דרבנן דבי רב אשי פליגי על אמימר, ולפ"ז צריך לומר דיקצור ויספור לאו דוקא או למצוה בשעת קצירה סופר אחר קצירה, ואם ספר קודם קצירה ג"כ יוצא, והנה בהא וודאי כ"ע מודו דבספירה ג"כ לא נתחייבו עד ביאתם לארץ, דכי כתב כי תבאו אכולהו פרשתא קאי, וכיון דמצוה זו תלויה בארץ אם כן מנ"ל דבזה"ז חיובה ד"ת היא, וכי היכי דקצירה ליכא ספירה נמי ליכא. ולפי מש"כ בחי' ליבמות פ' הערל לצדד דחדש לכ"ע בזה"ז דאורייתא, והקדושה לענין זה לעולם היא, י"ל דנהי דקצירה והבאה ליכא היינו משום דליכא מקדש, אבל החיוב לא בטל, ומש"ה מצות ספירה מחוייבת היא לעולם, וי"ל בזה דרבנן דבי רב אשי לטעמייהו אזלי דס"ל לקמן (ס"ח ע"ב) דחדש בח"ל דאורייתא, וכיון דאיכא איסור חדש שייך ספירה מיום הבאת העומר, אבל למ"ד בח"ל דרבנן ובזה"ז בארץ גם כן מדרבנן וליכא איסור חדש כלל מסתברא דגם ספירה לא הוי אלא מדרבנן.

  18. ספר שבולי הלקט סדר פסח סימן רלד

    ואין מברכין אלא מעומד יש מפרשין משום דאיתקש ספירה לקצירה ודרך קצירה מעומד ויש מפרשין משום דכתיב מהחל חרמש בקמה אל תקרא בקמה אלא בקומה

Made with the Sefaria Source Sheet Builder
www.sefaria.org/sheets
Add Highlight הוספת צבע להדגשה
Create New
Save שמירה