1. Rebbe Nahman of Bratslav, “The Vision of the Chair”
מה שספר קדם ראש השנה תקס׳׳ט סוף קיץ תקס׳׳ח:
ובאותו העת הביא לו השוחט מטעפליק כסא נפלאה. וסמוך לזה סיפר זאת שראה במראה או בחלום שהביאו לו כסא, והיה אש סביבה. והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה. וכשחזרו משם, אזי תכף נתקשרו זה עם זה ונעשה שדוכים ביניהם. וגם כל מנהיגי [הדור] כלם הלכו לראותה. ושאלתי כמה היא רחוקה, ומפני מה תכף נעשו שדוכים. והלכתי והקפתי סביבם לילך שם. ושמעתי שהולך ובא ראש השנה. והייתי מספק אם לחזר אם להתעכב שם, והייתי נבוך בדעתי ואמרתי בלבי איך אשאר בכאן על ראש השנה, ואמרתי בדעתי לפי הגוף חלוש שיש לי, למה לי לחזור והייתי שם. ובאתי להכסא וראיתי שם ראש השנה ממש. וכן יום כפור, יום כפור ממש. וכן סכות, סכות ממש. גם שמעתי שהיו צועקים (ישעיה א): ''חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי'', מה לכם לדון את העולם, ראש השנה בעצמו ישפט. וברחו כלם עם כל מנהיגי הדור כלם ברחו.
וראיתי שם שהיה חקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי עולם, וכל אחד היה חקוק עם בת זוגו אצלו ובשביל זה נעשין תכף שדוכים. כי כל אחד מצא שם וראה בת זוגו. ומאחר שבימים הקדמונים למדתי, נפל בדעתי שפסוק (דניאל ז): ''כ'רסיה ש'ביבין ד'י נ'ור [ראשי תבות שדכ''ן] כי על ידי הכסא נעשין שדוכין כנ''ל, גם כרסיה ראשי תבות ראש השנה יום כפור סכות. ועל כן בשמיני עצרת זווגא דמטרוניתא (זהר ויקרא צו:). ושאלתי מה יהיה פרנסתי ואמרו לי שאהיה שדכן והאש הקיף סביבו.
Shortly before Rosh HaShanah 5569 (at the end of the summer of 5568-1808) the shochet (ritual slaughterer) of Teplik brought the Rebbe a very special chair. In the same period, the Rebbe related a vision or dream he had had. They brought him a chair. It was surrounded by fire.
“The whole world was going to see this chair: men, women and children. On their way back from there, all of a sudden they all became paired up with each other, and marriage relationships were forged between them. All the leaders of the era also went to see the chair. I asked, ‘How far away is it, and for what reason were marriage pairs suddenly formed?’
I went in a circle around them in order to get there, and I heard that Rosh HaShanah soon would be coming. I wasn’t sure whether to return or to remain there. I was undecided. I said in my heart, ‘How can I stay here for Rosh HaShanah? However, intellectually I thought, ‘Considering my physical weakness, why should I go back?’ So there I was, and I came to the chair, and there I saw Rosh HaShanah- the real, actual Rosh HaShanah. The same with Yom Kippur—the real, actual Yom Kippur. The same with Sukkot—the real actual Sukkot. And I heard that they were shouting, ‘Your new moons and festivals My soul hates’ (Isaiah 1:14). ‘What business have you to judge the world? Rosh HaShanah itself will judge.’ Then they all fled, together with the leaders of the era. Everyone fled.
“I saw that the chair was inscribed with the forms of all the creatures in the world—every single one was inscribed there together, with his marriage partner next to him. This was the reason why all the marriage pairs had been formed, because each one was able to see and find his marriage partner there.
“Something I had been studying during the previous few days now came into my mind. There is a verse which says: ‘His throne was fiery flames’ (Daniel 7:9). The first letters of the words Koursey SHevivln Di Nur spell out the word ShaDKhaN—matchmaker. Because it was through the chair that the marriage pairs were made. Furthermore, the word KouRSey (“throne,”
spelled khof-reish-samech-yud) is made up of the initial letters of Rosh HaShanah (reish), Yom Kippur (yud, khaf) and Sukkot (samech); this, too, is why Shemini Atzeret the last of the series of festivals celebrated during the Hebrew month of Tishrei] is the time of the marital union of the Supernal Matron.
“What shall I do for my livelihood?’ I asked. They told me I would be a matchmaker.
2. Rebbe Natan of Nemirov, Sihot Haran §151
הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי סִפֵּר בְּלֵיל אָמַר לְעִנְיַן הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר שֶׁטּוֹב יוֹתֵר הָיָה לִבְלִי לְגַלּוֹת בָּהֶם שׁוּם רֶמֶז לְהֵיכָן הֵם מְרַמְּזִין כִּי כְּשֶׁהַדָּבָר נִסְתָּר יְכוֹלִין לִפְעל בּוֹ יוֹתֵר מַה שֶּׁצְּרִיכִים אַךְ הוּא מֻכְרָח לִפְעָמִים לְגַלּוֹת אֵיזֶה רֶמֶז בְּעָלְמָא לְמַעַן יֵדְעוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דְבָרִים נִסְתָּרִים
He said regarding the tales that he told, that it would be better to not reveal of them what any of the clues hint to, for when the thing is hidden, more can be accomplished with it that is needed. But he was forced occasionally to just reveal some hint, in order they should know there are hidden things in them.
3. From the High Holiday Liturgy
אֵל מֶֽלֶךְ. יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים...
Almighty! King! Who sits on the throne of mercy...
4. Leviticus Rabbah
רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי נַחְמָן פָּתַח (תהלים מז, ו): עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹלֶה עַל כִּסֵּא דִּין, בַּדִּין הוּא עוֹלֶה, מַאי טַעַם, עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹטְלִין אֶת שׁוֹפְרֵיהֶן וְתוֹקְעִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עוֹמֵד מִכִּסֵּא הַדִּין וְיוֹשֵׁב בְּכִסֵּא רַחֲמִים, דִּכְתִיב: ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר, וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וּמְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְהוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים...
3. Rabbi Yehuda son of Rabbi Nachman opened and said, "God ascends in acclamation (lit. in truah), The Lord in the call of the shofar" (Psalms 47:6). In the moment when the Holy Blessing One sits on the Throne of Judgement, God ascends with judgement. What happens? God ascends with acclimation, at the time when Israel takes their shofarot and sounds them before the Holy Blessing One, God stands up from the Throne of Judgement and sits on the Throne of Mercy, as it says, "Adonai in the call of the shofar," And they are filled with mercy and God has mercy on them, and switches their treatment from the attribute of judgement to the attribute of mercy...
5. Daniel
6. Rebbe Nahman of Bratslav
א כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּלְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם, כִּי מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד אֵינוֹ זוֹכֶה לִכְבוֹד אֱלֹקִים, אֶלָּא לְכָבוֹד שֶׁל מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (משלי כה): כְּבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר; וְהַכֹּל חוֹקְרִים אַחֲרָיו וְשׁוֹאֲלִים: מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ, שֶׁחוֹלְקִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה, וְחוֹלְקִים עָלָיו, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַכָּבוֹד הַזֶּה. אֲבָל מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד, שֶׁמְּמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּמַרְבֶּה בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם – אֲזַי הוּא זוֹכֶה לְכָבוֹד אֱלֹהִי, וְאָז אֵין בְּנֵי־אָדָם חוֹקְרִים עַל כְּבוֹדוֹ, אִם הוּא רָאוּי אִם לָאו, וְעָלָיו נֶאֱמַר (שם): כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר; כִּי אָסוּר לַחֲקֹר עַל הַכָּבוֹד הַזֶּה.
ב וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַכָּבוֹד הַזֶּה אֶלָּא עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה –כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ יִדֹּם וְיִשְׁתֹּק, כִּי לֵית כָּבוֹד בְּלֹא כָּ''ף. וְהַכָּ''ף הוּא כֶּתֶר, בְּחִינַת אֶהֱיֶה, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי אֶהֱיֶה דָּא אָנָא זָמִין לְמֵהֱוֵי, הַיְנוּ קֹדֶם הַתְּשׁוּבָה, עֲדַיִן אֵין לוֹ הֲוָיָה, כְּאִילוּ עַדֲיִן לֹא נִתְהַוָּה בָּעוֹלָם, כִּי טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא מִשֶּׁנִּבְרָא, וּכְשֶׁבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אָז הוּא בִּבְחִינַת אֶהֱיֶה, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֲוָיָה בָּעוֹלָם, הַיְנוּ אֲנָא זָמִין לְמֶהְוֵי. וְזֶה בְּחִינַת כֶּתֶר, כִּי כֶּתֶר לְשׁוֹן הַמְתָּנָה, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה
“Then God said to Moshe, ‘The time is coming for you to die. Kra et Yehoshua (summon Yehoshua) and present yourselves in the Tent of Meeting, where I will appoint him.’” (Deuteronomy 31:14) Each person is required to minimize his own kavod (honor) and maximize the honor of the Omnipresent One. For anyone who pursues honor does not attain kavod Elohim (God’s glory), but kavod melakhim (glory of kings), of which it is said (Proverbs 25:2), “but the glory of kings is an investigated matter.” Everyone inquires about him “Who is he and what is he?” (Esther 7:5) that he is afforded such honor. And they oppose him, saying that he is not deserving of such kavod . However, the person who flees from glory—minimizing his own glory while maximizing the glory of God—attains kavod Elohim. Then, do not investigate whether he is deserving of his glory or not. Of him it is said (Proverbs, ibid.), “The glory of the Lord is a concealed matter.” For it is forbidden to inquire into glory.
2. Now, it is impossible to attain this kavod [Elohim] except by means of teshuvah (repentance). And the essence of repentance is that when a person hears himself being insulted, he remains quiet and silent. For there can be no Kavod without a Kaf, and the Kaf Keter (Crown) (Zohar III, 255b). This corresponds to Ehyeh, which corresponds to repentance. For ehyeh is “I am prepared to be.” That is, before repenting a person does not yet have being. It is as if he does not yet exist in the world. Indeed, he would be better off had he not been created (Eruvin 13b). But when he prepares to purify himself and repent, he is then in the aspect of ehyeh. In other words, he will then exist in the world—i.e., “I am prepared to be.” This is an aspect of Keter, because the word keter suggests waiting, an aspect of repentance. As our Sages taught: Anyone who undertakes to purify himself is assisted [from Above]. It is like the allegory of the person who comes to buy sweet smelling oil. They tell him, “Wait…” (Yoma 38b). This corresponds to KeTeR
ה וְעַל־יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת חִירִיק, כַּמּוּבָא בְּתִּקּוּנִים (בהקדמה דף ז.). וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר (שמות כ״ד:י׳) – דָּא חִירִיק, וְזֶה בְּחִינַת (ישעיהו ס״ו:א׳): וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי – הֲדֹם זֶה בְּחִינַת דְּמִימָה. וְזֶה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל תְּמוּנַת א. וּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעַל הָאָלֶף זֶה בְּחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת (יחזקאל א׳:כ״ו): וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, דְּמִתְכַּסְיָא לְעֵילָא מִוָּא"ו שֶׁבָּאָלֶ"ף, דְמִתְקַרְיָא רָקִיעַ (שם בתיקונים), וְהַנְּקֻדָּה הִיא כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (חגיגה יג.): בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ, וּבַמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר. וְזֶה בְּחִינַת: כְּבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר, בְּחִינַת כֶּתֶר. וְזֶה בְּחִינַת: כְּבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר, בְּחִינַת כֶּתֶר. וְהַוָא''ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, הוּא רָקִיעַ, שָׁמַיִם, אֵשׁ וּמַיִם, בְּחִינַת הַבּוּשָׁה, שֶׁנִּשְׁתַּנָּה פָּנָיו לְכַמָּה גְּוָנִין. וְזֶה בְּחִינַת רָקִיעַ, כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, וְנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־ זֶה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ביחזקאל): וּדְמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו
מִלְמָעְלָה; כִּי לֵית אָדָם בְּלֹא אָלֶ''ף (שם). וְזֶה אוֹתִיּוֹת אָדָם, אָלֶ''ף דֹּם, הַיְנוּ עַל־יְדֵי דֹּם לַה' ,נַעֲשֶׂה אָלֶ''ף, וְנַעֲשֶׂה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא.
כִּי הַוָּא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף הוּא רָקִיעַ ... וְהַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא הַשְּׁתִיקָה וְהַדְּמִימָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי; וְזֶה בְּחִינַת חִירִיק, בְּחִינַת: וְתַחַת רַגְלָיו, וְהַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה הוּא כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת: כְּבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר, בְּחִינַת: בַּמְּכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר, בְּחִינַת: וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ דְּמוּת כִּסֵּא וְכוּ'; וְנַעֲשֶׂה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא, בְּחִינַת: כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה...
5. Now, by means of quiet and silence the aspect of the chirik is formed. As is brought in the Tikkunim , “and under His feet was something like a sapphire brick” (Exodus 24:10) —this is the chirik (Tikkuney Zohar 7a). And this corresponds to “the earth is hadome ragli (My footstool)” (Isaiah 66:1) —“haDoMe” corresponds to < haDeMimah (the quiet) and silence>, an aspect of the lower point of the shape of the aleph. And the upper point of the aleph is the aspect of Keter, corresponding to “Above the firmament that was over their heads was the semblance of a kisay (throne), in appearance like sapphire stone” (Ezekiel 1:26). [This is the point] that covers from above the vav of the aleph, which is called “firmament” (see Tikkuney Zohar, ibid.). This point is kisay d’mitKaSya (a throne that is covered). As is taught: Do not inquire about that which is hidden from you, and into what is miKhuSeh (covered) from you do not investigate (Chagigah 13a). This corresponds to “The kavod of the Lord is a concealed matter,” the aspect of Keter. And the vav in the middle of the aleph is the firmament, ShaMaYiM — aiSh and MaYiM (fire and water), whichcorresponds to embarrassment, when one’s face changes colors. This is the aspect of the firmament, which encompasses all the colors. In this way, “an adam to sit on the throne” is made (Zohar III, 48a). As it is written (Ezekiel 1:26), “and above it, [upon the semblance of the throne,] there was a form resembling an adam (man).” For there can be no Adam without an Aleph (Tikkuney Zohar, ibid.). Hence, the letters of ADaM are Aleph - DaM. That is, his being dome (quiet) before God forms the aleph, and also “an adam to sit on the throne.” For the vav in the middle of the aleph is the firmament, the encompassing of all the colors—i.e., the above mentioned embarrassment. The lower point is the DeMimah and silence, as in, “the earth is haDoMe ragli (My footstool).” This is also the aspect of chirik, corresponding to “and under His feet….” And the upper point is the “kisay d’ mitkasyah ,” the aspect of repentance, corresponding to “The glory of the Lord is a concealed matter,” and to “Do not inquire about that which is hidden from you,” and to “Above the firmament that was over their heads was the semblance of a kisay.” Then, “an adam to sit on the throne” is made, corresponding to “above it… a form [resembling] a man.”
8. This is the explanation [of the opening verse]: {“Then God said to Moshe, ‘The time is coming for you to die. Kra et Yehoshua (Summon Yehoshua) and present yourselves in the Tent of Meeting, where I will appoint him.’”} Then God said to Moshe… summon Yehoshua — Moshe represents the upper point of the aleph and Yehoshua the lower point. and present yourselves in the Tent of Meeting — This alludes to the firmament, to the vav in the middle of the aleph. where I will appoint him — It was then necessary for Moshe to hand everything over to Yehoshua, however, “There is no authority on the day of death” (Ecclesiastes 8:8). For at the time of the tzaddik’s passing he does not have the authority and strength to shine into . Therefore, “where I will appoint him”— I, Myself, for rulership returned to the Holy One
9. In general, this entire matter is encompassed in the shape of the aleph, which consists of an upper point, a lower point, and a vav. Consider this very carefully.
7. Rav Kook
אורות התשובה טו:י
כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל , האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה. ואם תאמר שהיא חפצה לשוב אל ד' ואת עצמה היא אינה מכוננת לקבץ את נדחיה, הרי היא תשובה של רמיה, שתשא ע"י זה את שם ד' לשוא. על כן רק באמת הגדולה של התשובה אל עצמו ישוב האדם והעם, העולם וכל העולמים, ההויה כולה, אל קונה, לאור באור החיים. וזהו הרז של אורו של משיח, הופעת נשמת העולם, שבהאירו ישוב העולם לשורש ההויה, ואור ד' עליו יגלה. וממקור התשובה הגדולה הזאת ישאב האדם את חיי הקודש של התשובה באמתה.
.8
אורות התשובה טז:יא
שתי נקודות יש לה להתשובה, שאנו כוללים אותן בשם תשובה עילאה ותשובה תתאה. התשובה העילאה היא התשובה בעד עצמו, והתתאה היא בעד העולם. לעולם הנקודה העצמית המיוחדת של האדם בתוכיותו היא הרבה יותר גבוהה, נשגבה ונעלה, מכל מה
שהוא שופע ממנו ולחוץ.
9. Rebbe Nahman of Bratslav
ורד נעם/ וידוי .10
אהבנו,בנינו, גידלנו, דאגנו, השתדלנו, והצלחנו חלקית. זייפנו לפעמים. חטאנו, טעינו,יצאנו מזה איכשהו. כאבנו, למדנו, מעדנו, ניסינו. סלחנו מעט מדי לעצמנו ולאחרים. עשינו משהו בכל זאת.פרנסנו. צדקנו לעתים רחוקות. קיבלנו הרבה, רצינו הרבה מדי. שמחנו פחות ממה שהיה אפשר וצריך.תודה על הכל.