(א) [מ] עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכיות ר"ל שיכיר ויבין שכל מה שחטא הי' ג"כ ברצון הש"י כמשז"ל (ברכות לא סע"ב) ג' פסוקים כו' ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי כו' וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ס' ארבע מאות שקל כסף ששניהם אמת כ"א במקום בפ"ע במקום הבחירה שם אין מקום לידיעה ובמקום הידיעה שם באמת אין מקום לבחירה וכשמשיג לאור זה העצום אז שבו כל זדונותיו בלתי יוצאים מעומק ידיעת הש"י והוא ודעתו ורצונו הכל א'.
ומאחר שהש"י רצה כן הרי הכל זכיות וזוכה לכפרה גמורה שביוה"כ שזה סוד השעיר לעזאזל שאלו עשוהו האדם עצמו הי' עובד ע"ז גמור והוא לא יהי' שהוא יסוד כל המצות ל"ת וכל העבירות וההסרות מרצון הש"י. רק שהשעיר הוא ע"י רצון הש"י שהוא מצוה לשלחו לו נעשה עוד מצוה ולא עבירה. וכך פירשוהו רז"ל (פרדר"א פ' מו) ועי' ברמב"ן פ' אחרי שאנו נותנים חלק לעזאזל שהוא הרע מצד מה שהש"י צוה לתת לו ונמצא העבירה מצוה:
(א) [מג] פעמים יש אדם עומד בניסיון גדול כ"כ עד שא"א לו שלא יחטא כד"ש (ברכות לב.) מה יעשה הבן כו' ובזה הוא נחשב אונס גמור דרחמנא פטרי'. וגם בהסתת היצר בתוקף עצום שא"א לנצחו שייך אונס [ואם הש"י הסיב את לבו הרי אין חטא זה חטא כלל רק שרצון הש"י הי' כך] ועמ"ש בכתובות (נא.) גבי תחלתו באונס אפי' צוחת לבסוף שאלמלא מניחה היא שוכרתו מותרת לבעלה מ"ט יצר אלבשה הרי דזה מחשב אונס גמור אעפ"י שהוא מרצונה מ"מ יצר גדול כזה א"א באדם לכופו והוא אונס גמור ואין בזה עונש אף דעשה איסור כיון דהי' אנוס. אבל האדם עצמו א"י להעיד ע"ע בזה כי אולי עדיין היה לו כח לכוף היצר [וכמו ששמעתי בזה מענין זמרי שטעה בזה]:
(א) [יב] בתשובה יש ב' ענינים להבא ותיקון העבר וזהו טעמא שצריך ב' דברים טהרה על להבא [במי הדעת הוא תורה תבלין ומצלי מעבירות להבא שהמאור מחזיר למוטב כמ"ש במד' ריש איכה. וכמ"ש בתדב"א ובמד' (ויק"ר פ' כה) שהתשובה למד דף א' ילמוד ב' דפים] וכפרה הוא לתקן העבר ולכפר החטא והוא ע"י קרבן ודוגמתו תפלה או תענית וצדקה. וקיי"ל כפרה לא מעכבת דתשובה אפי' הרהר בלבו הר"ז צדיק גמור וזהו רק לתרומה המורם מן החול הגמור להיות עכ"פ בגדר צדיק. אבל לקדשים הרוצה להתקדש ולהיות קדוש צריך ג"כ לרפא את הקודם.
ותלי זמן קבלת עול מלכות שמים בתרומה דכפרה לא מעכב לקבלת עול מלכות שמים וקריאת שמע דהיינו תורה כדפירש רש''י שם ריש ברכות בשם הירושלמי ובמנחות (צ''ט ב) עיין שם, ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי (תהלים נ' ט''ז) אבל מיד שנטהר על להבא הרי זה צדיק גמור ויכול לקבל עול מלכות שמים. רק הערב שמש צריך דהיינו שעבר יומו שהיה טמא והעריב עליו השמש בטהרה וזהו שינוי זמן על דרך שכתב הרמב''ם (פרק ב' מהלכות תשובה הלכה ד') בשינוי השם. כלומר איני עומד עכשיו באותו זמן וגבול כעת שנטמאתי כי ההוא יומא דקא גרים שבכל יום האדם עומד בענין אחר. ושימשא ממילא ערבא על ידי הקדוש ברוך הוא כי אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו'
(1) Regarding repentance, there are two approaches: [preparing for] the future, and fixing the past. This is why we require two approaches: 1. Living a life of purity in the future (regarding one’s knowledge, where Torah is the cure, and it saves from transgression for the future. This is similar to light which can return a person to the good, as stated in a midrash. (Eichah, Introduction 2) This is as our sages taught regarding repentance, “One who learned a single page, now must learn two pages.” (Vayikra Rabbah 25:1)) 2. Atonement fixing the past and correcting the sin. This is accomplished through an offering, and modeled on it via prayer or fasting and charity. We know that (Yevamot 74b) [lack of] atonement does not prevent return, for one who repents, even just via thought in his heart, is fully righteous. This stage is like terumah [referring here to both the pure tithe given to kohanim, and to an intermediate state of holiness in life], elevated from the completely mundane to become righteous on some level. But to be kodashim, one who wishes to be sanctified and become holy must also heal that which came before. The time of day to accept the yoke of Heaven is linked with terumah [in the Talmud’s statement that we recite Shema in the evening at the time when the kohanim begin to eat their terumah], because lack of atonement for the past does not prevent acceptance of the yoke of Heaven. Reciting Shema is Torah, as Rashi explains, and “to the wicked one, G-d says, why do you speak My laws?” (Psalms 50:16) [Therefore, one must achieve the level of terumah in order to recite Shema.] But immediately after one is purified for future action, he is fully righteous, and he can accept the yoke of Heaven.
פחד יצחק ראש השנה ז:ח
דכאשר האדם נמשך אחרי איזה ענין מתוך אהבה, הרי מספיק לו להרצון של אהבה זו אם תנתן לו האפשרות להשביע את התשוקה של האהבה, ואלו כשאדם נמצא בפחד תמיד מחמת סכנה האורבת לו, לא תהא קורת רוח שלמה אם תנתן לו רק האפשרות להנצל מן הסכנה, אחא שיש בן ברצון של הפחד חתירה עצמה לעקירת אפשרות הסכנה מעיקרא ומפני זה כשכוח הבחירה מזדקק הוא למדת העבודה מיראה הוא יוצר סתירה בגוף המהלך של עבודה זו שהלא הרצון של מדת יראת חטא חותר הוא לקראת אפשרות עקירת הסכנה ולאמיתו של דבר טמונה היא בכל יראת חטא שאיפה לבטול מציאותו של חטא. אבל הרי ביטול מציאותו של החטא, הוא הוא גם ביטולו של כח הבחירה. ומכיון שבשעה שהבחירה מתבטלת, אין שום מקום לעבודה.... אמנם כל מי שטועם בסתירה זו טעם של קושיא או פירכא, סימן הוא לו כי לא פגע ולא נגע בעבודת השם של הלכות דעות וחובת הלבבות
אכפיה לרב נתן. וא"ת והא בפרק כל הבשר (חולין דף קי: ושם ד"ה כל) אמר כל מ"ע שמתן שכרה [כתובה] בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים ט״ו:י׳) ואר"ת דהאי כפיה בדברים כמו כפייה ועל בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.) ועוד תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו אותן הגבאי ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית בה לאו דכתיב בה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו' ...
פחד יצחק ראש השנה לא:יד
יד) דמלכיות של ראש השנה כוללת היא גם את אותה הבחינה של בעל כרכחם אני מלככם. שהרי נתברר לנו, כי כל קבלת מלכות מוסרת היא את כח הכפייה למלך.
יח) וכאן מתגלה עמקה של תשובה בנפשם של ישראל. תשובה מתוך יסורים מהפך עונש לכפייה. והכפייה מתגלגלת ובאה לעולם, במגמה של "ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלך עליכם" (יחזקאל כ:לג). והיד החזקה והחמה שפוכה הללו, נבחנים הם בבחינת קבלה מרצון.
פחד יצחק יום הכפורים ו:ז
והנה הובטחו ישראל כי לבסוף יעשו תשובה. באחרית הימים ושבת. שאר ישוב. הבטחה זו היא שיור במתן החרות של כח הבחירה, כי מתן חירות מוחלט, היה מחייב שיקול הכוחות של הטוה ושל הרע. והלא מובנה של הבטחה זו היא, כי אף על גב שניתנו כח לרע להתנגד לצד הטוה ולהלחם בו ולהכשילו, וארץ נתנה ביד רשע, מכל מקום נמנעת היא ממנו האפשרות להחריב את צד הטוב, וסוף סוף יחזור הכל לקדושה
פחד יצחק אגרות וכתבים ט
מכל מקום הוא למעלה מכוח השגתו של האדם להחליט איזה מחטאיו נעשו מכוח בחירתו ואיזה מהם נוקפים על חשבון זה שאין אדם צדיק בארץ (אשר יעשה טוב ולא יחטא). וממילא מחויב הוא ועומד לסדר עצמו מתיקוני תשובה על כל חטאיו. ואם הוא פוטר עצמו מתיקוני תשובה על ידי זה שהוא זוקף את חטאיו על חשבון הכלל של אין אדם צדיק בארץ, הרי אף אם לקושטא דמילתא היא חטאים הללו למעלה מכח הבחירה שלו, בדין הוא שיענש עליהם מאחר שהעדר תשובה מראה פחיתות מדרגתו ביראת חטא. הרי ממילא מוכרח שאף החטאים שלמעלה מהבחירה לא נגרמו מצד זה שהם למעלה מן הבחירה, אלא שחסרון יראת חטא שלו, היה גם כן בידו להיות גרמא להם.
פחד יצחק אגרות וכתבים מב
והבטיחו הקב"ה בתורתו כי באחרית הימים תבוטל סגולת הבחירה ובדאי אין הכוונה דעל ידי מילת ערלת הלב תבוטל צורת האדם, כי סילוק הבחירה הבא בתור תולדה מהתעצמות כח הבחירה אינו אלא גילוי סגולת הבחירה, אף על פי שבפועל ממש בטלה ההשתמשות בכח הבחירה,ואדרבה סילוק בחירה זו מופיע הוא דוקא כשיא פסגה של נשגביות הבחירה