תְּנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן | צפנת פענח הפטרת דברים

השיב משה, יורה דעה מח

מלחמת ה' מסכת ביצה דף י עמוד א
אמר הכותב א"כ מה בא רב פפא ללמדנו אם תאמר הלכה כסתם אותה משנה קמשמע לן לימא דתנן כל תנאי שמעשה בתחלתו אין תנאי ודקאמרינן בגמרא אבל אמר לינסוב והבו ליה אי נסיב שקיל אי אמר הכי וכפל תנאו פשיטא צריכא למימר ועוד מה ענין המעשה הזה בשמועה זו ובמסקנא זו אלא ודאי כדברי רבינו הגדול ז"ל ודומה הוא לזו שאמר רבי יוחנן נדור ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח דהתם נמי טעמא דמילתא משום דכיון דלא אמר על מנת שאצא בה ושאגלח לא הוי תנאה ולא תלה נדרו בכך שאלו אמר על מנת ודאי יוצא ומגלח כאותה ששנינו שאגלח בבית חוניו יצא והכי מוכח בהדיא בגמרא התם בפרק בתרא דמנחות וכאן נמי לא תלה מתנתו בנשואי בתו שאלו תלה אותם בהם תנאו קיים לפי שמעולם לא אמרו תנאי כפול בשכיב מרע שכל דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו בין במעשה בין בתנאי שלא יהא צריך לדקדוקי התנאין ותטרף דעתו עליו כנ"ל וזה הטעם נכון וברור ודבר פשוט הוא אלא שאין אנחנו צריכין לו כאן ברם נראין דברי רבינו רבי אברהם ברבי דוד ז"ל שהשיב כך אמר אברהם מי שאמר זה לא שקל במאזני משפט והנה רצה לומר שאם אמר זה האיש תנו לפלוני מאתים זוז אם ישא את בתי כיון שהמעשה קודם לתנאי יטול המאתים ולא ישא את הבת על כן יצא משפט מעוקל חס ושלום לא תהא כזאת בישראל עתה אגלה את הסוד הנעלם מבני אדם שהראשונים לא פירשוהו כי כל מה שאמרו חכמים בתנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי ומעשה בדבר אחד כדאיתא במי שאחזו ומעשה דאפשר לקיומיה על ידי שליח כדאיתא בכתובות בענין חליצה מוטעת כל אלו לא נאמרו אלא כשהמעשה נעשה מיד כעין נתינת גט וחליצת יבם שאין התנאי מבטל המעשה למפרע אא"כ נעשה כראוי ובחוזק כעין תנאי בני גד שהיו מבקשים ממשה שיתן להם נחלתם מיד וע"כ הוצרך משה לכפול התנאים שאם לא יקיימו אותם יטלו אותה הנחלה מידם וכן דקדק בתנאי קודם למעשה שהוא חוזק התנאי ובהן קודם ללאו דהואיל והמעשה נעשה מיד אם קדם ללאו אין בו כח לעקור המעשה וכן בתנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר שכיון שהמעשה נעשה איך יתנה עליו מגופו לסותרו כגון על מנת שתחזירי לי את הנייר אע"ג דבמסקנא מההיא מטעמא אחרינא אסיקנא לה מכל מקום ילפינן מינה למילי אחריני היכא דליכא על מנת אלא אם מעתה כל התנאים שבעולם שהם באים לעקור המעשה כגון נתינת גט לידה או קדושין וחליצת היבם שנעשה מיד וכן בנתינת ממון שנתן מיד אם אמר אדם לחבירו הילך מנה זה ויהיה לך אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני אם לא כפל תנאו או לא דקדק בעניני התנאים אינו תנאי מכל מקום אין ספק בדבר שלא נעשה בו שום מעשה כגון זה שאמר תנו לפלוני מאתים זוז אם יקח בתי לית דין ולית דיין שאם לא יקח לא יטול והוא האמת ומעשה דההוא גברא דבמסכת יום טוב אם אמר באם אין בו ספק שלא יטול אם לא יקח הבת אבל הטעם כמו שאמר הרב ז"ל ואין לזוז ממנו עד כאן דברי הרב ז"ל ויש לי תחלה לשאול דהא גבי נדרים בחולין ולא אוכל לך לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן וכן בשבועות העדות ואע"ג דליכא מעשה ויש לומר דהתם נמי לא אלים ליה לרבי מאיר מכלל לאו להיות נודר בו דמעשה מכללא לית ליה הא לעשותו בתנאי לבטל דבר שלא נגמר בו מעשה לכולי עלמא הוי תנאי וסומכין היינו דבריו ממה ששנינו כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש אינו גט אלמא תנאו קיים אע"פ שיש בו מעשה בתחלתו אלא שמצינו לרב אחא משבחא דבהדי שליח לא בעי' תנאי כפול וה"ה לכל הני דיני דתנאין דאדעתא דמאי דקאמר ליה משוי ליה שליח דוקא אבל מצאתי עוד בירושלמי ראיה לדבריו בפרק האומר בקדושין דתני האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים וירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת רבי מאיר אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכו' רבי חגי בעא קומי רבי יוסי והן אם לא כלאחר הוא אמר ליה שניא היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם ופירושו ברור שבני ארץ ישראל סבורין באומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שירדו גשמים שאינו צריך לכפול תנאו לפי שלא חלו הקדושין עכשיו וכאלו לא נעשו בו שום מעשה והקשו וזה האם של תנאי בני גד ובני ראובן דכתיב אם יעברו לאו כלאחר הוא ואע"פ כן הוצרך הכתוב לכפול תנאו ותירץ שאני התם שהיתה הארץ לפניהם והם מחזיקין בה מעכשיו לפיכך כפל משה רבינו התנאים שאם לא יקיימו אותן יטלו אותה הנחלה מידם וכן בקדושין כיון שהגיע קדושין לידה אין במשמע האם לבטל הקדושין עד שיכפול אלא התנאי בטל והקדושין חלין מעכשיו אבל במפרש לאחר אינו צריך כפל מעתה נסמכו דברי הרב ז"ל שכל שלא הוחזקה מתנה בידו הרי האם שלו כלאחר ואינו צריך לתנאי כפול אפילו לרבי מאיר והוא הדין לשאר חומרי תנאי בני גד ובני ראובן והנה אמת הנה נכון:

חתם סופר, גיטין עה.

... וז"ל שאלתות דר"א גאון פ' מטות כי מתני בהדי שליח לא בעי תנאי כפול דאדעתא אמאי דקאמר לי' משוי שליח ואע"ג דתנאי בגוב"ר בהדי דאלעזר הכהן ויב"נ קא מתני ומשה הוא דהוי משוי להון שליח כיון דהוקשו ראשים לאבות (גיטין ל"ו ע"ב) כמאן דמתני בהדיהו דמי עכ"ל והגהתי קצת והגאון בעל שאילת שלום אות קל"ה במחילת כבודו כי רב הפעם לא עמד על כוונת השאלתות ע"ש:

תכלת מרדכי, מטות

ויאמרו בני גד וגו׳ עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה וגו׳ ויאמר משה וגו׳ את אשר דבר ד׳ אל עבדיך כן נעשה ויש להבין שינוי הלשון ונראה עפמ״ש המלחמות פ״ב דביצה ובב״ש א״ע סי׳ ל״ח דע״י שליח א״צ למשפטי התנאים ובתחלה אמר משה רק אם תעשון את הדבר וגו׳ והיתה הארץ הזאת לכם וגו׳ ולא התנה בתנאי כפול ודימו הם כי משה אומר כן בשליחותו ית״ש בנבואת כה אמר ד׳ לז״א כאשר אדוני מצוה ואחרי שחזר מרע״ה והתנה במשפטי התנאים ידעו כי הוא בנבואת זה הדבר כאלו השי״ת בעצמו דיבר אליהם לז״א את אשר דבר ד׳ אל עבדיך כן נעשה:

צפנת פענח, פרשת מטות

ויאמר בני גד וגו׳ עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה. ויענו בני גד וגו׳ את אשר דבר ה׳ אל עבדיך כן נעשה. הנה כאן אמרו רק אדני, ואח״כ אמרו דבר ה׳ ית׳. וצ״ל כך דכבר מבואר בשאלתות דרב אחא גאון, הובא ברמב״ן במלחמות ה׳ פ״ב דביצה דע״י שליח לא שייך כלל תנאי כפול, דע״ז עשאו [שליח ולא] יותר, ע״ש מכאן, ולכן מתחילה [סברו] כי אמר משה רבנו מעצמו, אך כיון שאמר להם תנאי כפול חזינן דזה אמר להם נבואה הבעה״ב בעצמו [דבר] ולכך אמרו זה הלשון וא״ש.

צפנת פענח, הפטרת דברים

בהפטרה: כי פי ד׳ דבר. ר״ל כך: דהנה בקדושין דף סב ע״ב יליף מכאן תנאי כפול, ע״ש בזה. והנה קשה לפמ״ש בשאלתות דרב אחאי גאון פ׳ מטות דע״י שליח אין צריך תנאי כפול, ע״ש בזה ובראב״ד בהשגות על בעל המאור ומלחמות ד׳ ע״ש בפ״ב דביצה, אם כן למה הוצרך זה ישעיה תנאי כפול. ואמר הנביא דהוא לא מספר מה שנאמר לו. רק עכשיו הוא מנבא. וגדר שכינה מדברת, [ואמר ״כי פי ד׳ דבר״, ור״ל דזה מאמר ד׳ ית׳, ושוב בעי תנאי כפול] רק לא באספקלריא מאירה. עמ״ש ביבמות דף מט ע״ב ובפה״מ סוף מס׳ כלים. ועי׳ במה דפליגי בספרי סוף פיסקא מ ופיסקא נ, נב ונד, ומ״ש בפה״מ להרמב״ם ז״ל בסוף מס׳ ברכות ע״ש בזה.