המלצת הצוות- מקורות מעניינים מצוות ספריא

המאגר של ספריא מכיל מגוון רב של מקורות, כך שלפעמים קשה להתמקד לדעת מאיפה כדאי להתחיל, אז ביקשנו מהצוות שלנו להמליץ לכם על מקורות מעניינים. כל איש צוות הוסיף המלצה קצרה.

אתם מוזמנים לקרוא את ההמלצות ולהקליק על הקישור. קריאה מהנה.

דניאל ספטימוס- מנכ"ל ספריא

המקור שאני ממליץ עליו הוא הסיפור של רבי אלעזר והמכוער ב תענית דף כ' עמוד א'.הסיפור הזה מציג את הסכנה שביהירות והסיבה שבגללה חלק מסופרי הסת"ם בוחרים להשתמש בקנה לכתיבת ספר תורה.

תענית כ׳ א

תנו רבנן לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז מעשה שבא רבי אלעזר (בן ר') שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה

Taanit 20a

and now it will rain? He entered the bathhouse in a state of joy, anticipating the large sum of money he was about to receive. As the master entered the bathhouse in his joy, Nakdimon entered the Temple in a state of sadness. He wrapped himself in his prayer shawl and stood in prayer. He said before God: Master of the Universe, it is revealed and known before You that I did not act for my own honor, nor did I act for the honor of my father’s house. Rather, I acted for Your honor, so that there should be water for the Festival pilgrims. Immediately the sky became overcast and rain fell until the twelve cisterns were filled with water, and there was even more water, so that they overflowed. As the master left the bathhouse, Nakdimon ben Guryon left the Temple. When they met one another, Nakdimon said to him: Give me the money you owe me for the extra water you received. The official said to him: I know that the Holy One, Blessed be He, has shaken His world and caused rain to fall only for you. However, I still maintain a claim against you, by which I can legally take my coins from you, as you did not pay me on the agreed date, for the sun had already set, and therefore the rain fell onto my property. Nakdimon went back and entered the Temple, wrapped himself in his prayer shawl, and stood in prayer. He said before God: Master of the Universe, let it be known that You have beloved ones in Your world. Immediately, the clouds scattered and the sun shined. At that time, the master said to him: If the sun had not broken through the clouds, I would have had a claim against you, by which I could have taken my coins from you. A Sage taught: Nakdimon was not his real name; rather his name was Buni. And why was he called Nakdimon? Because the sun broke through [nikdera] for him. The Sages taught: With regard to three people, the sun broke through and shone at an irregular time for their sake: Moses, Joshua, and Nakdimon ben Guryon. The Gemara asks: Granted, the case of Nakdimon ben Guryon is known by the aforementioned tradition. The case of Joshua too is derived from a verse, as it is written: “And the sun stood still, and the moon stayed until the people had avenged themselves upon their enemies” (Joshua 10:13). However, from where do we derive that the sun shined in a supernatural way for Moses? Rabbi Elazar said: It is derived by verbal analogy between “I will begin” and “I will begin.” Here, with regard to Moses, it is written: “This day I will begin to put the dread of you and the fear of you upon the peoples that are under all the whole heaven” (Deuteronomy 2:25). And there, with regard to Joshua, it is written: “On this day I will begin to magnify you in the sight of all Israel, that they may know that just as I was with Moses, so I will be with you” (Joshua 3:7). The repeated use of the phrase “I will begin” indicates that all the miracles performed for Joshua were also performed for Moses. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: The fact that the sun stood still for Moses is derived by a different verbal analogy, between the terms “put” and “put.” Here, with regard to Moses, it is written: “I will begin to put the dread of you” (Deuteronomy 2:25). And there, with regard to Joshua, is it written: “Then Joshua spoke to the Lord, on the day when the Lord put the Amorites before the children of Israel, and he said in the sight of Israel: Sun, stand still upon Gibeon, and you, moon, in the valley of Aijalon” (Joshua 10:12). Rabbi Yoḥanan said: This idea is derived from the verse itself, as it says with regard to Moses: “This day I will begin to put the dread of you and the fear of you upon the peoples that are under all the whole heaven, who, when they hear the report of you, shall tremble, and be in anguish due to you” (Deuteronomy 2:25). When did the nations of the world tremble and when were they in anguish due to you? When the sun broke through for Moses. § The mishna taught: And likewise, if there is a particular city upon which it did not rain, while the surrounding area did receive rain, this is considered a divine curse, as it is written: “And I will cause it to rain on one city, but on one city I will not cause it to rain, one portion will be rained upon, and the portion upon which it did not rain shall wither” (Amos 4:7). Rav Yehuda said that Rav said: And both of the cities are faced with a curse, as one city suffers from drought while the other is afflicted with destructive storms. This statement reverses the plain meaning of a verse. The Gemara provides other interpretations that Rav Yehuda attributed to Rav, which also run contrary to the simple meaning of a verse. “Jerusalem among them was a like a menstruating woman” (Lamentations 1:17). Rav Yehuda said that Rav said: Although the simple meaning of this verse is a curse, it can also be understood as a blessing. Jerusalem was like a menstruating woman: Just as a menstruating woman will become permitted to her husband after the conclusion of her days of ritual impurity, so too, Jerusalem will be repaired from its destruction. Similarly, with regard to the verse: “How she has become like a widow” (Lamentations 1:1), Rav Yehuda said: This too is for a blessing. The verse states that Jerusalem is like a widow, but is not an actual widow. Rather, Jerusalem is like a woman whose husband has gone to a country overseas. Without her husband by her side she is likened to a widow, and yet he intends to return to her. The same manner of explanation is provided for the verse: “Therefore I have also made you contemptible and base” (Malachi 2:9). Rav Yehuda said: This too can be interpreted as a blessing, as meaning that the nations view us as lowly, but nevertheless, they do not assign us unpleasant jobs. They do not appoint from us either river officials or government officials [geziripatei]. The prophet Ahijah the Shilonite cursed Israel in the following terms: “For the Lord will smite Israel as a reed is shaken in the water” (I Kings 14:15). Rav Yehuda said that Rav said: This too is for a blessing, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “Faithful are the wounds of a friend, but the kisses of an enemy are deceitful” (Proverbs 27:6)? The curse with which Ahijah the Shilonite cursed the Jewish people is more effective than the blessing with which Balaam the wicked blessed them. Rabbi Yoḥanan elaborates: Ahijah the Shilonite cursed the Jewish people by comparing them to a reed: “For the Lord will smite Israel as a reed is shaken in the water.” Although it seems to be a curse, this verse is actually a blessing. Just as this reed stands in a place of water, and its shoots replenish themselves when cut, and its roots are numerous for a plant of its size, and even if all the winds in the world come and blow against it, they cannot move it from its place, rather, it sways with them until the winds subside, and the reed still stands in its place, the same applies to the Jewish people. After all the difficulties that they endure, they will ultimately survive and return home. However, Balaam the wicked blessed the Jews by comparing them to a cedar, as it is stated: “As cedars beside the waters” (Numbers 24:6). Just as this cedar does not stand in a place of water, and its shoots do not replenish themselves, and its roots are not numerous, Balaam wished that the same should apply to the Jewish people. Furthermore, while it is true that even if all the winds in the world blow against it they will not move it from its place, once the southern wind blows against it, it uproots the cedar and turns it on its face. And not only that, but the reed merited that a quill [kulmos] is taken from it to write with it a Torah scroll, the Prophets, and the Writings. Evidently, the curse comparing Israel to a reed is better than the blessing likening them to a cedar. The Sages further taught in praise of the reed: A person should always be soft like a reed, and he should not be stiff like a cedar. An incident occurred in which Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, came from Migdal Gedor, from his rabbi’s house, and he was riding on a donkey and strolling on the bank of the river. And he was very happy, and his head was swollen with pride because he had studied much Torah.

ברט לקספיזר- מנהל טכנולוגי ומייסד-שותף

המקור שבחרתי לשתף הוא הסיפור על חוני המעגל ואבא חלקיה בתענית כ"ג עמוד א

תענית כ״ג א:ה׳

אמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך התחילו גשמים מנטפין אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך

Taanit 23a:5

Ḥoni said before God: Master of the Universe, Your children have turned their faces toward me, as I am like a member of Your household. Therefore, I take an oath by Your great name that I will not move from here until you have mercy upon Your children and answer their prayers for rain.

אנני לומרמן- מנהל תפעול ראשית

המקור שאני בחרתי נמצא ב מסכת שבת דף ל' עמוד ב' אתם מוזמנים גם לעיין בדף המקורות שיצרתי כדי להבין עוד את הקשר האישי שלי למקור הזה.

שבת ל׳ ב:ט׳

לִיגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד, אָמַר: ״אֵין כׇּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ״! אֲמַר לֵיהּ: בֹּא וְאַרְאֶךָּ דּוּגְמָתָן בָּעוֹלָם הַזֶּה. נְפַק אַחְוִי לֵיהּ תַּרְנְגוֹלֶת.

Shabbat 30b:9

A certain student scoffed at him and said: That cannot be, as it has already been stated: “There is nothing new under the sun” (Ecclesiastes 1:9). Rabban Gamliel said to him: Come and I will show you an example of this in this world. He took him outside and showed him a chicken that lays eggs every day.

לב ישראל- מנהל נתונים ראשי

אני ממליץ על שני מקורות שמשלימים אחד את השני. תמורה כ"ד עמוד א, גיטין ס' עמוד א'. שני המקורות הללו משלימים אחד את השני בכך שבשניהם הסתייגות של החכמים מכתיבה של התורה שבעל פה. המקורות הללו מצביעים על החשיבות של המדיה בבחינת הקנקן ומה שבתוכו. הרלוונטיות לימינו היא עצומה משום שאנו נוטים "לשפוך" את כל הדברים שלנו למדיה חברתית.

תמורה י״ד ב:ב׳

א"ר יוחנן כותבי הלכות כשורף התורה והלמד מהן אינו נוטל שכר

Temurah 14b:2

Rabbi Yoḥanan said: Those who write halakhot are considered like those who burn the Torah, and one who learns from written halakhot does not receive the reward of studying Torah. Evidently, it is prohibited to send halakhot in letters.

שרה וולקנפלד- מנהלת חינוך והוראה

המקור החביב עלי הוא פרק החובל במסכת בבא קמא שבו מדובר על לקיחת אחריות והתהליכים השונים שחז"ל יצרו כדי לבנות חברה צודקת.

בבא קמא פ״ג ב:א׳

מתני׳ החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים בנזק בצער בריפוי בשבת ובושת:

Bava Kamma 83b:1

MISHNA: One who injures another is liable to pay compensation for that injury due to five types of indemnity: He must pay for damage, for pain, for medical costs, for loss of livelihood, and for humiliation.

ליזי מרטין- מנהלת ספריא ישראל

ספר דברים פרק ל' הוא המקור שאני ממליצה עליו משום שהוא מדגיש את האמונה של אלוקים בנו. מערכת היחסים בין אלוקים לעם ישראל אינה מבוססת רק על האמונה שלנו בו, אלא גם על האמונה שלו בנו.

בדומה לביטחון שהורים ומורים משרים על ילדים, כך גם אלוקים משרה בנו ביטחון- חיים יהודיים מלאים הם בהישג ידינו.

דברים ל׳:א׳-ג׳

(א) וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־לְבָבֶ֔ךָ בְּכָל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃ (ב) וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃ (ג) וְשָׁ֨ב יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃

Deuteronomy 30:1-3

(1) When all these things befall you—the blessing and the curse that I have set before you—and you take them to heart amidst the various nations to which the LORD your God has banished you, (2) and you return to the LORD your God, and you and your children heed His command with all your heart and soul, just as I enjoin upon you this day, (3) then the LORD your God will restore your fortunes and take you back in love.

רחל באקמן- רכזת חינוכית

תמורה ט"ז עמוד א' הוא המקור שאני ממליצה עליו משום שהוא מדגיש את החשיבות של המעורבות של הלומד עם המקור שאותו הוא לומד. אני תמיד מעדיפה להתמודד עם המקור בעצמי מאשר לקרוא משהו שאני מבינה בקלות.

תמורה ט״ז א:ג׳

גופא אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה אמרו לו ליהושע שאל א"ל (דברים ל, יב) לא בשמים היא

Temurah 16a:3

Once the Torah was given on Sinai, the Sages of each generation must determine the halakha. No new halakhot may be added or subtracted by heavenly instruction or through prophecy.

לורנזו פרננדו דייויס- מהנדס תשתיות בכיר

אחד מהמקורות האהובים עלי הוא משנה תורה מסירת תורה שבעל פה פסקה כ"ב. פסקה כ"ב היא החביבה עלי משום שהנושא המרכזי בה קרוב לליבי והוא שכוחה והמשכיותה של התורה תלויה לא רק על כתפיהם של גדולי הדור אלא גם ובעיקר על כתפיהם של רבבות לומדי התורה שבכל דור. הדיבור על לומדי התורה חשוב כל כך בעיניו של הרמב"ם שהוא מדגיש את החשיבות שלהם כמוטיבציה לכתיבת החיבור שלו- משנה תורה ואפילו של המשנה עצמה.

משנה תורה, מסירת תורה שבעל פה כ״ב

(כב) כָּל אֵלּוּ הַחֲכָמִים הַנִּזְכָּרִים, הֶם גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת – מֵהֶם רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וּמֵהֶם רָאשֵׁי גָּלִיּוֹת, וּמֵהֶם מִסַּנְהֶדְּרֵי גְּדוֹלָה. וְעִמָּהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ מֵהֶם וְעִמָּהֶם.

Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law 22

...and with them were their contemporaries in each and every generation numbering in the thousands, even tens of thousands who heard the Oral Torah being expounded together with them, or received it from them.

טלי הרנשטיין- ראש הסגל

ישנה אמירה אחת שאני חוזרת אליה שוב ושוב במדרש רות רבה מפני שאני מאמינה שדרכה אפשר להבין את התקדמות העלילה בסיפור המגילה. (רות רבה, ז',ז'): "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בֹּעַז עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ, וְרוּת עָשְׂתָה אֶת שֶׁלָּהּ, וְנָעֳמִי עָשְׂתָה אֶת שֶׁלָּהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת שֶׁלִּי"

לדברי רבי אליעזר, החלק הזה בסיפור מקדם את העלילה לקראת פתרון מכיוון שכל אחת מהדמויות המרכזיות עושה את המוטל עליה, ובכך מדרבנת גם את האל לפעול. האמירה של רבי אליעזר היא פשוטה לכאורה, אבל מהווה פרשנות ייחודית על יחסי הגומלין בין העשייה האנושית לבין התערבות אלוקית.

האמירה הזו מתחברת גם לאמירה המפורסמת של רבי טרפון (פרקי אבות ט"ז, ב'): "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה עתיד להיבטל ממנה"- רבי טרפון אינו משאיר מקום לספק באשר למעורבות של אלוקים במאמציו של האדם. בימים אלו שבהם העבודה שלפנינו מרגישה גדולה ורחבה כל כך, והמשימה העומדת בפנינו כל כך מפחידה, האמירות הללו הם תזכורת עוצמתית שכל אחד מאיתנו אחראי לעשות את החלק שלו מחד ומאידך ברור לנו שאנחנו יכולים לסמוך גם על אלוקים שיעשה את החלק שלו.

רות רבה ז׳:ז׳

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בֹּעַז עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ, וְרוּת עָשְׂתָה אֶת שֶׁלָּהּ, וְנָעֳמִי עָשְׂתָה אֶת שֶׁלָּהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת שֶׁלִּי

Ruth Rabbah 7:7

Rabbi Eliezer said: "Boaz made his thing and Ruth did her thing, and Naomi did her thing, and the Holy One, blessed be He said: "So I will do my thing".

סטיב קפלן- מהנדס תוכן

המקור החביב עלי נמצא בספר תומר דבורה. המחבר מעודד אותנו לנהוג באהבה, חמלה וכבוד לכל בריאה בעולם "אֲפִלּוּ בְּרִיָּה קֹלָהּ שֶׁבַּקַּלִּים".

ספר תומר דבורה ב׳:ד׳:ג׳

יַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַכְנִיס אַהֲבַת בְּנֵי אָדָם בְּלִבּוֹ, וַאֲפִילוּ הָרְשָׁעִים, כְּאִלּוּ הָיוּ אֶחָיו וְיֹתֵר מִזֶּה,

Tomer Devorah 2:23

He [should] accustom himself to internalize the love of people into his heart - and even the evildoers - as if they were his brothers

יונתן מוסנקיס- מהנדס תוכן בכיר

הטקסט שעליו ארצה להמליץ הוא ההגדה של פסח. זהו הטקסט המכונן של העם היהודי. מעבר לסיפור יציאת מצרים, הקריאה בהגדה מאפשרת היכרות עם עולם המדרש, מה שמוסיף רבדים נוספים להבנת הטקסט. אם אפשר היה לסכם את כל היהדות לספר אחד, אגדה של פסח הייתה הספר הזה (לדעתי) .

הגדה של פסח, מגיד, הא לחמא עניא ג׳

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַּׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַּׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

Pesach Haggadah, Magid, Ha Lachma Anya 3

This is the bread of destitution that our ancestors ate in the land of Egypt. Anyone who is famished should come and eat, anyone who is in need should come and partake of the Pesach sacrifice. Now we are here, next year we will be in the land of Israel; this year we are slaves, next year we will be free people.

רזיאל ניס- מהנדס מוצר בכיר

אני ממליץ על התרגום ליידיש של התנ"ך

בראשית א׳:א׳

אין אָנהײב האָט גאָט באַשאַפֿן דעם הימל און די ערד.

Genesis 1:1

When God began to create heaven and earth—

נח סנטקרוז- מהנדס מחקר בכיר

אני ממליץ על פרק ל"א בספר ירמיהו בגלל החיוביות והניסוח היפה שבו. יש בפרק הזה חלק גדול מהציטוטים הכי מוכרים של הנביא ירמיהו. מעניין גם לחשוב על הפרשנות של הפרק הזה וכיצד היא השתנתה לאורך השנים. בעבר פירשו את הפרק בהקשר של חזרתם של עשרת השבטים לעם ישראל וכיום בהקשר של קיבוץ גלויות.

ירמיהו ל״א:י״ז

(יז) וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃ (ס)

Jeremiah 31:17

(17) And there is hope for your future —declares the LORD: Your children shall return to their country.

ישראל צדוק- יועץ חינוכי

אחד מהמקורות החביבים עלי הוא ספר עזרא. בקריאה בספר הכמעט אחרון של התנ"ך, מקבלים הבנה של בנייה מחדש של אומה. מעניין להשוות בין המסופר בספר עזרא לבין המאבקים וההישגים של הציונות בת זמנינו.

עזרא א׳:ב׳

(ב) כֹּ֣ה אָמַ֗ר כֹּ֚רֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס כֹּ֚ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ נָ֣תַן לִ֔י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְהֽוּא־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בִּֽיהוּדָֽה׃

Ezra 1:2

(2) “Thus said King Cyrus of Persia: The LORD God of Heaven has given me all the kingdoms of the earth and has charged me with building Him a house in Jerusalem, which is in Judah.

חווה צמח- מנהלת תקשורת ושיווק

אחד מהמקורות האהובים עלי הוא פרק שירה. פרק שירה מדבר על הרעיון שכל הטבע משבח את הבורא- כל אחד בצורה המיוחדת שלו.

פרק שירה ג׳:א׳

(א) אִילָנוֹת שֶׁבְּשָׂדֶה אוֹמְרִים. אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יי כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ: (דברי הימים א טז לח)

Perek Shirah 3:1

(1) The Wild Trees are saying, “Then shall the trees of the forest sing out at the presence of God, because God comes to judge the earth.

שמואל וייסמן- אחראי רכש טקסטים ואיכות

המקור שאני ממליץ עליו הוא ספר המצוות של רס"ג. למרות שבז'אנר של מוני המצוות כגון הרמב"ם וספר המצוות, הספר הזה פחות נחשב, הרי שביצירה הקצרה הזו רס"ג הופך את עשרת הדיברות לאזהרות- מין שיר ליטורגי שבו כל בית, מילה ואות מועילות ומקסימות כאחד. זוהי יצירה שהזמן לא שחק.

ספר המצוות לרס"ג, מצות עשה א׳-ו׳

(א) אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא

(ב) וְאוֹתוֹ תַעֲבֹד בִּתְפִלָּה.

(ג) עֶרֶב

(ד) וּבֹקֶר יַחֲדֵהוּ

(ה) בְּאוֹת

(ו) וְטוֹטָפֹת לִתְהִלָּה:

Sefer Hamitzvot of Rasag, Positive Commandments 1-6

Unfortunately, this text is not available in translation on Sefaria.

חדוה יחיאלי- רכזת חינוך ישראל

אני ממליצה על הספר צדקת הצדיק של רבי צדוק הכהן מלובלין. מעבר לתוכן החסידי של תורת הנפש הספר הקדים את זמנו בהגות שרלוונטית מאד לעולם פוסטמודרני.

צדקת הצדיק א׳:ג׳

מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאות עוה"ז שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואח"כ שוב ילך במתינות ולאט

Tzidkat HaTzadik 1:3

For when one begins to cut oneself off from all desires of this world to which one is connected one must be aware of the moment wherein the desire to serve God awakens. One must rush to that moment and hurry to escape, maybe it is then possible. And then, later, one can go along moderately and slowly