בל תוסיף בברכת כהנים | צפנת פענח פרשת נשא [🎥]

ByShmuel Weissman

Rogatchover on the Parasha

במדבר ו׳:כ״ב-כ״ז

(כב) וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (כג) דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃ (ס) (כד) יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ (ס) (כה) יָאֵ֨ר יְהוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ (ס) (כו) יִשָּׂ֨א יְהוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ (ס) (כז) וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרֲכֵֽם׃ (פ)

Numbers 6:22-27

(22) The LORD spoke to Moses: (23) Speak to Aaron and his sons: Thus shall you bless the people of Israel. Say to them: (24) The LORD bless you and protect you! (25) The LORD deal kindly and graciously with you! (26) The LORD bestow His favor upon you and grant you peace! (27) Thus they shall link My name with the people of Israel, and I will bless them.

דברים ד׳:ב׳

לֹ֣א תֹסִ֗פוּ עַל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ לִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶֽם׃

Deuteronomy 4:2

You shall not add anything to what I command you or take anything away from it, but keep the commandments of the LORD your God that I enjoin upon you.

דברים י״ג:א׳

אֵ֣ת כָּל־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֹת֥וֹ תִשְׁמְר֖וּ לַעֲשׂ֑וֹת לֹא־תֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְלֹ֥א תִגְרַ֖ע מִמֶּֽנּוּ׃ (פ)

Deuteronomy 13:1

Be careful to observe only that which I enjoin upon you: neither add to it nor take away from it.

אדרת אליהו, דברים י״ג:א׳:ב׳

את כל הדבר. שלא יוסיף כהן אפי' דיבור אחד על ברכת כהנים. ומה שנאמר בפ' ואתחנן לא תספו על הדבר ולא תגרעו ממנו. דרשו שלא יוסיפו על תרי״ג מצות. כי בתחלה אמ' שמע אל החקים ואל המשפטי' אשר אנכי מלמד אתכם לעשות ועל זה אמר לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם לעשות. ובפ' זו אמר את כל הדבר דרשו רז״ל שבאותה מצוה גופא לא תספו ולא תגרעו. ומה שכתב וירשת אתם אחר שמר ושמעת. ללמדך ששקולה ישיבת א״י ככל המצות שבתורה. ונאמר ג״פ לשון איכה מה שישראל אומרים. א' בפ' עקב כי תאמר בלבבך וגו' איכה אוכל להורישם. ב' כאן. איכה יעבדו הגוים. ג' בפ' שפטים וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר וכנגד זה אמר בקינות ג' איכה על שעברו אותן ג' איכה שבתורה:

Aderet Eliyahu, Deuteronomy 13:1:2

...

ספרי דברים פ״ב:ד׳

ד"א: לא תוסף עליו. מנין שאין מוסיפים לא על לולב ולא על הציצית? ת"ל: ולא תוסיף עליו. ומנין שאין פוחתים מהם? ת"ל [ו]לא תגרע ממנו.

Sifrei Devarim 82:4

Variantly: "you shall not add to it": Whence is it derived that additions are not to be made to a lulav or to tzitzith? From "you shall not add to it." And whence is it derived that nothing is to be subtracted from them? From "and you shall not detract from it."

מדרש לקח טוב, דברים ד׳:ב׳:א׳

פס'. לא תוסיפו על הדבר. ולא תגרעו. מה גורע שמחלל מצוה אף מוסיף שמחלל מצוה כגון שעשה ירבעם בן נבט בחדש שבדא מלבו:

Midrash Lekach Tov, Deuteronomy 4:2:1

...

מדרש לקח טוב, דברים י״ג:א׳:א׳

פס'. את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם. שתהא חביבה עליך מצוה קלה כחמורה. אותו תשמרו לעשות. רבי אליעזר בן יעקב אומר ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה. לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. מיכן אמרו הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתנה אחת ינתנו במתנה אחת וכו' הילכתא ביומא. מנין שאין מוסיפין בלולב ובציצית ולא פוחתין מהן. תלמוד לומר לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו:

Midrash Lekach Tov, Deuteronomy 13:1:1

...

ראש השנה כ״ח ב:י׳

מתיב רב שמן בר אבא מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון (דברים א, יא) ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ת"ל (דברים ד, ב) לא תוסיפו על הדבר והא הכא כיון דבריך ליה עברה ליה זמניה וקתני דעבר הכא במאי עסקינן בדלא סיים והתניא סיים סיים ברכה אחת והתניא סיים כל ברכותיו שאני הכא כיון דאלו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך כוליה יומא זמניה הוא

Rosh Hashanah 28b:10

Rav Shemen bar Abba raised an objection from that which was taught in a baraita: From where is it derived that a priest who went up to the platform to recite the Priestly Blessing should not say: Since the Torah granted me permission to bless the Jewish people, I will add a blessing of my own, which is not part of the Priestly Blessing stated in the Torah, for example: “May the Lord God of your fathers make you a thousand times as many as you are” (Deuteronomy 1:11)? It is derived from the verse that states: “You shall not add to the word which I command you” (Deuteronomy 4:2). But here, since the priest already recited the Priestly Blessing, the time of the mitzva has passed, and according to Rava, after the prescribed time for performing a mitzva, one does not transgress the prohibition against adding to mitzvot, yet it nevertheless teaches that he has transgressed.

משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ד:י״ב

אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין בְּכָל מָקוֹם לְהוֹסִיף בְּרָכָה עַל שְׁלֹשֶׁת הַפְּסוּקִים כְּגוֹן (דברים א יא) ״יְיָ׳‎ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים״ וְכַיּוֹצֵא בָּהּ לֹא בְּקוֹל רָם וְלֹא בְּלַחַשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ב) ״לֹא תּוֹסִיפוּ עַל הַדָּבָר״. בְּשָׁעָה שֶׁכָּל כֹּהֵן עוֹלֶה לַדּוּכָן כְּשֶׁהוּא עוֹקֵר רַגְלָיו לַעֲלוֹת אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּהְיֶה בְּרָכָה זוֹ שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה שְׁלֵמָה וְאַל יְהִי בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. וְקֹדֶם שֶׁיַּחֲזִיר פָּנָיו לְבָרֵךְ אֶת הָעָם מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה. וְאַחַר כָּךְ מַחֲזִיר פָּנָיו לַצִּבּוּר וּמַתְחִיל לְבָרְכָם. וּכְשֶׁמַּחֲזִיר פָּנָיו מִן הַצִּבּוּר אַחַר שֶׁמַּשְׁלִים אוֹמֵר עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ עֲשֵׂה עִמָּנוּ מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ (דברים כו טו) ״הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל״:

Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 14:12

In no place may the priests add, either softly or aloud, a blessing to the three verses of the Benediction, such as, "The Lord, the God of your fathers, make you a thousand times as many more as you are", or other verses of a similar tenor, for it is said, "Thou shalt not add to it" (Deuteronomy 13:1). Every priest proceeding to the platform to pronounce the Benediction, as soon as he starts, says, "May it be Thy Will, O Lord our God, that this Benediction which Thou hast commanded us to bless therewith Thy people Israel shall be a perfect blessing. May there be in it no stumbling nor perverseness from now and for evermore". Before the priest turns his face towards the people to bless them, he recites the blessing, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who hast sanctified us with the sanctification of Aaron and commanded us to bless Thy people Israel with love". He then turns his face to the congregation and begins to bless them. And when he turns his face away from the congregation, after he had concluded the Benediction, he says "We have done that which Thou hast decreed unto us. Do Thou fulfill unto us that which Thou hast promised unto us. Do Thou look down from Thy holy habitation, from Heaven, and bless Thy People Israel".

רש"י על דברים ד׳:ב׳:א׳

לא תספו. כְּגוֹן חָמֵשׁ פָּרָשִׁיּוֹת בַּתְּפִלִּין, חֲמֵשֶׁת מִינִין בַּלּוּלָב, וְחָמֵשׁ צִיצִיּוֹת, וְכֵן "לֹא תִגְרְעוּ" (ע' ספרי פ' ראה):

Rashi on Deuteronomy 4:2:1

לא תספו YE SHALL NOT ADD — For instance, to place five chapters in the Tephillin, to employ five species of fruit and plants in the fulfilment of the command of Lulab And to place five fringes on one’s garment. Thus, too, must we explain the following words ולא תגרעו, Ye shall not diminish [from it]" (Sifrei Devarim 82:4).

רש"י על דברים י״ג:א׳:ג׳

לא תסף עליו. חֲמִשָּׁה טֹטָפוֹת, חֲמִשָּׁה מִינִין בַּלּוּלָב, אַרְבַּע בְּרָכוֹת לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים (ספרי):

Rashi on Deuteronomy 13:1:3

לא תסף עליו THOU SHALT NOT ADD THERETO — as, for instance, to place five chapters in the Tephillin, to employ five species of fruit and plants in the fulfilment of the command of Lulab, to recite four instead of three blessings in the Benedictions of the priests (Sifrei Devarim 82:4; cf. Rashi on Deuteronomy 4:2).

ברית משה, מצות לא עשה שס״ד:א׳:א׳

שלא (א) להוסיף על התורה כו'. הפסוק של אזהרה זו בפ' ראה פי"ג פ"א ונכפלה בפ' ואתחנן פ"ד פ"ב וגם כל השאר מוני מצות ז"ל נקטו אזהרה דפ' ראה כמו שנקט רבינו ז"ל הסה"מ מל"ת שי"ג ובחיבורו הל' ממרים פ"ב הל"ט היראים סי' ל"ב הסמ"ק סי' קע"ז החינוך האה"מ מצ' תנ"ד הזה"ר מל"ת ש"ד אות קכ"ב הפוע"צ מל"ת רס"ג העי"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' תנ"ה הדה"מ שער ב' פע"ט המעיי"ח דף קס"ג ע"א אות כ"ו אבל לכאורה צריך להבין מדוע לא נקטו את האזהרה דפ' ואתחנן שהוא קודמת ונ"ל בס"ד דלפמ"ש המשכיל לדוד ז"ל בפ' ראה שם דאזהרה דפ' ראה מוסיף על אזהרה דפ' ואתחנן חידוש דבר אחד היינו הד' ברכות דברכת כהנים עי"ש ע"כ נקטו את האזהרה זו כמובן, ומ"ש רבינו כגון שאומר על ארבע בתים של תפילין כו' כ"כ גם רש"י ז"ל עה"ת שם אבל הרמב"ם ז"ל הלכה הנ"ל [מובא. גם בש"ך יו"ד סי' פ"ז סק"ד] כתב דכשאומר דבשר עוף בחלב דאורייתא ג"כ עובר משום בל תוסיף והראב"ד ז"ל השיג עליו דלא נמצא בל תוסיף אלא במצות עשין כגון לולב ותפילין וציצית וכדומה אבל לא במל"ת ומדברי רבינו ורש"י נראה דסברו כהראב"ד מדלא הביאו רק עשין ועי' במעיי"ח שמברר היטב את פלוגתתם, ולענין אם עובר על בל תוסיף אי נתבטל המצוה ולא יצא י"ח המצוה גם בזה פליגי הרמב"ם והראב"ד בהל' ציצית פ"א הלט"ו הרמב"ם פסק שנתבטל המצוה אבל הראב"ד פסק שלא נפסלה המצוה משום איסור בל תוסיף וכבר דיברו אריכות מזה הב"י או"ח סי' י' וגם המעיי"ח עי"ש, ומ"ש רבינו אותה ברייתא דספרי כמ"ד לולב צריך אגד כו' האמת כן הוא דאנן פסקינן כרבנן דלולב אין צריך אגד וא"כ לכאורה קשה על רש"י פ' ואתחנן דמדוע הביא לולב וכן קשה על הראב"ד הנ"ל הן אמת דעל הראב"ד הוה יכל"ל דאיירי כשנוטל שני לולבין כשרים וכמ"ש החינוך דבכה"ג ג"כ עובר בבל תוסיף אבל מה אעשה שהמעיי"ח הוכיח דהראב"ד ל"ס כהחינוך בזה אבל אח"כ ראיתי שכבר עמד המזרחי ז"ל שם על רש"י בזה ומתרצו היטב ועם דבריו גם הראב"ד מיושב עי"ש:

Brit Moshe, Negative Commandments 364:1:1

...

גור אריה על דברים י״ג:א׳:א׳

חמשה טוטפות. ואם תאמר, למה הזהיר כאן, והלא הזהיר בפרשת ואתחנן (לעיל ד, ב). ויש לומר, דכאן הזהיר אפילו דלא אגידי כלל, כמו ברכת כהנים, דאף על גב דברכה רביעית של ברכת כהנים בפני עצמה קאי, ולא דמיא לחמשה מינים שבלולב, ולא לה' פרשיות בתפילין, דהתם כיון דאגיד התוספת עמהם, עובר בבל תוסיפו. אבל בברכת כהנים, כיון דברכה רביעית לא אגיד עמהם - אינו חייב, הוצרך לאשמועינן. וכן איתא בהדיא בספרי; 'מנין שאם פתח לברך את ברכת כהנים, לא יאמר הואיל ופתחתי לברך אומר "יוסף ה' עליכם" (ר' לעיל א, יא), תלמוד לומר "דבר", אפילו דבר לא יוסיף'. הרי דבעי קרא להכי בפני עצמו. והיינו טעמא, משום דהברכה אינה רק דבור, ואינו אגוד עמהם, ובעי קרא להכי:
ולכך לא פירש לעיל רש"י (ד, ב) 'ארבע ברכת כהנים', וכאן פירש 'ארבע ברכת כהנים', והיינו דכאן מיתורא ילפינן דאף הוספה לברכת כהנים חייב. והא דלעיל (שם) פירש 'ה' ציצית', היינו מפני כי דרך להביא ראיה מג' דברים, לכך הביא למעלה 'ה' ציצית', שלא יוסיף עליו ולא יגרע ממנו. וכאן שהיה צריך להביא ברכת כהנים, די בהני שלשה; חמש טוטפות, חמש מינין בלולב, ארבע ברכות לכהנים:
ואף על גב דבספרי משמע דדריש שלא יוסיף על ברכת כהנים מלשון "דבר", יש לומר, דלאו מן "דבר" נפקא, אלא מיתורא דקרא, דלא הוי למכתב כלל קרא דהכא. וכך פירושו, מדכתיב קרא מיותר, שמע מינה דהך "דבר" דכתיב בקרא רצה לומר אפילו דבר לא יוסיף, כגון ברכת כהנים, לא יוסיף ברכה רביעית. וכן משמע, דלא דרשו רק בפסוק זה:

Gur Aryeh on Devarim 13:1:1

...

תוספות על סוכה ל״א ב:ג׳:א׳

הואיל ואמר ר' יהודה לולב צריך אגד אי מייתי מינא אחרינא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי: תימה כ"ש לרבנן דמשמע לעיל דלר' יהודה משום דצריך אגד אי אגיד ליה ממין אחר הוה ליה חמשת המינין אבל לרבנן דאין צריך אגד לא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי והכי נמי אמרינן בהדיא בפ' אלו הן הנחנקין (סנהדרין דף פח:) גבי כל המוסיף גורע דאי סבירא לן לולב אין צריך אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וי"ל דהכא מיירי בשנותן אותו חוץ לאגד לר' יהודה וא"ת א"כ לא יחשב תוספת האי מינא אחרינא דקמייתי כמו לרבנן דלעיל דאין צריך אגד וי"ל דלא דמי דכשיאגדו שלא במינו אין לו ליחשב כמוסיף משום דאין זה כדרך גדילתן ומינים שבלולב בעינן כעין גדילתן כדלקמן (סוכה דף מה:) אבל לרבי יהודה דבעי אגד יש לו ליחשב כמוסיף באגודתו דכל אגוד' שלא כדרך גדילתו והכא אפילו לרבי יהודה קאמר דמייתי מינא אחרינא ונקט ליה כדרך גדילתו דאפילו חוץ לאגד חשיב כמוסיף וכ"ש לרבנן והא דקאמר בסנהדרין (דף פח:) למ"ד אין צריך אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי היינו לענין דאין זה כל המוסיף גורע דלעולם ידי מצוה יצא אלא דעובר על בל תוסיף והשתא ניחא דת"ק דר' יהודה דקתני ד' מינים שבלולב אין מוסיף עליהן ומסתמא היינו רבנן בר פלוגתייהו דלא בעו אגד ואפ"ה איכא בל תוסיף והיינו כגון דנקיט ליה דרך גדילתן:

רשימות כ"ק אדמו"ר זי"ע (קונטרס נח) בענין בל תוסיף בברכת כהנים

שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן תסז
ו) מה שנספקת היושב בסוכה כשהגשמים יורדין יעבור בבל תוסיף. וברמ"א [סי' תרל"ט סעי' ז'] כתב דהוה רק הדיוט. לפי עניות דעתי ענין בל תוסיף אינו אלא באותו מעשה עצמו בתוספות. כגון חמשה פרשיות בתפילין אין שינוי במעשה רק מוסיף פרשה. וכן הישן בשמיני בסוכה אין חילוק במעשה השינה רק מוסיף יום. אבל זה שינוי במעשה הישיבה. שהתורה אמרה דירה של הנאה לא דירה של צער. ודומה למה שכתבו התוספות [סוכה לא ע"ב] באוגד שלא במינו לא חשיב תוספות לרבנן משום דאין יוצא בלקיחה אלא דרך גדילתו והאגד נוטל שלא כדרך גדילתו. הרי דכשיש שינוי במעשה אין בל תוסיף:

משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ד:י״א

אֵין בִּרְכַּת כֹּהֲנִים נֶאֱמֶרֶת בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו כג) ״כֹּה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כֹּה תְּבָרְכוּ בַּעֲמִידָה. כֹּה תְּבָרְכוּ בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם. כֹּה תְּבָרְכוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. כֹּה תְּבָרְכוּ פָּנִים כְּנֶגֶד פָּנִים. כֹּה תְּבָרְכוּ בְּקוֹל רָם. כֹּה תְּבָרְכוּ בְּשֵׁם הַמְפֹרָשׁ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּמִּקְדָּשׁ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ:

Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 14:11

The Priestly Benediction, wherever it is recited, must be recited only in Hebrew, as it is said, "Thus shall ye bless the Children of Israel." A tradition dating back to Moses is the authority for the following exposition: "Thus shall ye bless", that means, standing. "Thus shall ye bless", that means, with hands raised. "Thus shall ye bless", that means, in the Holy Tongue. "Thus shall ye bless" that means, face to face with the congregation. "Thus shall ye bless", that means uttering the Proper Name of God. This however is uttered thus, only when the Benediction is pronounced in the Temple, as already stated.

תוספות על סוטה ל״ח א:ט׳:א׳

או אינו אלא בכינוי - רבינו הלל פי' בספרי בכינוי כגון אל אלהים צבאות ולא מסתבר דהיכי תיסק אדעתא לשבושי קרא למימר יברכך אלהים במקום שם בן ארבע אותיות אלא בכינוי יש לומר כקריאתו באל"ף דל"ת:

אורח חיים קכ״ח:כ״ז

כהן אינו רשאי להוסיף מדעתו יות' על השלש פסוקים של ברכת כהנים ואם הוסיף עובר על בל תוסיף:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 128:27

A kohen is not permitted to adding anything on his own accord above the three verses of Birkat Kohanim; and if he does add, he violates [the commandment of] "Thou shalt not supplement."

ביאור הלכה קכ״ח:כ״ז:א׳

ואם הוסיף וכו' - לכאורה נראה דדוקא אם גם זה היה בפריסת כפים וכה"ג כל הדברים המעכבין בנ"כ וכמו שכתבנו לעיל במ"ב בסעיף י"ד זה מקרי הוספה על המצוה משא"כ בשבירך שלא בנ"כ או שלא בהחזרת פנים וכה"ג זה אין מקרי הוספה כ"א ברכה בעלמא וכן כתב בשו"ע הגר"ז עי"ש וכן מוכח בחידושי רשב"א סוכה ל"א דדוקא בפריסת כפים ע"ש ומסתמא ה"ה שארי דברים המעכבין בנ"כ דמאי שנא אמנם מדברי הרמב"ם משמע שלא כדבריהם שהרי כתב בפי"ד מה"ת דין י"ב וז"ל אין הכהנים רשאין בכל מקום להוסיף ברכה על שלשת הפסוקים כגון ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו' וכיוצא בה לא בקול רם ולא בלחש שנאמר לא תוסיפו על הדבר וגו' עכ"ל הרי דלדידיה עוברי' על בל תוסיף כשמברך בלחש אע"ג דקול רם הוא לעיכובא כמו שכתבנו לעיל במ"ב סי"ד ומסתמא דלדידיה ה"ה בלא פריסת כפים וכה"ג ג"כ עובר וצ"ע:

Biur Halacha 128:27:1

...

שולחן ערוך הרב, אורח חיים סי' קכח, סעיף מ:

כהן אינו רשאי להוסיף מדעתו יותר על הג' פסוקים של ברכת כהנים ואם הוסיף עובר על בל תוסיף אם אמר בנשיאת כפים ובהחזרת פנים כלפי העם (ולכן אומרים השקיפה כו' מפני שכבר פשטו כפיהם והחזירו פניהם). אבל אם אומר ג' פסוקים אלו כמה פעמים ביום אינו עובר על בל תוסיף שלא שייך בל תוסיף אלא במוסיף על המצוה עצמה ולא בעשית המצוה ב' פעמים:

ריטב"א על סוכה ל״א ב:ג׳

ומה שאמרו בכהן שעלה לדוכן והוסיף א׳‎ משלו שעובר בבל תוסיף ולא אמרינן דכל ברכ׳‎ וברכה בלחודה קיימא שאני התם שצריך פרישת כפים וכיון שהכל עושה עם פרישת כפים ה״ל כלולב דרבי יהודה שהוא צריך אגד ולא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודי׳‎ קאי והישן בשמיני לא חשיב דקאי לחודי׳‎ כיון שכל הימים רצופים ואין הפסק בנתיים. והא דאמרינן הכא דאין מוסיפין עליהם אפילו לרבנן ולא אמרינן האי לחודי׳‎ קאי והאי לחודיה קאי לאו מדאורייתא אלא מדרבנן דלמא אתי למסרך ואפ״ה מוסיפין ואפילו מדרבנן משום נוי דבהא לא חיישינן לסירכא ואפילו הדס שאינו עבות כיון שהוא ממינו שהעבות ושאינו עבות הכל גדל באילן אחד אין חוששין בו דלא גרע מסיב ודקל׳‎ דחשיב ליה רבי יהודה מינו וכן יש לפרש לשיטת התוספות לפי המנהג אבל עדיין אני מפקפק דאתו למסרך:

Ritva on Sukkah 31b:3

...

מעשה רקח על הלכות תפילה וברכת כהנים י״ד:י״ב:א׳

אין הכהנים רשאין וכו'. פרק ראוהו בי"ד דף כ"ח מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון ה' אלהי אבותיכם וכו' תלמוד לומר לא תוסיפו על הדבר ע"כ ודקדק רבינו לכתוב לא בקול רם ולא בלחש משום דקרא מוכח דאפילו דיבור אסור דעל הדבר כתיב ועוד דסתמא קתני ולא שנא ועיין בדברי רבינו פ"ב דהלכות ממרין ומ"ש הרב שמות בארץ ז"ל.

Maaseh Rokeach on Prayer and the Priestly Blessing 14:12:1

...

סוטה ל״ח א:י״ד

תניא אידך כה תברכו בקול רם או אינו אלא בלחש ת"ל אמור להם כאדם שאומר לחבירו

Sotah 38a:14

It is taught in another baraita: “So you shall bless” means that the benediction must be recited out loud. Or, perhaps, is it recited only in a whisper? The verse states: “You shall say to them,” like a person who is talking to another.

תוספות על סוטה ל״ח א:י״ד:א׳

או אינו אלא בלחש - תימה לר"י אמאי לא נפקא לן מיניה מג"ש דברכה ברכה מהר גריזים מה להלן בקול רם אף כאן בקול רם ומצינו למימר דלא איצטריך אלא לר"י דלא יליף ליה מגזירה שוה אלא מכה:

Tosafot on Sotah 38a:14:1

...

משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ט״ו:ט׳

נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בַּעֲשָׂרָה וְכֹהֲנִים מִן הַמִּנְיָן. בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁכֻּלָּן כֹּהֲנִים כֻּלָּם נוֹשְׂאִים אֶת כַּפֵּיהֶם. וּלְמִי הֵם מְבָרְכִים לְאַחֵיהֶם שֶׁבַּצָּפוֹן וְלַאֲחֵיהֶם שֶׁבַּדָּרוֹם. וּמִי עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם אָמֵן הַנָּשִׁים וְהַטַּף. וְאִם נִשְׁאֲרוּ שָׁם עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים יוֹתֵר עַל אֵלּוּ שֶׁעָלוּ לַדּוּכָן הָעֲשָׂרָה עוֹנִין אָמֵן וְהַשְּׁאָר מְבָרְכִין:

Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 15:9

The Benediction by the priests requires the presence of ten [male adult] Israelites, the priests being counted in the quorum. If the Congregation present in the synagogue consists wholly of priests, all of them perform the rite of pronouncing the Benediction. Whom are they blessing? Their brethren in the north and their brethren in the south. Who responds Amen to their blessings? The women and children. If, in addition to those who have gone up to the platform, there are ten priests present, these ten respond Amen, and the rest pronounce the Benediction.

תלמוד ירושלמי סוטה ז׳:ב׳:ב׳-ד׳

כתיב (דברים כ״ז:י״ד) וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם. בקולו של רם. מלמד ששיתף הקב"ה קולו עמהן. ד"ע קול רם המעולה שבקולות. אמר ר' יצחק לא קטון ולא גדול אלא בינוני:

תורה תמימה על התורה, במדבר ו׳:כ״ג:י״א

אמור להם. ת"ר, כה תברכו – בקול רם, או אינו אלא בלחש, ת"ל אמור להם, כאדם שאומר לחבירו:

תורה תמימה:

בטור או"ח סי' קכ"ח כתב בשם הירושלמי בקול רם היינו במעולה שבקולות לא גדול ולא קטן אלא בינוני, עכ"ל. ולכאורה אינו מבואר מניין לו זה, ודלמא בקול רם ממש, ונראה דדייקו מ"ש כאדם האומר לחבירו, והלא דבר ידוע הוא שכשאדם מדבר עם חבירו אינו מדבר בקול רם אלא בקול בינוני.
ובזה מיושב קושיית התוס' למה לא יליף דצ"ל בקול רם מברכת הלוים דכתיב וענו הלוים ואמרו וגו' קול רם, ולפי מש"כ דהכא קול בינוני שפיר לא יליף מלוים דהתם באמת צריך קול רם כדי שישמעו כל ישראל בשטח גדול תחת ההר כמבואר שם, משא"כ כאן שעומדים השומעים סמוכים אין צריך רק בשיעור כאדם האומר לחבירו.

שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן סב
אמירת ברוכים תהיו אחר הירידה מהדוכן אם יש בזה משום בל תוסיף.
עובדא הוי בכהן שכאשר היה יורד מן הדוכן היה אומר לכל מי שפגש אותו בדרך הילוכו: ברוכים תהיו, ונסתפקתי אם יש בזה חשש של בל תוסיף.
והנה בר"ה (דף כח) אמרינן: מתיב רב שמן בר אבא מנין לכהן שעלה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון ד' אלקי אבותיכם יוסף עליכם. ת"ל לא תוסיפו על הדבר הזה, והא הכא כיון דבריך ליה עברה ליה זמניה וקתני דעבר וכו' שאני הכא כיון דאלו אתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך כולי יומא זמני הוא וכו'. ויעוין במאירי ר"ה, שם, שמהאי טעמא אפילו אם לא נתכוין הכהן בתוספתו לשם מצות ברכת כהנים, ושלא בזמנו הרי לדברי הכל צריך כוונה לעבור על בל תוסיף, מ"מ עבר הכהן, שהרי זה נקרא בתוך זמנו. ולפי"ז יש לדון שבנידון דידן יהא כמוסיף על הברכות ויש בזה חשש של בל תוסיף.
אולם, כעי"ז יש לעיין גם בתפילת רבש"ע שאומרים הכהנים אחרי נשיאת כפים דאיתא בסוטה (דף לט ע"א) וכי מהדר אפי' מציבורא מאי אמר, אדבריה רב חסדא לרב עוקבא ודרש, רבש"ע עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וגו' - למה לא יהא בזה חשש של בל תוסיף שהכהן מוסיף ברכה מדיליה. ולכאורה י"ל שההיתר הוא משום שתפלה זו נאמרת אחרי שהכהנים מחזירים פניהם מן הצבור והחזרת פניהם מהצבור הוי כהפסק בין שלשת הברכות לברכה זו, באופן דלא הוי הוספה על הברכות הקודמות אלא כברכה בפני עצמה. ומדויקים בזה דברי הגמרא שם וכי מהדר אפיה וכו', דמשמע שדוקא אחרי שמחזירין פניהם מהצבור רשאים לומר תפלה זו. וכן ראיתי בספר תורת הקנאות (סוטה דף לט) שכתב כן, בהא דאמרינן שם וכי מהדר מציבורא, דקודם לכן לא יאמר משום דמחזי כמוסיף על הברכות וה"ה די"ל גם בנ"ד שהירידה מן הדוכן הוי כהפסק. אבל עדיין אני מסתפק דאפשר דבמהדר אפיה מצבורא שאני, דניכר שאינו מברך עוד להצבור ורק מתפלל, אבל לומר להם אסור גם במהדר אפיה.
עוד י"ל שבמהדר אפיה מצבורא אפילו אם יוסיף ברכה אחת משלו לא יהא בזה משום בל תוסיף, משום דאינו יוצא בכך מצות ברכת כהנים, שמצותה שתהא פנים נגד פנים, כדאיתא בסוטה (דף לח ע"א), כה תברכו פנים כנגד פנים וכו'. ויעוין בנודע ביהודה (סימן ה) שמבואר בדבריו שפנים נגד פנים מעכב בברכת כהנים גם בדיעבד. (שכתב שם, בכהן שידיו רותתות שאם אין יכול לישא כפיו בפריסת כפים מעכב אף בדיעבד. והוכיח כן מדברי הרמב"ם (פי"ד מהל' תפלה הי"א) שכתב וז"ל: כך למדו מפי השמועה ממשה רבינו ע"ה כה תברכו בעמידה, כה תברכו בנשיאת כפים, כה תברכו בלשון הקדש, כה תברכו פנים כנגד פנים, כה תברכו בקול רם, ע"כ. וכשם שלענין עמידה היקש גמור הוא ומעכב בדיעבד, כך הדבר פשוט שגם לנשיאת כפים מעכב בדיעבד, שהרי כחדא כללינהו הרמב"ם, עכ"ל הנוב"י. ואף אנן נאמר כן לענין פנים כנגד פנים שמעכב בדיעבד, שהרי גם הלכה זו של פנים נגד פנים כלל הרמב"ם ביחד עם עמידה ונשיאת כפים), וכיון שפנים נגד פנים מעכב אף בדיעבד בקיום המצוה של ברכת כהנים, מסתברא שגם לענין בל תוסיף לא נקרא הוספה על המצוה כשמחזיר פניו מהצבור ולא בירך פנים כנגד פנים. ומעתה י"ל כן גם לענין פריסת כפים שברכה בלא נשיאת כפים לא נקרא הוספה על המצוה כיון שמעכב בדיעבד לענין קיום המצוה של ברכת כהנים. ולפי"ז יוצא, שבנידון שלפנינו לא יהא חשש של בל תוסיף משום שאינה בפריסת כפים.
(וח"ב הראה בזה דברי שו"ע הרב (סימן קכח סעיף מ) שכתב שם שלכן אין חשש של בל תוסיף בתפילת רבש"ע שאחר ברכת כהנים שאומרים השקיפה וכו', משום שכבר פשטו כפיהם והחזירו פניהם, ואין עוברים משום בל תוסיף אא"כ שאמרו בנ"כ ובפנים כנגד פנים כלפי העם. ואמר שמדברי שו"ע הרב מוכח שאפילו הדברים שאינם לעיכובא בקיום המצוה של ברכת כהנים אלא לענין לכתחילה, מ"מ מועיל לענין בל תוסיף שלא יהא נקרא הוספה על המצוה, שהרי להגרש"ז לשיטתו אין פנים כנגד פנים מעכב בדיעבד לענין קיום המצוה - כמ"ש בסעיף כג וז"ל: רק שיהיה פנים אל פנים אבל בדיעבד אין זה מעכב, שהרי עיר שכולה כהנים עולים לדוכן אעפ"י שאין מברכים כאדם האומר לחבירו פנים אל פנים עכ"ל - ומ"מ לענין בל תוסיף כתב שאינו עובר כל שמחזיר פניו מהצבור),
שו"ר בביאור הלכה שהביא דברי הגרש"ז שאם בירך בלא נ"כ או בלא פנים נגד פנים אין מקרי הוספה על המצוה ושכן מוכח בחדושי הרשב"א סוכה (דף לא ע"ב ד"ה מאי), שכתב וז"ל: ומה שאמר בכהן שעלה לדוכן והוסיף א' משלו שעובר בבל תוסיף ולא אמרינן דכל ברכה וברכה בלחודא קיימא, שאני התם דצריך פריסת כפים וכו', עכ"ל. והוסיף שה"ה בשאר דברים המעכבים בנ"כ. אמנם מדברי הרמב"ם משמע שלא כדבריהם שהרי כתב בפי"ד מה"ת דין י"ב וז"ל אין הכהנים רשאים בכל מקום להוסיף ברכה על שלושת הפסוקים כגון ד' אלקיכם יוסף עליכם וגו' וכיוצא בה לא בקול רם ולא בקול לחש שנאמר לא תוסיפו על הדבר וגו' עכ"ל. הרי לדידיה עוברים על בל תוסיף כשמברך בלחש אע"ג דקול רם הוא לעיכובא. ומסתמא לדידיה ה"ה בלא פריסת כפים וכה"ג ג"כ עובר, ע"כ.
ולפי דעת הרמב"ם צ"ל בטעם הדבר שאין חשש משום בל תוסיף בברכת השקיפה שבתפלת רבש"ע אחר ברכת כהנים, משום דאינה אלא בקשת רחמים שתקובל ברכתם לפני המקום ויסכים עם הברכות. ולפי"ז בנידון שלפנינו שאומר ברוכים תהיו בלשון ברכה, יש חשש משום בל תוסיף לדעת הרמב"ם. ואם כי י"ל שאפילו לדעת הרמב"ם עכ"פ אינו עובר אא"כ שעומד על הדוכן וכמשמע לשון הגמרא בר"ה מנין לכהן שעלה לדוכן שלא יאמר וכו', מ"מ יש להסתפק בזה ויש למנוע הדבר.