הקדמה: ספר רות כתבו שמואל הרמתי \ מואבי ולא מואבית
ומי כתבן משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה שמואל כתב ספרו ושופטים ורות דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים ע"י אדם הראשון על ידי מלכי צדק ועל ידי אברהם וע"י משה ועל ידי הימן וע"י ידותון ועל ידי אסף
א"ל אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית אלא מעתה ממזר ולא ממזרת ממזר כתיב מום זר מצרי ולא מצרית שאני הכא דמפרש טעמא דקרא (דברים כג, ה) על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים אישתיק מיד ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם התם קרי ליה נער הכא קרי ליה עלם הכי קא אמר ליה הלכה נתעלמה ממך צא ושאל בבית המדרש שאל אמרו ליה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית אקשי להו דואג כל הני קושייתא אישתיקו בעי לאכרוזי עליה מיד (שמואל ב יז, כה) ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש וכתיב (דברי הימים א ב, יז) יתר הישמעאלי אמר רבא מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ומי מהימן והאמר רבי אבא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים
מצוה קיג, קיד: בפרשת (א) תצא כתוב לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' הנה בארנו במצות שאור ודבש בל תקטירו בשם רבי' שלמה ובשם רבי יצחק שמואבי לאו בפני עצמו ועמוני לאו בפני עצמו ושנינו ביבמות [דף ע"ו] עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם הזכרים אפי' בני בניהם עד סוף כל הדורות אסורין לישא ישראלי' אבל (ב) הנקבות מותרת מיד כשאר אומות וכן קבלו מבית דין של שמואל הרמתי והוא קבל דבר זה הל"מ עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והטעם מפרש המקרא על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים והרב ר' יוסי מקרטרש היה אומר כי בעמון היה טעם זה כי מתוך המקרא משמע כי מואבים קדמו כמו בני עשו שנא' אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער אבל במואב מפרש אח"כ טעם אחר ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור וגו' וכשם שטעם זה למואב לבדו כך טעם ראשון לעמון לבדו וגם משני הטעמים יש ללמוד שנשים מותרת שאין דרכם לקדם ולא לשכור וכן יש בירו' דהערל:
א. אם גיירו מחלון וכליון נשותיהם
שהזהירנו מהתחתן בזכרי עמון ומואב לבד אפילו אחר הכנסם בדת. והוא אמרו יתעלה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', והעובר על לאו זה לוקה כלומר שגר עמוני ומואבי כשבא על ישראלית בנשואין לוקין שניהם מן התורה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ביבמות. (כי תצא למלחמה, שם):
וטעם מבית לחם פעם אחרת, להודיעם שהם אזרחים. ועוד בעבור שאמר 'אפרתים', וזאת המלה פעם הוא ליחס המקום הנקרא אפרת, ופעם אחת ממשפחת אפרים. ואפרת שם אשת כלב בן חצרון, ונקרא המקום על שמה, כמו מצרים. ולא יתכן שיקחה מחלון וכליון אלו הנשים עד שנתגיירו, והעד 'אל עמה ואל אלהיה'.
אל עמה ואל אלהיה. לעד שהתגיירו.
(רות א) וַתֹּאמֶר הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ. אָמַר ר' נָחוּם אָמַר ר' יְהוּדָה, מִדְּקָאָמַר שָׁבָה, מְלַמֵּד שֶׁגִּיּוֹרֶת הָיְתָה בַּתְּחִלָּה. וּכְתִיב וְאֶל אֱלֹהֶיהָ, דְּהָא אֱלוֹהַּ אֶחָד הָיָה לָהּ עִם נָעֳמִי, וְעַכְשָׁיו חָזְרָה לְסִרְחוֹנָהּ הָרִאשׁוֹן, וְטָעֲתָה אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהּ.
ב. שיטת הצפנת פענח: גיורין למפרע
The use of the word widow to describe Rus is imprecise. For when she was married to Machlon she was a gentile.1See R’ Yacov of Emden who disagrees with Tosfos. He argues that the verse refers to her as אשת מחלון - the wife of Machlon, which indicates that there was a valid marriage and that she must have been converted prior to her marriage to Machlon. He also cites מדרש רות רבה and Bava Basro 91a as proof that there was a valid marriage. However, in our version of the מדרש פרק ב' ט' we find that the מדרש clearly says that Rus and Orpah were not converted when they married Machlon and Chilyon. I have also not found the Gemara in Bava Basra 91a that says that Rus converted before marrying Machlon. See Yevamot 47b, where it appears that the Gemara derives many of the laws of conversion from the conversation of naomi and Rus. This indicates that Rus had not previously converted. See R’ Yacov of Emden for his somewhat forced understanding of this Gemara. The marriage was invalid and she does not have the status of a previously married person. Technically, she was not a widow.2For example if one vowed not to benefit from a widow, one would be allowed to benefit from a convert such as Rus, who although she acted as a wife to Machlon was not actually his wife according to Torah law. She is therefore not a widow. But she definitely is no longer a betulah, since she did have relations with Machlon.
Rather, The Gemara means as follows: Since she was not a betulah because she definitely had lived with Machlon, in regard to the need of reciting a beracha for the marriage, she is considered like a widow.
צפנת פענח, מגילת רות:
ר"ל כך דעיין מ"ש כתובות דף ז' ע"ב דהם לא גיירו אותם גירות גמורה בטבילה כדת, והוה שלא בב"ד, מחמת דאז לא נתברר הדין של מואבית ואסור לישא אותה [וגם נתגיירו לשם אישות, ועיין ברמב"ם הל' איס"ב פי"ג], אך זה רק בנתגיירו, ולכך באמת קבלה עליה כל המצוות רק בלא טבילה, וזה הארכתי דאם אח״כ טבל נעשה גר משעת קבלה, [עיין בירו׳ פ״ד דקדושין ועמ״ש בזה ברמב״ם בהל' איס״ב וכ״מ בזה] ואח״כ דאז נתברר הדין דמואבית מותרת וטבלה הוה גיורת למפרע והוה אשת המת ולכך שוב לא בא על הנכרית, ועיין סנהדרין דף פ״ב לא יהיה ער כו', ולכך נקרא מחלון, עיין ב״ב דף צ״א ע״ב ובספרי פ׳ בהעלותך ואח״כ נמחל לו, אבל כליון כיון דלא טבלה הוה עכו״ם, וכליון כי נכלה לגמרי, ועמ״ש בספרי דהוה כמו מקריב למולך עיין מגילה דף כ״ה, ובירוש׳ שם ובספרי וא״ש הכל בזה, וא״כ אח״כ כשקבלה גירות גמורה [וטבלה] הוה אשת מחלון דחל עליה קדושין למפרע, ועמ״ש בהל׳ עבדים בזה ועיין חולין דף [ע׳] ע״ש ובירוש׳ דיבמות רפ״ד וכ״מ בזה, וזה להקים שם המת כנ״ל.
אלא לאתויי גר שמל ולא טבל וקסבר אינו גר עד שימול ויטבול. קשיא לי אם כן היינו עכו"ם, ואף על פי שמל הרי הוא כערל דהוה ליה כערבי מהול. וליתא דשאני הכא דמילתו לשם יהדות, ואף על פי שלא נגמר גירותו, מכל מקום כבר התחיל ונכנס קצת בדת יהודית שאינו צריך אלא טבילה.
(א) שאלת דמעשה בגר שמל וחלה ושהה ימים ולא טבל ונגע ביין אם אסרו וכן אם מזמנין עליו או מצטרף לעשרה ואם קדש אשה אי חיישינן לקדושיו אם הוא עדיין בלתי ישראל או ישראל לכל דבריו:
(ב) תשובה מעשה בא לפני ר"י ז"ל כיוצא בזה והתיר את היין אפי' בשתייה ואזיל לשיטתיה דגר תושב מגעו מותר בשתייה וכ"ש גר שמל וקבל עליו מצות. ועוד ראיה דאמרינן עבדים ובני שפחות שמלו ולא טבלו צא והכרז על בניהם שהם ממזרים ואע"פ שסתמן נוגעין ביין לא הקפיד. ותו בשל סופרים הלך אחר המיקל בסתם יינם בשתייה וה"ה במגען ואפילו ללישנא קמא דקאמר יינם כשמנם היינו משום חתנות אבל על מגעו בשל ישראל לא יקפיד ואעפ"כ לא ראה ר"י להתיר לכתחלה שיגע ביין ואע"ג דאמרינן בפ' ר' ישמעאל דעבדים שמלו ולא טבלו עושין יין נסך היינו מפני שאין מתגיירין בלב שלם מרצון נפשם אלא בעל כרחן מאימת רבן. והר"ן ז"ל דחה ראיות הללו וכתב דליכא לדמויי מל ולא טבל לגר תושב משום דגר תושב מקבל מהשתא וגר אינו מקבל אלא לאחר טבילה:
(ג) ואני אומר דעדיף טפי מל ולא טבל מגר תושב מכמה טעמי חדא דגר תושב לא קבל שום מצוה ממצות ישראל וזה קבל עליו מקצת מצות קלות וחמורות. ומ"ש הר"ן ז"ל שאינו מקבל אלא לאחר טבילה ליתא דניהו דלא מיענש עלייהו אלא עד לאחר טבילה אבל מהשתא קבלינהו עליה. ותו דגר תושב לא מל וזה כבר מל ויצא מטומאת העכו"ם. ותו דגר תושב לא קבל עליו דת ישראל וזה כבר קבל עליו להיות כמונו אלא שנאנס ולא היה יכול לגמור הדבר. ומכל הני טעמי אני אומר דאפילו למאן דאית ליה גר תושב אוסר היין במגעו מודה הוא בגר שמל ולא טבל. והאשר"י ז"ל כתב זה המעשה בלא חולק ולא כתב מה שלא רצה ר"י לעשות מעשה לכתחלה משמע דס"ל דאפי' לכתחלה מותר:
(ד) ולענין להצטרף לכל דבר שבקדושה ולענין אי חיישינן לקידושיו הדבר ברור שאינו כישראל לשום דבר דקייל"ן מל ולא טבל כאלו לא מל. אלא שיצא מכלל עכו"ם שמצוה להחיותו ואין מגעו ביין טמא ולכלל ישראל לא בא עד שיטבול ודברים ברורים הם. והנראה לע"ד כתבתי: (שאלה ת"פ נכתוב בחלק ד' בענין אחר שאלה תתקפ"ו):
ונ"מ ג"כ דאף דקיי"ל בע"ז דכ"ז כמ"ד דאשה כשרה למול זה רק גבי ישראל אבל במילה דלשם גירות אז דווקא ע"י איש דהוא בגדר משפט וצריך איש דווקא ואז אם טבל לאחר זמן רב הוה גר למפרע [השמטה וכן הדין גבי גיורת היכי דטבלה ולא קיבלה המצוות דזה מעכב ובפרט בגיורת, וע' תוס' שבת דף ס"ח וביבמות ד' מ"ד ודף מ"ה וכ"מ ותוס' סנהדרין דף ס"ח ע"ב ובל' רבינו בהל' איסו"ב פי"ג הל' י"ז נראה שם שמחלק בין גר לגיורת, אך אם קיבלה המצוות אח"כ בב"ד נעשית גיורת למפרע, ועי' בירוש' קידושין פ"ד גבי גרים שנתגיירו משום ד"א אף אי נימא דלא הוו גרים מ"מ אם נתגיירו אח"כ לש"ש צריך לקבלם תיכף דהוו גרים למפרע, ובזה א"ש מה שהקשו התוס' כתובות דף ז' ע"ב ד"ה והא מה דאמר שם דרות המואבי' הוה אלמנה דהרי הוה נכרית עי"ש ועי' בספרי פ' בהעלותך גבי הך דב"ב דף צ"א ע"ב נקט ששרפו בניהם לע"ז ר"ל דמבואר בספרי פ' שופטים דבא על הנכרית הוה כן, עי' מגילה דף כ"ה ובירוש' שם, עכ"פ הוה בגדר ב"נ ואף דמבואר בב"ב דף צ"א דהוו גדולי הדור, אך משום דמבואר בירוש' יבמות פ"ח וקידושין דעדיין לא ידעו ההלכה דמואבי ולא מואבית וזהו מן ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משרע"ה דתמורה דף ט"ז ואח"כ נתחדשו אז בימי בועז, והנה מבו' במסקנא ביבמות דף ע"ו יע"ש דף ע"ט וכתובות דף כ"ט דהלאו דלא יבא עמוני וכו' הוא רק לאחר שנתגיירה (ועי' בד' רבינו בהל' איסו"ב וכבר כתבתי בזה בח"א) והטבילו אותן בלא קבלת המצוות ויצאו מכלל עכו"מ ולכלל ישראל לא באו ובפרט אז דצריכים להביא קרבן גירות ואז מעכב ועי' כריתות דף ט' ותוס' קידושין דף ס"ב וכ"מ וברמב"ם פ"א מהל' מחוס"כ א"כ אח"כ שקיבלה רות ע"ע כל המצו' ועי' יבמות דף מ"ז וגם בבית מדרשו של בועז עי' ירוש' כתובות פ"א דאז מינה בועז זקנים מקרא דויאמר להם שבו א"כ נעשית גיורת למפרע והוה קידושי מחלון קידושין גמורים אף לאחר מיתה עי' בירו' קדושין פ"ג ותו"י יומא די"ג ולא דמי להירוש' הנ"ל דלהירוש' עי"ז היא נעשית זקוקה ליבם ושפיר נעשית מקודשת למפרע וה"נ כן, וזה דכתיב בסוף רות דנעשית למפרע אשת המת ולא יכרת שם המת כו' ר"ל משום דמבו' ערובין די"ט דבא על הנכרית אין אאע"ה מעלה אותו שנמשך כו' ול"ל כמ"ש בהל' איסו"ב פי"ב דזה הפסד גדול שאין כמוהו כו' משום דאין זרעו מתייחס אחריו אך כאן נעשית למפרע אשתו של מחלון ואין נכרת וע"כ נקראת אלמנה וא"ש. ע"כ השמטה]. וכדמוכח מהך דשבת דפ"ו גבי פולטת דאף דגמר הגירות הוה אח"כ מ"מ הוה טמאה אם פלטה [...]
ומה שאמר אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבָּאת רוּת מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל בֹּעַז נראה לי בס"ד דיליף לה מדכתיב וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז (רות ב, ג) והיינו דידוע דהאשה מכונית בשם 'שדה' ולזה אמר וַיִּקֶר מִקְרֶהָ שבאה לכאן הוא חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז רצונו לומר השדה שהיא אשתו של בועז שנחלקה ונפרדה ממנו לבית עולמה.
גם רמז בתיבת וַיִּקֶר מִקְרֶהָ 'וי קר', מִקְרֶהָ רצונו לומר וַי שהיה לבועז במיתת אשתו קר מִקְרֶהָ של רות שבאה לְחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְבֹעַז ונראה דאשתו של בועז נפטרה בערב שבועות ויום טוב של שבועות שהוא יום אחד דוקא בארץ ישראל הוציאו מאבילות שבעה והיא באה לשדה ביום אסרו חג.