גר תושב בשערי ירושלים | שיעור בצפנת פענח [🎥]

ByShmuel Weissman

Rogatchover on the Parasha

דברים ט״ז:ט׳-י״א

שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפָּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃ וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָׁבֻעוֹת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּךָ֮ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃

Deuteronomy 16:9-11

You shall count off seven weeks; start to count the seven weeks when the sickle is first put to the standing grain. Then you shall observe the Feast of Weeks for the LORD your God, offering your freewill contribution according as the LORD your God has blessed you. You shall rejoice before the LORD your God with your son and daughter, your male and female slave, the Levite in your communities, and the stranger, the fatherless, and the widow in your midst, at the place where the LORD your God will choose to establish His name.

דברים ט״ז:י״ג-י״ד

חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ׃ וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃

Deuteronomy 16:13-14

After the ingathering from your threshing floor and your vat, you shall hold the Feast of Booths for seven days. You shall rejoice in your festival, with your son and daughter, your male and female slave, the Levite, the stranger, the fatherless, and the widow in your communities.

ראש השנה ו׳ ב

בעי ר' זירא אשה מה היא בבל תאחר מי אמרינן הא לא מיחייבא בראיה או דלמא הא איתה בשמחה א"ל אביי ותיפוק ליה דהא איתה בשמחה ומי אמר אביי הכי והאמר אביי אשה בעלה משמחה לדבריו דר' זירא קאמר

Rosh Hashanah 6b

in a case where the offspring was sick on Shavuot, and therefore it could be brought to the altar only on the next Festival. Rav Ashi said an alternative explanation: What is the statement: And we ate its offspring as a peace-offering on the Festival, coming to teach? This is not referring to the festival of Sukkot, which is the usual meaning of the term the Festival; rather, it is referring to the festival of Shavuot. Therefore, there is no difficulty here whatsoever. The Gemara asks: And what does the other amora, Rav Zevid, say to this? He argues that anywhere that the tanna teaches a halakha concerning Passover using the term Pesaḥ, he teaches the halakha concerning Shavuot using the term Atzaret, not the term Ḥag. In such a context, the term Ḥag is reserved exclusively for Sukkot. Rava said: Once three Festivals have passed, every day he transgresses the prohibition: You shall not delay. The Gemara raises an objection from that which is taught in the following baraita: In the case of both a firstborn animal and all consecrated animals, once a year without three Festivals has passed, or three Festivals have passed without a year elapsing, the owner transgresses the prohibition: You shall not delay. The Gemara first expresses its astonishment at the question itself: What is this objection? What is the comparison between this ruling and the statement of Rava? Rav Kahana said: He who raises an objection here raises a valid objection, and this is the way the question should be understood. Since the tanna of the baraita is looking for prohibitions to add, and he shows that the prohibition applies in additional cases, then if Rava is correct, let the tanna of the baraita teach that once three Festivals have passed he transgresses the prohibition: You shall not delay, every single day. And how does the other amora, Rava, explain the baraita? He understands that the tanna is trying to establish the action only as subject to a prohibition, i.e., he merely wishes to set the parameters of the prohibition; but once the action is established as prohibited, he is not looking for additional prohibitions. The Gemara proceeds to discuss the matter itself, i.e., the baraita cited above, which stated: In the case of both a firstborn animal and all consecrated animals, once a year has passed, even if three Festivals have not passed, or once three Festivals have passed, even if a whole year has not passed, the owner transgresses the prohibition: You shall not delay. Granted, it is possible to have three Festivals without a year; you find it because three Festivals can pass in half a year, between Passover and Sukkot. But a year without three Festivals, under what circumstances can you find this case? How can a year pass without three Festivals also passing? The Gemara clarifies the question: This works out well according to the one who is of the opinion that one transgresses the prohibition against delaying only if the three Festivals have passed in their proper order. You can find a year without three Festivals in their proper order, e.g., if one made his vow shortly before Shavuot, in which case the year will end before Shavuot the following year, but three Festivals in order will not have elapsed until Sukkot of the third year. But according to the one who is not of the opinion that the three Festivals must be in their proper order, under what circumstances can you find this case of a year without three Festivals? The Gemara clarifies again: Granted, according to Rabbi Yehuda HaNasi, you find a year without three Festivals in a leap year, as it is taught in a baraita: In the case of houses of walled cities, with regard to which an owner is given only one year to redeem his home if he sells it, after which it becomes the permanent possession of the purchaser, the verse states: “And if it be not redeemed within the space of a full year” (Leviticus 25:30). How is the year determined? Rabbi Yehuda HaNasi says: One counts 365 days like the number of the days in a solar year, and not the usual lunar year, which is why it is called a full year. And the Rabbis disagree and say: One counts twelve months from day to day, from the date of the sale until that same date twelve months later, and if it is a leap year with an added month, the leap month is for the seller’s benefit, i.e., he has thirteen months to redeem his house. You can find a year without three Festivals according to Rabbi Yehuda HaNasi. How so? It is possible in a case where one consecrated the animal after the festival of Passover, so that once he reaches the end of the second month of Adar in a leap year, the year is completed, but the Festivals are not yet completed, as the third Festival is still to come. But according to the Sages, under what circumstances can you find this case of a year without three Festivals? The Gemara answers: As Rav Shemaya taught in a baraita: Shavuot sometimes occurs on the fifth of Sivan, sometimes on the sixth of Sivan, and sometimes on the seventh. How so? If both the months of Nisan and Iyyar are full months of thirty days each, the festival of Shavuot, which is celebrated fifty days after the second day of Passover, occurs on the fifth of Sivan; if both months are short, with twenty-nine days each, it occurs on the seventh of Sivan; and if one of them is full and the other is short, it occurs on the sixth of Sivan. According to this opinion, if both months were full and the festival of Shavuot occurred on the fifth day of Sivan, and one made his vow on the day after Shavuot, i.e., the sixth of Sivan, and in the following year both months were short, so that the festival of Shavuot occurred on the seventh of Sivan, a whole year would have passed without three Festivals. The Gemara comments: And who is the tanna who disagrees with Rav Shemaya and says that a year has a fixed number of days? It is Aḥerim, as it is taught in a baraita: Aḥerim say: The difference between Shavuot of one year and Shavuot of the following year, and similarly, between Rosh HaShana of one year and Rosh HaShana of the following year, is only four days of the week. There are 354 days in a lunar year, which are divided into twelve alternating months, six months that are thirty days long and six months that are twenty-nine days long. Therefore, every year is fifty weeks and four days long. And if it were a leap year, in which case the year is comprised of 383 days, or fifty-four weeks and five days, there is a difference of five days between them. § Rabbi Zeira asks: In the case of an heir, what is the halakha with regard to the prohibition of: You shall not delay? That is to say, does an heir transgress the prohibition against delaying a vow taken by his father? The Gemara explains the two sides of the question: Is it that the Merciful One states in the Torah: “When you shall vow a vow to the Lord your God, you shall not delay paying it” (Deuteronomy 23:22), and this one, the heir, did not make a vow? Or perhaps the essence of the mitzva is as it says: “And there you shall come; and there you shall bring your burnt-offerings and your sacrifices” (Deuteronomy 12:5–6), and this one, the heir, is obligated to come and bring his father’s offerings. Come and hear an answer to this, as Rabbi Ḥiyya taught a baraita that says: The verse states: “For the Lord your God will surely require it from you” (Deuteronomy 23:22), which is interpreted to mean: To the exclusion of an heir. This teaches that an heir does not transgress the prohibition against delaying a vow taken by his father. The Gemara asks: But this phrase “from you” is necessary to teach a different halakha, namely, that one transgresses the prohibition against delaying even for gleanings, forgotten sheaves, and the produce of the corner of his field. The Gemara answers: Rabbi Ḥiyya derived two halakhot from this word. He read into the verse: “You [imakh],” which he expounded as coming to include gleanings, forgotten sheaves and the produce of the corner of the field in the prohibition, and he read into the verse: “From you [me’imakh],” with the extra letter mem coming to exclude an heir. § Rabbi Zeira asks another question on this topic: In the case of a woman who made a vow, what is the halakha with regard to the prohibition: You shall not delay? The Gemara explains: Do we say that since she is not obligated to appear in the Temple on the pilgrimage Festivals, as this obligation is a positive, time-bound mitzva, from which women are exempt, she also does not transgress if she is late in bringing her offering? Or perhaps, since she is obligated in the mitzva of rejoicing on a Festival, she should also be obligated in some of the other mitzvot connected to the day? Abaye said to him: Derive this from the fact that she is also obligated in the mitzva of rejoicing on a Festival. The Gemara asks: And did Abaye actually say this, that a woman is obligated to rejoice on a Festival? But didn’t Abaye say: As for a woman, her husband must make her joyful on a Festival? This means that the obligation falls not on the woman, but upon her husband. The Gemara answers: Abaye stated his opinion in accordance with the statement of Rabbi Zeira. Rabbi Zeira holds that women are bound by a positive mitzva to rejoice on a Festival. Since, according to Rabbi Zeira’s opinion, they are obligated in the mitzva of rejoicing on a Festival, they are also subject to the prohibition: You shall not delay. § A dilemma was raised before the Sages: In the case of a firstborn animal, from when does one begin to count a year with regard to the prohibition against delaying? Abaye said: One counts from the time it is born. Rav Aḥa bar Ya’akov said: One counts from the time it is fit for appeasement, i.e., from its eighth day, when it is fit to be brought as an offering, as explicitly stated in the Torah (see Leviticus 22:27). The Gemara comments: The two Sages do not disagree. This one, Rav Aḥa bar Ya’akov, who said that one counts from the time that the animal is fit for appeasement, is speaking about an unblemished firstborn, which must be brought to the altar for sacrifice.

'חשבונות של מצוה' (להאדר"ת), מצוה תפ"ח: לא מזכיר בכתוב אשתו כיון דאשתו כגופו

דברים י״ב:ז׳

וַאֲכַלְתֶּם־שָׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וּשְׂמַחְתֶּ֗ם בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יֶדְכֶ֔ם אַתֶּ֖ם וּבָתֵּיכֶ֑ם אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרַכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

Deuteronomy 12:7

Together with your households, you shall feast there before the LORD your God, happy in all the undertakings in which the LORD your God has blessed you.

אדרת אליהו, דברים י״ב:ז׳:ג׳

ושמחתם. מצות עשה של שמחה בשלש רגלים שבכל רגל ורגל מחוייבים בשלש מצות. עולת ראיה ושלמי שמחה וחגיגה. ועל חגיגה נאמר תחג וגו'. ועל עולת ראיה נאמר שלש פעמים בשנה וגו' ולא יראה את פני ה' ריקם. ושמחה לא כתיב בפסח. לכך נאמר ושמחתם כאן שמחוייב שמחה בכל שלש רגלים. אתם ובתיכם. זו אשה מלמד שהאשה מחוייבת בשמחה. וזו אחד מה' מ״ע שהז״ג. מצה. שמחה. והקהל. קידוש היום. ופסח ראשון. כדברי ר' יהודה נמצא שלש מצות הללו שמחוייבים ברגל. שלמי שמחה. חגיגה. עולת ראיה. כל אחד ואחד יש לו מעלה בפני עצמו. עולת ראיה שכולה לגבוה. חגיגה שכן ישנה לפני הדיבור. שמחה. שחייבות בה הנשים:

Aderet Eliyahu, Deuteronomy 12:7:3

...

רש"י על ברכות כ״ד א:ט׳:א׳

היה ישן במטה ובני ביתו – ואשתו בכלל ביתו:

Rashi on Berakhot 24a:9:1

...

תוספות על ברכות כ״ד א:ט׳:א׳

והתניא היה ישן במטה ובני ביתו וכו' - פי' רש"י אשתו בכלל ביתו ולא נהירא חדא דלא אשכחן אשתו דמקריא בני ביתו ועוד לפירושו הול"ל והא קתני כאן כיון דאברייתא דלעיל קאי אבל מדקאמר והתניא משמע דברייתא אחרת היא ואומר ה"ר יוסף דגרסינן היה ישן במטה ואשתו ישנה בצדו לא יחזיר פניו ויקרא אא"כ היתה טלית מפסקת בינו לבינה:

Tosafot on Berakhot 24a:9:1

WASN’T IT TAUGHT: ONE WHO IS SLEEPING IN BED AND HIS CHILDREN ETC.? The Gemara is dealing with the question of whether one may recite sh’ma when he is in a bed with another person and they are both naked. They are facing away from each other. Shmuel says that it is permissible even if the other person is his wife. Rav Yosaif argues that it is more likely that it is permitted with his wife, since one’s wife is like his self, he is accustomed to being with her and is not as likely to have improper thoughts when in contact with her. The Gemara presents two contradictory Braisos on this subject and suggests that this makes sense according to Rav Yosaif who says that one is permitted to say sh’ma when the other person is his wife, and he is not permitted to say sh’ma when there is another man in his bed.
However, Shmuel who says that it is always permitted, even when there is another man in his bed is contradicted by the Braiso that says it is forbidden. Shmuel wants to show that Rav Yosaif’s position is also the subject of a dispute and presents a third Braiso that indicates that it is forbidden to say sh’ma even when the other person is his wife. There is major confusion about the proper text of the Braisos involved. You can see that Tosfos begins with a quotation that is different than the Gemara as we have it printed. In the second Braiso that prohibits reciting sh’ma the text is הישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו – הרי זה לא יקרא קריאת שמע One who was sleeping in bed and his sons and members of his household are with him – he should not recite sh’ma.
In the Third Braiso we have the text היה ישן במטה ובניו ובני ביתו במטה – לא יקרא קריאת שמע These texts are almost identical. Rashi says that in the second Braiso is not referring to his wife and in the third Braiso the same words are referring to his wife. Tosfos understands that according to Rashi the second and third Braisos are one and the same, it is juat that the Gemara originally understood that בני ביתו does not refer to his wife and when presented another time the Gemara means to say that those words do refer to his wife. Tosfos is not satisfied with this explanation and chooses to revise the text of the third Braiso.
Rashi explained that the Braiso means that one’s wife is included in the members of his household. And this is not clear for a number of reasons. First, because we do not find that one’s wife is called בני ביתו the members of his household.¹See the notes of R’ Akeevo Eiger who challenges Tosfos on this point.
And furthermore, according to his explanation that the third Braiso is actually one and the same as the second, when the Gemara presents this Braiso the Gemara should have said: and we learned in this Braiso, since the Gemara is referring to the second Braiso mentioned earlier.²See פני יהושע who says that Rashi also holds that this is a third Braiso. There is a minor variation in the text of the second and third Braisos. In the first Braiso we read בצדו at his side. This does not refer to a wife since it is rather impersonal. In the third Braiso the text is במטה which is more fitting for a wife. Also, in the second Braiso, the ruling is qualified by, “if they were minors”. This qualification is sensible if we are not discussing his wife. The next Braiso does not mention that if they were minors the rule changes, because one who marries a minor is obviously attracted to her despite her being a minor and the prohibition against reciting sh’ma when she is in his bed would be in effect, even if she was a minor.
But since the Gemara does say “and we learned in a Braiso” it appears that this is a different, third, Braiso. And the Rav Horav Yosaif says that our text in this third Braiso is: if he was sleeping in a bed and his wife was sleeping at his side, he should not turn his face away from his wife and recite sh’ma, unless a garment is separating between him and her. Obviously, according to this text it is extremely clear that the question raised is about one’s wife.

משך חכמה, ראה ע״ג

(עג) והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך. פירוש כי בעצרת המה פזורים בשדות ללקט לקט שכחה ופאה כמו רות, לכן אמר בקרבך, אבל בחג סכות זמן האסיף המה בשעריך. ופשוט.

Meshekh Chokhmah, Re'eh 73

...

תוספת ברכה (לבעל התורה תמימה), פרשת ראה:

העמק דבר על דברים ט״ז:י״א:א׳

והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך. אריכות לשון הוא והיה ראוי לכתוב והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. והרי בסוכות כתיב כן בסמוך. ואמר בני הה״ג מ׳ חיים ברלין נ״י. דאי׳ בש״ע או״ח סימן תקכ״ה ס״ג גבאי צדקה גובין מהחצרות ביו״ט אבל לא יכריזו כדרך שמכריזין בחול אלא גובין בצנעא ונותנים לתוך חיקם כו׳. והוא בירושל׳ דמאי. מש״ה בשבועות שהוא יו״ט כתיב בהני אשר בקרבך דמשמעו בשכונתו ולא מה שיש בעיר שהוא בפרסום. משא״כ בסוכות שיש בו חוה״מ כתיב בשעריך. שיכריזו לקרוא נדבות בשביל גרים יתום ואלמנה שבעיר. אבל הלוי אינו מקבל נדבה כי אם נותנים לו מעשרותיו ובחשיבות:

Haamek Davar on Deuteronomy 16:11:1

...

אורח חיים תקכ״ה:ב׳

גבאי צדקה גובין מהחצרות בי"ט אבל לא יכריזו כדרך שמכריזין בחול אלא גובין בצנעה ונותנים לתוך חיקם ומחלקים לכל שכונה ושכונה בפני עצמה:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 525:2

2. The charity collectors may collect from the yards on a holiday, but they should not make announcements as are made during the week. Rather, they should collect quietly, put it in their bag, and distribute it to each neighborhood individually.

צפע"נ עה"ת, פרשת ראה

הנה כאן נקט רק בקרבך וגבי חג הסוכות נקט בשעריך, משום דכל מקום שנאמר גר בשעריך ר"ל גר תושב עיין פסחים כ"א ע"ב ובספרי וכ"מ, משום דגר תושב אסור לדור בעיר עצמה דהיינו בירושלים, וכמ"ש בתוספתא סוף נגעים ובאדר"נ ובספרי וברמב"ם בכ"מ בזה, והנה בשביל גר תושב אסור לבשל ביו"ט, וכן אסור להטריח כמו הך דביצה דף כ"א ע"ב, ועיין ברמב"ם בהל' ע"ז ובהל' שבת, וא"כ בעצרת אסור דהוא יו"ט, רק בחה"ס וקאי על חוה"מ, ולוי ג"כ בשעריך, עיין בספרי פיס' קס"ח וסוכה דף נ"ו ע"ש.

משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״ד:ז׳

אֵי זֶה הוּא גֵּר תּוֹשָׁב זֶה עַכּוּ''ם שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה עִם שְׁאָר הַמִּצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ וְלֹא מָל וְלֹא טָבַל הֲרֵי זֶה מְקַבְּלִין אוֹתוֹ וְהוּא מֵחֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ תּוֹשָׁב לְפִי שֶׁמֻּתָּר לָנוּ לְהוֹשִׁיבוֹ בֵּינֵינוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת עַכּוּ''ם:

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 14:7

...

עבודה זרה ס״ד ב:ז׳-ט׳

מיתיבי איזהו גר תושב כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים דברי ר"מ וחכ"א כל שקיבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח אחרים אומרים אלו לא באו לכלל גר תושב אלא איזהו גר תושב זה גר אוכל נבילות שקבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות

Avodah Zarah 64b:7-9

The Gemara raises an objection from a baraita: Who is a ger toshav? It is anyone who has accepted upon himself before three ḥaverim, i.e., people devoted to the meticulous observance of mitzvot, especially halakhot of ritual purity, teruma, and tithes, not to worship idols. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Anyone who has accepted upon himself observance of the seven mitzvot that the descendants of Noah accepted upon themselves is a ger toshav. Others say: These have not entered the category of ger toshav. Rather, who is a ger toshav? This is a convert who eats unslaughtered animal carcasses, which are not kosher, but who has accepted upon himself to observe all of the mitzvot that are stated in the Torah except for the prohibition against eating unslaughtered carcasses.

פסחים כ״א ב:ז׳

דתניא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי וגו׳ אין לי אלא לגר בנתינה ולגוי במכירה לגר במכירה מנין תלמוד לומר לגר אשר בשעריך תתננה או מכר לגוי בנתינה מנין תלמוד לומר תתננה ואכלה או מכר לגוי נמצאת אומר אחד גר ואחד גוי בין במכירה בין בנתינה דברי רבי מאיר

Pesachim 21b:7

As it was taught in a baraita: “You shall not eat of any unslaughtered animal; you may give it to the resident alien who is within your gates, that he may eat it; or you may sell it to a foreigner; for you are a sacred people to the Lord your God” (Deuteronomy 14:21). I have derived only that it is permitted to a resident alien through giving and to a gentile through selling. From where do I derive that it is permitted to a resident alien through selling? The verse states: “You may give it to the resident alien who is within your gates…or you may sell it,” meaning that one has the option to do either of these. From where is it derived that it is permitted to a gentile through giving and one is not required to sell it to him? The verse states: “You may give it…that he may eat it, or you may sell it to a foreigner.” Therefore, you may say that he may transfer it to both a resident alien and a gentile, both through giving and through selling. This is the statement of Rabbi Meir.

רמב"ן על שמות כ׳:י׳:א׳

וגרך אשר בשעריך על דרך הפשט גר שער לעולם הוא גר תושב שבא לגור בשערי עירנו וקבל עליו שבע מצות בני נח, והוא הנקרא ''גר אוכל נבלות'' (ע''ז סד:) שאמר בו הכתוב (דברים יד כא) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. ולכן לא היתה בו המצוה שיאמר ''לא תעשה בו מלאכה האזרח והגר'', אבל לנו יצוה שלא יעשה מלאכה לצרכינו כקטנים והבהמה, והוא בעצמו אין עליו זאת המצוה, ועושה מלאכה לעצמו בשבת. והכתוב שאמר (להלן כג יב) וינפש בן אמתך והגר, הוא גר צדק שנתיהד וחזר לתורתנו, שצוה אותו בשבת וכן בכל שאר המצות כאשר אמר תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם (במדבר טו טז), ולגר ולאזרח הארץ (שם ט יד):
אבל מצאנו לרבותינו (במכילתא כאן) שדרשו בהפך, אמרו כי וגרך אשר בשעריך על דרך הפשט הוא גר צדק, והוא חייב כמונו בשביתה, וינפש בן אמתך והגר (להלן כג יב) לרבות גר תושב הערל ורצונם שיהיה המוזהר תחלה הגר הנימול שחייב כמונו, והכתוב השני לרבות הערל. ולפיכך הוקש לבהמה, שאמר (שם) למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר, צוונו בשביתת כלם בשוה, שלא יעשו לנו, ויעשו כרצונם לעצמם, וכן יהיו העבד והגר הנזכרים בעשרת הדברות שוים, וחייבים בכל דין השבת כמונו, כמו שאמר (דברים ה יד) למען ינוח עבדך ואמתך כמוך:

Ramban on Exodus 20:10:1

...

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תעניות ה׳:ט״ז:ג׳

ואם פגע במקדש תחלה כו'. עיין בהך דסנהדרין ד' צ"ו ע"ב תא אשינא דטורא ושם ד' צ"ה ע"א גבי סנחרב דאמר שם אטור בי מקדשא דבציון ועל עזרתא דבירושלים מוכח דטור בי מקדשא הוא חוץ לירושלים ור"ל כמו דמבואר בכ"מ דבהר הזיתים היו רואין את המקדש גבי כהן השורף את הפרה ועיין שבועות דף ט"ז ע"א גבי שני בצעין שהיו בהר המשחה ובבית שני הוסיפו על ירושלים ושם היו קברי מלכי ב"ד וחולדה הנביאה המבואר בירושלמי נזיר פ"ט ובתוספתא ב"ב פ"א דאמר שם דלכך לא פינו אותם משום דאין מפנין קבר המלך והנביא ואמאי לא הקשה האיך קברו אותם שם, רק דבזמן שקברו אותם עדיין לא היה על הר הזיתים שם ירושלים דהיינו בבית ראשון, רק בבית שני כשהוסיפו על העיר אז מקשה למה לא פינו ועיין רש"י יומא ד' ע"ז ע"ב דציון חוץ לירושלים ועיין ב"ק ד' ט"ז ע"ב [השמטה ולפי מה דמבואר בשבועות דף ט"ז ע"א דעליונה שהוסיפו לא היה בה קדושה כל כך לכך מבואר בירושלמי שקלים פ"ח ה"א קצרן של גוים היה שם ר"ל דבשוק העליון היה מותר לגרי תושב לישב משום דהא קיי"ל והובא בדברי רבינו בהל' בית הבחירה פ"י הי"ד וכ"מ דאין גר תושב מותר לדור בירושלים ע"ש ולכך מבואר בסנהדרין ד' ק"א ע"ב דשלמה בנה בית לבת פרעה בהשערים של ירושלים והוא משום דהיא לא היתה גיורת גמורה עי' יבמות ד' ע"ו וירושלמי פרק ב' דסנהדרין ואסורה לדור בירושלים אך קיי"ל פסחים ד' פ"ה ע"ב דשערי ירושלים לא נתקדשו ולכך עשה להם שם בית וא"ש, וקצרה ר"ל כמו עיר עי' ערכין ד' ל"ג ועי' בתוספתא זבים הובא בר"ש דגם רוק של גר תושב מטמא ע"ש. וכן הקברים של מלכי בית דוד וחולדה דמבואר בירושלמי סוף נזיר ותוספתא ב"ב היה שם בעליונה של הר הזיתים ובמקדש ראשון לא היה שייך כלל לירושלים רק בשני הוסיפו ועי' ב"ק דף ט"ז ע"ב ע"ש, וברש"י יומא ד' ע"ז ע"ב ע"ש. ועי' בירושלמי ספ"ג דפסחים גבי הך דעד שלא עבר צופים דאמר שם דכל שיכול לראותו עדיין שם קדושת ירושלים עליו ולכך הביא שם הא דאמרינן בפסחים ד' נ' כל מצילות הסוס כו' דעתיד להוסיף בירושלים עד שהסוס רץ ומציל ע"ש ברש"י ר"ל דהיינו לאחר חצות ומשום דאמרינן שם ד' צ"ד דהוא בערך ט"ז מיל ומבואר בבכורות דף נ"ה דשיתסר מיל שלטא עינא דרועה ע"ש וא"כ צופין הוה ג"כ שיעורא כה"ג וזה עתיד להיות קודש ולכך גם עכשיו יש עליו שם קדושת ירושלים לענין שלא נקרא חוץ לענין שיהא מותר לשורפו שם ע"כ השמטה] ואכמ"ל:

Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Fasts 5:16:3

...

משנה תורה, הלכות בית הבחירה ז׳:י״ד

יְרוּשָׁלַיִם מְקֻדֶּשֶׁת מִשְּׁאָר הָעֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה. שֶׁאוֹכְלִין קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְפָנִים מֵחוֹמָתָהּ. וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם. אֵין מְלִינִין בָּהּ אֶת הַמֵּת. וְאֵין מַעֲבִירִין בְּתוֹכָהּ עַצְמוֹת אָדָם. וְאֵין מַשְׂכִּירִין בְּתוֹכָהּ בָּתִּים. וְאֵין נוֹתְנִין בְּתוֹכָהּ מָקוֹם לְגֵר תּוֹשָׁב. וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ קִבְרוֹת חוּץ מִקִּבְרֵי בֵּית דָּוִד וְקֶבֶר חֻלְדָּה שֶׁהָיוּ בָּהּ מִימוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים. וְאֵין נוֹטְעִין בָּהּ גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. וְאֵינָהּ נִזְרַעַת וְאֵינָהּ נֶחֱרֶשֶׁת שֶׁמָּא תִּסְרַח. וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ אִילָנוֹת חוּץ מִגִּנַּת וְרָדִים שֶׁהָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים. וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ אַשְׁפָּה מִפְּנֵי הַשְּׁרָצִים. וְאֵין מוֹצִיאִין הֵימֶנָּה זִיזִין וּגְזוּזְטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִפְּנֵי אֹהֶל הַטֻּמְאָה. וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ כִּבְשׁוֹנוֹת מִפְּנֵי הֶעָשָׁן. וְאֵין מְגַדְּלִין בָּהּ תַּרְנְגוֹלוֹת מִפְּנֵי הַקָּדָשִׁים. וְכֵן לֹא יְגַדְּלוּ הַכֹּהֲנִים תַּרְנְגוֹלִים בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי הַטָּהֳרוֹת. וְאֵין הַבַּיִת נֶחְלָט בָּהּ. וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת. וְאֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים:

Mishneh Torah, The Chosen Temple 7:14

...

אבות דרבי נתן ל״ה:ב׳

אין ירושלים מטמאה בנגעים. ואין נידונית בעיר הנדחת. ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות וצינורות לרשות הרבים מפני אהל (המת ו) הטומאה. ואין מלינין בה את המת. ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם. ואין עושין בה מקום לגר ותושב. ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וחולדה הנביאה שהיו שם מימות נביאים הראשונים (וכשפינו את הקברות מפני מה לא פינום) אמרו מחילה היתה שם שהיתה מוציאה הטומאה לנחל קדרון. ואין נוטעים בה נטיעות. ואין עושין בה גנות ופרדסין חוץ מגנות וורדים שהיו שם מימות נביאים הראשונים. ואין מגדלין בה (אווזין ו) תרנגולין ואין צ״ל חזירים. אין מקיימין בה אשפתות מפני הטומאה. ואין מקיימין בה סורר ומורה דברי רבי נתן שנאמר (דברים כ״א:י״ט) ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו ואין זה עירו ואין זה מקומו. אין מוכרין בה בתים [אלא] מן הקרקעות ולמעלה. ואין [מוכרין הבית לצמיתות] בתוכה לאחר י״ב חדש. ואין לוקחין בה שכר מטות ומצעות רבי יהודה אומר אף שכר המטות והמצעות [לא היו לוקחין בה]. עורות קדשים מה היו עושין בהן נותנין אותן לבעלי אושפיזין. רשב״ג אומר אכסניים היו שרויים מבפנים ובעלי אושפיזין מבחוץ. אכסניים היו מערימין ונוטלין כבשים המצויירין שעורותיהן יפה בד׳ וה׳ סלעים ונותנין לבעלי אנשי ירושלים ובה [בעלי בתים] היו משתכרין:

Avot DeRabbi Natan 35:2

[A house in] Jerusalem cannot contract ritual impurity of leprous marks. Nor can it be judged as a condemned city. Nor can one build ledges, balconies, or water channels in public spaces, because they create an enclosure for (death and) impurity.¹Which would render ritually impure anyone who shared the space with a corpse. Nor may a corpse be left there overnight. Nor may human bones be carried through the city. Nor may a stranger be given permanent residence there. Nor may graves be placed there, except for the graves of members of the House of David or the prophetess Hulda, which have been there from the days of the first prophets. (And when they removed all the graves from the city, why were these not removed?) They say there was a grotto there that would take all the impurities out into the Kedron River. One may not plant any plants there. Nor may one make a garden or an orchard there, aside from the rose gardens which have been there since the days of the first prophets. Nor may one raise (geese or) chickens there, let alone pigs. Nor may garbage heaps be established there, because of impurity.²Because repugnant creatures are attracted to such heaps, and they impart ritual impurity upon their death. A stubborn and rebellious son cannot be judged there, said Rabbi Natan, for it says (Deuteronomy 21:19), “His father and mother shall grab him and take him to the elders of the city, to the gate of his place”; but this is not his city, nor his place. Houses sold there cannot include the land they are on. [Houses cannot be sold as a permanent possession] in the city after twelve months. Rent may not be collected there, except for [the use of] beds and mattresses. Rabbi Yehudah said: even rent for beds and mattresses [was not collected].
What would they do with the skins of the sacrificed animals? They would give them to the owners of guest houses. Rabbi Shimon ben Gamliel said: innkeepers were inside the city, and the owners of guest houses were outside. The innkeepers would buy sheepskins with fine wool for four or five sela and then sell them to the people of Jerusalem, and that is how these homeowners got rich.

יבמות ע״ו ב:ד׳

אמר רב פפא אנן משלמה ליקו ונתיב שלמה לא נסיב מידי דכתיב ביה (מלכים א יא, ב) מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה אלא קשיא ויתחתן מתוך אהבה יתירה שאהבה מעלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה

Yevamot 76b:4

Rav Pappa said: Shall we stand up and raise an objection from Solomon? Solomon did not marry anyone, as it is written in his regard: “Of the nations concerning which the Lord said to the children of Israel, You shall not go among them, neither shall they come among you; for surely they will turn away your heart after their gods; Solomon cleaved to these in love” (I Kings 11:2). Solomon cleaved to these women in love, but was not legally married to them. As Solomon had other forbidden wives, the case of Pharaoh’s daughter presents no special difficulty. In fact, none of these marriages were valid at all. But the phrase “and Solomon married” (I Kings 3:1) that appears in connection with Pharaoh’s daughter is difficult, as it indicates that this marriage was in fact valid.

משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״ג:י״ד

אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁשִּׁמְשׁוֹן הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל אוֹ שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָא יְדִיד ה' נָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת בְּגֵיוּתָן. אֶלָּא סוֹד הַדָּבָר כָּךְ הוּא. שֶׁהַמִּצְוָה הַנְּכוֹנָה כְּשֶׁיָּבֹא הַגֵּר אוֹ הַגִּיֹּרֶת לְהִתְגַּיֵּר בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמָּא בִּגְלַל מָמוֹן שֶׁיִּטּל אוֹ בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה שֶׁיִּזְכֶּה לָהּ אוֹ מִפְּנֵי הַפַּחַד בָּא לְהִכָּנֵס לַדָּת. וְאִם אִישׁ הוּא בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בְּאִשָּׁה יְהוּדִית. וְאִם אִשָּׁה הִיא בּוֹדְקִין שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָתְנָה בְּבָחוּר מִבַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל. אִם לֹא נִמְצָא לָהֶם עִלָּה מוֹדִיעִין אוֹתָן כֹּבֶד עֹל הַתּוֹרָה וְטֹרַח שֶׁיֵּשׁ בַּעֲשִׂיָּתָהּ עַל עַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּדֵי שֶׁיִּפְרשׁוּ. אִם קִבְּלוּ וְלֹא פֵּרְשׁוּ וְרָאוּ אוֹתָן שֶׁחָזְרוּ מֵאַהֲבָה מְקַבְּלִים אוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר (רות א יח) "וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ":

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 13:14

...

מעשה רקח על הלכות איסורי ביאה י״ג:י״ד

(א) אל יעלה על דעתך וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל בפ' הערל ביבמות אמרו בסוגיא דשלמה גיורי גיירה לבת פרעה וכו' ע"כ. לא ידעתי היכי נחה דעתו דעת עליון בציון דבר זה שהרי רבינו לא איירי בבת פרעה ודאי לפי הטעם שכתב והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר ע"כ ובגמרא שם אמרו להדיא אהא והא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה ומתרץ מידי הוא טעמא אלא לשולחן מלכים הא לא צריכה ליה ע"כ הרי דבת פרעה אין שייך לומר שנתגיירה לשום תכלית וכיון שכן מה ראיה הביא הרה"מ לדברי רבינו וכן הקשו ז"ל והניחוהו בצ"ע. ולענ"ד נראה עם מ"ש בסו"פ במה בהמה אמר ר' יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לע"ז פלונית וכך עושין לע"ז פלונית ולא מיחה בה ע"כ הרי שכשנשאה הוכיח סופה על תחילתה שלא נתכוונה בגרותה אלא להכשיל את שלמה ולזה נתחכם רבינו לכתוב שלא חזרו אלא בשביל דבר כלומר מקצתם משום שולחן מלכים ומקצתם משום להכשיל את שלמה ולכך קיצר בדבר והזכירו אח"כ ברמז שכתב ועוד שהוכיח סופן וכו' וע"פ זה צדקו דברי הרה"מ ז"ל דכי היכי דגייר את זו כך גייר האחרות.

(ב) אלא דאכתי קשה קושיית הגמרא דפריך עלה והא מצרית ראשונה היא וכי תימא הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו והא תניא אמר ר' יהודה מנימין גר מצרי וכו' ומוקים לה ר' פפא דמתוך אהבה יתירה שאהבה העלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה ופי' רש"י דלזנות היה מתכוין ולדברי הרב המגיד ז"ל איך תתורץ קושיא והא מצרית ראשונה היא ואם נאמר דס"ל דלא הוזהרו אלא על ערב רב דעלו עמהם דאילו להמצרים עצמן כבר טבעו בים כמ"ש רש"י על וכ"ת הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו וקשה מנימין גר מצרי וכו' אנו יכולין לתרץ כמ"ש בתוספתא שהזכירו התוס' שם שאמר ליה ר' עקיבא מנימין טעית שכבר עלה סנחריב ובלבל כל העולם עם כל זה לא הונח לנו שהרי רבינו הזכיר בפ' הקודם איסור כל האומות ובכללם המצרים וסיים שכבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות ואלו המצרים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים וכו' ע"כ הרי שקודם שעלה סנחריב היו המצריים באיסורן עומדים וכיון שכן מה ראיה מייתי הרה"מ מבת פרעה כיון שיש בה איסור אחר נוסף שרבינו לא נרגש בו ואין לומר דבבת פרעה לחוד הוא דסליק בקושיא והוצרך ר"פ לאוקומא בזנות אבל שאר נשים ה"ה נמי שגיירם ונשאם בשופי וכיון שכן צדקו דברי הרה"מ ז"ל. זה אי אפשר חדא דרב פפא אקרא קאי דאיירי בכל הנשים שנשא כדכתיב בהם דבק שלמה לאהבה ואכולהו מוקים דבדרך זנות הוה ועוד דסתם תלמודא מהדר לאוקומי דלא עשה איסור דאם לא כן כי פריך ליה מלא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה לימא ליה דלא חש שלמה להך תקנתא וכיון שכן אם נאמר שלא גיירם אלא בא עליהם בגיותם ניחא אבל אם נאמר שגיירם יקשה כדבר האמור.

(ג) לכן נראה בהורמנותיה דהרב המגיד ז"ל דרבינו הוציא זה מהירושלמי בסנהדרין פ' כהן גדול אמר ולא ירבה לו נשים וכתיב והמלך שלמה אהב נשים נכריות ר' שמעון בר יוחאי אומר אהב ממש לזנות ר' חנניא בן אחי ר' יהושע אומר על שם לא תתחתן בם ר' יוסי אומר למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה ר' (אליעזר) ליעזר אומר על שם גם אותו החטיאו הנשים הנכריות אשכח תימר רשב"י וחנניה ור' ליעזר חדא ור' יוסי פליג על תלתהון ע"כ נמצא דלדעת הג' תנאים לשם עבירה נתכוון ולא גיירם ולדעת ר"י לשם שמים נתכוון וגיירן וכן פי' הרב יפה מראה ז"ל שם ומכיון שאמרו בירושלמי אשכח תימר וכו' משמע שבא לומר דאף שהשלשה פליגי עליה מ"מ הלכה כר"י ומשם למד רבינו דינו אלא דבבת פרעה לבד נצטרך לומר כדברי רב פפא במכילתין דלשם זנות נתכוון מפני שלא היה יכול להשיאה וכן מצאתי בהרמ"ך ז"ל כת"י וז"ל וקרוב לשמוע ודאי שהירושלמי דקאמר הוא זה שכתבנו.

Maaseh Rokeach on Forbidden Intercourse 13:14

...

סנהדרין ק״א ב:י״ב

אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח את שלמה ומפני מה נענש מפני שהוכיחו ברבים שנאמר (מלכים א יא, כז) וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו אמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה

Sanhedrin 101b:12

Rabbi Yoḥanan says: For what virtue was Jeroboam privileged to ascend to monarchy? It is due to the fact that he rebuked Solomon for his sins. And for what misdeed was he punished and lost everything? It is due to the fact that he rebuked Solomon and humiliated him in public, as it is stated: “And this was the cause that he lifted his hand against the king: Solomon built the Millo, and repaired the breaches of the city of David his father” (I Kings 11:27). Jeroboam said to Solomon: David, your father, created breaches in the wall so that the Jewish people could ascend for the pilgrimage Festival, and you sealed them in order to marshal forced labor [angarya] for the daughter of Pharaoh, your wife.

רש"י על סנהדרין ק״א ב:י״ב:ד׳-ה׳

ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא - כדי שיכנסו בשערים לידע מי נכנס כדי לגבות מס לבת פרעה מ"ר ל"א שסגר השערים ועשה מגדל לבת פרעה על אחד מן השערים וכולם עוברים דרך שם כדי שיהיו מצויין עמה לכבדה ולעבדה כל עבודת בית המלך קרי אנגריא ל"א שהיה רגיל שלמה לסגור דלתות העזרה ומצניע מפתחות בידו ודרכו של מלך לישן ג' שעות ביום וישראל עומדין על העזרה עד שיעמוד המלך ואמר לו ירבעם אתה רוצה שיתנו לך אנגריא לבת פרעה אשתך שתתן להם מפתחות: (בית) [את] המלוא אחת מן הפרצות גדר ומלאו לכותל החומה ובנה שם מגדל לבת פרעה ולאנשים שעובדין לה לעיל מהאי קרא כתיב וירם יד במלך כלומר קם בדברים כנגד המלך ומרד בו:

Rashi on Sanhedrin 101b:12:4-5

...

פסחים פ״ה ב:י׳

דאמר רבי שמואל בר רב יצחק מפני מה לא נתקדשו שערי ירושלים מפני שמצורעין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים

Pesachim 85b:10

As Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said: For what reason were the insides of the gates of Jerusalem not sanctified? Because lepers protect themselves by sitting under them; in the sun they protect themselves from the sun and in the rain they sit in the gateway to protect themselves from the rain. Lepers are not permitted to enter Jerusalem. In order to allow them to use the gates of the city as shelter from the elements, the gateways were not sanctified.

משנה למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה ז׳:י״ג:א׳

עיירות המוקפות חומה מקודשות כו'. נראה דכל התנאים שהצריך רבינו בפי"ב מהלכות שמיטה ויובל לענין בתי ערי חומה צריכים ג"כ למעלות אלו שכתב כאן ועיין בהר"ש ובמ"ש מהרימ"ט חי"ד סי' ל"ז שרצה לחלק בין בתי ערי חומה למעלות אלו ודבריו צריכים אצלי תלמוד ודוק. עיר שרובה עכו"ם בטלה ממנה קדושת היקף חומה. תוספות פ"ד דכתובות (דף מ"ה:) ד"ה על ודו"ק. ולא ידעתי אם הפתחים נתקדשו בקדושת העיר או לא לפי שראיתי בפ"ז דפסחים (דף פ"ה) דאמרי' אר"ש בר יצחק מפני מה לא נתקדשו שערי ירושלים מפני שמצורעין מגינין תחתיהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ולפי זה יראה דגם בבתי ערי חומה לא נתקדשו השערים מפני המצורעים. ואפשר דדוקא בירושלים עשו כן כדי שלא יצאו מירושלים אבל בשאר עיירות לא עשו כן אלא אף השערים נתקדשו. ומ"מ לא ידעתי למה לא הביא רבינו דין זה דשערי ירושלים שלא נתקדשו דנפקא מינה טובא לאכילת מעשר שני ואכילת קדשים קלים שאין אוכלין אותם בשערים כיון שלא נתקדשו בקדושת ירושלים. ואולי סמך על מ"ש ברפ"ט מהלכות קרבן פסח והאגף עצמו שהוא עובי הפתח כלחוץ. עוד אני תמיה דמאותה סוגיא דפסחים מוכח דכל שערי העזרה נתקדשו בקדושת העזרה חוץ משער נקנור מפני שמצורעים עומדים שם ומכניסים בהונות ידם ולא ידעתי אמאי לא הביא רבינו דין זה דנ"מ טובא דטמא שנכנס לשער נקנור פטור מכרת ואם נכנס בשאר הפתחים חייב כרת וכן נ"מ טובא לעניינים אחרים וכמבואר. עוד אני מסתפק בשערי הר הבית אם נתקדשו. ומסתברא דנתקדשו בקדושת הר הבית דדוקא בירושלים משום טעמא דמצורעים לא קדשו השערים. שוב ראיתי בירושלמי פ"ז דפסחים דדין זה מחלוקת אמוראים דרבי ירמיה בשם רב שמואל בר יצחק אמר דלא קדשו תחת האגף של הר הבית כדי שיהיו זבים מגינים תחתיהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והקשו על זה דלא דמי למצורע שעשו תקנה בעדו משום דאין לו להגן זב יש לו היכן להגן בכל ירושלים רבי יוחנן בשם רבי פנחס מן מה דאנא חמי רבנן שלחין סנדליהון תחת האגף של הר הבית הדא אמרה שלא קדשו תחת האגף של הר הבית ע"כ. ולפי סוגיא זו נראה דקי"ל שלא קדשו תחת האגף של הר הבית דמעשה רב ולא ידעתי אמאי השמיט רבינו דין זה:

משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״ד:ז׳

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 14:7

...

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״ד:ז׳:א׳

איזהו גר תושב כו'. עיין במש"כ רבינו בהל' מלכים פ"ח הי"א ובהל' עדות ספי"א אך זה רק בקבלה בב"ד אבל בלא זה או בזמן שאין היובל נוהג אז הוה בגדר ב"נ המבואר בפ"י שם ה"י ועיין מש"כ רבינו בהל' שבת פ"כ הי"ד ע"ש ובהל' ע"ז ספ"י ובהשגות שם ועיין במש"כ רבינו בהל' בית הבחירה פ"ז הי"ד דאסור לדור לו בירושלים וזהו כונת הראב"ד ז"ל כאן מש"כ בעיר עצמה, ועיין בהך דע"ז דף כ"ד ע"ב גבי ארונה אך י"ל דשם עדיין לא נתקדשה ירושלים ועיין בספרי פ' תצא פסקא רנ"ט דגם בעיר הסמוכה לספר אין משהין אותו ועיין ביבמות דף מ"ח ע"ב דאמר שם טעם שמא ישמע כו'

Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 14:7:1

...

רלב"ג על שמואל ב כ״ד:י״ח:א׳

והנה גרן ארונה היה בהר המוריה כמו שזכר בספר דברי הימים וידמה שנבחר זה המקום להיות בו בית המקדש מקדם והוא המקום שבנה אברהם בו מזבח לעקד את יצחק בנו כי הוא היה גם כן בהר המוריה כמו שנזכר בתורה, והנה בחר דוד לטוב תכונתו שימות הוא ובית אביו ולא ימותו ישראל מצד החטא שחטא דוד, וידמה שארונה היבוסי נתגייר ולזה נשאר בירושלים עם ישראל ואולם קראו מלך לפי שכבר היה מלך על היבוסי שהיה שם קודם שלקחו אותה ישראל מהם:

Ralbag on II Samuel 24:18:1

...

מצודת דוד על שמואל ב כ״ד:כ״ג:ב׳

ארונה המלך. הוא היה למלך על היבוס עד שלא כבשה דוד, ומשכבשה נתגייר, ונשאר עליו שם מלך:

Metzudat David on II Samuel 24:23:2

...

משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב א׳:י״ג

אֵין אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי לְהַאֲכִיל כּוּתִים אוֹ כְּלָבִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב טז) "הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם" לָכֶם וְלֹא לְכוּתִים לָכֶם וְלֹא לִכְלָבִים. לְפִיכָךְ מְזַמְּנִין אֶת הַכּוּתִי בְּשַׁבָּת וְאֵין מְזַמְּנִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. אֲבָל אִם בָּא הַכּוּתִי מֵאֵלָיו אוֹכֵל עִמָּהֶן מַה שֶּׁהֵן אוֹכְלִין שֶׁכְּבָר הֱכִינוּהָ:

Mishneh Torah, Rest on a Holiday 1:13

We do not bake or cook on a holiday in order to feed Kuthites (gentiles) or dogs. As it is stated (Exodus 12:16), "it alone shall be made for yourselves"—"for yourselves," and not for Kuthites; "for yourselves," and not for dogs. Hence we invite a gentile on Shabbat, but we do not invite him on a holiday, [as a] decree lest one increase [food preparation] on his account. But [if] the Kuthite comes on his own, he may eat what they are eating with them, as [the Israelite] has already prepared it.

תקציר (מתוך קונטרס "צפע"נ מבואר: גר תושב ושמחת הרגל", תשע"ד)

הגר אשר בקרבך והגר אשר בשעריך

בסיום פרשת ראה מזכירה התורה את מצות הרגלים וחיוב השמחה בהם. חיוב השמחה מוזכר הן גבי חג השבועות והן גבי חג הסוכות, ובשניהם מרחיבה התורה ומפרטת מי הם הנכללים בשמחת הרגל.

גבי חג השבועות (דברים טז, יא): "ושמחת . . אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר . . אשר בקרבך . . ".

וגבי חג הסוכות (שם, יד): "ושמחת . . אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר . . אשר בשעריך".

אלא שכאן יש לעמוד על חילוקי לשון הפסוקים כלפי הגר: בחג השבועות נקט הכתוב [רק] 'והגר ... אשר בקרבך', ואילו גבי חג הסוכות נקט 'והגר ... אשר בשעריך'. יש להבין אפוא את פשר שינויי לשון אלו.

לכך יש להקדים דכל מקום שנאמר בתורה הביטוי 'גר בשעריך' - רצונו לומר גר תושב.

דוגמא לכך: עה"פ (דברים יד, כא) "לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי וגו'", מביאה הגמרא בפסחים דף כ"א ע"ב מחלוקת התנאים אודות לשונות הפסוק—נתינה גבי גר ומכירה גבי נכרי—אם הם בדווקא:

אחד גר ואחד נכרי בין במכירה בין בנתינה דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר דברים ככתבן לגר בנתינה ולנכרי במכירה. מאי טעמא דרבי יהודה אי סלקא דעתך כדאמר רבי מאיר ליכתוב רחמנא 'לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ומכור'. 'או' למה לי. שמע מינה לדברים ככתבן. ורבי מאיר, 'או' להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי. ורבי יהודה, הא לא צריך קרא, כיון דגר אתה מצווה להחיותו ונכרי אי אתה מצווה להחיותו, לא צריך קרא סברא הוא.

רש"י: להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי. אם יש גר ליתנה לו נתינתו קודמת למכירתה לנכרי והאי גר בגר תושב קאמר שקיבל עליו שלא לעבוד עכו"ם ואוכל נבלות: דגר אתה מצווה להחיותו. דכתיב (ויקרא כה, לה) גר ותושב וחי עמך.

כלומר, גמרא זו קושרת בין הגר המוזכר בפסוק לענין נבלה—"לגר אשר בשעריך"—לבין הגר אותו 'אתה מצווה להחיותו' - ובכך מגדירה ומזהה גר זה כגר תושב.

ובאופן מפורש יותר מצינו בספרי פרשת ראה (עה"כ שם): "לגר אשר בשעריך, מלמד שנותנה במתנה לגר תושב . . ומנין שמוכרה לגר תושב תלמוד לומר או מכור ... כשתמצא לומר מוכר ונותנה במתנה לנכרי ולגר תושב וכו'".

וכן נוקטת התורה לשון זו גבי גר תושב בכמה מקומות נוספים.

ומעתה עלינו להבדיל בין הגר הנזכר בחג השבועות, "הגר גו' אשר בקרבך", לבין הגר הנזכר בחג הסוכות, "הגר גו' אשר בשעריך": הגר הנזכר בחג השבועות הוא גר גמור - גר צדק, ואילו הגר הנזכר בחג הסוכות אינו אלא גר תושב.

לקמן יתבאר מפני מה נקטה תורה גר תושב דווקא גבי חג הסוכות, ולא הזכירה עניינו אצל חג השבועות.

גר תושב בארץ ישראל ובשערי ירושלים

מדוע מתארת התורה את הגר תושב בכינוי "הגר אשר בשעריך"? תיאור זה משקף מציאות הלכתית ייחודית שנאמרה בגר תושב.

גר תושב, כשמו וכהגדרתו, רשאי לדור בארץ ישראל. כמבואר במסכת גיטין (מה, א): "דתניא לא ישבו בארצך (בשבעה אומות כתיב. רש"י) פן יחטיאו אותך לי וגו' (שמות כג, לג). יכול בעובד כוכבים שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים הכתוב מדבר, ת"ל לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו (תצא כג, טז), מאי תקנתו עמך ישב בקרבך וגו' (שם, יז)". ומביאו הרמב"ם (הל' ע"ז פ"י ה"ו): ". . אסור לנו להניח גוי עובדי כוכבים בינינו . . לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח. שנאמר לא ישבו בארצך, אפילו לפי שעה. ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב . .".

אולם, אע"פ שרשאי לישב בארצנו, אסור לו לדור בירושלים. דין זה מוזכר בכמה מקורות, ומהם:

בתוספתא סוף מסכת נגעים (פ"ו ה"ז): "ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב". ובאבות דר' נתן (פל"ה ה"ב): "אין ירושלים מטמאה בנגעים . . ואין עושין בה מקום לגר תושב". ובספרי (תצא פיסקא רנט): "אשר ינצל אליך מעם אדוניו, לרבות גר תושב, עמך ישב ולא בעיר עצמו". וברמב"ם (הל' ביהב"ח פ"ז הי"ד): "ירושלים מקודשת משאר עיירות המוקפות חומה . . ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב".

ומשום דגר תושב אסור לדור בעיר עצמה, דהיינו בירושלים, מפני זה קראתו התורה 'גרך אשר בשעריך': ישיבתו בירושלים הותרה בשערי העיר בלבד, כפי שיתבאר לקמן.

בת פרעה בשערי ירושלים

כיון שקיי"ל דאין גר תושב מותר לדור בירושלים, כי אם בשעריה, לכך מבואר בסנהדרין ד' ק"א ע"ב דשלמה בנה בית לבת פרעה בהשערים של ירושלים:

אמר רבי יוחנן, מפני מה זכה ירבעם למלכות, מפני שהוכיח את שלמה. ומפני מה נענש, מפני שהוכיחו ברבים, שנאמר "וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו" (מלכים א יא, כז). אמר לו, דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל, ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה.

רש"י: הוכיח את שלמה. כדמפרש ואזיל דאמר דוד אביך וכו': ומפני מה נענש שהוכיחו ברבים. לביישו: את המלוא. אחת מן הפרצות גדר ומלאו לכותל החומה ובנה שם מגדל לבת פרעה ... : ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא. . . שסגר השערים ועשה מגדל לבת פרעה על אחד מן השערים וכולם עוברים דרך שם כדי שיהיו מצויין עמה לכבדה ולעבדה, כל עבודת בית המלך קרי אנגריא ... :

בת פרעה היתה אסורה לדור בירושלים עצמה, משום דהיא לא היתה גיורת גמורה, עי' מסכת יבמות ד' ע"ו:

מתיב רב יוסף ויתחתן שלמה את (בת) פרעה מלך מצרים (מלכים א ג, א) גייורי גיירה, והא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. מידי הוא טעמא אלא לשולחן מלכים הא לא צריכא ליה.

רש"י: לא קבלו גרים כו'. קשיא הוא: מידי הוא טעמא. האי דלא קבלו גרים אלא משום דלא הוו מגיירי אלא לשולחן מלכים הא בת פרעה לאו צריכה להכי שהרי בת מלך היתה:

וירושלמי פרק ב' דסנהדרין (ה"ו):

והמלך שלמה אהב נשים נכריות (מלכים א יא, א). רבי שמעון בן יוחי אמר, אהב ממש לזנות. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר, על שם לא תתחתן בם. רבי יוסי אומר, למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה. רבי ליעזר אומר, על שם גם אותו החטיאו הנשים הנכריות (נחמי' יג, כו). אשכח תימר רבי שמעון בן יוחי וחנניה ור' ליעזר חדא, ור' יוסי פליג על תלתיהון.

פני משה: אשתכח תימר וכו' חדא. אמרו דבר אחד שחטא בדבר דמר סבר לזנות ממש ומר סבר שנתחתן בהם ועבר על לא תתחתן ומר סבר שהחטיאו אותו ממש אלו נשים נכריות ור' יוסי הוא דפליג על כולן וס"ל דלשם שמים נתכוין ולא נתחתן בהן בגיותן אלא גיירן והכניסן תחת כנפי השכינה:

וברמב"ם הל' איסורי ביאה (פי"ג הי"ד־י"ז):

אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל [שנקרא] ידידיה נשאו נשים נכריות בגיותן. אלא סוד הדבר כך הוא . . : לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה. בימי דוד שמא מן הפחד חזרו. ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו. שכל החוזר מן הגוים בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק. ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות. והיו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכ"מ ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם: ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן וכן שמשון גייר ונשא. והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר. ולא על פי ב"ד גיירום. חשבן הכתוב כאילו הן גויות ובאיסורן עומדין. ועוד שהוכיח סופן על תחלתן שהן עובדות ע"ז שלהן ובנו להן במות והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן שנאמר אז יבנה שלמה במה: גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר ואפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל הגוים וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו. ואפילו חזר ועבד ע"ז . . ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואע"פ שנגלה סודן.

א"כ, כיון שלא היתה בת פרעה גיורת גמורה, לכך לא יכול היה להושיבה בתוך העיר - כי אם בשעריה:

קיי"ל במסכת פסחים (פה, ב) דשערי ירושלים לא נתקדשו: "דאמר רבי שמואל בר רב יצחק מפני מה לא נתקדשו שערי ירושלים (אגף עצמו כלחוץ שלא נתקדש עוביין. רש"י) מפני שמצורעין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים".

וכיון ששערי העיר אינם בכלל קדושת ירושלים רשאי אפוא הגר תושב לגור שם, ומטעם זה גופא מכונה הוא בשם "גר בשעריך", כנ"ל, ולכך עשה לה שם שלמה בית ואתי שפיר.

ארונה גר תושב היה

אולם אם גר תושב אינו רשאי לדור בירושלים עצמה, יוקשה לכאורה בדברי הגמרא במסכת עבודה זרה דף כ"ד ע"ב, גבי ארונה היבוסי.

הגמרא דנה אי רשאין להקריב בהמת עכו"ם, שהרי יש לחשוש מרביעה, ומציעה להוכיח מקרבנות שנתן ארונה:

ת"ש, "ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים" (שמואל ב כד, כב) - אמר רב נחמן ארונה גר תושב היה.

רש"י: ארונה. יבוסי הי' בספר שמואל: ראה הבקר לעולה. אלמא הקריב דוד בהמת עובד כוכבים לקרבן: גר תושב. שקיבל שבע מצות בני נח והרי רביעה בכלל:

הרי שע"פ גמרא זו ארונה "גר תושב היה", ואיך הורשה לו לישב בירושלים (כמבואר בשמואל שם). אך י"ל וליישב דשם עדיין לא נתקדשה ירושלים. אך משנתקדשה, אין מושיבין בתוכה גר תושב.

חילול שבת ויום טוב עבור גר תושב

נתבאר לעיל כי גר תושב מצווין אנו להחיותו - "גר ותושב וחי עמך". ציווי זה מזכירו הרמב"ם בהל' ע"ז (פ"י ה"ב), שם מחלק בין עכו"ם וגר תושב לענין הצלתם:

אסור לרפאות עכו"ם אפילו בשכר. ואם היה מתיירא מהן או שהיה חושש משום איבה מרפא בשכר אבל בחנם אסור. וגר תושב הואיל ואתה מצווה להחיותו מרפאים אותו בחנם.

גם בהל' שבת (פ"ב הי"ב) מחלק ביניהם: "אין מילדין את הגויה בשבת ואפי' בשכר ואין חוששין לאיבה ואע"פ שאין שם חילול, אבל מילדין את בת גר תושב מפני שאנו מצווין להחיותו". אבל שם מוסיף: "ואין מחללין עליה את השבת".

כלומר, אע"פ שמצווין אנו להחיות גר תושב, בכ"ז אין מחללין עליו את השבת, ודינו לענין חילול שבת כדין נכרי.

וכפי שדינם שווה לענין חילול שבת, כך דינם שווה לענין יו"ט. ולכן, כשם שעבור הנכרי אסור לבשל ביום טוב, כמ"ש הרמב"ם בהל' יום טוב (פ"א הי"ג): "אין אופין ומבשלין ביום טוב כדי להאכיל גוים או כלבים שנאמר הוא לבדו יעשה לכם (שמות יב, טז) לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים" - הנה כך גם בשביל גר תושב אסור לבשל ביו"ט.

וכן אסור להטריח עבורו ביום טוב, כמו הך דמסכת ביצה דף כ"א ע"ב, "מרימר ומר זוטרא כי הוה מקלע להו נכרי ביום טוב אמרו ליה אי ניחא לך במאי דטריחא לן מוטב ואי לא טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחינן", ודינם שווה גם לענין זה.

וא"כ, מפני זה לא הזכירה תורה גר תושב בפסוק דחג שבועות: בעצרת אסור לנו ואין ביכולתנו לשמח גר תושב ע"י בישול וטירחה וכדומה, דהוא יום טוב, ואין דוחים עבורו יו"ט, כנ"ל. וא"כ, הגר הנכלל בפסוק זה—"ושמחת . . והגר . . אשר בקרבך" —על־כרחינו אינו גר תושב אלא גר גמור.

ולאידך, בחג הסוכות כוללת התורה ומזכירה גם גר תושב בכלל השמחה - "ושמחת . . והגר אשר בשעריך": בחג הסוכות, מלבד ימי יו"ט איכא גם ימי חול המועד החייבים בשמחה. ומצות השמחה שבחוה"מ היא גם כלפי הגר תושב - שהרי בימי חול המועד, בניגוד ליו"ט, אפשר (וא"כ מצוה) לשמח גם את הגר תושב - וקאי הכתוב על חול המועד.

ומובן איפא, מדוע הזכירה התורה לשון "אשר בשעריך" כלפי הגר רק בחג הסוכות.

הלוי אשר בשעריך

ומה שהזכירה תורה בפסוקי הרגלים כלפי הלוי—בחג הסוכות וג"כ בחג השבועות— 'בשעריך', באה בזה להורות ולרמז לדין שדרשו רז"ל גבי עבודת ומשמרות הלוים: הלוי זכאי לשרת ולחלוק בקרבנות הרגלים גם שלא במשמרתו. עיין בספרי (שופטים) פיס' קס"ח וסוכה דף [נו] (נה, ב) ע"ש:

תנו רבנן, מנין שכל המשמרות שוות באימורי הרגלים, תלמוד לומר "ובא בכל אות נפשו ושרת" (דברים יח, ו־ז). יכול אף בשאר ימות השנה כן. תלמוד לומר "מאחד שעריך" (שם), לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד.

רש"י: במה שאמור ברגלים. בחילוק קרבנות האמורין ברגל הראויין להתחלק כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחיד ויחיד ועורות של עולות ראייה ומוספי ציבור ושעירי חטאות: ובא בכל אות נפשו ושרת. שאין המשמר מעכב עליו וכיון דזוכה בעבודתו זוכה באכילתו דכתיב (ויקרא ז, ט) לכהן המקריב אותה לו תהיה, ובכ"ד מקומות נקראו כהנים לוים: ת"ל מאחד שעריך. רישיה דקרא וכי יבא הלוי מאחד שעריך, ודריש ליה הכי כמו באחד שעריך, כשכל ישראל נכנסין בשער אחד כלומר בעיר אחת:

ולכן כתבה תורה "בשעריך" כלפי הלוי, מפני שמדברת בלוי בזמן הרגל, ושעה זו היא "בשעריך", שכל ישראל נכנסין בשער אחד - ורשאי לבוא ולשרת בכל אות נפשו.