(א) הלכה: אדם מישראל שעבר לפני התיבה וטעה, כיצד הוא צריך לעשות? כך שנו חכמים: העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו. לימדונו רבותינו: אמר ר' יוסי בר חנינא: טעה בשלוש ברכות הראשונות, חוזר בתחילת מגן. רב הונא אמר: אם טעה בשלוש ברכות אמצעיות, חוזר להאל הקדוש. רב אמר: אם טעה בשלוש אחרונות, חוזר לתחילת מודים. דבר אחר: העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו. ומנין הוא מתחיל? מתחילת הברכה שטעה. ומהיכן למדו? מאבות העולם. למה? שלא היה אחד מתחיל, אלא ממקום שפסק חברו. כיצד? אברהם בירך את יצחק. מנין? דכתיב (בראשית כה): ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ומה נתן לו? ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר: בכורה נתן לו, כעניין שנאמר (שם): וימכור את בכורתו ליעקב. ר' נחמיה אמר: ברכה נתן לו, כעניין שנאמר (שם כז): ויתן לך האלהים. עמד יצחק לברך את יעקב, אמר ממקום שפסק אבא, משם אני מתחיל. אבא הפסיק בויתן, אף אני מתחיל בויתן. מנין? שנאמר: ויתן לך אלהים. ובמה חתם יצחק? בקרייה, שנאמר (שם כח): ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. עמד יעקב לברך את השבטים, אמר: איני פותח אלא בקרייה, שנאמר (שם מט): ויקרא יעקב אל בניו. ובמה חתם? בזאת, שנאמר (שם): וזאת אשר דבר להם אביהן. עמד משה לברך את ישראל, אמר: איני פותח, אלא בזאת. מנין? ממה שקרינו בעניין: וזאת הברכה.
(יח) וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥-ל עֶלְיֽוֹן׃ (יט) וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣-ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ (כ) וּבָרוּךְ֙ אֵ֣-ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל׃ (כא) וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃ (כב) וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִימֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־ה' אֵ֣-ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ (כג) אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם׃
(ה) ויתן אברהם וגו' אָמַר רַ' נְחֶמְיָה בְּרָכָה דִיאַתַּיקַי, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה לְאַבְרָהָם וְהָיָה בְּרָכָה הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת בְּיָדְךָ לְבָרֵךְ אֶת מִי שֶׁתִּרְצֶה, וְאַבְרָהָם מְסָרָן לְיִצְחָק (בראשית רבה):
(5) AND ויתן אברהם וגו AND ABRAHAM GAVE etc. — R. Nehemiah said, he gave him the blessing as a legacy. The Holy One, blessed be He, had said to Abraham (12:2) “Be thou a blessing” which means “the blessing are entrusted to you that you may bless whomsoever you please”, and Abraham transferred them to Isaac (cf. Genesis Rabbah 61).
(28) May God give thee of the dew of heaven, And of the fat places of the earth, And plenty of corn and wine.
(1) And Isaac called Jacob, and blessed him, and charged him, and said unto him: ‘Thou shalt not take a wife of the daughters of Canaan. (2) Arise, go to Paddan-aram, to the house of Bethuel thy mother’s father; and take thee a wife from thence of the daughters of Laban thy mother’s brother.
(1) And Jacob called unto his sons, and said: ‘Gather yourselves together, that I may tell you that which shall befall you in the end of days. (2) Assemble yourselves, and hear, ye sons of Jacob; And hearken unto Israel your father.
(כח) כָּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם׃
(28) All these are the twelve tribes of Israel, and this is it that their father spoke unto them and blessed them; every one according to his blessing he blessed them.
(א) וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ׃
(1) And this is the blessing wherewith Moses the man of God blessed the children of Israel before his death.