שתי הלחם וביכורים והקשרם לשמחת ל"ג בעומר | שיעור בצפנת פענח [🎥]
User Profile Picture
ByShmuel Weissman
Collection Logo
Rogatchover on the Parasha
יבמות ס״ב ב

אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א"ר נחמן אסכרה

Yevamot 62b
Grandchildren are considered like children. This indicates that if one’s children have passed away, he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply only if they had children of their own, as they are considered like his own children. The Gemara responds: When that baraita is taught it is with regard to completing the required number of children, e.g., if he had only a son, but his son had a daughter, he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply. The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Huna from another baraita: Grandchildren are considered like children. If one of a man’s children died or was discovered to be a eunuch, the father has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply. This directly contradicts Rav Huna’s statement that one fulfills the mitzva even if his children die. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rav Huna is indeed a conclusive refutation. § It was taught in the baraita that grandchildren are considered like children. Abaye thought to say that if one’s children die, he fulfills the mitzva to be fruitful and multiply through grandchildren, provided a son was born to his son and a daughter to his daughter, and all the more so if a son was born to his daughter, as his grandchildren take the place of his children in these cases. However, if a daughter was born to his son, no, she cannot take the place of her father. Rava said to him: We require merely fulfillment of the verse: “He formed it to be inhabited,” and there is fulfillment in this case, as the earth is inhabited by his descendants. The Gemara comments: In any event, everyone agrees that if one has two grandchildren from one child, no, he has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, even if he has both a grandson and a granddaughter. The Gemara asks: And has he not? Didn’t the Rabbis say to Rav Sheshet: Marry a woman and have sons, as you have not yet fathered any sons, and Rav Sheshet said to them: The sons of my daughter are my sons? This indicates that one can fulfill the mitzva through grandchildren even if he did not have a son and daughter of his own. The Gemara answers: There, Rav Sheshet was merely putting them off. The real reason he did not want to get remarried was because Rav Sheshet became impotent from Rav Huna’s discourse. Rav Huna’s discourses were so lengthy that Rav Sheshet became impotent after waiting for so long without relieving himself. Rabba said to Rava bar Mari: From where is this matter that the Sages stated derived, that grandchildren are considered like children? If we say it is derived from the fact that it is written in Laban’s speech to Jacob: “The daughters are my daughters and the children are my children” (Genesis 31:43), which indicates that Jacob’s children were also considered to be the children of their grandfather Laban, if that is so, does the continuation of Laban’s statement: “And the flocks are my flocks” (Genesis 31:43), indicate that so too, Jacob’s flocks were considered as belonging to Laban? Rather, Laban was saying that you, Jacob, acquired them from me. Here too, with regard to the children, Laban was saying: You acquired them from me, i.e., it is only due to me that you have children. Rather, the proof is from here: “And afterward Hezron went in to the daughter of Machir, the father of Gilead…and she bore him Segub” (I Chronicles 2:21), and it is written: “Out of Machir came down governors” (Judges 5:14), and it is written: “Judah is my governor” (Psalms 60:9). Consequently, the governors, who were from the tribe of Judah, were also called the sons of Machir, who was from the tribe of Manasseh. This must be because they were the children of Machir’s daughter and Hezron, indicating that grandchildren are considered like children. § The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: If a man married a woman in his youth, and she passed away, he should marry another woman in his old age. If he had children in his youth, he should have more children in his old age, as it is stated: “In the morning sow your seed, and in the evening do not withhold your hand; for you do not know which shall prosper, whether this or that, or whether they both alike shall be good” (Ecclesiastes 11:6). This verse indicates that a man should continue having children even after he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply. Rabbi Akiva says that the verse should be understood as follows: If one studied Torah in his youth he should study more Torah in his old age; if he had students in his youth he should have additional students in his old age, as it is stated: “In the morning sow your seed, etc.” They said by way of example that Rabbi Akiva had twelve thousand pairs of students in an area of land that stretched from Gevat to Antipatris in Judea, and they all died in one period of time, because they did not treat each other with respect. And the world was desolate of Torah until Rabbi Akiva came to our Rabbis in the South and taught his Torah to them. This second group of disciples consisted of Rabbi Meir, Rabbi Yehuda, Rabbi Yosei, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar ben Shamua. And these are the very ones who upheld the study of Torah at that time. Although Rabbi Akiva’s earlier students did not survive, his later disciples were able to transmit the Torah to future generations. With regard to the twelve thousand pairs of Rabbi Akiva’s students, the Gemara adds: It is taught that all of them died in the period from Passover until Shavuot. Rav Ḥama bar Abba said, and some say it was Rabbi Ḥiyya bar Avin: They all died a bad death. The Gemara inquires: What is it that is called a bad death? Rav Naḥman said: Diphtheria. Rav Mattana said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one must attempt to have more children even if he has already fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply. § Apropos the discussion with regard to the mitzva to have children, the Gemara cites statements about marriage in general. Rabbi Tanḥum said that Rabbi Ḥanilai said: Any man who does not have a wife is left without joy, without blessing, without goodness. He proceeds to quote verses to support each part of his statement. He is without joy, as it is written: “And you shall rejoice, you and your household” (Deuteronomy 14:26), which indicates that the a man is in a joyful state only when he is with his household, i.e., his wife. He is without blessing, as it is written: “To cause a blessing to rest in your house” (Ezekiel 44:30), which indicates that blessing comes through one’s house, i.e., one’s wife. He is without goodness, as it is written: “It is not good that man should be alone” (Genesis 2:18), i.e., without a wife. In the West, Eretz Yisrael, they say: One who lives without a wife is left without Torah, and without a wall of protection. He is without Torah, as it is written: “Is it that I have no help in me, and that sound wisdom is driven from me?” (Job 6:13), indicating that one who does not have a wife lacks sound wisdom, i.e., Torah. He is without a wall, as it is written: “A woman shall go round a man” (Jeremiah 31:21), similar to a protective wall. Rava bar Ulla said: One who does not have a wife is left without peace, as it is written: “And you shall know that your tent is in peace; and you shall visit your habitation and shall miss nothing” (Job 5:24). This indicates that a man has peace only when he has a tent, i.e., a wife. On the same verse, Rabbi Yehoshua ben Levi said: Whoever knows that his wife fears Heaven and she desires him, and he does not visit her, i.e., have intercourse with her, is called a sinner, as it is stated: And you shall know that your tent is in peace; and you shall visit your habitation. And Rabbi Yehoshua ben Levi said: A man is obligated to visit his wife for the purpose of having intercourse when he is about to depart on a journey, as it is stated: “And you shall know that your tent is in peace, etc.” The Gemara asks: Is this last statement derived from here? It is derived from there: “And your desire shall be to your husband” (Genesis 3:16), which teaches that a wife desires her husband when he is about to depart on a journey. Rav Yosef said: The additional derivation cited by Rabbi Yehoshua ben Levi is necessary only near the time of her set pattern, i.e., when she expects to begin experiencing menstrual bleeding. Although the Sages generally prohibited intercourse at this time due to a concern that the couple might have intercourse after she begins bleeding, if he is about to depart on a journey he must have intercourse with her. The Gemara asks: And how much before the expected onset of menstrual bleeding is considered near the time of her set pattern? Rava said: An interval of time, i.e., half a daily cycle, either a day or a night. The Gemara comments: And this statement that a man must have intercourse with his wife before he departs on a journey applies only if he is traveling for an optional matter, but if he is traveling in order to attend to a matter pertaining to a mitzva, he is not required to have intercourse with his wife so that he not become preoccupied and neglect the mitzva. § The Sages taught: One who loves his wife as he loves himself, and who honors her more than himself, and who instructs his sons and daughters in an upright path, and who marries them off near the time when they reach maturity, about him the verse states: And you shall know that your tent is in peace. As a result of his actions, there will be peace in his home, as it will be devoid of quarrel and sin. One who loves his neighbors, and who draws his relatives close, and who marries the daughter of his sister, a woman he knows and is fond of as a family relative and not only as a wife,
אורח חיים תצ״ג:ב׳

(ב) נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר שאומרים שאז פסקו מלמות ואין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר אלא אם כן חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרים בו מפני כבוד השבת: הגה ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל ומנהגים) ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב (מהרי"ל) מיהו אם חל ביום א' נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת (מהרי"ל) מי שהוא בעל) ברית או מל בנו מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה (הגהות מנהגים):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 493:2

(2) It is customary not to cut one's hair until Lag BaOmer, since it is said that that is when they stopped dying. One should not cut one's hair until the 34th day, in the morning, unless the 33rd day falls on Friday, in which case one may cut one's hair then, in honor of the Sabbath ("kavod Shabbat"). Rema: But in these countries, we do not follow the custom he advocates; rather, we cut our hair on the 33rd day, and we rejoice a bit, and we do not say Tachanun (Maharil and Minhagim). And one should only cut one's hair on the 33rd day itself, but not on its evening. However, if it falls on Sunday, our custom is to cut our hair on Friday in honor of the Sabbath (Maharil). Someone who is performing a brit milah (i.e., the sandak, mohel and the infant's father), or circumcizing his son, is allowed to cut his hair during sefirah in honor of the circumcision (Hagahot Minhagim).

טור, אורח חיים תצ״ג

נוהגין בכל המקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת והטעם שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע וכתב הר"י גיאת דוקא נישואין שהוא עיקר שמחה אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונישואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו אבל אם בא לעשות בתחלה אין מורין לו לעשות כך וכזה הורו הגאוני' ויש מקומות שנהגו שלא להסתפר ויש מסתפרי' מל"ג בעומר ואילך שאומרים שאז פסקו מלמות מצאתי כתוב מנהג שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה עד שחרית משום תלמידי רבי עקיבא שמתו סמוך לשקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיה העם בטלין ממלאכה על כן גזרו שלא לעשות שמחה בינתיים ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה משתשקע החמה ועוד שאנו סופרים העומר אחר שקיעת החמה וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה מלשון שבות ולשון שמיטה שבע שבתות וכתיב וספרת לך שבע שבתות שנים מכאן שהספירה בבית דין מה שנת השמיטה אסור במלאכה אף זמן ספירת העומר דהיינו לאחר שקיעת החמה אסור במלאכה:

Tur, Orach Chaim 493
...
חק יעקב על שולחן ערוך אורח חיים תצ״ג:ג׳

(ג) מתו תלמידי ר"ע. ובש"ל וברי"ו כתב עוד שני טעמים א' לפי שמשפט רשעים בגיהנם לרבי יוחנן בן נורי מפסח ועד עצרת (אך לענין אמירת קדיש י"א חודש מוכח דלא ס"ל הכי אלא כת"ק דמשפטם י"ב חדש) ועוד שהם ימי דין על התבואה שלכך העומר בא מן השעורים ע"ש:

Chok Yaakov on Shulchan Arukh, Orach Chayim 493:3
...

לקוטי תורה, פרשת שמיני, יח.

לויתן זה יצרת לשחק בו. איתא במדרש רבה פ' שמיני פ' י"ג בהמות ולויתן הם קניגון של צדיקים לעתיד לבא כו' בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו כו' ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר כו' עד חדוש תורה מאתי תצא. שהקב"ה יתיר אז שחיטה זו שישחוט הלויתן את הבהמה בסנפיריו. ובהמות אלו זהו ענין שור הבר (וכמ"ש בתרגום יונתן בתהלים סי' נ' ע"פ בהמות בהררי אלף ותור בר כו' ועיין בב"ב דע"ד ב' ע"ה א'). ולהבין ענין קניגי זו דלויתן עם שור הבר. הענין כי יש ב' מיני צדיקים. הא' אותן שהם בסתר שעבודתם ברוחניות פי' בכוונת הלב לייחד יחודים עליונים ובבחינת עליות. וכגון רשב"י כשהיה במערה י"ג שנה שבודאי לא היה יכול לקיים במעשה כמה מצות מעשיות שהרי לא היו ניזונים רק מחרובא ועינא דמיא דאיברי להו א"כ לא קיים אכילת מצה בפסח וקדוש על היין ואתרוג וסוכה כו'. וכן האריז"ל היה ג"כ גם בבחינה זו (ר"ל ע"ד מ"ש בזהר ח"ג (דקפ"ז ע"ב) ע"פ וידגו לרוב בקרב הארץ משא"כ שאר נוני ימא שאינן בארץ רק בים זהו ענין המלאכים כו').

שו"ת טוב עין סימן יח
סימן תצ"ג דין ב'. נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר וכו'. לכאורה קשה על הטור ומרן בבית יוסף דבש"ס אמרו ביבמות דף ס"ב שמתו מפסח עד עצרת. ודברי הרב פרי חדש בזה אינם מתיישבים כאשר יראה הרואה. [אפרש שיחותי שאע"פ דמרן בב"י הביא משם המדרש. כיון דתלמודין הוא בתרא וקאמר מפסח עד עצרת קשה להניח תלמודא דידן ומטעם זה גם דברי הרב פרי חדש שתלה במדרש קהלת אינם מתיישבים. שוב ראיתי למהר"ד אבודרהם שכתב שהרז"ה מצא כתוב ספר ישן הבא מספרד שמתו מפסח ועד פרוס עצרת. ואפשר שהכונה שכך מצא בנסחת גמרא ישנה הבאה מספרד. כלומר שבמקום מ"ש בגמרא שלפנינו מפסח עד עצרת כתוב שם מפסח ועד פרוס עצרת והיא נסחא ספרדית וכתב הראב"ד בתמים דעים בהשגותיו על המאור ספ"ק דברכות ואם נראה בגרסא זו מעט דוחק טוב להעמידה כי נסחא ספרדית היא. וגם הרמב"ן במלחמות סוף ברכות כתב ספרי ספרד יותר נאמנים מספרינו. אלמא שהראשונים היו מחשיבים נסחת ספרי ספרד וכמ"ש הרמד"ל בריש ספר שתי ידות. ועל זה סמכו דבנסחת ספרד כתוב בש"ס ועד פרוס עצרת כמדובר]. שוב ראיתי למהר"ד אבודרהם שכתב שהרז"ה מצא בספר ישן עד פרוס עצרת. ונראה שכך היתה נסחת הש"ס והיא עיקרית. ומה שעושין שמחה בל"ג אפשר דרבי עקיבא היה כלל גדול בתורה ולמדה לכ"ד אלף תלמידים ומתו ונשאר העולם שמם ויום ל"ג התחיל לשנות לרשב"י ורבי מאיר ורבי יוסי וכו' ויאור להם שתחזור התורה ולכך עושים שמחה. וגם אמרו דהלולא דרשב"י ביום ל"ג.

מראית העין על יבמות ס״ב ב:ב׳

תנא כלם מתו מפסח ועד עצרת. הרז"ה מצא בנסחא ספרדית מפסח ועד פרוס עצרת וכן כתב הרשב"ץ ז"ל בתחילת פירוש אבות מפסח ועד פרוס עצרת ועמ"ש אני בעניי בקונטריס טוב עין דף ע"א עיין שם וע"ש דף נ"ב ודוק ועיין מ"ש הרב המאירי ז"ל בפסקיו:

Marit HaAyin on Yevamot 62b:2
...
ספר התשב"ץ, חלק ראשון קע״ח

שאלה קעח: עוד שאלת להודיעך זה שאמרו רז"ל שאין נושאין נשים מן הפסח ועד העצרת לפי שמתו באותו פרק כ"ד אלף תלמידים שהיו לו לרבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה מהו הכבוד הזה אשר זלזלו קצתם בקצתם והיכן כתבו זה רבינו ז"ל ובאיזה מסכתא:

תשובה: איסור נשואין מן הפסח ועד העצרת לא הוזכר בתלמוד אבל מנהגן של ישראל הוא אבל עיקר המנהג הוא מפני מה שהוזכר במסכת יבמות בפ' הבא על יבמתו (יבמות ס"ב ע"ב) מפני שמתו באותו פרק תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה ולא נתפרש בגמרא מהו זה הזלזול שנהגו זה בזה ומה צורך יש לפרש זה אלא מפני ששנינו (אבות פ"ב מ"ח) יהא כבוד חבירך חביב עליך כשלך ושנינו עוד (שם פ"ד מי"ג) וכבוד חבירך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים והם לא נהגו כן ונענשו ומתו לפי שהיו גורמין לתורה שתתחלל על ידן שהבריות אומרים או לו למי שלמד תורה וכו' כדאית' בפ' בתרא דיומא (פ"ו ע"א) ובב"ר בפ' ויוסף אברהם אמרו שהיתה עיניהם צרה זה בזה. ודע כי המנהג אינו לאסור אלא עד ל"ג לעומר ויש לתמוה למה. אבל ר' זרחיה הלוי ז"ל כת' שהוא מצא כתוב בספר ישן ספרדי שמתו מהפסח ועד פרס העצרת מאי פרס פלג איזהו פרס אין פחות מששה עשר יום (כדתנן) [כדתניא] (מגילה כ"ט ע"ב) שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום ופלגא דידהו ט"ו יום קודם עצרת וזה ל"ג לעומר לפי שמל"ג לעומר עד עצרת ט"ז יום ומקצת יום ל"ד לעומר ככלו ככל דיני אבילות כדאיתא בפ' ואלו מגלחין (מועד קטן כ' ע"ב) נשארו ט"ו ימים שהם פרס עצרת כלומר חצי שלשים יום ששואלין ודורשין בהם בהלכות עצרת ולפי זה נראה שכל היום של ל"ג לעומר הוא אסור ומקצת יום ל"ד לפי שמקצת היום ככלו ולפ"ד הרמב"ן ז"ל מקצת הלילה סגי כמ"ש בספר תורת האדם ויש להתיר ביום ל"ג לעומר אם חל בע"ש לכבוד שבת כמו שהתירו להסתפר ערב הרגל תוך שלשים לאבלות מפני כבוד הרגל וה"ה לכבוד שבת וכן באבל שחל שמונה שלו להיות בשבת מותר לגלח ע"ש אע"פ שאם היה חול לא היה מותר לגלח עד שיעברו ז' ימים קודם הרגל ומ"ש ל"ג בעומר ולא ל"ד לפי לפי שיום ל"ד אינו שלם. והשם ברחמיו יתננו מהשלמים שמשנתן שלמה אחיך שמעון בה"ר צמח זלה"ה:​​​​​​​

Sefer HaTashbetz, Part I 178
...
מגן אבות א׳:א׳:ה׳

והעמידו תלמידים הרבה. ...וכן אירע לר' עקיבא שהעמיד ארבעה ועשרים אלף תלמידים וכולם מתו מן הפסח ועד פרס העצרת אחר עבור ל"ג לעומר כי פרס הוא חצי חדש שהם חמשה עשר ימים כמו שנזכר בפ' מעשר בהמה בבכורות וכן בתוספתא אמרו איזהו פרס אין פחות מט"ו וט"ו ימים קודם עצרת הוא יום ל"ד לעומר ולזה נהגו להתאבל באותם ימים שהם מהפסח עד ל"ג לעומר ולא נהגו איסור ביום ל"ד לפי שמקצת היו' ככולו (הגה"ה ואם היה יום ל"ג ע"ש אין בו אבילות כן כתב המחבר בתשובה וכן נהגנו לגלח בו ע"כ.) וכולם מתו מפני שהיתה עינם צרה זה לזה ובעת זקנתו העמיד חמשה תלמידים והם ר' מאיר ור' נחמיה ור' יהודה ור' שמעון ור' אלעזר שלמדו תורה בכל ישראל וכן נזכר במדרש קהלת ושם הוסיפו ר' יוחנן הסנדלר ור' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ובבראשית רבה גם כן נזכר זה פרשת ויוסף אברהם:

אגרת רב שרירא גאון א׳:ט׳
ומסר ר' עקיבא את עצמו [להריגה] אחר שנפטר ר' יוסי בן קיסמא. ונהרג ר' חנינא בן תרדיון ונתמעטה החכמה [אחריהם]. והעמיד [רבי עקיבא] תלמידים הרבה והוה שמדא על התלמידים של ר' עקיבא והוה סמכא דישראל על התלמידים שניים של ר' עקיבא דאמור רבנן שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבא מגבת ועד אנטיפטרס וכולן מתו מפסח ועד עצרת והיה העולם שמם והולך עד שבא(ו) אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר' מאיר ורבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון ור' אלעזר בן שמוע והם העמידוה באותה שעה כדאיתא ביבמות.
Epistle of Rav Sherira Gaon 1:9
...
ביאור שטיינזלץ על ברכות ס״א ב:ו׳

תנו רבנן [שנו חכמים]: פעם אחת לאחר מרד בר כוכבא גזרה מלכות הרשעה (רומי) שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו את ר' עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה [לו] פפוס לר' עקיבא: עקיבא וכי אי (אין) אתה מתירא מפני המלכות?

אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ב'תרעה

ב"ה, כ"א אייר, תשי"ד

ברוקלין.

שלום וברכה!

[...]

עמוד ל"ב: ביאורו דל"ג בעומר שזהו תלוי במלחמת בר כוכבא וכו' הנה זהו היפך הש"ס, אף שנמצא בספרי המשכילים.

ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים תצ״ג:ב׳

(ד) ומרבים. כו' כמ"ש בסוף תענית שבו פסקו מתי מדבר:

(ז) ומי שהוא כו'. כמ"ש בפ"א דתענית י"ב א' מפני שי"ט שלנו היה:

Beur HaGra on Shulchan Arukh, Orach Chayim 493:2
...
חיי אדם, שבת ומועדים קל״א:י״א

בין פסח לעצרת מתו תלמידי ר"ע ולא מתו בימים שא"א בו תחנון וא"כ נשאר ל"ג יום ולכן נוהגים קצת אבילות אין נושאים נשים ואין מסתפרין ל"ג ימים ויש בזה מנהגים שונים. ובקהילתנו אמר לי הרב ר' שמעון ז"ל מ"ץ דקהליתנו שנוהגין איסור מיום א' דר"ח אייר עד ג' סיון דאמרינן מקצת היום ככולו מלבד בל"ג בעומר נוהגין היתר שהוא יום הילולא דרשב"י ולכבודו נוהגין קצת שמחה ואם חל יום ל"ג ביום א' נוהגין בקהלתנו שמסתפרין ביום ו' עש"ק ולכן הנשים נוהגין שלא לעשות מלאכה מפסח עד עצרת משקיעת החמה שאז היה זמן הקבורה:

'דבר', 19/05/1953:

שו"ת חתם סופר, יורה דעה רל״ג:י״א
אמנם ידעתי כי שמעתי שעכשיו אכשיר דרי וממרחק יבואו ידרושו את ה' בע"הק צפת ביום ל"ג בעומר בהלולא דרשב"י ז"ל ואם כי כל כוונתם לש"ש שכרם רב בלי ספק ע"ד ודיגול"ו ודליק"ו נרות עלי אהב' כמ"ש תוס' ר"פ אין מעמידין אבל מטעם זה בעצמו הייתי אני מן הפרושים כבן דרותאי שלא אצטרך להיות יושב שם ומשנה מנהגם בפניהם ושלא ארצה להתחבר עמהם בזה כי כבר כמה כרכורי' כרכר בפר"ח א"ח סי' תצ"ו בקונטרס מנהגי איסור שלו אות י"ד על המקומות שעושים י"ט ביום שנעשה להם נס מהא דאמרי' פ"ק דר"ה קמיית' בטיל אחריניית' מוסיפי' בתמי' [ובמקומו טרחתי הרב' לקיי' מנהג עיר מולדתי ק"ק פפ"דמ העושי' פורי' ביו' כ' אדר א'] ומנהג מצרי' ביו' כ"ג אדר שלפע"ד דאמרי הוא מהאי ק"ו משעבוד לחירות אמרינן שירה ממית' לחיים לא כ"ש אבל לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש"ס ופוסקים בשום מקום ורמז ורמיזה רק מניעת הספד ותענית מנהגא הוא וטעמי' גופא לא ידענא ובסידור מהר"יעבץ כ' ע"פי נסתר דהוה כב"ד שכלו חייב והוה זכאי דהיינו הו"ד שבהו"ד יע"ש אלא לפ"ז הי' ראוי' לקבוע כל טוב בהגיענו לגבורות ביום תשעה למב"י אלא שבלא"ה ימי ניסן הם ואין מספידים בו ואי אתיהיב רשותא לכמוני לדבר מה שהי' נ"ל י"ל דכשם שסופרים דרך ירידה ממעלה למטה ויהי' יום הראשון חסד שבחסד לעומת זה מן נוקבי' עולים ביום הראשון מלכות שבמלכות וכן לעולם חתן וכלה יוצאים זה לקראת זה ופוגשי' זה בזה בנצח שבנצח ויום כ"ה למב"י יו"ד אייר יום בקור פסח שני ולפ"ז ביום ל"ג הוא הוד שבהוד להורדות הניצוצות ולעומת זה הוא תפארת שבתפארת להיורדים להעלות בקדש ויש לבחון כי רגילים להתחיל מנהג קצת אבילות מיום ב' אייר עד יום ל"ג לעומר והנה יום ב' אייר הוא ממש ההיפך מיום ל"ג כי אז הוא הוד שבהוד להעולים ותפארת שבתפאר' להיורדי' מתחילים להתאבל וביום ח"י אייר הוא היפך [מיום ב' אייר כי אז הוא הוד שבהוד להעולים] ושמחים בו ומה שכתבתי מהעלאה ממטה למעלה כן הוא כי כל ימי הספיר' מונחי' בין יום שבת ליום נון כי ממחר' השב' תספרו עד יום נון וידוע מדת שבת התחתונה ונון אימא עילאה הרי שעולים בו וכנ"ל ולפי דאי' במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן א"כ הי' הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראוי' לעשות לזה זכר טוב אך הוא נגד ש"ס פר"ע ושם הארכתי מ"מ לעשותו יום שמחה והדלקה ובמקום ידוע דוקא שיהי' תל תלפיות שהכל נפנים לשם לא ידעתי אם רשאים לעשות כן והוה כעין מ"ש רלב"ח במי שנדר לקבר שמואל הנביא יע"ש וכבר עלה בלבי לומר לפמ"ש רמב"ן באגרת הנפלא שלו שכל מקום המקודש יותר מחברו חרוב ושמם יותר מחברו ע"כ הואיל ובעו"ה עדיין לא הגיע עד עתה זמן בנינו ע"כ הי' זאת כדי שלא יתישב ירושלים ביתר עז כי לא זכינו לכך מי יתן ויזכני הי"ת להיות ממישבים של ירושלים ועכ"פ לא ממהרסים וממחריבים ח"ו להאריך גלות ישראל:

'הצֹפה', י"ח באייר תשי"ז:

'הצֹפה', כ' באייר תשי"ז:

  • תשובת הצפע"נ לרב אברהם דיאמאנט מיורבורג, תרצ"א (לא נדפס לעת עתה)

(מתוך 'מפענח צפונות', מבוא, עמ' יא:)

מכות י״ט א:א׳
מאימתי מחייבין עליהן משיראו פני הבית כמאן כי האי תנא דתניא רבי אליעזר אומר בכורים מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים שבחוץ הרי הן כחולין לכל דבריהם שבפנים הרי הן כהקדש לכל דבריהם
Makkot 19a:1
from when is a non-priest who eats first fruits liable to receive death at the hand of Heaven for their consumption? One is liable from when the fruits will enter inside the Temple. The Gemara notes: In accordance with whose opinion is this halakha stated? It is in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: With regard to first fruits, some of which are outside and some of which are inside the Temple, the halakhic status of those that are outside the Temple is like that of non-sacred produce for all matters concerning them, and the halakhic status of those that are inside the Temple is like that of consecrated produce for all matters concerning them.
משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ג׳:ג׳-ד׳

(ג) כֹּהֵן שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים חוּץ לִירוּשָׁלַיִם מֵאַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לְפָנִים מִן הַחוֹמָה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב יז) "לֹא תוּכַל לֶאֱכל בִּשְׁעָרֶיךָ" וְגוֹ' (דברים יב יז) "וּתְרוּמַת יָדֶךָ" וְהֵם הַבִּכּוּרִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמָה. וְכֵן אִם אֲכָלָן הַכֹּהֵן בִּירוּשָׁלַיִם קֹדֶם הַנָּחָה בָּעֲזָרָה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה כְּמִי שֶׁאֲכָלָן בַּחוּץ לְפִי שֶׁהֵן טְעוּנִין הַנָּחָה בָּעֲזָרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ:

(ד) וּמִשֶּׁיָּנִיחֵם הַמְּבִיאָם בָּעֲזָרָה הֻתְּרוּ לַכֹּהֵן וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְוַדָּה עֲלֵיהֶן שֶׁאֵין הַקְּרִיאָה מְעַכֶּבֶת אֲכִילָתָן. ובִּכּוּרִים שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לִמְחִצָּתָן וְחָזְרוּ מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה:

Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 3:3-4
...
משנה ביכורים א׳:ג׳
אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים, וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְחָר. אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לָעֲצֶרֶת. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם לָעֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם, מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג) וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה:
Mishnah Bikkurim 1:3
Bikkurim are brought only from the seven species. Not from dates grown on hills, nor from [the other species] grown in the valley, nor from olives that are not choice. Bikkurim are not to be brought before Shavuot. The people from Mt. Zevoim brought bikkurim prior to Atzeret (Shavuot), but they did not accept from them, on for it is written in the Torah: “And the festival of the harvest, the first-fruits of your labors, which you have sown in the field” (Exodus 23:16).
משנה חלה ד׳:י׳
נִתַּאי אִישׁ תְּקוֹעַ הֵבִיא חַלּוֹת מִבֵּיתָר, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא הֵבִיאוּ חַלּוֹתֵיהֶן מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִכּוּרֵיהֶם קֹדֶם עֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם, מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג), וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה:
Mishnah Challah 4:10
Nittai of Tekoa brought hallah-portions from Be-Yitur, but they did not accept from him. The people of Alexandria brought hallah, but they did not accept from them. The people from Mt. Zevoim brought bikkurim prior to Atzeret (Shavuot), but they did not accept from them, on for it is written in the Torah: “And the festival of the harvest, the first-fruits of your labors, which you have sown in the field” (Exodus 23:16).
ר"ש משאנץ על משנה חלה ד׳:י׳:ד׳
הביאו בכורים קודם לעצרת ולא קיבלו. דשתי הלחם איקרו בכורים ותנן במנחות בפרק ר' ישמעאל (מנחות דף סח:) העומר מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש ובירושלמי (שם) פריך אמאי לא קבלו ממנו התנן התם אין מביאין מנחות ובכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר ומשני שנייה היא שהדבר מסוים שלא יקבע הדבר חובה וכמו כן קשה על בן אנטינוס אמאי לא קיבלו ממנו ולא כן תנינן בתמורה בפ' ואלו קדשים (דף כא.) ואם באו תמימים יקרבו ומשני שנייה היא שהדבר מסויים שלא יקבע הדבר חובה מפני שאנשים גדולים היו ויסמכו עליהם אי נמי משום דמינכרא מילתא טובא בסוף ואלו קדשים (שם) משני רב חסדא הא רבי ישמעאל הא רבי עקיבא:
Rash MiShantz on Mishnah Challah 4:10:4
...
מנחות ס״ח ב:י״א
מתני׳ העומר היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש אין מביאין מנחות וביכורים ומנחת בהמה קודם לעומר אם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא אם הביא כשר:
Menachot 68b:11
MISHNA: Sacrifice of the omer offering would permit consumption of the new crop in the rest of the country outside the Temple, and the two loaves offering would permit the sacrifice of the new crop in the Temple. One may not bring meal offerings, or first fruits, or the meal offering brought with libations accompanying animal offerings, from the new crop prior to the sacrifice of the omer, and if he brought them from the new crop they are unfit. After the omer but prior to the two loaves one may not bring these offerings from the new crop, but if he brought them from the new crop, they are fit.
רש"י על שמות ל״ד:כ״ב

בכורי קציר חטים. שֶׁאַתָּה מֵבִיא בוֹ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִן הַחִטִּים: בכורי. שֶׁהִיא מִנְחָה רִאשׁוֹנָה הַבָּאָה מִן הֶחָדָשׁ שֶׁל חִטִּים לַמִּקְדָּשׁ, כִּי מִנְחַת הָעֹמֶר הַבָּאָה בַפֶּסַח, מִן הַשְּׂעוֹרִים הִיא (מנחות פ"ד):

Rashi on Exodus 34:22
(1) בכורי קציר חטים [THE FESTIVAL] OF THE FIRST OF THE WHEAT HARVEST — It is so called because on it you offer the two loaves of wheat (Leviticus 23:17). (2) בכורי OF THE FIRST [OF THE WHEAT HARVEST] — It is so called because it (the offering of the two loaves) is the first meal offering which is brought in the Temple of the new wheat crop; for the meal offering of the Omer which had already been brought on Passover was of barley (Menachot 84a). (3) וחג האסיף AND THE FESTIVAL OF INGATHERING — the festival that falls at the time of the year when you gather in thy produce from the field into the barns. The word אסף here means bringing in (and not, collecting), as (Deuteronomy 22:2) “thou shalt gather it (ואספתו) into thine house” (cf. Rashi on Exodus 23:16 and on Genesis 49:29). (4) תקופת השנה lit., [THE FESTIVAL …] THE YEARS CIRCUIT — i. e. the festival at the coming round of the year — at the beginning of the coming (the new) year. (5) תקופת is a term denoting going round.
רש"י על שמות כ״ג:ט״ז

וחג הקציר. הוּא חַג שָׁבוּעוֹת: בכורי מעשיך. שֶׁהוּא זְמַן הֲבָאַת בִּכּוּרִים, שֶׁשְּׁתֵי הַלֶּחֶם הַבָּאִין בַּעֲצֶרֶת הָיוּ מַתִּירִין הֶחָדָשׁ לַמְּנָחוֹת וּלְהָבִיא בִכּוּרִים לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים וְגוֹ' (במדבר כ"ח):

Rashi on Exodus 23:16
(1) וחג הקציר AND THE FESTIVAL OF HARVEST — this is the Feast of Weeks, (2) בכורי מעשיך which is the time for bringing the first-fruits, for the offering of the two loaves that were brought on the Feast of Weeks made it permissible for the first time during the year to use the new harvest of wheat for the meal offerings (Menachot 68b), and to bring the first fruits into the Temple, (Mishnah Bikkurim 1:3) for it is said, (Numbers 28:26) “And on the day of the first fruits etc., [בשבעתיכם on your weeks etc.]” (cf. Rashi on that verse). (3) וחג האסף AND THE FESTIVAL OF THE INGATHERING — that is the Feast of Tabernacles. (4) באספך את מעשיך WHEN THOU HAST GATHERED IN THY LABOURS — For during the whole summer-time the fruits are drying in the fields and about the Festival (הָחָג is a Talmudical term for the Feast of Tabernacles) they are gathered into the barns on account of the rain that is then due.
משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין ז׳:י״ז
כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין מְבִיאִין מְנָחוֹת וְלֹא מִנְחַת נְסָכִים וְלֹא בִּכּוּרִים מִן הֶחָדָשׁ קֹדֶם הֲבָאַת הָעֹמֶר. וְאִם הֵבִיא פָּסוּל. וְלֹא יָבִיא קֹדֶם לַהֲבָאַת שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר:
Mishneh Torah, Daily Offerings and Additional Offerings 7:17
...
משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב׳:ו׳
אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לַעֲצֶרֶת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג טז) "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ". וְאִם הֵבִיא אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא יַנִּיחֵם שָׁם עַד שֶׁתָּבוֹא עֲצֶרֶת וְיִקְרָא עֲלֵיהֶן. וְכֵן אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים אַחַר חֲנֻכָּה. שֶׁהַבִּכּוּרִים שֶׁבִּכְּרוּ אַחַר חֲנֻכָּה הֵן חֲשׁוּבִין מִשָּׁנָה הַבָּאָה. וְיַנִּיחֵם עַד אַחַר עֲצֶרֶת:
Mishneh Torah, First Fruits and other Gifts to Priests Outside the Sanctuary 2:6
...

צפנת פענח, הלכות נדרים א׳:י׳:

וע' בדברי רבינו בהל' בכורים פ"ב ה"ו דנקט כלשון המשנה דשם דאין מביאין ביכורים קודם עצרת ובהל' תמידין ומוספין פ"ז הי"ז נקט קודם לשתי הלחם כלשון המשנה דמנחות דף ס"ח ע"ב. אך באמת כך דלענין הכנסה לעזרה דאז נקרא עליהם שם קרבן שתי הלחם מתיר וקודם לשתי הלחם לא יביא וע' במנחות דף פ"ג ע"ב ודף פ"ד ע"א ובתוס' שם דף מ"ח ע"ב ד"ה כבשי ובר"ה דף ז' ע"ב דאמר שם דו' בסיון ר"ה לשתי הלחם ע"ש ברש"י אם הטעם דקודם לשתי הלחם לא יביא הוא משום דשתי הלחם הוה מתיר או משום דבעיא דיהי שתי הלחם בכורים ועי' בתו"כ פ' ויקרא דמרבה מן קרא גבי שתי הלחם דאף אם הביא כבר מנחה מן החדש קודם לשתי הלחם מ"מ כשר שתי הלחם ובאמת לכאו' קשה למה לא מוקי הגמ' במנחות דף פ"ג ע"ב הך ברייתא דנקט שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות ר"ל כך דהיינו שכבר אכל המזבח מפירי דהאי שתא וכהך דתו"כ הנ"ל. ועי' בהך דר"ה דף ט"ז ע"א ברש"י ד"ה שתי הלחם. ובהך דסנהדרין דף י"א ע"ב ברש"י ד"ה ועל פירות משמע שם כך דהא דקרינן עצרת ביום הבכורים ר"ל משום דמביא אז בכורים וע' בהך דפסחים דף ל"ו ע"ב ומנחות דף פ"ד ע"ב גבי מאי דאמר שם קרבן ראשית אך באמת כך דלירושלים לא יביא קודם לעצרת ובעצרת מותר להביא לירושלים אף קודם הקרבת כבשי שתי הלחם וע' בהך דבכורות דף כ"ו ע"ב ד"ה מלאתך ע"ש ברש"י. וע' פסחים דף ע"ז ע"א דאמר שם דב' הלחם בא להתיר והבאה לעזרה בזה מתיר שתי הלחם אבל קודם לעומר אז י"ל דאף קריאה במחובר אסור גבי חטים ושעורים משום דלא הוה ממשקה ישראל. וזהו כונת רבינו ג"כ בפ"ב מהל' בכורים ה"ו במה דאמר שם וכן אין מביאין כו' ע"ש בהשגות. ור"ל רבינו על חטים ושעורין ומשום ממשקה ישראל. גם י"ל דגם לגבי פירות האילן לכתחלה יש איסור לקרוא עליהם שם בכורים קודם העומר