(יא) וַיְהִ֣י ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו׃ (יב) וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל׃ (יג) וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ׃ (יד) וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר׃ (טו) וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַהֲרֹ֣ג אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַֽל־הַבְּאֵֽר׃
(11) And it came to pass in those days, when Moshe was grown up, that he went out unto his brethren, and looked on their burdens; and he saw an Egyptian hitting a Hebrew, one of his brethren. (12) And he looked this way and that way, and when he saw that there was no man, he killed the Egyptian, and hid him in the sand. (13) And he went out the second day, and, behold, two men of the Hebrews were fighting together; and he said to the wicked one: ‘Why would you hit your fellow?’ (14) And he said: ‘Who made you a ruler and a judge over us? Are you saying that you will kill me like you killed the Egyptian?’ And Moshe feared, and said: ‘Surely the matter has gotten known.’ (15) Now when Pharaoh heard this thing, he sought to execute Moshe. But Moshe fled from the face of Pharaoh, and dwelt in the land of Midian; and he sat down by a well.
ויירא משה. כפשוטו ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל:
אכן נודע הדבר. כמשמעו ומדרשו נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אמות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך:
And he said: Who made you a ruler and a judge over us? R. Yehudah says: Moshe was of twenty years at that time. ... The sages say: They said to him: are you indeed the son of Yocheved? Then why do they call you son of Batya?! and you presume to be a ruler and a judge over us?! We will let be known what you did to the Egyptian. "Do you mean [Lit. say] to kill me?’ It is not written "do you mean", but "do you say". From this you learn, that [Moshe] uttered the proper name [of G-d] unto the Egyptian and killed him. When he [Moshe] heard this, his became fearful of Lashon Ha'ra [the evil toung]. And he [Moshe] said "surely the thing is known". R. Yehudah son of R. Shalom said in the name of Hanina the Great and our sages who [in turn] said in the name of R. Alexandri: Moshe would wonder to himself and say: "what was Israel's sin, for which they became more enslaved than all other nation?" When he heard his [the Hebrew who struck his fellow's] words, he [Moshe] said: "such Lashon Harah [evil toung] is amongst them, how would they be worthy of redemption?". And so he [Moshe] said: "Surely the thing is known" - now I know what is the cause of their enslavement.
Why does Rashi need to bring a Midrashic explanation, when the peshat seems
pretty self-explanatory?
Rashi wanted to address a seeming discrepancy in the story.
That is, if Moshe was truly felt that his life was in jeopardy, he should of ran away immediately upon being threatened.
We find however, that Moshe only ran away after being arrested, and almost executed.
That's why Rashi brings the Midrashic interpretation as a second explanation.
Never-the-less Rashi preceded the Midrash with the Peshat, which is that Moshe feared for his life.
(א) ויירא יעקב מאד ויצר לו - ר' פנחס בשם ר' ראובן: שני בני אדם הבטיחן הקב"ה ונתייראו: הבחור שבאבות והבחור שבנביאים. הבחור שבאבות, זה יעקב, שנאמר (שם קלח): כי יעקב בחר לו יה. ואמר לו הקדוש ברוך הוא: והנה אנכי עמך ובסוף נתיירא, שנאמר: ויירא יעקב! הבחור שבנביאים, זה משה, שנאמר (שם קו): לולי משה בחירו. ואמר לו הקב"ה כי אהיה עמך, ולבסוף נתיירא, (במדבר כא): ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו, אינו אומר אל תירא אותו, אלא למי שנתיירא.
Rabbi Pinchas in the name of Rabbi Reuven. "There were two people who had received specific assurances from G-d, and still they were reported as being afraid. One is the choicest of the patriarchs, Jacob, to whom G-d had said: "I shall be with you;" in the end we nonetheless find him afraid of his upcoming encounter with Esav, seeing the Torah says: ויירא יעקב. The other person was the choicest of the prophets, Moses. G-d had told him "for I shall be with you" (Shemot 3,12). Still, we find G-d had to tell him in Bamidbar 21: "Do not be afraid of him (Og)." G-d certainly would not have bothered to reassure Moshe had he not been afraid.
(though the Torah did not report this as a fact). Thus far the Midrash. From the above we have to learn an important lesson. If such outstanding people as Jacob and Moses had reason to fear success in a dangerous encounter due to some sin they might have been guilty of, how much more do we ordinary mortals have reason to be concerned about sins we may be unaware of. This fear of Jacob concerned the perennial accuser Samael.
קטונתי מכל החסדים ומכל האמת. "My merit has been depleted by all the favors and the fulfillment of Your promises." According to Rabbi Aba in Bereshit Rabbah 76,5 the word קטונתי, means that Jacob felt unworthy of all the favors he had experienced at the hands of Hashem... We know from Gemarah Shabbat daf 32 that a miracle performed for someone draws on his accumulated merits. The Talmud derives this principle from our verse.
ויירא ויצר לו. "He was afraid and distressed;" the former was due to Jacob's fear that the accuser in the Celestial Regions might have come across sins committed by Jacob that he had not been aware of. He was also afraid that Esav's merit in having performed the commandment of honoring father and mother during all the years Yacov had not performed it might now support him. We find that Moshe too was afraid before engaging Og, King of Bashan, in battle, fearing that the merit of Abraham might assist Og, as explained by Rashi on Bamidbar 21,34. [The merit of Og referred to must be that he became instrumental in Abraham saving Lot, by having told him that the latter had been taken prisoner, even though that had hardly been Og's motive, as Rashi himself explains on Genesis 14, 13.
Akeidah - Vayishlach gate 26
They were not afraid because of lack of faith, rather because of their incompletion
1-Complete faith in Hashem but little confidence in themselves - Very Humble -
This attitude can promote Teshuva (But)
2-On the other Hand if Hashem promised Divine protection why worry at all?
(9) Israel, trust in Hashem! He is their help and their shield!
(לב) כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם (דברים ז):
(לג) כי תצא למלחמה וגו' וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם (דברים כ) הוזהרנו בזה שאם יראה האדם כי צרה קרובה תהיה ישועת ה' בלבבו. ויבטח עליה. כענין שנאמר - (תהלים פה) אך קרוב ליראיו ישעו וכן כתוב (ישעיה נא) מי את ותיראי מאנוש ימות:
If you shall say in your heart: ‘These nations are more than I; how can I dispossess them?’ Don't be afraid of them; remember what Hashem Your G-d did to Pharaoh, and unto all Egypt:
When thou go forth to battle against your enemies, and see horses, and chariots, and a people more than you, thou shall not be afraid of them; for the Hashem your G-d is with you, who brought thee up out of the land of Egypt.
() שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מאויביהם בשעת מלחמה, שנאמר "לא תערוץ, מפניהם" (דברים ז,כא), "לא, תיראום" (דברים ג,כב).
Understanding Trust
What is trust?
Trust is knowing that everything will work out in the revealed and seen manner to the extent that you is completely tranquil and at ease
Difference between someone who has trust vs. someone who doesn't is _________
How Can we have Trust when Ya'akov and Moshe feared?
Trust rooted is not rooted in faith
Definitions:
Faith - Irrational accepting. Qualifying truth even tough it's completely irrational.
(story of painting my father)
Trust - An established knowledge
(Shtark - no plan B)
Even if You Don't Deserve It!
Chovat Halevavot - Shaarei habitchon ch.2
The One in who he trusts is absolutely generous and kind to the deserving and to the undeserving
Rabbeinu Bachayei - Kad Hakemach
One who trusts in Hashem will be saved from distress in reward for the trust - even though he might of deserved the opposite to come on to him
How does this work in contrast to Rambam's 11'th principal of faith?
(23) Cast your burden upon Hashem, and He will sustain you; He will never let the righteous fall.
(ה) עוד שם אמר רב הונא אמר רב משום ר' מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעבדין מן שמיא לטב. כי הא דר' עקיבא הוי אזיל באורחא והוי בהדיה חמרא ותרנגולא ושרגא מטא להאי דוכתא בעי אושפיזא ולא יהבו ליה אמר כל דעבדין מן שמיא לטב אזל בת בדברא אתא אריה אכליה לחמריה אתא שונרא אכליה לתרנגולא אתא זיקא כבי לשרגא אמר כל דעבדין מן שמיא לטב עביד בלילא אתא גייסא שבייה למתא אמר להו היינו דאמרי כל דעבדין מן שמיא לטב עביד. כבר אמרנו בנתיב האהבה, כי אלו ג' דברים הם ג' חלקי האדם שהם הגוף והנפש והשכל. הגוף החמרי הוא מתיחס לחמור ועליו רוכב הנפש והנפש מתיחס אל התרנגול שנקרא גבר ואיש, וידוע כי הנפש הוא צורה אשר הצורה נקרא איש כמו שידוע והחומר נקרא אשה כמו שהתבאר פעמים הרבה, ולכך אמר שהי' לו חמרא ותרנגולא. והשלישי הוא הנר שהוא כנגד השכל שנקרא נר שהוא המאיר לאדם ובכל מקום נקרא השכל נר, וכמו שאמרו במס' שבת ב' במה מדליקין (כ"ג, ב') הזהיר בנר הויין לו בנים ת"ח שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, ודבר פשוט שהשכל הוא הנר המאיר לאדם ואין צריך ביאור דבר זה. ומפני שכאשר בא ר"ע לאותה עיר היה ראוי לבא עליו גם כן מה שבא על כל העיר, דהיינו שיהיה נשבה כמו שהיו נשבים שאר העיר, ואם היה נשבה היו מבטלים אותו מכל והיו נוטלים ממנו גופו ונפשו וגם שכל שלו שהיו מבטלים אותו לגמרי, והש"י רצה להציל את רבי עקיבא סבב דלא יהבי ליה אושפיזא. וכאשר היה בעיר היה בכלל אותה גזירה להיות נשבה ואי אפשר שלא יהיה הגזירה שיצאת על העיר ג"כ שולט בו ואינו אפשר שלא יעשה זה בו רושם של דבר מה, ולפיכך אתא אריה ואכל החמור ובדבר זה הוא תמורת מה שראוי לבא על גופו, ובא השונרא ואכיל התרנגול ודבר זה הוא תמורת נפשו וכפרתו, והנר שכבה הוא תמורת השכל עד שהיה לו תמורה לגמרי. ומזה ראיה גמורה מן הגמרא ליקח תרנגול לכפרה על נפשו בערב יוה"כ ודבר זה ידוע. ולפיכך אמר ר' עקיבא כל מה דעביד רחמנא לטב, כלומר כי הוא בוטח בה' כי מה שנעשה לו לטב עביד ומחמת בטחונו בו ית' נעשה לו הדבר ההוא לטובה מדבר שהיה נראה רע:
Tracht Gut Vet Zein Gut - Think Good and it Will Be good
Story: Tzemach tzedek and Michel Beliner and his son.
Story: Raquette ball in Brazil with Ricardo Leman
תָּא חֲזֵי, עָלְמָא תַּתָּאָה, קַיְּימָא לְקַבְּלָא תָּדִיר, וְהוּא אִקְרֵי אֶבֶן טָבָא. וְעָלְמָא עִלָּאָה לָא יָהִיב לֵיהּ, אֶלָּא כְּגַוְונָא דְּאִיהוּ קַיְּימָא. אִי אִיהוּ קַיְּימָא בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין מִתַּתָּא, כְּדֵין הָכִי נַהֲרִין לֵיהּ מִלְעֵילָּא. וְאִי אִיהוּ קַיְּימָא בַּעֲצִיבוּ, יַהֲבִין לֵיהּ דִּינָא בְּקָבְלֵיהּ.
The Upper world gives to the lower world in the way that it "stands" If it "stands" with a shining face..., so is it shined from Above, and if it "stands" with depression...
(ג) ובפרק הקומץ (מנחות כ"ט, ב') בעי מניה רב יהודה נשיאה מרבי אמי מאי דכתיב בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים אמר ליה כל התולה בטחונו בהקב"ה הוא לו מחסה בעוה"ז ובעוה"ב ע"כ. יש לך לדעת כי אצל הבטחון כתיב בטחו בו עדי עד, ור"ל כי אע"ג כי לפעמים אין האדם ראוי לדבר טוב מצד רוע מזל שלו, וע"ז אמר שעכ"פ יש לבטוח בו ית' וזהו בטחו בו עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. כלומר כי העוה"ז ועוה"ב נברא בשם י"ה ולכך יש לבטוח בו ית' עדי עד שיכול להשפיע אליו מעולם העליון שהוא כולו טוב אף אם יש לו מזל רע בעוה"ז. לכך מי ששם בטחונו בו ית' מגיע דבר זה עד עולם העליון הוא עוה"ב ולכך הש"י ג"כ מחסה עליו בעוה"ז ובעוה"ב. כי בעל הבטחון עושה לו הש"י מחסה לגמרי ולכך הוא ית' מחסה עליו בעוה"ז ובעוה"ב במה שמגיע מחסה שלו עד עולם העליון והבן זה, וזה נרמז במה שאמר (תלים ל"ב) והבוטח בה' חסד יסובבנהו והוא חסד עליון ודבר זה מגיע עד עוה"ב:
Having Bitachon is an entire avoda and yegia-exertion
(10) Many are the sorrows of the wicked; But he that trusts in Hashem, mercy encompass him.
Through trust we can access Rav-Chesed Unconditional Chesed
two types of relationships between parents and Children
Conditional
Unconditional
1st Avinu then Malkeinu
(ז) דבר אחר מי בכם ירא ה' בשעה שישראל נכנסים לצרה הם אומרים להקב"ה גאל אותנו, והקב"ה אמר להם יש ביניכם ירא שמים והם אומרים לשעבר בימי משה בימי יהושע בימי דוד בימי שמואל, אבל עכשו כל שאנו הולכים היא מחשכת לנו והולכת שנאמר אשר הלך חשכים, א"ל הקב"ה בטחו בשמי והוא עו מד לכם שנאמר יבטח בשם ה', ולמה שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו, וכן דוד אומר בך ה' חסיתי אל אבושה...
Keter Shemtov ch.282
When they want to punish domeone from above they remove his bitachon
(11) For the Hashem had ransomed Jacob, And He redeemed him from the hand of stronger than he.
Conclusion
Now we can understand the connection between:
...וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר׃ (טו) וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה
It was Moshe's fear that caused pharao to hear about it...