יוסף

אמר רבא [כו'] נוקי לר' עקיבא לית ליה זכות אבות. איתה בסנהדרין בפרק כל ישראל יש להן חלק (דף צו) מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים ומאן אינון ר' עקיבא

סדר הדורות

ר׳ עקיבא בא מסיסרא שבא על יעל אשת חבר הקיני...דנתגיירה אחר שבא עליה סיסרא

חינוך עם פירוש מנחת חינוך מצוה תכה הערה ג

וכעין שאמרו ז״ל [גיטין נז,ב] מבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק ומאי ניהו רבי עקיבא

הקדמה לפירוש המשניות

וְרִבִּי עֲקִיבָה בֶּן יוֹסֵף קִבַּל מֵרִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, וְיוֹסֵף אָבִיו גֵּר צֶדֶק הָיָה.

יוחסין סדר הדורות

אביו יוסף נשא בת ישראל

איכה רבה ג ס: רבי עקיבא מת על יום כיפור

משאת משה על אסתר ג ז: צדיקים מתים ביום הולדת שלהם

פתח עינים ראש השנה יג: ורוב הצדיקים נולדו לז׳ (מקוטעין)

תוספות ד״ה אלא שם​​​​​​​: משמע שמקוטעין ו׳ חדשים וב׳ ימים

אם כן נשא יוסף בח׳ ניסן ג׳תשמ״ט

עקיבא

סדר הדורות

ר עקיבא נולד ג׳תש״ס ...ס״ח שנה לפני החורבן

(י) .... רַבִּי עֲקִיבָא עָשָׂה בּוּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְלָמַד תּוֹרָה אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְשִׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה.

יכין אבות ב ה

בור הוא אדם בער וריק, והוא כשדה בור, שלא נזרע בלבו גם תורה גם ד"א, מוסר, ודרך ישרה.

(לג) ומשה בן מאה ועשרים שנה - זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים, ואלו הם: משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבא.....רבי עקיבא למד תורה מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה.....

(33) (Ibid. 7) "And Moses was one hundred and twenty years old when he died": He was one of the four who died at the age of one hundred and twenty: Moses, Hillel the Elder, R. Yochanan b. Zakkai, and R. Akiva.....R. Akiva was a shepherd for forty years, learned (Torah) for forty years, and led Israel for forty years....

.....תניא אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור אמרו לו תלמידיו רבי אמור ככלב אמר להן זה נושך ושובר עצם וזה נושך ואינו שובר עצם.....

....It was taught in a baraita that Rabbi Akiva said: When I was an ignoramus I said: Who will give me a Torah scholar so that I will bite him like a donkey? His students said to him: Master, say that you would bite him like a dog! He said to them: I specifically used that wording, as this one, a donkey, bites and breaks bones, and that one, a dog, bites but does not break bones.

דהוה צניע ומעלי - והא דאמר באלו עוברין (פסחים מט:) אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור משמע דלא הוה מעלי איכא למימר דהתם לאו משום שהיה שונא תלמידי חכמים אלא משום שהי' סבור שמתגאין על עמי הארץ מפני תורתן והיו תלמידי חכמים שונאים אותם וגם משום שלא היו מניחין אותם ליגע בהם כדאמרינן (חגיגה דף יח:) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים אבל מכל מקום שומר מצות היה. רבינו תם:

(ב) מעשה ברבי עקיבא שהיה יושב ושונה לתלמידיו ונזכר לו מה שעשה בילדותו אמר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות בשוק:

(2) There is a story of Rabbi Akiva, who was sitting and teaching his students, when suddenly he remembered how he had spent his youth. He said: I give thanks before you, Lord my God, that you have placed my lot with those who sit in the study hall and not with those who sit around in the marketplace.

(א) מיושבי קרנות בשוק. פי' לסחורה כ"כ הרב אהבת חסד אלא שיש תוספת וט"ס בדבריו:

(א) (בסופו) מה שעשה בילדותו. נ״ב מעשה נערות כשהיה ע״ה אמר מי יתן לי ת״ח כו׳ [פסחים דף מט:]. מ״מ צניע ומעלי הוה כדאיתא [כתובות דף סב:]:

(א) מה שעשה בילדותו. משום שהיה בן ארבעים שנה כשהתחיל ללמוד כדאיתא לעיל פ"ו:

(ב) מודה אני וכו׳. וזה היה תפלת ר"נ בן הקנה בצאתו מבהמ״ד וראוי לומר אחר הלמוד ונדפס בש״ס בכל כרך וכרך באריכות:

(כג) .... בן שמונה עשרה לחופה.. .

An eighteen-year old for marriage

(ה)....אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חָמִיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא....

(5).....Rabbi Yohanan ben Joshua the son of the father-in-law of Rabbi Akiva ....

(א) א"ר יוחנן בן יהושע
נ"ל דיהושע זה הוא יהושע בן קפוס שהיה חותנו של ר' עקיבא [כשבת קמ"ז א']. ונ"ל עוד שהוא שם העצם של בן כלבא שבוע שהוה חמיו של ר' עקובא [ככתובות ס"ב ב']. רק שם הכינוי שלו היה בן כלבא שבוע. דכל הנכנס לביתו רעב ככלב יצא שבע [כגיטין נ"ו א']. ונ"ל עוד דאחר מותו גם בן ר' עקיבא נקרא יהושע על שם זקנו כנהוג. ולכן מצינו לרבי עקיבא שהיה לו בן שנקרא יהושע [כפסחים קי"ב א' ושבועות ד"ו א']. אבל אי"ל דיהושע זה לאו היינו כלבא שבוע. רק חמיו אחר של ר' עקיבא. דלא מצינו אשה לר' עקיבא רק בת כלבא שבוע. ואחריה אשת טורנוסרופוס הרשע דנתגיירה ונסבה ר' עקיבא [כע"ז דף כ' ע"א]:

(א) בן חמיו של ר"ע
הוא היה חותנו של ר' עקיבא [ככתובות ס"ג א']:

סדר הדורות ערך ״רבי יהושו בן קרחה״

בת ישוע נשא (לרב עקיבא) כשהיה בן י״ח לחופה, ועוד נאמן לזה שהיה לו אשה כשהיה עם הארץ....

(א) שאילתא (א) דאסיר להון לדבית ישראל למיחשד חד על חבריה אלא לידייניה לכף זכות דתניא הדן את חבירו לכף זכות דנין אותו מן השמים לכף זכות ומעשה ברבי עקיבא בן יוסף שהיה מושכר אצל רבי אליעזר בן הורקנוס ועשה עמו שלש שנים כשבא ליפטר ממנו בערב יום הכפורים אמר לו תן לי מעותיי ואלך ואפרנס את אשתי ואת בניי אמר לו אין לי מעות שאתן לך והיה רואה מעות בידו תן לי בהמה אמר לו אין לי בהמה שאתן לך והיה רואה בהמה בתוך ביתו תן לי תבואה בשכרי אמר לו אין לי תבואה שאתן לך והיה רואה תבואה בתוך ביתו אמר לו תן לי כרים וכסתות בשכרי אמר לו אין לי כרים וכסתות שאתן לך והיה רואה כרים וכסתות בתוך ביתו תן לי קרקע בשכרי אמר לו אין לי קרקע שאתן לך והיה רואה לו קרקע מה עשה רבי עקיבא הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש מה עשה רבי אליעזר בן הורקנוס המתין עד שיצא חג הסוכות ונטל משואות שלשה חמורים אחד של יין ואחד של שמן ואחד של כל מיני מגדים ומעות בידו והלך לביתו של ר' עקיבא והניח לפניו ואכלו ושתו והוציא המעות ונתן לו אמר לו בני חייך כשאמרת לי תן לי מעותיי ואמרתי לך אין לי מעות שאתן לך והיית רואה מעות בידי במה חשדתני אמר לו אמרתי שמא שדות וכרמים נזדמנו לו בזול וביקש ליקח מהם כשאמרת לי תן לי בהמה בשכרי ואמרתי לך אין לי בהמה שאתן לך והיית רואה בהמה בתוך ביתי במה חשדתני אמר לו אמרתי שמא מושכרות הם ביד אחרים כשאמרת לי תן לי תבואה בשכרי ואמרתי לך אין לי תבואה שאתן לך והיית רואה תבואה בתוך ביתי במה חשדתני אמר לו אמרתי שמא רוב פירותיו אינן מעושרין כשאמרת לי תן לי כרים וכסתות בשכרי ואמרתי לך אין לי והיית רואה כרים וכסתות בתוך ביתי והיית רואה לי קרקע כמה חשדתני אמר לו אמרתי שמא הקדיש רבי כל נכסיו לשמים אמר לו העבודה כך היה הורקנוס בני לא היה עוסק בתורה והקדשתי כל נכסיי לשמים כדי שיעסוק בתורה עד שבאתי אצל חכמים והתירו את נדרי שכל מי שיאחר נדרו אין נזקקין לו....

(א) ומעשה בר"ע בן יוסף כו'. עיקרה של מעשה זו בתנא דבי אליהו זוטא פ' ט"ז והובא בשבת ד' קכ"ז. ובשניהם לא נזכר שהי' הבעה"ב ר"א ולא עוד אלא בתד"א אי' בזה"ל אמרו עליו על אותו בעה"ב אע"פ שלא קרא ולא שנה מכ"מ הי' א' מאנשי מו"מ. הרי שלא הי' ר"א. מכ"מ מכל זה לא אפשר לדחות קבלת רבינו אלא שהי' עדיין באותם כ"ב או כ"ח שנה שלא למד עדיין כדתני' באדר"נ פ"ו ובריש פרקי דר"א. וכבר הי' לו אשה כמבואר באדר"נ שסעד בבית חמיו. והי' לו בן הורקנוס אלא שבפרקי דר"א אי' באותו מעשה שא"ל אביו קח לך אשה ותוליד בנים ואתה מוליכן לבית הספר משמע שלא הי' לו אשה ובנים. והנראה שודאי הי' לו בילדותו אשה ובן והי' בעה"ב בפ"ע ואולי הכניסה לו נכסים הרבה שהרי הורקנוס אביו מגדולי הדור הי' כמבואר שם במאמר ריב"ז לר"א. ומתה אשתו ובנו הורקנוס. וחזרו נכסיו לבית חמיו עפ"י איזה ענין שלא ירשן. ואף הוא חזר לאביו עד שישא אשה שני' ובזקנותו הי' לו עוד בן ושמו הורקנוס המפורסם בש"ס. ולא הי' הדבר זר לקרות בנו השני באותו שם ע' בפי' רס"ג המכונה בשם רש"י ד"ה א' ג' בשם אליפלט. וע"ע פרש"י כתובות ס"פ הכותב במר קשישא ומר ינוקא שהי' לשניהם שם א'. וברור הדבר שהמעשה הי' בעודו ע"ה וכשר ואוהב תורה. וכן עשה מעשה ע"ה שהקדיש כל נכסיו לשמים. ולכ"ע אסור לעשות כן כדתנן בערכין פ"ח מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו ומשום הכי לא נזכר שמו בגמרא משום כבודו. והזכירוהו ע"ש מקומו ע' במש"כ הרד"ל ז"ל בזה. וכשבא אצל חכמים והתירו לו. לא ידענו אם דסברי כר"א לאחר שנתגדל דאם החרים אינן מוחרמין או שעשו אותו כנדרי זרוזין. או דס"ל יש שאלה בהקדש והתירו לו בשאלה. ובזה יצאתי י"ח מה שערער ע"ז בס' קהלת יעקב חי' שבת ובפי' הרד"ל לפרקי דר"א בהקדמה שה"א אות ו' ע"ש. וכן מש"כ רבינו שהמושכר הי' ר"ע בן יוסף וצ"ל ג"כ שהי' עד שלא נתחכם. והי' צנוע ומעלי כדאי' כתובות ד' ס"ב וע"ש בתו'. ומש"ה מפרש רבינו ר"ע בן יוסף. ואע"ג שלא מצינו ר"ע אחר. אלא כדי לקראו ע"ש אביו. וכמו בן זכאי בסנהדרין ד' מ"א משום שהי' עד שלא נתחכם. אלא דמשום דכמה יוסף איכא בשוקא לא הי' יודעים כלל מי הוא אם לא זכרו בשמו ר"ע וגם כאן השמיטו שמו בגמרא משום כבודו. ואמר להבעה"ב אלך ואפרנס את אשתי ואת בני. היינו שהי' לו אשה בת ישוע כדתנן במ' ידים פ"ג. ובנים כדאי' באדר"נ פ"ו. ודעת רש"י בכורות ד' נ"ח דר"י בן קרחה בנו של ר"ע וע"כ קודם שנתחכם נולד לו כדי שתיישב בזה ק' התו' שבת ד' ק"נ א' ע"ש. וממוצא הדבר אתה למד דהא דאי' בגמרא בסוף העובדא עד שבאתי אצל חבירי. טה"ד וצ"ל החכמים בדרום. וכמו לשון שכ' רבינו וכ"ה בתד"א. או צ"ל חבירים שבדרום. ולפנים היו קוראין את החכמים חבירים. אבל הוא לא הי' חביריהם אז:

(א) והיית רואה כו"כ בתוך ביתי והיית רואה לי קרקע במה חשדתני. בגמרא אי' על הקרקע אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים וצריך ישוב דמה הועיל בזה שהחכירן. וכי משום זה אינו יכול למוכרן וליתן לו מעותיו. והרי בל"ז ע"כ בדעתו הי' שיתן לו קרקע כדי למוכרו. בשלמא בהמה מושכרת אינו מצוי למכרה דמי יודע אם תחיה בכלות משך החכירות ופירות שאינם מעושרים אסור ליתן טבל בחוב כדאי' פ' הזרוע ואף כי לע"ה שאסור למסור לו טבל. והא ל"ק לעשרינהו מיד. די"ל דמנהג ע"ה כשרים הי' ליתן לחבר להפריש תרומה ומעשרות כדי שלא לטמאות ת"מ שבה. ע' גיטין ד' ס"ב א' אין עושין כו' ופרש"י. ולא הזדמן לפניו חבר. אבל קרקע מוחכרת מא"ל. וי"ל דהי' צריך לאזולי נכסיו ולמוכרן פחות משוין. ולא ביקש ר"ע לנוגשו ויודע הי' דסוף שיבא לידי גוביינא. והרי נתיישב אצלו במה שלקח פרקמטיא או שדות וכרמים שלא כדין. שהרי יודע הי' דנצרך לשלם שכרו להמושכר לו. אלא שלא הי' מבקש ר"ע שיפסיד בעליו בשבילו. אבל גי' רבינו מחוורת וכן בתד"א שם ליתא: עוד יש בנוסחת רבינו שנוי מנוסחת הש"ס לפנינו. דאי' בתשובת אותו אדם. העבודה שהדרתי את נכסי. ומשמע שאסרן עליו בקונם. והוכיח מזה הרשב"א שו"ת ח"ד סי' ר"ב דהמודר הנאה מנכסיו אין לו בהם זכי' כמו שאר אה"נ. אבל אין כן דעת רבינו כמש"כ באורך סי' קל"ב אות י"ד. ומש"ה גריס כאן הקדשתי נכסי לשמים. והכי נראה מגוף המעשה שהקדיש למצוה כדי שיזכה בזה. אבל לידור הנאה מנכסיו אין בזה שום מצוה ואדרבה אסור לעשות כן וכאלו בונה במה:

(א) שכל מי שמאחר נדרו כו'. בגמרא ליתא. אבל בתד"א אי' בנוסחא ישנה שבס' זקוקין דנורא. ובנוסחא חדשה הדפיסו בטעות שכל מי שיאחר נדרו יותר מג' רגלים שוב אין נזקקין לו. והפי' הנ"ל חדש בזה דברים שלא שמעתן אוזן. וכבר צווח עלה הג' רד"ל שם. ונוסחת רבינו ברורה. שהי' לו ליתן לו ואח"כ ישאל ע"נ וידוע דשאלת חכם עוקר הנדר מעיקרו ונמצא שלא הי' עובר ע"נ. להכי אמר שאם הי' נותן לו לא היו נזקקין לו עד שיהא נוהג איסור כדרך שנהג בהיתר וכדאי' בנדרים ד' כ' לענין נזירות ובתוספתא נדרים פ"א לענין כלל נדרים. ופי' שיאחר נדרו. היינו שלא ישאל עלי' מיד ועד כה ינהוג בהיתר. וקרוב להגיה שכל מי שיעבור ע"נ. אלא משום שלא דבר לעבור ממש. ורק ליתן ע"מ לשאל אח"כ מש"ה יקרא מאחר לשאול ע"נ:

(כא)....בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה....

....At forty wisdom....

דהוה צניע ומעלי. ואם תאמר והא אמרינן בפסחים [מט ב'] אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור. ויש לומר שזהו קודם לכן אבל אחרי כן חזר למוטב שהיה צנוע ומעלי ואחרי כן קבע עצמו לתורה כדאיתא הכא. הריטב"א ז"ל:

(ו) ולא שנה כלום. דייק ולא שנה ר״ל משנה וגמרא לאפוקי פסוק היה למוד ולפ"ז שפיר קאמרי ליה לקמן עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים משום שזה הוא פסוק באיוב י׳׳ד:

אכולהו והא ששה חדשים קאמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו א"ל רבה בר רב חנן לאביי חמר ונעשה גמל מאי א"ל רוצה אשה בקב ותיפלות מעשרה קבין ופרישות: הספנים אחת לששה חדשים דברי ר' אליעזר: אמר רב ברונא אמר רב הלכה כר"א אמר רב אדא בר אהבה אמר רב זו דברי ר' אליעזר אבל חכמים אומרים התלמידים יוצאין לת"ת ב' וג' שנים שלא ברשות אמר רבא סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו כי הא דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי יומא חד משכתיה שמעתא הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי לא אתא חלש דעתה אחית דמעתא מעינה הוה יתיב באיגרא אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה עונה של תלמידי חכמים אימת אמר רב יהודה אמר שמואל מע"ש לע"ש (תהלים א, ג) אשר פריו יתן בעתו אמר רב יהודה ואיתימא רב הונא ואיתימא רב נחמן זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש יהודה בריה דר' חייא חתניה דר' ינאי הוה אזיל ויתיב בבי רב וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה וכי הוה אתי הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא יומא חד משכתיה שמעתא כיון דלא חזי ההוא סימנא אמר להו רבי ינאי כפו מטתו שאילמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו הואי (קהלת י, ה) כשגגה שיוצא מלפני השליט ונח נפשיה רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא כי מטא למיכתב כתובה נח נפשה דרביתא אמר רבי ח"ו פסולא איכא יתיבו ועיינו במשפחות רבי אתי משפטיה בן אביטל ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב אחלפוה קמיה אמר להו ניהוו שית שנין אחלפוה קמיה אמר להו איכניס והדר איזיל הוה קא מכסיף מאבוה א"ל בני דעת קונך יש בך מעיקרא כתיב (שמות טו, יז) תביאמו ותטעמו ולבסוף כתיב (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אזיל יתיב תרתי סרי שני בבי רב עד דאתא איעקרא דביתהו אמר רבי היכי נעביד נגרשה יאמרו ענייה זו לשוא שימרה נינסיב איתתא אחריתי יאמרו זו אשתו וזו זונתו בעי עלה רחמי ואיתסיאת: רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דר"ש בן יוחאי א"ל איעכב לי עד דאתי בהדך לא איעכבא ליה אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה אזל יתיב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל אמר ש"מ האי רביתא דידן אזל בתרה הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא דל עינה חזיתיה סוי לבה פרח רוחה אמר לפניו רבש"ע ענייה זו זה שכרה בעא רחמי עלה וחייה רבי חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא כי אתא אמר לא איעביד כדעביד בן חכינאי עייל יתיב במדרשא שלח לביתיה אתא ר' אושעיא בריה יתיב קמיה הוה קא משאיל ליה שמעתא חזא דקא מתחדדי שמעתיה חלש דעתיה אמר אי הואי הכא הוה לי זרע כי האי על לביתיה על בריה קם קמיה הוא סבר למשאליה שמעתתא קא בעי אמרה ליה דביתהו מי איכא אבא דקאים מקמי ברא קרי עליה רמי בר חמא (קהלת ד, יב) החוט המשולש לא במהרה ינתק זה ר' אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב כי אתא אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה
the tanna taught us a halakha with regard to all of them, not only a man of leisure or a laborer. He asked him: But with regard to a sailor it said that the set interval for conjugal relations is six months; why, then, should he have to divorce her if he vowed to forbid these relations for only a week? He answered him: It is well known that one who has bread in his basket is not comparable to one who does not have bread in his basket. On a fast day, one who does not have bread available in his basket suffers more than one who does have bread available and knows that he will be able to eat later. In this case as well, when a woman knows that marital relations are forbidden to her due to a vow, her suffering from waiting for her husband to return is increased. Rabba bar Rav Hanan said to Abaye: If a donkey driver who is already married wants to become a camel driver, what is the halakha? Is he permitted to change his profession in order to earn more money from his work, even though this will mean he reduces the frequency with which he engages in conjugal relations with his wife? He answered him: A woman prefers a kav, i.e., modest means, with conjugal relations to ten kav with abstinence. Consequently, he is not allowed to change his profession without her permission. § The mishna stated: For sailors, the set interval for conjugal relations is once every six months. This is the statement of Rabbi Eliezer. Rav Berona said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. Rav Adda bar Ahava said that Rav said: This is the statement of Rabbi Eliezer, but the Rabbis say: Students may leave their homes to study Torah for as long as two or three years without permission from their wives. Rava said: The Sages relied on Rabbi Adda bar Ahava’s opinion and performed an action like this themselves, but the results were sometimes fatal. This is as it is related about Rav Reḥumi, who would commonly study before Rava in Meḥoza: He was accustomed to come back to his home every year on the eve of Yom Kippur. One day he was particularly engrossed in the halakha he was studying, and so he remained in the study hall and did not go home. His wife was expecting him that day and continually said to herself: Now he is coming, now he is coming. But in the end, he did not come. She was distressed by this and a tear fell from her eye. At that exact moment, Rav Reḥumi was sitting on the roof. The roof collapsed under him and he died. This teaches how much one must be careful, as he was punished severely for causing anguish to his wife, even inadvertently. § When is the ideal time for Torah scholars to fulfill their conjugal obligations? Rav Yehuda said that Shmuel said: The appropriate time for them is from Shabbat eve to Shabbat eve, i.e., on Friday nights. Similarly, it is stated with regard to the verse “that brings forth its fruit in its season” (Psalms 1:3): Rav Yehuda said, and some say that it was Rav Huna, and some say that it was Rav Naḥman: This is referring to one who engages in marital relations, bringing forth his fruit, from Shabbat eve to Shabbat eve. It is related further that Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya and son-in-law of Rabbi Yannai, would go and sit in the study hall, and every Shabbat eve at twilight he would come to his house. When he would come, Rabbi Yannai would see a pillar of fire preceding him due to his sanctity. One day he was engrossed in the halakha he was studying, and he stayed in the study hall and did not return home. When Rabbi Yannai did not see that sign preceding him, he said to the family: Turn his bed over, as one does at times of mourning, since he must have died, reasoning that if Yehuda were alive he would not have missed his set interval for conjugal relations and would certainly have come home. What he said became “like an error that proceeds from a ruler” (Ecclesiastes 10:5), and Yehuda, son of Rabbi Ḥiyya, died. It is related further that Rabbi Yehuda HaNasi arranged for his son to marry a daughter of the household of Rabbi Ḥiyya. When he came to write the marriage contract, the girl died. Rabbi Yehuda HaNasi said: Is there, Heaven forbid, some disqualification in these families, as it appears that God prevented this match from taking place? They sat and looked into the families’ ancestry and found that Rabbi Yehuda HaNasi was descended from Shefatya ben Avital, the wife of David, whereas Rabbi Ḥiyya was descended from Shimi, David’s brother. He went and arranged for his son to marry a daughter of the household of Rabbi Yosei ben Zimra. They agreed for him that they would support him for twelve years to go to study in the study hall. It was assumed that he would first go to study and afterward get married. They passed the girl in front of the groom and when he saw her he said: Let it be just six years. They passed her in front of him again and he said to them: I will marry her now and then go to study. He was then ashamed to see his father, as he thought he would reprimand him because when he saw the girl he desired her and could not wait. His father placated him and said to him: My son, you have your Maker’s perception, meaning you acted the same way that God does. The proof for this is that initially it is written: “You bring them and plant them in the mountain of Your inheritance, the place that You, O Lord, have made for You to dwell in” (Exodus 15:17), which indicates that God’s original intention was to build a Temple for the Jewish people after they had entered Eretz Yisrael. And ultimately it is written: “And let them make Me a Sanctuary, that I may dwell among them” (Exodus 25:8), i.e., even while they were still in the desert, which indicates that due to their closeness to God, they enjoyed greater affection and He therefore advanced what would originally have come later. After his wedding he went and sat for twelve years in the study hall. By the time he came back his wife had become infertile, as a consequence of spending many years without her husband. Rabbi Yehuda HaNasi said: What should we do? If he will divorce her, people will say: This poor woman waited and hoped for naught. If he will marry another woman to beget children, people will say: This one, who bears him children, is his wife and that one, who lives with him, is his mistress. Therefore, her husband pleaded with God to have mercy on her and she was cured. Rabbi Ḥananya ben Ḥakhinai went to the study hall at the end of Rabbi Shimon ben Yoḥai’s wedding feast. Rabbi Shimon said to him: Wait for me until I can come with you, after my days of celebration are over. However, since he wanted to learn Torah, he did not wait and went and sat for twelve years in the study hall. By the time he came back, all the paths of his city had changed and he did not know how to go to his home. He went and sat on the bank of the river and heard people calling to a certain girl: Daughter of Ḥakhinai, daughter of Ḥakhinai, fill your pitcher and come up. He said: I can conclude from this that this is our daughter, meaning his own daughter, whom he had not recognized after so many years. He followed her to his house. His wife was sitting and sifting flour. She lifted her eyes up, saw him and recognized him, and her heart fluttered with agitation and she passed away from the emotional stress. Rabbi Ḥananya said before God: Master of the universe, is this the reward of this poor woman? He pleaded for mercy for her and she lived. Rabbi Ḥama bar Bisa went and sat for twelve years in the study hall. When he came back to his house, he said: I will not do what the son of Ḥakhinai, who came home suddenly with tragic consequences for his wife, did. He went and sat in the study hall in his hometown, and sent a message to his house that he had arrived. While he was sitting there his son Rabbi Oshaya, whom he did not recognize, came and sat before him. Rabbi Oshaya asked him questions about halakha, and Rabbi Ḥama saw that the halakhot of Rabbi Oshaya were incisive, i.e., he was very sharp. Rabbi Ḥama was distressed and said: If I had been here and had taught my son I would have had a child like this. Rabbi Ḥama went in to his house and his son went in with him. Rabbi Ḥama then stood up before him to honor a Torah scholar, since he thought that he wanted to ask him a matter of halakha. His wife said to him: Is there a father who stands up before his son? The Gemara comments: Rami bar Ḥama read the verse about him: “A threefold cord is not quickly broken” (Ecclesiastes 4:12). This is referring to Rabbi Oshaya, son of Rabbi Ḥama bar Bisa, as he represented the third generation of Torah scholars in his family. The Gemara further relates: Rabbi Akiva was the shepherd of ben Kalba Savua, one of the wealthy residents of Jerusalem. The daughter of Ben Kalba Savua saw that he was humble and refined. She said to him: If I betroth myself to you, will you go to the study hall to learn Torah? He said to her: Yes. She became betrothed to him privately and sent him off to study. Her father heard this and became angry. He removed her from his house and took a vow prohibiting her from benefiting from his property. Rabbi Akiva went and sat for twelve years in the study hall. When he came back to his house he brought twelve thousand students with him, and as he approached he heard an old man saying to his wife: For how long