שו"ת מהרש"ל סימן כט
ורבינו גרשם מ"ה קבל מרב האי ונפטר שנת ד' אלפים ות"ת ורש"י נולד באותו שנה
רש"י מסכת ביצה דף כד עמוד ב
ובתשובת רבינו גרשום מאור הגולה מצאתי כמותי, גם עתה בא אלי מכתב מגרמיי"ש שבא לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא, ושמו רבי קלונימוס, ובקי בכל התלמוד, והורה כן ונחלק עליהן.
תוספות מסכת סנהדרין דף פט עמוד ב
ופרש"י מאור הגולה בפירושו לנביאים וכדברך עשיתי שהקרבתי בשעת איסור הבמות
שו"ת רבינו גרשום מאור הגולה סימן ד
אגרת שלום מאתי גרשום בר' יהודה. ותשובה לשואלי על עסק כהן שנשתמד ועשה תשובה. אם ראוי לישא כפיו, ולקרות בתורה ראשון, או לא, כך דעתי נוטה, שאעפ"י [שחטא] כיון שעשה תשובה ראוי לעלות לדוכן ולישא כפיו ואע"ג דכתיבא וקדשתו לכל דבר שבקדושה, וזה כיון שנשתמד חילל קדושתו. כיון שחזר, חזרה בו קדושתו. ולא פקעה ליה קדושתיה. שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם ותנן התם הרי הן כבעלי מומין, חולקין ואוכלין, ובעלי מומין קדושה יש בהן. שאילמלא אין בהם קדושה ומחוללים הם, האיך אוכלים וחולקים בתרומה ובקדשי קדשים, אלא פשיטא קדושה יש בהן והרי הן ככהנים בעלי מומין, ואסורים בזונה ובחללה, ואסורים ליטמא למתים כשם שבעלי מומין אסורין. וראוי לישא כפיו כמו בעלי מומין שאעפ"י שיש בהם מומין נושאין את כפיהם, והוא כיוצא בו נושא את כפיו וקורא ראשון בתורה. שאם אי אתה אומר כך אמאי תנא הרי הם כבעלי מומין, נתני נפסלין מן הכהונה. אלא ש"מ דתנן תנן, ודלא תנן לא תנן. וכי תימא האי דקתני הרי הן כבעלי מומין משום דכהנים ששימשו בבית חוניו דלאו ע"ז היא, אבל לע"ז ניפסלו מן הכהונה. הא איפליגו רבנן במשתחוה לע"ז ומודה לע"ז, דאתמרה המשתחוה לע"ז רב נחמן אמר קרבנו ריח ניחוח, ולענין עבודת מקדש איפליגו, הא לכל מילי דכהונה לא איפליגי, לעלות לדוכן ולקרות בתורה תחילה. ואם תאמר והרי כתיב ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם הרי כהנים מברכים לישראל והקב"ה מסכים על ידיהם, וזה שעזבו לקב"ה, הקב"ה עזב אותם. שנאמר... ועזבני והפר את בריתי... וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים כבר כתוב על ידי נביאי... שובו אלי... ואשוב אליכם. וכיון ששב, קבלו המקום ומסכים על ידו בברכתו, הילכך אין לנו ראיה לא מן המקרא ולא מן המשנה לפוסלו אלא שיש לנו סיוע מן המקרא וממשנה שלא לפוסלו דכתיב ולא תונו איש את עמיתו... בהונאת דברים הכתוב מדבר כיצד, אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. ואם תאמר לא יעלה לדוכן ולא יקרא בתורה תחילה, אין לך אונאה גדולה מזו. ועוד נמצאת אתה מרפה ידיהם של בעלי תשובה. ולא נכון לעשות כן, דאמר ר' יוחנן כל האומר מנשה חטא אין לו חלק לעולם הבא. לפי שמרפה ידיהם של בעלי תשובה ואם תאמר לא יעלה לדוכן ולא יקרא בתורה תחילה, מהרהר בלבו (בשמך) [בשמד] ואוי (אוי) לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה וימנע מעשות תשובה ומצינו שהכתוב עשה תקנה שלא ישקע ישראל בין העכו"ם שנאמר... ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר ואמרו חכמים לעקר משפחת גר, זה הנמכר לע"ז עצמה וכתוב אחרי נמכר גאולה תהיה לו ותנא דבי רבי ישמעאל הואיל והלך זה ונעשה כומר לעכו"ם ודחה אבן אחר הנופל ת"ל גאולה תהיה לוי הלכך מכל טעמים אילו אע"פ שנשתמד כיון שעשה תשובה הרי הוא כשאר אחיו הכהנים ועולה לדוכן וקורא ראשון בתורה: גרשום בר' יהודה זצלה"ה
ספר אור זרוע חלק ב - הלכות אבילות סימן תכח
מיהו בשעת השמד שמעתי ממורי הרב ר' שמשון זצ"ל שרבי גרשום נתאבל על בנו כשנשתמד ארבעה עשר יום ק"ו לשכינה י"ד יום
מרדכי מסכת מועד קטן הלכות אבלות
ורבי מאיר שמע מפי ה"ריצחק מווינא שרבינו גרשום נתאבל על בנו שהמיר [*עם אמו ומתאמנם אית לומר שאין. מ"י] אמנם א"ל שאין ללמוד ממנו דלאפושי צערא הוא דעבד שלא זכה לשוב בתשובה: