First Findings of Fire
כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחשֶׁךְ מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא וְנִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, יד): וָאֹמַר אַךְ חשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי, אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ג, טו): הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב, בָּא לְהִזְדַּוֵּג לִי, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זִמֵּן לוֹ שְׁנֵי רְעָפִים וְהֵקִישָׁן זֶה לָזֶה וְיָצָא מֵהֶן אוֹר וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי. מַה בֵּרַךְ עָלֶיהָ, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.
(ג) וראה עוד "והנה תנור עשן ולפיד אש." מתוקף הצרות נראה אור הישועה פתאום כלשון ישעי׳ הנביא י׳ מאופל ומחשך עיני עורים תראינה. ומשל תנור עשן הוא שלא כמו שרואים מי שהוא מדליק את האור אלא כמו מאבכת עשן והנה אור. כן יהי השתלשלות הישועה בהשגחת ה׳ כ״כ נסתר עד שלא יהי נראה איך נהיה אור והוא הברית.
The Root of אש
דריש ר"ע: איש ואשה זכו, שכינה ביניהן. לא זכו, אש אוכלתן.
§ Rabbi Akiva taught: If a man [ish] and woman [isha] merit, the Divine Presence rests between them. But if due to their behavior they do not merit reward, fire consumes them.
Symbol of Hashem's Presence
(כד) וּקְרָאתֶ֞ם בְּשֵׁ֣ם אֱלֹֽקֵיכֶ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶקְרָ֣א בְשֵׁם־ה' וְהָיָ֧ה הָאֱלֹקִ֛ים אֲשֶׁר־יַעֲנֶ֥ה בָאֵ֖שׁ ה֣וּא הָאֱלֹקִ֑ים וַיַּ֧עַן כָּל־הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ ט֥וֹב הַדָּבָֽר...(לח)וַתִּפֹּ֣ל אֵשׁ־ה' וַתֹּ֤אכַל אֶת־הָֽעֹלָה֙ וְאֶת־הָ֣עֵצִ֔ים וְאֶת־הָאֲבָנִ֖ים וְאֶת־הֶעָפָ֑ר וְאֶת־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּתְּעָלָ֖ה לִחֵֽכָה׃(לט)וַיַּרְא֙ כָּל־הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ה' ה֣וּא הָאֱלֹקִ֔ים ה' ה֥וּא הָאֱלֹקִֽים
(24) You will then invoke your god by name, and I will invoke the LORD by name; and let us agree: the god who responds with fire, that one is God.” And all the people answered, “Very good!”
(38) Then fire from the LORD descended and consumed the burnt offering, the wood, the stones, and the earth; and it licked up the water that was in the trench.
(39)When they saw this, all the people flung themselves on their faces and cried out: “The LORD alone is God, The LORD alone is God!”
Purity and Purification
אָמַר לֵיהּ: בְּנִי, פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְבָרֶיךָ, שֶׁאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מְקַבְּלִין טוּמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳״, מָה אֵשׁ אֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה אַף דִּבְרֵי תוֹרָה אֵינָן מְקַבְּלִין טוּמְאָה.
Rabbi Yehuda said to him: My son, open your mouth and let your words illuminate, as matters of Torah do not become ritually impure, as it is stated: “Is not my word like fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29). Just as fire does not become ritually impure, so too matters of Torah do not become ritually impure.
(24) For the LORD your God is a consuming fire, an impassioned God.
(א) אש אכלה. ...ולפי המבואר (בנשא בוקנא את אשתו, ובפנחס בקנאו את קנאתי) שלשון קנא הוא בארמי הצורף והמזקק את הכסף מכל סיג ופסולת... שפירושו כמ"ש רמב"ן שיהיו הבריות צרופות ומזוקקות בלא סיגי מחשבות הרעות ומדות מגונות, אבל יהיו נקיי הנפש חכמים משכילי האמת...ולפי"ז אם יהיה המובן בשם קנא ענין הצירוף והזקוק, יצדק מה שקדם אליו תאר אש אוכלה, כי האש הוא המביא לידי זקיקה וצריפה.
A Symbol of Torah
(ב) וַיֹּאמַ֗ר ה' מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינ֕וֹ אשדת [אֵ֥שׁ] [דָּ֖ת] לָֽמוֹ׃
(2) He said: "The Lord came from Sinai and shone forth from Seir to them; He appeared from Mount Paran and came with some of the holy myriads; from His right hand was a fiery Law for them."
( (ז) אש דת. שֶׁהָיְתָה כְתוּבָה מֵאָז לְפָנָיו בְּאֵשׁ שְׁחֹרָה עַל גַּב אֵשׁ לְבָנָה, נָתַן לָהֶם בַּלּוּחוֹת כְּתָב יַד יְמִינוֹ (עי' תנחומא בראשית א'); דָּ"אַ — אש דת כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:
אשדת (lit., “fire, Law”, or “fire of Law”) — i.e. the Law which had been written before Him from olden times in black fire upon white fire (Midrash Tanchuma, Bereshit 1). The meaning of the verse is: He gave to them (למו) upon the Tablets the writing of His right hand (cf. Talmud Yerushalmi Shekalim 9:1). Another explanation of אש דת: Understand this as the Targum has it: a law which was given them from the midst of the fire (cf. Exodus 19:18).
אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה כאש שנאמר (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה' לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי
Rabba bar bar Ḥana said: Why are matters of Torah compared to fire, as it is stated: “Is not My word like fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29)? To tell you: Just as fire does not ignite in a lone stick of wood but in a pile of kindling, so too, matters of Torah are not retained and understood properly by a lone scholar who studies by himself, but by a group of Sages.
The Eish Tamid
(ב) קָם סָבָא חַד מִבָּתַר טוּלָא (כותלא), וְאָמַר רַבִּי רַבִּי בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, קוּם אַדְלֵיק שְׁרַגָּא דְאִיהִי מִצְוָה, שְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר (ויקרא ו ו) אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה, וַעֲלָהּ אִתְּמַר (שמות כז כ) לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד, נֵר ה' אִתְקְרִיאַת וַדַּאי, אוֹר דְּנָהִיר בֵּיהּ נִשְׁמַת אָדָם, קוּם אַדְלֵיק בָּהּ.
(2) One older person stood up from behind a wall, and said: Rebbe my teacher, The Holy Light, come and light candles, for that is a Mitzva (commandment), on that it is said: An everlasting fire shall be kept burning on the altar, it should not be extinguished. And, on that it is also said: To light the eternal flame. This is surely the light of the divine, the light that shines within the soul of every person. Come, light it with her.
Rabbi Corey Helfand, "The Eternal Flame of Jewish Tradition is the Light Within"
...Rav Kook suggests that the fire alluded to here is a metaphorical flame that burns within each person, a spiritual fire that is lit within the hearts of every Jew. The idea of the fire being perpetual helps me to appreciate the notion that this fire continues to remain lit within each person throughout every generation. So long as the values and teachings of Judaism continue to guide all that we do, in word, thought and deed, we can preserve our meaningful traditions.
...As a part of telling the narrative at our seder tables, we also are commanded to see ourselves as though we are perpetually leaving Egypt in every generation, in search of freedom. The eternally burning fire serves as a reminder to everyone, the individual and the Jewish people as a whole, that we must fight to never let the light go out.
(ה) מֵתִים נִכְנָסִין לְפָנַי יוֹצְאִין חַיִּים, וְאַתְּ מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יִשָּׂרְפוּ הָעֵצִים שֶׁבַּמִּזְבֵּחַ הֵן עֲשׂוּיִין לִכְבוֹדִי. מִי צִוָּה הָאֵשׁ לִשְׂרֹף? לְמַד מִמָּךְ, כְּשֶׁהָיִיתָ נִכְנָס לְתוֹךְ מְחִצּוֹת שֶׁל אֵשׁ וּמְהַלֵּךְ בֵּין הַגְּדוּדִים, הָיָה לְךָ לִשָּׂרֵף. וְעוֹד, שֶׁהָיִיתָ בָּא אֶצְלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹקִים (שמות כ, יח). וַאֲנִי אֵשׁ אוֹכֶלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה (דברים ד, כד), רָאוּי שֶׁתְּהֵא נִכְוֶה. וְלָמָּה כֵּן? שֶׁהָיִיתָ עוֹלֶה לִכְבוֹדִי. וְאַף מִזְבַּח הָעוֹלָה אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בּוֹ אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא ו, ו), לֹא הַנְּחֹשֶׁת עָתִיד לִבְעֹר וְלֹא הָעֵצִים נִשְׂרָפִין.
(5) The lifeless brought before Me depart alive, yet you fear that the wood in the altar erected in My honor will burn! Who commanded the fire to burn? Learn from your own experience! When you entered into the midst of the wall of fire and walked among the bands (of angels in heaven), you should have been consumed, yet you came unto Me, as it is said: But Moses drew near unto the thick darkness where God was (Exod. 20:18). I am a consuming fire, as is said: For the Lord thy God is a devouring fire (Deut. 4:24), and it would have been normal for you to have been consumed. Why were you not (consumed)? Because you ascended for My glory. Likewise, in the case of the altar of the burnt offering, concerning which it is written: Fire shall be kept burning upon the altar continually, neither the brass will be affected, nor will the wood be burned.
Fire In Avodat Hashem
Rabbi Yissocher Frand’s Commuter Chavrusah Tapes, quoting Oznaim LaTorah
Therefore, G-d showed him a coin made out of fire. Is fire good or bad? Fire can be the most destructive thing in the world. It can kill. It can decimate. On the other hand, where would we be without fire? We would freeze in the winter. We would not be able to prepare our food. The world would not be able to exist without fire.
We see that there are things in this world that can bring tremendous good and at the same time can bring tremendous evil. They can bring tremendous improvement and tremendous destruction. The point of showing Moshe the coin made out of fire was to equate money with fire. Money, too, can be destructive or constructive, depending upon how it is used.
(א) אש אכלה. ... כי ה' אש אוכלה. אמר שהאש האוכלת בדבר הוא לפי כמות הכנה הטבעית שבו אל קבלת האש, כי הדבר אשר בכח טבעו הרבה חלקי אש בו השלהבת מתאחזת קל חיש מהרה, ובדבר שאין בכח טבעו רק מעט חלקי האש אין השלהבת מתאחזת בו כ"כ מהרה, ככה אהבתו ית' אל עובדיו להשפיעם מטובו ומחסדו הגדול הוא כפי מה שהכינו נפשותם אל קבלת הטובה...
Admiel Kosman, shma.com: "Fire as Symbol"
The Ger Rebbe begins by distinguishing between a “fire that burns” and a “fire that gives light”. It mirrors the internal division within the Temple: the sacrifices were burnt on the altar in the Temple court while the menorah illuminated the inner Temple. The Ger Rebbe also explains this difference by invoking the element of internalization: The purpose of the first symbol is to encourage people to use the consuming fire in a positive way — in order to “burn” within them the evil urges (he calls this “turning away from the bad”); and the second element — whose purpose is to light up the world by doing good — “is more internal and close [the Menorah is closer to Kodesh Kedashim].” He warns us, though, that we must be mindful that a spiritual practice begins with a thorough burning of one’s own egotistical elements before those elements can show off how much of a “good influence” they are on the world outside. Thus, one may say: “All depends on the burning fire, as it is written, ‘Turn from evil’ first of all, and only then, ‘Do good.’” (Psalms 34:15)
Torah Studies, Rabbi Lord Jonathan Sacks
In his Likkutei Torah (Devarim 78d) Rabbi Schneur Zalman of Liadi explains that the altar is the heart of the Jew. And corresponding to the two altars of the Sanctuary, the outer and the inner, are the outer and inner levels of the heart, its surface personality and its essential core. The altar on which the continual fire was to be set was the outer one. And for the Jew this means that the fire of his love for G‑d must be outward, open and revealed. It is not a private possession, to be cherished subconsciously. It must show in the face he sets towards the world.
(יא) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת כו' (שמות כד, יז). דהנה האדם בעבודתו להשם יתברך בתורה ובמצות מביא תענוג גדול למעלה. וכשאדם רוצה לידע אם השם יתברך יש לו תענוג מעבודתו הבחינה הוא על זה, אם אדם רואה שלבו בוער כאש ומתלהב תמיד לעבוד אותו ויש לו חשק ורצון בעבודת הבורא אז בוודאי מוכח שהשם יתברך יש לו תענוג מעבודתו ולכך מסייעין לו מן השמים ושולחין לו מחשבות קדושות לתוך לבו. ...ולזה כאש אוכלת אם לבו בוער כאש וקל להבין:
(11) Exodus 24,17. “and the appearance of G’d’s glory was like a consuming fire on the top of the Mountain.” When man serves the Lord through observing the commandments and studying His Torah, he provides the Lord with a great deal of satisfaction. If he wishes to know if his service was really pleasing to the Lord, the test is to look into his own heart. If he notices that his own heart is as if burning with fire in his enthusiasm and that whenever he performs acts of service to Hashem it thoroughly warms his heart and he himself experiences a profound satisfaction and joy at serving his Creator, this is proof that he receives a heavenly assist to continue on the path he has chosen... when his own heart seems to him to be on “fire,” and he is close to ecstasy, this is proof that G’d takes pleasure in his efforts.
(27) The soul of man is the lamp of Hashem, searching the chambers of one's inner being.
(א) אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במדבר ח, ב). כתיב (משלי כ, כז) נר אלקים נשמת אדם, צריך לראות תמיד שתהא מאירה נשמתו מתורה וממצות.
(1) אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות . We read in Proverbs 20,27, נר ה' נשמת אדם, that "the soul of man is the light of G–d." One needs to see to it constantly that one's soul is lit up through the study of Torah and the performance of מצות.
(א) נר ה'. ולבאר מי הוא זה המלך אמר כי נשמת האדם והוא השכל הוא נר ה' והוא חופש כל העמוקות אשר בנמצאות לעמוד על סודם לפי מה שאפשר בעזר ה' יתברך במה שישפיע עליו מאורו וזיוו בו יעמוד על אמתת הדברים העיונים:
וכשם שבדיקת החמץ אינה לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר כך בדיקת יצה"ר אינה אלא לאור הנשמה הנקראת נר הוא שכתוב (משלי כ׳:כ״ז) נר ה' נשמת אדם וגו'
Just as bedikat chametz is not valid by sunlight, nor by moonlight, nor by the light of a torch, but only by the light of a candle, so too the bedikah (checking) of the yetzer hara must be by the light of the neshama which is called 'ner' (candle), this is what is written (Proverbs 20:27) "the candle of Hashem is the soul of man, which searches the chambers of one's inner being.
Yanki Tauber, chabad.org
We yearn to tear free of our "wick" — of the body that anchors us to the physical reality and sullies us with physical needs and wants. We strive upwards, yearning to transcend the physical, the human and the particular, and fuse with the universal and the divine. At the same time, we cling to the body, to the bit of matter that sustains us as dynamic and productive participants in G‑d's world. It is this perpetual up-and-down, this incessant vacillation from selfhood to selflessness and back again, that we call life. It is this eternal tension between our desire to escape the physical and our commitment to inhabit it, develop it and sanctify it that makes us spiritual beings. We can sit and gaze at the flame for hours, because we are gazing at ourselves.