V'Aharon Achicha Yihyeh N'viecha: Aaron's Role, Plagues, and Power Dynamics

וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹקִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ׃

The LORD replied to Moses, “See, I place you in the role of God to Pharaoh, with your brother Aaron as your prophet.

The Initial Purpose of the Plagues

וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵ֛א אֶת־עַמִּ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃
Come, therefore, I will send you to Pharaoh, and you shall free My people, the Israelites, from Egypt.”
(יט) וַאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא־יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ (כ) וְשָׁלַחְתִּ֤י אֶת־יָדִי֙ וְהִכֵּיתִ֣י אֶת־מִצְרַ֔יִם בְּכֹל֙ נִפְלְאֹתַ֔י אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶֽם׃
(19) Yet I know that the king of Egypt will let you go only because of a greater might. (20) So I will stretch out My hand and smite Egypt with various wonders which I will work upon them; after that he shall let you go.
(טו) וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֔יו וְשַׂמְתָּ֥ אֶת־הַדְּבָרִ֖ים בְּפִ֑יו וְאָנֹכִ֗י אֶֽהְיֶ֤ה עִם־פִּ֙יךָ֙ וְעִם־פִּ֔יהוּ וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן׃ (טז) וְדִבֶּר־ה֥וּא לְךָ֖ אֶל־הָעָ֑ם וְהָ֤יָה הוּא֙ יִֽהְיֶה־לְּךָ֣ לְפֶ֔ה וְאַתָּ֖ה תִּֽהְיֶה־לּ֥וֹ לֵֽאלֹקִֽים׃
(15) You shall speak to him and put the words in his mouth—I will be with you and with him as you speak, and tell both of you what to do— (16) and he shall speak for you to the people. Thus he shall serve as your spokesman, with you playing the role of God to him,
תהיה לו לאלהים - שר ושופט, מה שתצווה לו יעשה.

תהיה לו לאלוהים, you will act as his superior, instructing him in what to do.

(א) וְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּאמְר֖וּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּֽה־אָמַ֤ר ה' אֱלֹקֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י בַּמִּדְבָּֽר׃ (ב) וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י ה' אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־ה' וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ׃ (ג) וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹקֵ֥י הָעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵ֣לֲכָה נָּ֡א דֶּרֶךְ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽה' אֱלֹקֵ֔ינוּ פֶּ֨ן־יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב׃ (ד) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָ֚מָּה מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן תַּפְרִ֥יעוּ אֶת־הָעָ֖ם מִמַּֽעֲשָׂ֑יו לְכ֖וּ לְסִבְלֹתֵיכֶֽם׃

(1) Afterward Moses and Aaron went and said to Pharaoh, “Thus says the LORD, the God of Israel: Let My people go that they may celebrate a festival for Me in the wilderness.” (2) But Pharaoh said, “Who is the LORD that I should heed Him and let Israel go? I do not know the LORD, nor will I let Israel go.” (3) They answered, “The God of the Hebrews has manifested Himself to us. Let us go, we pray, a distance of three days into the wilderness to sacrifice to the LORD our God, lest He strike us with pestilence or sword.” (4) But the king of Egypt said to them, “Moses and Aaron, why do you distract the people from their tasks? Get to your labors!”

Presumptive Power Dynamic

Pharaoh

Moses and Aaron

(א) וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹקִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ׃ (ב) אַתָּ֣ה תְדַבֵּ֔ר אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֑ךָּ וְאַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ יְדַבֵּ֣ר אֶל־פַּרְעֹ֔ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃ (ג) וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ד) וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃ (ה) וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה' בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם׃ (ו) וַיַּ֥עַשׂ מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה ה' אֹתָ֖ם כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ (ז) וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן בֶּן־שָׁלֹ֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל־פַּרְעֹֽה׃ (פ)

(1) The LORD replied to Moses, “See, I place you in the role of God to Pharaoh, with your brother Aaron as your prophet. (2) You shall repeat all that I command you, and your brother Aaron shall speak to Pharaoh to let the Israelites depart from his land. (3) But I will harden Pharaoh’s heart, that I may multiply My signs and marvels in the land of Egypt. (4) When Pharaoh does not heed you, I will lay My hand upon Egypt and deliver My ranks, My people the Israelites, from the land of Egypt with extraordinary chastisements. (5) And the Egyptians shall know that I am the LORD, when I stretch out My hand over Egypt and bring out the Israelites from their midst.” (6) This Moses and Aaron did; as the LORD commanded them, so they did. (7) Moses was eighty years old and Aaron eighty-three, when they made their demand on Pharaoh.


Moses as Judge, Aaron as Interpreter

וַאֲמַר ה' לְמשֶׁה חֲזֵי מַנֵּיתָךְ רַב לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחוּךְ יְהֵי מְתֻרְגְּמָנָךְ:

(א) נתתיך אלקים לפרעה. שׁוֹפֵט וְרוֹדֶה, לִרְדּוֹתוֹ בְמַכּוֹת וְיִסּוּרִין: (ב) יהיה נביאך. כְּתַרְגּוּמוֹ – "מְתֻרְגְּמָנָךְ". וְכֵן כָּל לְשׁוֹן נְבוּאָה אָדָם הַמַּכְרִיז וּמַשְׁמִיעַ לָעָם דִּבְרֵי תוֹכָחוֹת, וְהוּא מִגִּזְרַת "נִיב שְׂפָתָיִם" (ישעיהו נ"ז), "יָנוּב חָכְמָה" (משלי י'), "וַיְכַל מֵהִתְנַבּוֹת" דִּשְׁמוּאֵל (א' י'); וּבְלַעַז קוֹרְאִין לוֹ פרידיכ"ר:
(1) נתתיך אלהים לפרעה This signifies I have made thee a judge and castigator — to castigate him with plagues and pains. (2) יהיה נביאך [AARON] SHALL BE THY PROPHET — This must be understood as the Targum takes it: thy interpreter. Similarly, wherever this term of נבואה is mentioned it refers to a man who publicly proclaims and utters to the people words of reproof. It is of the same derivation as, (Isaiah 57:19) “utterance (ניב) of the lips”; (Proverbs 10:31) “it utters (ינוב) wisdom”; (I Samuel 10:13) “he made an end of proclaiming (התנבות)”, which is in the book of Samuel. In old French we call him predicar; English preacher.
אמר אל אהרן. לְפִי שֶׁהֵגֵן הַיְאוֹר עַל מֹשֶׁה כְּשֶׁנִּשְׁלַךְ לְתוֹכוֹ, לְפִיכָךְ לֹא לָקָה עַל יָדוֹ לֹא בַדָּם וְלֹא בַצְפַרְדְּעִים, וְלָקָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן (שמות רבה):
אמר אל אהרן SAY UNTO AARON — Because the river had protected Moses when he was cast into it, therefore it was not smitten by him neither at the plague of blood nor at that of frogs, but it was smitten by Aaron (Exodus Rabbah 9:10).

(א) ויצום אל בני ישראל ...אבל כאשר צוה השם את משה לדבר אל בני ישראל לכן אמור לבני ישראל (פסוק ו), ועשה כן, ולא שמעו אליו, וחזר וצוה אותו שיבא אל פרעה ויצוה אותו לשלחם, ואז ענהו הן בני ישראל לא שמעו אלי, והקב''ה צוה את שניהם לדבר אל העם ואל פרעה, וחשב משה כי שניהם יתנבאו בכל האותות ושניהם יבאו אל בני ישראל ואל פרעה, ודי שידבר האחד, כי כן דרך כל שנים שלוחים שהאחד ידבר והשני יחריש, ונתפייס בזה. וחזר השם ואמר אליו אני ה' (פסוק כט), הנגלה לך לבדך לדבר בשמי הגדול, דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך, כי לך יהיו הדברות כלם, לא לאהרן עמך, ואותך עשיתי שליח אל פרעה. אז ענה משה פעם אחרת הן אני ערל שפתים, והשם אמר אליו ראה נתתיך אלקים לפרעה (להלן ז א), כי אתה תבוא לפניו עם אהרן, ושם תצוה את אהרן ולא ישמע פרעה דבריך, ואהרן בשליחותך ישמיענו דבריך, כאשר האלקים מצוה לנביא, והנביא משמיע דבריו ומוכיח בהם:

(א) (טו~טז) עם פיך להורותך אשר תדבר אל פרעה. כי עתה לא אמר שידבר אהרן בעבורו רק אל העם, כמו שנאמר ודבר הוא לך אל העם, אבל לפרעה משה ידבר ויתכן שיהיה זה לכבוד המלכות. ובסוף חזר משה ואמר הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה (להלן ו ל), ונתן לו רשות שלא ידבר גם לפרעה, והיא מעלה למשה, ולכך אמר שם ראה נתתיך אלקים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך (להלן ז א): וטעם ועם פיהו להיות דברי פיהו לשומעים חן:
(1) And I will be with your mouth. Here Hashem instructed him to speak to Pharaoh, for at this point he was told only that Aharon would speak for him to the people, as it is said (4:16): “And he will speak for you to the people.” However, Moshe would be the one to speak to Pharaoh, possibly because this would be a show of honor to the king. Ultimately, however, Moshe changed his mind and asked (6:29): “Behold, I am of closed lips; so how will Pharaoh hearken to me?” Then, Hashem told him that he would not have to speak to Pharaoh, and this was an advantage for Moshe. Therefore, it is said there (7:1): “See! I have made you a lord over Pharaoh, and Aharon, your brother, will be your spokesman.” The meaning of “And with his mouth” is that his words will find favor with the listeners.
הירש:
"כיחס הנביא אלי – כן יהיה יחס אהרן אליך". בצווי זה חשוב ביותר להבנה האמיתית של תופעת הנבואה בישראל... כשם שמשה ואהרן הנם שתי אישיויות נפרדות, משה הנגיד ומצווה, אהרן המבצע וחוזר – כן עומד הנביא מול ה', נפרד ממנו, אינו יוצר נבואתו כי אם שופרה.

A Different Dynamic Is Needed

(ה) וְיָדְע֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה' בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם׃
(5) And the Egyptians shall know that I am the LORD, when I stretch out My hand over Egypt and bring out the Israelites from their midst.”
Hashem
Pharaoh Moshe
Magicians Aharon

וַאֲמַר ה' לְמשֶׁה לְמָא אַנְתְּ מִסְתְּפֵי חָמֵי דִכְבַר שַׁוִית יָתָךְ דְחִילָא לְפַרְעה כְּאִילוּ אֱלָהָא דִילֵיהּ וְאַהֲרן אָחוּךְ יְהֵא נְבִיָא דִילָךְ

But the Lord said to Mosheh, Wherefore art thou fearful? Behold, I have set thee a terror to Pharoh, as if thou wast his God, and Aharon thy brother shall be thy prophet.
(א) ויאמר. טעם ראה שעשיתי לך מעלה גדולה שתהיה נחשב בעיני פרעה כמעלת מלאך וזהו אלקים. והוא מדבר אל הנביא והנביא מדבר אל אנשי דורו. והאומרים כי נביא. מגזרת ניב שפתים. איננו נכון כי שורש ניב מהשניים לפי דעת חכמי צרפת. ומעלומי העי''ן לפי דעת חכמי ספרד. ושרש נביא שלש אותיות והעד נביאים. ויתנבאו. כי האל''ף שרש. ועוד כי ניב שפתים כמו פרי. כי הוא מגזרת תנובה. עוד ינובון בשיבה. והעד הנאמן. וניבו נבזה אכלו. ועוד מה טעם השב אשת האיש כי נביא הוא. אם פירושו דברן הוא. רק פירושו הוא נביא שאגלה לו סודי. כדרך כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. והוא מתענג עלי ע''כ ויתפלל בעדך וחיה

נתתיך אלקים לפרעה. כן יהי כאשר דברת שלא תדבר בעצמך לפרעה אבל לא משום שתהי׳ שפל ונבזה בעיניו. אלא משום שהוא יחשוב שאתה גדול כ״כ כמו אלקים. שלא בנקל גם לפניו להיות נדבר עם אלקים. כך תהא נחשב בעיניו שאינו ראוי לשמוע מפיך כ״א מפי אהרן שהוא נביאך. ונתקיים במשה כל המשפיל עצמו הקב״ה מגביהו. ודייק ה׳ באמרו נתתיך אלקים לפרעה משא״כ לישראל. שאע״ג דכתיב והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלקים. אין הפי׳ אלא שיהיה מנבא אותו כאלקים. אבל לא נחשב לו לישראל לאלקים ח״ו. והמה דברו עמו כ״פ כמו עם שאר גדולי ישראל. וע׳ להלן י׳ כ״ד אבל פרעה היה מחשב את משה כמו אלקים שאינו הגון לדבר עמו:

ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלקים הוא: ...אבל הענין כפשוטו, כי בראות החרטומים שלא יכלו להוציא את הכנים הודו במעשה אהרן שהיה מאת האלקים, ולכן לא קרא להם פרעה מן העת הזאת והלאה, ולהמעיט הענין אמרו אצבע אלקים ולא אמרו ''יד אלקים'', כלומר מכה קטנה מאתו ולא אמרו ''אצבע ה''', כי פרעה ועבדיו לא יזכירו השם המיוחד רק בדברם עם משה, בעבור שהוא יזכירנו להם:

Read through the plagues to see:

1) To whom does Hashem speak?

2) Who speaks to Pharaoh?

3) What is Aharon's role?

4) To whom does Pharaoh speak?

5) Who responds?

A. Episode of the staff (7:8-13)

-------

1. Blood (7:14-25)

2. Frogs (7:26-8:11)

3. Lice (8:12-15)

-------

4. Beasts (8:16-28)

6. Boils (9:8-12)

7. Hail (9:13-35)