1. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ,
2. אֵינוֹ נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ,
3. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת [הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב – דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ!]" (בראשית כ, ז).
4. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי?
5. שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְפַּלֵּל אבַ רְָהםָ אֶל הָאֱלֹהִים, וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אבֲיִמלֶךְֶ" (בראשית כ, יז).
(7) Even though a man pays [him that suffers the indignity], he is not forgiven until he seeks [forgiveness] from him, for it says: “Therefore restore the man’s wife… [and he shall pray for you]” (Genesis 20:7). And from where do we learn that he who must forgive should not be cruel? As it says: “And Abraham prayed unto God and God healed Avimelech” (Genesis 20:17). If a man said, “Blind my eye”, or “Cut off my hand”, or “Break my foot”, he [that does so] is liable. [If he added] “On the condition that you will be exempt”, he is still liable. [If he said] “Tear my garment”, or “Break my jug”, he that does so is liable. [If he added] “On the condition that you will be exempt”, he is exempt. [If he said], “Do so to so-and-so, on the condition that you will be exempt, he is liable, whether it was [an offense] against his person or his property.
אבימלך היה מלך גרְ ר (חלק מארץ פלשתים) שחי בימי אברהם. בפרק כ שבספר בראשית מסופר שאברהם ושרה נדדו אל גרר בשל רעב שפקד את ארץ כנען. אברהם, שפחד שאנשי גרר יהרגו אותו כדי לקחת את שרה לאישה, הכריז שהיא אחותו. שרה היפה נלקחה אל ארמון אבימלך, ובעקבות זאת התגלה אלוהים לאבימלך והזהירו לבל ייגע בשרה, כיוון שהיא אשתו של אברהם.
1. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ – אף שהפוגע באדם נותן לו את כספי הפיצויים על נזקי הגוף והנפש,
2. אֵינוֹ נִמְחָל לוֹ עַד שֶׁיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ – הפגיעה באדם היא חטא, והכפרה על החטא מותנית גם בבקשת סליחה, נוסף לתשלום הכספי. רק לאחר שהפוגע יבקש סליחה מהנפגע יימָּחל לו החטא שחטא כלפי חברו. המשנה מצטטת פסוק מהתורה שממחיש עיקרון זה:
3. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת [הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה; וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב – דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת, אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ!]" (בראשית כ, ז) – מפסוק זה למדים כי רק לאחר שאברהם יתפלל לרפואתו של אבימלך, ובכך יוכיח כי מחל לו, יסלח ה' לאבימלך.
4. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי? – מהיכן לומדים שראוי לנפגע לסלוח לפוגע המבקש ממנו סליחה?
5. שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים, וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ" (בראשית כ, יז) – המשנה מצטטת פסוק נוסף מפרשת אברהם ואבימלך המוכיח שאברהם קיבל את בקשת הסליחה של אבימלך, ואף ביקש מה' שירפא את אבימלך ובני ביתו.
6. הָאוֹמֵר: "סַמֵּא אֶת עֵינִי, קְטַע אֶת יָדִי, שְׁבוֹר אֶת רַגְלִי" –
7. חיַבָּ.
8. "עַל מְנָת לִפְטוֹר" –
9. חיַבָּ.
10. "קְרַע אֶת כְּסוּתִי, שְׁבֹר אֶת כַּדִּי" –
11. חַיָּב.
12. "עַל מְנָת לִפְטוֹר" –
13. פָּטוּר.
14. "עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי"
15. "עַל מְנַת לִפְטוֹר" –
16. חַיָּב,
17. בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ.
(7) Even though a man pays [him that suffers the indignity], he is not forgiven until he seeks [forgiveness] from him, for it says: “Therefore restore the man’s wife… [and he shall pray for you]” (Genesis 20:7). And from where do we learn that he who must forgive should not be cruel? As it says: “And Abraham prayed unto God and God healed Avimelech” (Genesis 20:17). If a man said, “Blind my eye”, or “Cut off my hand”, or “Break my foot”, he [that does so] is liable. [If he added] “On the condition that you will be exempt”, he is still liable. [If he said] “Tear my garment”, or “Break my jug”, he that does so is liable. [If he added] “On the condition that you will be exempt”, he is exempt. [If he said], “Do so to so-and-so, on the condition that you will be exempt, he is liable, whether it was [an offense] against his person or his property.
בספרות ההלכה קיימים שני כללים חשובים המשלימים זה את זה: כלל אחד הוא "שלוחו של אדם כמותו", כלומר כאשר אדם שולח שליח לבצע בשבילו דבר מה, מעשי השליח נחשבים כאילו עשה אותם השולח בעצמו. הכלל האחר הוא "אין שליח לדבר עבירה", שמשמעותו היא שכאשר אדם שולח מישהו כדי שיבצע בשבילו מעשה שאסור לעשותו, אין השליח יכול לטעון שאינו אשם מכיוון שביצע את העבירה בשליחותו של מישהו אחר; עבירה נזקפת תמיד לחובתו של מי שביצע אותה.
כעת עוברת המשנה לדון בנושא השני:
6. הָאוֹמֵר – המבקש מאדם אחר, סַמֵּא אֶת עֵיניִ – פְּגַע בעיני, עַוֵּר אותי בעין אחת,
7. חַיּבָ – אם אכן נענה לבקשה, חייב הפוגע לשלם לנפגע את כל פיצויי הנזק הכרוכים בפגיעות אלו.
8. עַל מְנָת לִפְטוֹר – גם אם המבקש אמר לפוגע כי הוא פוטר אותו מתשלום הפיצויים,
9. חַיָּב – הפוגע לפצות את הנפגע.
10. כְּסוּתִי – בִּגְדִּי.
11. חַיּבָ – המזיק חייב לשלם פיצויים בעבור הבגד או הכד, אף שבעל הרכוש הוא שביקשו להזיק לרכושו.
12. עַל מְנָת לִפְטוֹר – אך אם אמר המבקש לפוגע כי הוא פוטר אותו מתשלום הפיצויים,
13. פָּטוּר – הפוגע פטור מתשלום הפיצויים, כי מותר לאדם לעשות ברכושו כרצונו.
14. עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי – פְּגַע ברכושו או בגופו של אדם פלוני,
15. עַל מְנַת לִפְטוֹר – ומוסיף שהוא, המבקש, יפצה את הנפגע ובכך יפטור את שלוחו מתשלום הפיצויים,
16. חַיּבָ – השליח שביצע בפועל את הפגיעה או הנזק חייב לפצות את הנפגע.
17. בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ – בין אם פגע בגופו של אדם אחר, בין אם פגע ברכושו. דין זה מבוסס על העיקרון שלפיו אין שליח לדבר עבירה, ולפיכך המבצע את העבירה חייב בה.
- איזו חובה חלה על אדם הפוגע בחברו או מזיק לו, נוסף על הפיצוי בכסף?
- המשנה מצטטת שני פסוקים מתוך סיפור אברהם ואבימלך שבספר בראשית. אילו שני עקרונות נלמדים מפסוקים אלו?
- לפניכם הלכה מתוך החיבור ההלכתי של הרמב"ם, משנֶה תורה. קראו אותה והשיבו על שאלות שבעקבותיה:
אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לַרצות [יתפייס בקלות] וקשה לכעוס [לא יכעס בקלות]. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול [לו] מוחל בלב שלם ובנפש חפֵצה [ברצון]. ואפילו הֵצֵר לו [פגע בו] וחטא לו הרבה, לא יִיקֹום ולא יִיטֹור [לא יחפש נקמה ולא ישמור טינה].
(10) It is forbidden for man to be ill-natured and unforgiving, for he must be easily appeased but unwidely to wrath; and when a sinner implores him for pardon, he should grant him pardon wholeheartedly and soulfully. Even if one persecuted him and sinned against him exceedingly he should not be vengeful and grudge-bearing, for such is the path of the seed of Israel and of their excellent heart. Only the idolaters are not so, they are of uncircumcised heart, and their wrath is ever-watchful; and, because the Gibonites were unforgiving and unappeasing, that of them it is said: "Now the Gibonites were not of the children of Israel" (II. Samuel, 21.2).11Baba Kamma, 92a. C.
ב. הרמב"ם קובע שהנפגע חייב למחול לפוגע. איזה עיקרון חשוב לו? הסבירו.
ג. מה מוסיף הרמב"ם על הנאמר במשנה בנוגע לסליחה? הסבירו.
ד. הרמב"ם קובע שאפילו אם פגעו בנו מאוד עלינו למחול. האם יש פגיעות שלא ניתן לסלוח עליהן?
4. מה דינו של אדם הפוגע בגופו או ברכושו של אדם לפי בקשתו של הנפגע, ומתי פטור הפוגע מתשלום פיצויים? מה ניתן ללמוד מכך שיש פיצוי גם על פגיעה שאדם מבקש? איזו בקשה מצדיקה פיצוי בכל מקרה? מדוע?
בבית הספר ע"ש נעם שלו קיימת ועדת גישור משותפת של מורים ותלמידים. בפני הוועדה מובאים מקרים של סכסוכים ואי־הסכמות המתגלעים בין תלמידים, והוועדה דנה בעניינם ומכריעה כיצד יש לנהוג. ההחלטה של הוועדה מחייבת את כל באי בית הספר. בפני הוועדה הובא המקרה הבא:
"אל תדאג, תרביץ חזק ישר לפנים", ביקש דני.
"אתה בטוח"? היסס אריה.
"כן, כן, בסדר, שייראה אמיתי", השיב דני.
"אבל יהיה לך 'פנס' והמשקפים שלך יתעקמו", התעקש אריה.
"זה בסדר, ממילא התכוונתי להחליף אותם", הרגיע דני.
כתוצאה מהמכה שקיבל דני נוצר לו "פנס" בעין ומשקפיו נהרסו.
כששמעו הוריו של דני על המקרה, הם דרשו ממנו לתבוע מאריה פיצוי על הנזק הגופני והכספי שנגרם לו.
- כתבו את הכרעת ועדת הגישור לאור הדין שבמשנה. חשבו: האם צריך אריה לפצות את דני על הנזק הגופני? האם עליו לפצות אותו על הנזק שנגרם למשקפיו?
- נמקו את הכרעתכם, ושלבו בנימוק זה ציטוט מדברי המשנה. היעזרו גם בביטוי "אין שליח לדבר עבירה".