1. הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ
2. חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה דְבָרִים:
3. בְּנֶזֶק, בְּצַעַר, בְּרִפּוּי, בְּשֶׁבֶת וּבְבֹשֶׁת.
4. בְּנֶזֶק כֵּיצַד?
5. סִמָּא אֶת עֵינוֹ, קָטַע אֶת יָדוֹ, שָׁבַר אֶת רַגְלוֹ –
6. רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא עֶבֶד נִמְכַּר בַּשּׁוּק,
7. וְשָׁמִין כַּמָּה הָיָה יָפֶה, וְכַמָּה הוּא יָפֶה.
8. צַעַר?
9. כְּוָאוֹ בַשְּׁפוּד אוֹ בַמַּסְמֵר, וַאֲפִילּוּ עַל צִפָּרְנוֹ, מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה –
10. אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָזֶה רוֹצֶה לִטּוֹל לִהְיוֹת מִצטְעָרֵ כךַּ.ְ
11. רִפּוּי?
12. הִכָּהוּ – חַיָּב לְרַפֹּאותוֹ.
13. עָלוּ בוֹ צְמָחִים:
14. אִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה – חַיָּב;
15. שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה – פָּטוּר.
16. חָיְתָה וְנִסְתָּרָה, חָיְתָה וְנִסְתָּרָה –
17. חַיָּב לְרַפֹּאותוֹ;
18. חָיְתָה כָּל צָרְכָּהּ - אֵינוֹ חַיָּב לְרַפֹּאותוֹ.
19. שֶׁבֶת?
20. רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין,
21. שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְּמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ.
22. בֹּשֶׁת?
23. הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ.
24. הַמְּבַיֵּשׁ אֶת הֶעָרֹם, הַמְּבַיֵּשׁ אֶת הַסּוֹמֶא, וְהַמְּבַיֵּשׁ אֶת הַיָּשֵׁן –
25. חַיָּב;
26. וְיָשֵׁן שֶׁבִּיֵּשׁ – פָּטוּר.
27. נָפַל מִן הַגַּג, וְהִזִּיק וּבִיֵּשׁ –
28. חַיָּב עַל הַנֶּזֶק וּפָטוּר עַל הַבֹּשֶׁת,
29. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו" (דברים כה, יא) –
30. אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבֹּשֶׁת עַד שֶׁיְהֵא מִתְכַּוֵּן.
(1) He who wounds his fellow is liable to compensate him on five counts: for injury, for pain, for healing, for loss of income and for indignity. ‘For injury’: How so? If he blinded his fellow’s eye, cut off his hand or broke his foot, [his fellow] is looked upon as if he was a slave to be sold in the market and they assess how much he was worth and how much he is worth. ‘For pain’? If he burned him with a spit or a nail, even though it was on his fingernail, a place where it leaves no wound, they estimate how much money such a man would be willing to take to suffer so. ‘Healing’? If he struck him he is liable to pay the cost of his healing. If sores arise on him on account of the blow, he is liable [for the cost of their healing]. If not on account of the blow, he is not liable. If the wound healed and then opened and healed and then opened, he is liable for the cost of the healing. If it healed completely, he is no longer liable to pay the cost of the healing. ‘Loss of income’: He is looked upon as a watchman of a cucumber field, since he already gave him compensation for the loss of his hand or foot. ‘Indignity’: All is according to the status of the one that inflicts indignity and the status of the one that suffers indignity. If a man inflicted indignity on a naked man, or a blind man, or a sleeping man, he is [still] liable. If a man fell from the roof and caused injury and inflicted indignity, he is liable for the injury but not for the indignity, as it says, “And she puts forth her hand and grabs him by the private parts”, a man is liable only when he intended [to inflict indignity].
1. הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ – הפוגע בגופו של אדם אחר
2. חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה דְבָרִים – צריך לפצותו על חמישה סוגי נזקים (אם גרם להם):
3. בְּנֶזֶק – פיצוי כספי על חבלה בגוף,
בּצְעַַר – פיצוי על הכאב ועוגמת הנפש מהפגיעה", בְּרִפּוּי – פיצוי על הוצאות הטיפול הרפואי,
בְּשֶׁבֶת – פיצוי על התקופה שבה הנפגע נאלץ לשבות מעבודתו בעקבות הפגיעה,
וּבְבשֶׁת – פיצוי על הבושה שגרמה הפגיעה. המשנה מסבירה כיצד מעריכים את השווי הכספי בכל אחד מחמשת סוגי הפיצויים:
4. בְּנֶזֶק כֵּיצַד – כיצד מעריכים את נזקי הגוף בכסף?
5. סִמָּא אֶת עֵינוֹ – גרם לעיוורון.
6-7. רוֹאִין אוֹתוֹ – את הנפגע כְּאִלּוּ הוּא עֶבֶד נִמְכַּר בַּשּׁוּק, וְשָׁמִין כַּמָּה הָיָה יפֶָה – ומעריכים מה היה שוויו לפני הפגיעה,
וְכַמָּה הוּא יָפֶה – ומה שוויו לאחר הפגיעה. ערכו של הפיצוי הוא ההפרש שבין שתי ההערכות.
8. צַעַר – כיצד מעריכים שווי כספי של צער?
9. כְּוָאוֹ בַּשְּׁפוּד – הפוגע גרם לנפגע כווייה בשיפוד ברזל לוהט, וַאֲפִילוּ עַל צִפָּרְנוֹ, מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה חַבּוּרָה – ואפילו אם הכווייה היא בציפורן, שבה הפגיעה אינה מורגשת כל כך.
10. אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם כַּיּוֹצֵא בָזֶה רוֹצֶה לִטֹּול לִהְיוֹת מִצְטָעֵר כַּךְ – מעריכים תמורת איזה סכום כסף היה אדם במעמדו ובמצבו של הנפגע מוכן שיגרמו לו לכאב כמו שגרם לנפגע.
11. רִפּוּי – כיצד מעריכים את הפיצוי על תהליך הריפוי?
12. חַיָּב לְרַפֹּאותוֹ – הפוגע חייב לשלם את ההוצאות לרופא ואת תרופות עד שהנפגע יחלים ממכתו.
13. צְמָחִים – אבעבועות.
14. אִם מֵחֲמַת הַמַּכָּה, חַיָּב – אם האבעבועות הן תוצאה של המכה, חייב הפוגע לשלם את דמי הריפוי עד שיחלים הנפגע מהאבעבועות.
15. שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הַמַּכָּה, פָּטוּר – אם לאבעבועות אין קשר למכה, הפוגע פטור מהתשלום על ריפוין.
16. חָיְתָה וְנִסְתָּרָה, חָיְתָה וְנִסְתָּרָה – אם נראה היה שהפגיעה התרפאה, ואולם היא הופיעה שוב, ואפילו כמה פעמים,
17. חַיָּיב לְרַפֹּאותוֹ – עד שיחלים לחלוטין, כיוון שהפגיעה החוזרת היא תוצאה של הפגיעה הראשונית.
18. חָיְתָה כָּל צָרְכָּהּ, אֵינוֹ חַיָּב לְרַפֹּאותוֹ – אבל אם הפגיעה נרפאה לגמרי, הפוגע אינו חייב עוד בתשלום על ריפוי.
19. שֶׁבֶת – כיצד מעריכים את הפיצוי על הזמן שבו הנפגע נאלץ לשבות מעבודתו?
20. רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלוּ הוּא שׁוֹמֵר קִשּׁוּאִין – מעריכים את שכרו של שומר קישואים בתקופה שבה היה הנפגע מושבת מעבודתו, וערכו של הפיצוי לנפגע הוא כשכר זה.
21. שֶׁכְּבָר נָתַן לוֹ דְּמֵי יָדוֹ וּדְמֵי רַגְלוֹ – הפיצוי על השבת נמוך יחסית (שכר שומר קישואים) מפני שהוא נוסף לפיצוי שהנפגע קיבל תמורת ידו או רגלו שנפגעו.
22. בּשֶֹׁת – כיצד מעריכים את פיצויי הבושת?
23. הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ – ערכו של פיצוי זה נקבע על פי מעמדם של הפוגע ושל הנפגע, ואת זאת קובע בית הדין. ככל שהמעמד גבוה יותר, פיצויי הבושת גבוהים יותר.
24. הַמְּבַיֵּשׁ אֶת הַסּוֹמֶא – העיוור, אף על פי שאינו רואה את הבושה שנעשית לו, וְהַמְּבַיֵּשׁ אֶת הַיָּשֵׁן – שאינו מרגיש בבושה,
25. חַיָּב – המבייש חייב בפיצויי בושת אף שנראה שאינם חשים בבושה.
26. וְיָשֵׁן שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר – ואדם שבעת שהוא ישן מבייש אדם אחר פטור מתשלום פיצויי בושת, מפני שלא התכוון לבייש.
27. וְהִזִּיק וּבִיֵּשׁ – אדם שבנפילתו גרם גם לנזק וגם לבושה,
28. חַיָּיב עַל הַנֶּזֶק וּפָטוּר עַל הַבּשֶֹׁת – חייב בפיצוי רק על הנזק שנגרם (ובו הוא חייב מפני שאדם מועד לעולם, כלומר אדם תמיד אחראי למעשיו) ופטור מתשלום על הבושה, כיוון שלא התכוון לבייש.
29-30. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו" (דברים כה, יא) – אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבּוֹשֶׁת עַד שֶׁיְהֵא מִתְכַּוֵּן – מפסוק זה למדים שפיצויי בושת מותנים בכוונת המבייש לבייש.
בארמית "השער הראשון". שם המסכת הוא קיצור שמה המלא – בבא קמא דמסכת נזיקין (בארמית: שער ראשון של מסכת נזיקין). שלוש המסכתות הראשונות בסדר נזיקין – בבא קמא, בבא מציעא (שער אמצעי) ובבא בתרא (שער אחרון) – הן למעשה חלקיה של מסכת אחת, מסכת נזיקין, שפוצלה לשלושה חלקים בשל גודלה. מסכת בבא קמא עוסקת במקרים שבהם פעולותיו של אדם או רכושו (שורו, למשל) גרמו נזק לאדם אחר או לרכושו.
הפירוש המקובל לביטוי "עלו בו צמחים" הוא סוג של פריחה בעור או אבעבועות, שלעיתים מתפתחות בפצע ובסביבתו. הסבר חדש למונח זה הוא זיהויו עם נגע העור הנקרא קלואיד (keloid). קלואיד הוא הצטלקות לא תקינה של העור לאחר חתך או פציעה, שבה מתפתח באזור ההצטלקות מעין גידול שצבעו אדום או חום, וצורתו יכולה להיראות כמו צמח. פגיעה בעור, כמו פציעה או ניקוב, עלולה לגרום לקלואיד באנשים שיש להם נטייה לכך. לפי משנתנו, אם באזור הפצע "עלו צמחים" חייב המכה לפצות את הנפגע, כיוון שהדבר נחשב לחלק מנזקי המכה המקורית.
1. קראו את המשנה כולה והשלימו את הטבלה הבאה:
3. מתי חייב פוגע להמשיך ולממן טיפול רפואי בפגיעות מתמשכות ומתי הוא פטור? (שורות 16 — 18)
4. מה מיוחד בפיצויי בושת לעומת ארבעת סוגי הפיצויים האחרים שבמשנה? (שורות 23 - 24)
5. מה המאפיין המשותף לערום (שורה 24), עיוור וישן? מדוע הם זכאים לפיצוי?
6. א. המשנה מתייחסת לאדם כמכלול אחד של גוף ונפש. הוכיחו זאת מהמשנה.
ב. האם ניתן לדעתכם להפריד בין השניים? חשבו על פגיעות שאתם מכירים בבני אדם (תאונות, אלימות מכוונת, עלבון וכדומה). האם יש מקום שבו רק הגוף או רק הנפש נפגעים? איזו פגיעה קשה יותר להעריך ולפצות עליה? הסבירו.
7. חזרו לסיפור ממשימת הפתיחה וחשבו: לאור הדין שבמשנה, באילו פיצויים יחויבו התלמידים שפגעו בקרוסי? הסבירו ונמקו את תשובתכם.
כאשר בני אדם חיים זה לצד זה, הם עשויים לעיתים לגרום נזקים זה לזה. הדבר מתרחש למשל בין שכנים, בעבודה או בבית הספר, ואפילו סתם ברחוב. כאשר הנזק הוא לרכוש, בעליו מצפה שהאחראי לגרימת הנזק יפצה אותו על כך. ואכן, בכל תרבויות העולם העתיק התפתחו מערכות חוקים מסועפות הדנות במצבים השונים שבהם אנשים גורמים נזק זה לזה ובפיצויים שנדרש המזיק לשלם לנפגע. חוקים אלו נועדו למנוע אי סדר חברתי (אנרכיה) ולהשליט צדק וסדר ביחסים שבין אדם לחברו. גם ביהדות, כמו בכל תרבות מתוקנת, ישנה מערכת חוקים מפורטת הדנה בנזקים. יסודה הוא במקומות שונים במקרא, ובפרט בפרשת "משפטים", המופיעה בחומש שמות, פרקים כא– כג. חז"ל פיתחו מאוד מערכת חוקים זו, והיא ממשיכה ומתעצבת בספרות ההלכה עד ימינו. בלשון חכמים, וגם במערכת המשפט בימינו, קרויה מערכת חוקים זו בשם דיני נזיקין.
בפני בית המשפט הובא המקרה הבא (מבוסס על סיפור אמיתי):
¬ כתבו את הכרעת הדין בתביעה זו בהתאם למשנה. חשבו:
- אילו נזקים נגרמו לתובע ד' כהן? פרטו וצטטו מתוך המשנה.
- מה גובה הפיצוי שזכאי לו התובע? הסבירו כיצד נקבע גובה הפיצוי.
המשפט העברי, כמו מערכות משפט אחרות בעולם, מחייב את הפוגע בזולתו וגורם לו נזק גופני או נפשי לפצות את הנפגע בכסף. הבסיס לכך הוא החוק המקראי:
וְכיִ [וכאשר] ירְִיבןֻ [יריבו] אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרףֹ, וְלאֹ יָמוּת [הנפגע לא מת, אלא] ונְפַָל למְשְִׁכבָּ [נפצע]: [...] – שִׁבתְוּ ֹ יתִןֵּ [יפצה את הנפגע על הימים שישב בביתו בשל פציעתו] ורְַפאֹּי רְַפאֵּ [וישלם לו הוצאות רפואיות].
[אם פגע אדם בגופו של אדם אחר או באחד מאיבריו, יפצה אותו] עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל, כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה.
לאור פסוקים אלו, חכמי המשנה מבחינים בחמישה סוגים של פיצויים על פגיעה בגוף:
1. נזק - פיצוי כספי על כך שיכולתו של הנפגע להשׂתכר פחתה כתוצאה מהפגיעה;
2. צער - פיצוי כספי על הכאב הגופני והנפשי שנגרם לנפגע;
3. ריפוי - פיצוי על ההוצאות הרפואיות הכרוכות בטיפול בפגיעה (תשלום לרופא, תרופות וכדומה);
4. שׁבֶתֶ - פיצוי על הפסד שכר העבודה בתקופה שבה נאלץ הנפגע לשכב בביתו או בבית החולים בעקבות הפגיעה.
5. בשֶׁת - פיצוי על הבושה שגרמה הפגיעה.