1. רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר:
2. הֱוֵי מִתְפַּלֵּל בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת,
3. שֶׁאלִמְָלאֵ מורָֹאהָ,ּ
4. אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ.
(2) Rabbi Hanina, the vice-high priest said: pray for the welfare of the government, for were it not for the fear it inspires, every man would swallow his neighbor alive. R. Hananiah ben Teradion said: if two sit together and there are no words of Torah [spoken] between them, then this is a session of scorners, as it is said: “nor sat he in the seat of the scornful…[rather, the teaching of the Lord is his delight]” (Psalms 1:1); but if two sit together and there are words of Torah [spoken] between them, then the Shekhinah abides among them, as it is said: “then they that feared the Lord spoke one with another; and the Lord hearkened and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that feared the Lord and that thought upon His name” (Malachi 3:16). Now I have no [scriptural proof for the presence of the Shekhinah] except [among] two, how [do we know] that even one who sits and studies Torah the Holy One, blessed be He, fixes his reward? As it is said: “though he sit alone and [meditate] in stillness, yet he takes [a reward] unto himself” (Lamentations 3:28).
5. רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר:
[...]
6. הֱווּ זְהִירִין בָּרָשׁוּת,
7. שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְצרֶךְ עצַמְןָ.
8. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן,
9. וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ.
(2) Rabban Gamaliel the son of Rabbi Judah Hanasi said: excellent is the study of the Torah when combined with a worldly occupation, for toil in them both keeps sin out of one’s mind; But [study of the] Torah which is not combined with a worldly occupation, in the end comes to be neglected and becomes the cause of sin. And all who labor with the community, should labor with them for the sake Heaven, for the merit of their forefathers sustains them (the community), and their (the forefather’s) righteousness endures for ever; And as for you, [God in such case says] I credit you with a rich reward, as if you [yourselves] had [actually] accomplished [it all].
(3) Be careful [in your dealings] with the ruling authorities for they do not befriend a person except for their own needs; they seem like friends when it is to their own interest, but they do not stand by a man in the hour of his distress.
חכם ארץ ישראלי שפעל במחצית השנייה של המאה הראשונה לספירה. בזמן שבית המקדש השני היה קיים שימש רבי חנינא בכהונה בתפקיד סגן הכוהן הגדול, ומכאן כינויו "סגן הכוהנים". בתקופתו התחולל המרד הגדול ברומאים, אשר בעקבותיו נחרב בית המקדש. מאמרותיו הידועות: "גדול השלום ששקול כנגד [ששווה ל] כל מעשה בראשית" (ספרי במדבר, מב).
2. הֱוֵי מִתְפַּלֵּל – הֱיֶה מתפלל, ראוי להתפלל ולקוות לכך.
בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַלְכוּת – למען שלומו, רווחתו ויציבותו של השלטון.
3. שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ – שלולא היראה, הפחד מהשלטון.
4. איש אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעו –כל אחד היה פוגע בזולתו.
6. הֱווּ – היו, עליכם להיות זְהִירִין בָּרָשׁוּת – להיזהר מהשלטונות.
7. שֶׁאֵין מְקָרְבִין לוֹ לָאָדָם – שהשליטים מאירים פנים לאדם. אֶלָּא לְצרֶךְ עַצְמָן – רק למען האינטרסים שלהם.
8. נִרְאִין כְּאוֹהֲבִין בִּשְׁעַת הנֲאָתָָן – השליטים נראים כאילו הם אוהבים ומעריכים את האדם כאשר צומחת להם מכך טובת הנאה.
9. וְאֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם – אבל אינם תומכים באדם.
בּשְִׁעתַ דָּחקֳוֹ – בזמן שהוא במצוקה וזקוק לסיועם.
- לפי המשנה, מדוע יש להתפלל בשלומה של מלכות?
- "איש את רעהו חיים בלעו" – הגיוני היה לכתוב "איש את אויבו חיים בלעו". מדוע לדעתכם משתמשת המשנה דווקא במילה "רעהו" (חברו)?
- לפניכם אמרה מהתלמוד, המזכירה את הנאמר במשנה. קראו אותה והשיבו על השאלות שבעקבותיה:
לָמה נמשלו בני אדם לדגי הים? שכתוב [כמו שמופיע בפסוק] "וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם" (חבקוק א, יד). מה דגים שבים, כל הגדול מחברו בולע את חברו, אף בני אדם, אלמלא מוראה של מלכות, כל הגדול מחברו בולע את חברו.
ב. במשנה כתוב "איש את רעהו חיים בלעו", ואילו התלמוד מצייר מצב בו "כל הגדול מחברו בולע את חברו". איזו סיטואציה לדעתכם חמורה יותר?
ג. מה מביא לדעתכם בני אדם לבלוע זה את זה? במה דומה ובמה שונה מצב זה מבעלי חיים הבולעים זה את זה?
ד. מדוע נזקק האדם לשלטון על פי המשנה והתלמוד?
5. האם לפי המשנה יש צורך להתפלל בשלומה של כל מלכות או שיש מלכויות רֶשַׁע שאין להתפלל בשלומן? מה דעתכם?
6. כתבו בלשונכם מהו היחס אל השלטון על פי דברי רבן גמליאל (שורות 5– 8). האם דעתו סותרת את עמדת רבי חנינא או אולי משלימה אותה? הסבירו.
7. האם לדעתכם השלטון הוא ערך בפני עצמו או שחשיבותו נמצאת בתפקיד שהוא ממלא? הסבירו ונמקו את תשובתכם.
לפני שנים רבות, בארץ רחוקה מעבר להרי החושך, מָלַך מֶלֶך אציל ורב תושייה בתבונה וביושר. הוא הרחיב את ממלכתו בכוח התבונה על ידי כך שכרת בריתות רבות, השיא את בניו ובנותיו לנסיכים ונסיכות ממלכויות שונות ורבות.
יום אחד החליט המלך שעליו להעביר לכל אחד־עשר בניו ובנותיו את רזי השלטון הטוב, והחל בכתיבת מגילת קלף. המגילה נפתחה במילים האלו:
- השלימו את שלושת עקרונות השלטון הטוב שבזכותו לעולם לא יתקיים בממלכה זו מצב של "איש את רעהו חיים בלעו".
- חשבו: האם בממלכה זו תקף הכלל של רבן גמליאל, "הוו זהירין ברשות"?
- השוו בין העקרונות שבחרתם, דונו בהם ביניכם ונסו להגיע להסכמה כיתתית על שלושת העקרונות.
