רוב נשים מצויות בכשפים
1א
הדף מאת: נירה נחליאל / המדרשה באורנים
2ב
דף הלימוד שופך אור על עולם חשוך – עולם שמגדיר את עיסוקי הנשים ככשפים, עולם של ציד מכשפות. נלמד על המקורות לאיסור הכישוף, על הקשר בין נשים לכשפים ועל גישות שונות לנושא זה.
3ג
מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה

הסברים
  • רש"י: מכשפה לא תחיה - אלא תוּמת בבית דין, ואחד זכרים ואחד נקבות, אלא שדִבֵּר הכתוב בהווה שהנשים מצויות מכשפות.
Thou shalt not suffer a sorceress to live.
4ד
... ואמר אשה ולא איש, לפי שמעשה הזה וכיוצא בו נמצא בנשים יותר מבאנשים, לפי שהן קלות הדעת, ולטעם הזה אמר הכתוב מכשפה לא תחיה.
5ה
דיון
שאלות לעיון
  • מהי לדעתכם הסיבה לשימוש בלשון נקבה בפסוק?
  • מהו ההסבר של רש"י ושל רד"ק לכך? מה ההבדל ביניהם?
  • האם נתקלתם בסביבתכם באנשים או נשים בעלי יכולות 'כישוף'? האם לדעתכם יש הבדל מגדרי בתחום זה? מה דעתכם על מיומנויות אלה?
6ו
תנו רבנן: "מְכַשֵּׁפָה" - אחד האיש ואחד האשה.
אם כן מה תלמוד לומר מכשפה - מפני שרוב נשים מצויות בכשפים.
מיתתן במה?
רבי יוסי הגלילי אומר: נאמר כאן (שמות כב, יז) "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה",
ונאמר להלן (דברים כ, טז) "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה",
מה להלן בסייף - אף כאן בסייף.
רבי עקיבא אומר: נאמר כאן "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה",
ונאמר להלן (שמות יט, יג) "אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה",
מה להלן בסקילה - אף כאן בסקילה.
The mishna teaches that the case of the warlock is referring to one who performs a real act of sorcery. The Sages taught in a baraita: The verse: “You shall not allow a witch to live” (Exodus 22:17), does not refer only to a female who practices sorcery; both a man and a woman are included. If so, why does verse state “a witch”? This is because most women are familiar with witchcraft. In what manner is their death sentence administered? Rabbi Yosei HaGelili says: It is stated here: “You shall not allow a witch to live,” and it is stated there, with regard to the conquest of the Canaanites: “You shall allow nothing that breathes to live” (Deuteronomy 20:16). Just as there, the Canaanites were to be killed by the sword (see Numbers 21:24), so too here, the execution of a witch is administered by the sword. Rabbi Akiva says: It is stated here: “You shall not allow a witch to live,” and it is stated there, with regard to Mount Sinai: “No hand shall touch it, for he shall be stoned, or thrown down; whether it be animal or man, it shall not live” (Exodus 19:13). Just as there, the verse speaks of stoning, so too here, a witch is executed by stoning.
7ז
דיון
שאלות לעיון
  • מדוע נוטות הנשים, לפי התלמוד, לעסוק בכשפים?
  • ומדוע נוטים הגברים, לדעתכם, לייחס להן עיסוק כזה?
  • ר' יוסי קושר את המכשפה לאנשי עיר הנידחת, עובדי עבודה זרה. ר' עקיבא קושר אותה למחללי הקודש העולים להר ללא רשות. מה חושב כל אחד מהם על איסור הכישוף?
8ח
ינאי איקלע לההוא אושפיזא,
אמר להו: אשקין מיא! קריבו שתיתא.
חזא דקא מרחשן שפוותה,
שדא פורתא מיניה, הוו עקרבי.
אמר להו: אנא שתאי מדידכו, אתון נמי שתו מדידי.
אשקייה - הואי חמרא,
רכבה, סליק לשוקא.
אתא חברתה פשרה לה, חזייה דרכיב וקאי אאיתתא בשוקא.

תרגום:
ינאי הגיע להתארח במקום מסוים.
אמר להם: השקוני מים. הביאו לו ספל.
ראה ששפתי המארחת מרחשות.
שפך מעט מהמים, והפכו לעקרבים.
אמר לה: אני שתיתי משלך, את שתי משלי.
השקה אותה והפכה לחמור [יש כאן דו משמעות: "חמרא" בארמית הוא גם "חמור" וגם "יין"].
רכב עליה ויצא לשוק.
באה חברתה והתירה את הכשוף,
ראוהו רוכב על אשה בשוק.
one type of death penalty, namely, decapitation. Since that is the only type of capital punishment that applies to gentiles, it cannot be derived through a verbal analogy that the same type applies to a Jewish sorceror. The baraita continues: Ben Azzai says that it is stated: “You shall not allow a witch to live” (Exodus 22:17), and it is stated in the following verse: “Whoever lies with an animal shall be put to death” (Exodus 22:18). The fact that the Torah juxtaposes this matter to that matter is to teach that just as one who lies with an animal is executed by stoning (see Leviticus, chapter 20), so too, a warlock is executed by stoning. With regard to this derivation, Rabbi Yehuda said to him: And because the Torah juxtaposes this matter with that matter, shall we take this person out to be stoned? Should he be sentenced to the most severe type of capital punishment on that basis? Rather, the source is as follows: A necromancer and a sorcerer were included in the general category of warlocks, and why were they singled out from the rest, with their prohibition and punishment stated independently? This was done in order to draw an analogy to them and say to you: Just as a necromancer and a sorcerer are executed by stoning, so too, a warlock is executed by stoning. The Gemara asks: According to the opinion of Rabbi Yehuda as well, let the punishment with regard to a necromancer and a sorcerer be considered two verses that come as one, i.e., that teach the same matter, and therefore the halakha of other cases cannot be derived from it, according to the principle that any two verses that come as one do not teach about other cases. In other words, if a halakha is taught with regard to two individual cases in the Torah, the understanding is that this halakha applies only to those cases. Had this halakha applied to all other relevant cases as well, it would not have been necessary for the Torah to teach it twice. The fact that two cases are mentioned indicates that they are the exceptions rather than the rule. Rabbi Zekharya says: This means that Rabbi Yehuda holds that two verses that come as one do teach about other cases. § Rabbi Yoḥanan says: Why is sorcery called keshafim? Because it is an acronym for: Contradicts the heavenly entourage [shemakhḥishin pamalia shel mala]. Sorcery appears to contradict the laws of nature established by God. The verse states: “To you it was shown, so that you should know that the Lord is God; there is none else besides Him” (Deuteronomy 4:35). Rabbi Ḥanina says: This is true even with regard to a matter of sorcery; sorcery is ineffective against a righteous person. The Gemara relates: There was a certain woman who was attempting to take dust from under the feet of Rabbi Ḥanina in order to perform sorcery on him and harm him. Rabbi Ḥanina said to her: If you succeed, go and do it. I am not concerned about it, as it is written: “There is none else besides Him.” The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: Why are sorcerers called mekhashefim? Because it is an acronym for: Contradicts the heavenly entourage. This indicates that one should be wary of sorcery. The Gemara answers: Rabbi Ḥanina is different, as his merit is great, and sorcery certainly has no effect on such a righteous person. Rabbi Aivu bar Nagri says that Rabbi Ḥiyya bar Abba says that in the verse: “And the magicians of Egypt did in that manner with their secret arts [belateihem]” (Exodus 7:22), these words are describing acts of employing demons, which are invisible, and their actions are therefore hidden [balat]. With regard to the similar term belahateihem (Exodus 7:11), these are acts of sorcery, which sorcerers perform themselves, without using demons. And likewise it says: “And the flaming [lahat] sword that turned every way” (Genesis 3:24), referring to a sword that revolves by itself. Abaye says: A sorcerer who is particular about using a certain utensil for his sorcery is employing a demon; one who is not particular about using a certain utensil is performing an act of sorcery. Abaye says: The halakhot of sorcery are like the halakhot of Shabbat, in that their actions can be divided into three categories: There are some of them for which one is liable to be executed by stoning, and there are some of them for which one is exempt from punishment by Torah law but they are prohibited by rabbinic law, and there are some of them that are permitted ab initio. Abaye elaborates: One who performs a real act of sorcery is liable to be executed by stoning. One who deceives the eyes is exempt from punishment, but it is prohibited for him to do so. What is permitted ab initio is to act like Rav Ḥanina and Rav Oshaya: Every Shabbat eve they would engage in the study of the halakhot of creation, and a third-born calf would be created for them, and they would eat it in honor of Shabbat. Rav Ashi said: I saw Karna’s father perform a magic trick in which he would blow his nose and cast rolls of silk from his nostrils by deceiving the eye. With regard to the verse: “And the magicians said to Pharaoh: This is the finger of God” (Exodus 8:15), Rabbi Eliezer says: It is derived from here that a demon cannot create an entity smaller than the size of a barley grain. Consequently, the magicians were not capable of duplicating the plague of lice, and they realized that this was not an act of sorcery but was performed by God. Rav Pappa said: By God! They cannot create even an entity as large as a camel. They do not create anything. Rather, they can gather these large animals, leading them from one place to another, but they cannot gather those small animals. Rav said to Rabbi Ḥiyya: I myself saw a certain Arab who took a sword and sliced a camel and then beat a drum [betavla], and the camel arose from the dead. Rabbi Ḥiyya said to him: Was there blood and excretion afterward in that place, which flowed from the camel when it was sliced? Rather, since there was none, that was clearly a deception of the eyes and not sorcery. The Gemara relates: Ze’eiri happened to come to Alexandria of Egypt. He bought a donkey. When he was about to give it water to drink the magic thawed when the donkey touched the water and it was revealed that it was not a donkey, and it turned into the plank of a bridge. The ones who sold it to him said to him: If you were not Ze’eiri, a distinguished person, we would not refund you the money for the donkey. Is there anyone who buys an item here and does not examine it first with water? Since sorcery was widespread there, anyone who bought an item examined it in order to find out if it was affected by sorcery, and if one did not examine an acquired item by exposing it to water and it turned out to be under a spell, he suffered the loss. The Gemara relates: A man named Yannai arrived at a certain inn. He said to the innkeepers: Give me water to drink. They brought him flour mixed with water. He saw that the lips of the innkeeper woman were moving, and he cast a bit of the drink to the ground, and it turned into scorpions, and he understood that the innkeepers performed sorcery on the drink. Yannai said to them: I drank from yours; you too drink from mine, and he also performed sorcery on the drink. He gave it to her to drink and she turned into a donkey. He rode upon her and went to the marketplace. Her friend came and released her from the sorcery, and people saw him riding on a woman in the marketplace. It is stated with regard to the plagues of Egypt: “And the frog came up and covered the land of Egypt” (Exodus 8:2). Noting that the term “the frog” is written in the singular, Rabbi Elazar says: At first it was one frog; it spawned and filled the entire land of Egypt with frogs. The Gemara comments: This matter is subject to a dispute between tanna’im: Rabbi Akiva says: It was one frog, and it spawned and filled the entire land of Egypt with frogs. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva, what are you doing occupying yourself with the study of aggada? This is not your field of expertise. Take your statements to the tractates of Nega’im and Oholot. In other words, it is preferable that you teach the halakhot of the impurity of leprosy and the impurity imparted in a tent, which are among the most difficult areas of halakha and are within your field of expertise. Rather, the verse is to be understood as follows: It was one frog; it whistled to the other frogs, and they all came after it. § In the mishna, Rabbi Akiva says in the name of Rabbi Yehoshua that two people can each gather cucumbers by sorcery, one of whom is exempt, as he merely deceives the eyes, and one of whom is liable, as he performs real sorcery.
9ט
דיון
שאלות לעיון
  • מה מלמד הסיפור על מיומנויות הכישוף של גברים?
  • מה משמעות הרמזים המיניים בסיפור? מה הקשר בין מגע מיני לבין כישוף והתרתו?
  • מהו מוסר ההשכל של הסיפור?
10י
תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה דף ע"ח טור א, ומסכת סנהדרין פרק ו דף כג טור ג, נוסח משולב של שני הנוסחים. מתורגם ע"פ ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי, ספר האגדה, הוצאת דביר תל אביב 1947)
המכשפות באשקלון
כשנתמנה ר' שמעון בן שטח נשיא,
באו ואמרו לו: יש שמונים נשים מכשפות במערה באשקלון מחבלות עולם.
מיד עמד ר' שמעון בן שטח ביום סגריר ונטל עמו שמונים אנשים בחורים,
ונתן ביד כל אחד מלבוש נקי בתוך קדרה חדשה, וכפו את המלבושים על ראשם.
אמר להם: אם אצפצף לכם פעם אחת - לבשו מלבושיכם,
אם אצפצף לכם פעם שניה - הכנסו כולכם כאחד למערה;
וכשתכנסו – כל אחד ואחד מכם יגפף אחת ויגביהנה מן הקרקע,
שכך דרכו של מכשף: הגבהת אותו מן הארץ - אינו יכול לעשות כלום.
הלך ועמד על פתח המערה.
אמר להן: אויים אויים! פתחו לי, משלכן אני.
אמרו לו: היאך באת נגוב לכאן בשעה זו של גשמים?
אמר להן: בין הטפין הייתי מהלך. אמרו לו: ומה באת לעשות כאן?
אמר להן: ללמוד וללמד; וכל-אחת מכן תעשה מה שהיא יודעת.
אמרה אחת מה שאמרה - והביאה פת; אמרה אחרת מה שאמרה - והביאה בשר; אמרה אחרת מה שאמרה - והביאה תבשילין; אמרה אחרת מה שאמרה - והביאה יין.
אמרו לו: ואתה, מה אתה יכול לעשות?
אמר להן : יכולני לצפצף שתים ואני מביא לכן שמונים בחורים, הם יהיו שמחים בכן ומשמחים אתכן.
אמרו לו: כן אנחנו רוצות.
צפצף פעם אחת - לבשו אלו מלבושיהם; צפצף פעם שניה - ונכנסו כולם כאחד.
אמר: כל אחד ואחד יברור בת-זוגו.
רמז להם: כל אחד מכם יטול אחת וירימה מהארץ, ואז אינה מצליחה במה שעשתה. היה אומר לזו שהביאה פת – הביאי פת, ולא הביאה. ואמר: הביאוה לתלייה. הביאי תבשיל, ולא הביאה. ואמר: הביאוה לתלייה. הביאי יין, ולא הביאה. ואמר: הביאוה לתלייה.
טענו אותן ויצאו ותלאון.
זהו שלמדנו [משנה, מסכת סנהדרין פרק ו משנה ד]: מעשה בשמעון בן שטח שתלה נשים באשקלון. אמרו: שמונים נשים תלה?! ואין דנין שניים ביום אחד!
אלא שהיתה השעה צריכה לכך.
11יא
דיון
שאלות לעיון
  • מה פירוש הביטוי "מחבלות עולם"?
  • מה בא ר' שמעון בן שטח ללמוד מהמכשפות? מדוע רצה להרוג אותן?
  • באיזה כישוף התמחו המכשפות? מה יכולה להיות המשמעות לעיסוקן דווקא בתחום כישוף זה?
  • היכן מתרחש הסיפור? מה משמעותו הסמלית של המקום? מה משמעות ניתוק המכשפות מהקרקע?
  • האם עמדתו של ר' שמעון בן שטח ביחס למכשפות דומה לעמדת ר' יוסי הגלילי או לעמדת ר' עקיבא?
  • מדוע "השעה צריכה לכך"?
12יב
רחל חלפי, נפילה חופשית, מרכוס-עכשיו, 1979.
רחל חלפי, על מחזור שירי המכשפות
המשוררת רחל חלפי כותבת בהקדמה למחזור שירי המכשפות שלה:

מחקרים שפורסמו לאחרונה מגלים כי מאות ואלפי 'המכשפות' שהועלו על המוקד, הומתו בהטבעה, נכלאו ויוסרו באירופה של ימי הביניים ולאחריהם, לא היו אלא נשים יוצאות דופן, אינטנסיביות, בעלות כוחות רוחניים או יופי פיזי, שחרגו מתדמית האישה הסטריאוטיפית של אותה העת. אבחונן כ'שליחות השטן' והוצאתן להורג לא נשאו אופי דתי בלבד, אם כן. הן ייצגו כפייה ודיכוי חברתיים והוקעת הפרט ויוצא הדופן, במקרה זה: האישה יוצאת הדופן, האחרת.

© כל הזכויות שמורות למחברת ואקו"ם
acum.org.il
13יג
דיון
האם ישנו קו מחבר בין ציד המכשפות בימי הביניים ואחריהם לרדיפת נשים מכשפות בתקופת המקרא והתלמוד?
14יד
רחל חלפי, 'וידויה של מכשפה מאושפזת בצינוק', מתוך: מקלעת השמש, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2002, עמ' 128–129.
וידויה של מכשפה מאושפזת בצינוק
רחל חלפי

הייתה בי חיה צורחת
הלילה בעומק של חמש קומות היה לי
פתח לשעת סכנה.
הייתה בי חיה צורחת.
מרוב צריחה לא יכולתי לראות את גבולות
גופה. וִדוּיה של מכשפה מאֻשפזת בצינוק.
מרֹב חיה
היו קוֵיה נמסים במערות הנשימה שלי.
וִדוּיה של מכשפה מאֻשפזת. היו לה חיים
משלה. פניה היו מכפילים עצמם.
פרוותה הייתה ממלאת את העולם
היא הייתה מצמיחה פרחי טרף
בתוך בשרי ולבשרי לא הייתה שליטה
עליה. זהו וִדוּי מפי מכשפה.
בלילות היא הייתה
גחה ושואבת אותי. ואני אף לא הייתי
גרגר אבק כשהייתה קמה עלי צוְחתה.
כדי לשסף את ראשה הייתי חיבת
לשסף את ראשי.
וִדוּיה של מכשפה מאֻשפזת בצינוק.
הלילה בעּמק של חמש קומות
היה לי פתח לשעת סכנה. החלון
שאב אותי אל תוכו בחבלי קסם מהיר
ברוטלי. ידעתי שרק בצוָחה נופלת
אוכל לשמר את פני האשה שלי.
רק בצוָחה. זהו וִדוּי של מכשפה.
[...]

מוקדש לאנייס דה-רודון, שבסוף המאה ה-16, בצרפת, נכלאה בצינוק למשך 20 שנה, ולבסוף הומתה בהטבעה.

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
15טו
רחל חלפי, 'מכשפה שנגמרו לה הסוסים', מתוך: מקלעת השמש, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2002, עמ' 126.
מכשפה שנגמרו לה הסוסים
רחל חלפי

פעם דוהרת על סוסים דולקים
עכשו כֻּלם פחם.
שרפתי את כל הגשרים מאחורי.
פעם חוצה תהומות בתוך אש וגפרית
עכשו אין לי אש לחצות את המים.
חשבתי אדהר על נמרות.
הן מקננות עכשו בתוך
שערותי. חשבתי אוכל לעבֹר את התהום
על גב עננים. העננים נפלו
מתחת לרגלי.
עכשו אני דולקת אל מחוזות חפצי הרחוקים מרחוק
על גבי טרופים ברֻדים שעירים זריזים.
עכשו אני עוברת בין שתי גדות התֹהו
על גבי התֹהו.

מוקדש לדולורס דה לה מונטניה, שהועלתה על המוקד, בספרד של המאה ה-16, על שריפאה חולים "בשירות השטן".

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
16טז
דיון
שאלות לעיון
  • איזו דמות של מכשפה מצטיירת מהשירים?
  • אילו רגשות עולים בכם למקרא התיאור?
  • מה מניע את האשה המכונה 'מכשפה'? האם כוחותיה המיוחדים נמצאים בשליטתה?
  • האם המכשפות הדוברות הן בעלות כישרון ייחודי? צורך פנימי? האם הן מתחזות?
  • האם לדעתכם טוב לאפשר לכוחותיהן להתבטא, או שמא עדיף להגבילן לטובת כולם?
18 יח