מוטיבציה (הנעה)
הדף מאת: בית הלל באוניברסיטה העברית, המרכז לחיים יהודים בקמפוס / הלל ישראל
מוטיבציה היא הכוח המניע, המפרה כל פעילות אנושית ובלעדיה מאבדת העשייה משמעות ואנרגיה. בפסיכולוגיה ישנן גישות רבות המסבירות את ההנעה האנושית. אנו נתבסס של תאוריית הצרכים של אברהם מאסלו ונבחין בין מוטיבציה פנימית לחיצונית, על מנת לעמוד על המניעים בעבודת ה' ועל המשברים שיכולים לצוץ בדרך זו. דרך לימוד מקורות יהודיים נגלה מה מניע אותנו בעשייה היומיומית ומה עשוי לחסום את המוטיבציה האישית שלנו.
R.M Ryan & E.L Deci, `Intrinsic and Extrinsic Motivations: Classic Definitions and New Directions`, Contemporary Educational Psychology, 25 (2000), pp. 54–67 (מתורגם מאנגלית)
מוטיבציות פנימיות וחיצוניות – הגדרות קלאסיות וכיוונים חדשים - ר"מ רייאן וא"ל דצ'י
להיות בעל מוטיבציה פירושו להיות מונע לעשות משהו. פרט שחש היעדר דחף או השראה לפעול, מאופיין בהיעדר מוטיבציה, בעוד מי שטעון באנרגיה או מופעל לקראת תכלית כלשהי, נחשב כבעל מוטיבציה...
מוטיבציה פנימית מוגדרת כעשייה של פעילות למטרת סיפוק אינהרנטי של הפעילות עצמה, ולא לשם השגת תוצאות חיצוניות לה. מוטיבציה פנימית מניעה את האדם לפעול למען הנאה או אתגר הטמונים בתוך הפעילות, ולא למען קבלת הטבות חיצוניות, עמידה בלחצים או זכייה בפרסים. המוטיבציה הפנימית הוכרה לראשונה במחקרים על התנהגות בעלי חיים. מסתבר שאורגניזמים רבים עסוקים בפעילות של חקר, משחק, והתנהגויות אחרות המונעות מסקרנות, גם ללא קבלת פרסים או חיזוקים ממשיים. התנהגויות ספונטניות אלו, אף שהן טומנות בחובן הטבות אדפטיביות לפרט, אינן נעשות בשל סיבה אינסטרומנטלית, אלא בשל החוויות החיוביות הקשורות בתרגול והרחבה של יכולות הפרט [...] מחקרים מראים כי על מנת לעודד מוטיבציה פנימית, על הסביבה לתמוך בצורכי הפרט לאוטונומיה (פעילות עצמאית) ומסוגלוּת, זאת לעומת הפעלת שליטה.
נמצא למשל כי חיזוקים מוחשיים, הגדרת תאריכי יעד לסיום הפעילות ('דד-ליין'), ולחצים תחרותיים, מפחיתים מוטיבציה פנימית, כיוון שהם נחווים על ידי האנשים כהיבטים השולטים בהתנהגותם. מאידך, מתן בחירה והזמנה להכוונה עצמית מחזקות את המוטיבציה הפנימית, כיוון שהן מקנות לאדם תחושה גבוהה יותר של עצמאות [...]
אף שמוטיבציה פנימית היא סוג חשוב של הנעה, רוב הפעילויות שבני אדם עושים אינן מונעות מבפנים. זה קורה בייחוד לאחר הילדות המוקדמת, כאשר החופש לבחור ולהיות מונע מבפנים פוחת והולך ומדוכא על ידי דרישות חברתיות ותפקידים המצריכים לקחת אחריות על משימות שאינן מעניינות מבחינה פנימית. על כן בבתי ספר למשל, המוטיבציה הפנימית הולכת ונחלשת עם כל עלייה לכיתה גבוהה יותר.
המוטיבציה החיצונית מתקשרת לכל פעילות אשר מתבצעת על מנת להגיע לתוצאות שאינן גלומות בפעילות עצמה אלא נפרדות ממנה. המוטיבציה החיצונית מנוגדת למוטיבציה הפנימית, המוגדרת כעשייה למען הנאה ולא למטרת ערך מוחשי. יחד עם זאת, גם המוטיבציה החיצונית אינה נטולת אוטונומיה לחלוטין, ויש בה שונות גבוהה במדד זה. כך למשל, תלמיד המכין שיעורי בית רק מכיוון שהוא פוחד מהסנקציות ההוריות במקרה של אי-עשייתם, מונע חיצונית, כיוון שהוא פועל על מנת להשיג תוצאה נפרדת של הימנעות מהסנקציות; אך תלמידה המכינה שיעורי בית מכיוון שהיא מאמינה שיש לכך תרומה לקריירה שבה בחרה - מונעת אמנם גם היא על ידי מוטיבציה חיצונית, שכן היא לא מתעניינת בהם אלא בערך האינסטרומנטלי של הפעילות, אך יש לה תחושה של בחירה ואוטונומיה מסוימת. שתי הדוגמאות הללו מציגות התנהגות מכוונת, שתיהן מייצגות סוגים שונים של מוטיבציה חיצונית השונים ברמת האוטונומיה היחסית שלהן.
א אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה, כדי שאקבל הברכות הכתובות בתורה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא; ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן, כדי שאינצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא איכרת מחיי העולם הבא.
ב אין ראוי לעבוד את ה' על דרך זו: שהעובד על דרך זו, הוא עובד מיראה; ואינה מעלת הנביאים, ולא מעלת החכמים. ואין עובד את ה' על דרך זו, אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, שמחנכין אותן לעבוד מיראה, עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.
ג [ב] העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה - לא מפני דבר בעולם, לא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה: אלא עושה האמת, מפני שהוא אמת; וסוף הטובה לבוא בכלל.
ד ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו, שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציוונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאודך" (דברים ו,ה). ובזמן שיאהוב את ה' אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה.
ה [ג] וכיצד היא האהבה הראויה: הוא שיאהוב את ה' אהבה גדולה יתרה רבה, עזה עד מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא שוגה בה תמיד - כאלו חולי האהבה, שאין דעתם פנויה מאהבת אותה אישה שהוא שוגה בה תמיד, בין בשוכבו בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו, ושוגים בה תמיד, כמו שציוונו, "בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ו,ה; דברים י,יב; דברים ל,ו). והוא ששלמה אומר דרך משל, "כי חולת אהבה אני" (שיר השירים ב,ה); וכל שיר השירים משל הוא לעניין זה.
ו [ד] אמרו חכמים הראשונים, שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאיקרא רבי, בשביל שאקבל שכר בעולם הבא; תלמוד לומר, "לאהבה את ה'" (דברים יא,יג; ועוד) - כל שאתם עושים, לא תעשו אלא מאהבה.
ז ועוד אמרו חכמים, "במצוותיו חפץ מאוד" (תהילים קיב, א) - "במצוותיו", ולא בשכר מצוותיו. וכן היו גדולי החכמים מצווים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם בייחוד, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל טובה; אלא היו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל כלום - אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו: כלומר, עבדו מאהבה.
ח [ה] כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עדיו פורענות - הרי זה עוסק בה שלא לשמה. וכל העוסק בה לא ליראה, ולא לקבל שכר, אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שציווה בה - הרי זה עוסק בה לשמה. ואמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, אפילו שלא לשמה - שמתוך שלא לשמה, בא לשמה.
ט לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתרה, מגלין להן רז זה מעט מעט; ומרגילין אותן לעניין זה בנחת, עד שישיגוהו ויידעוהו ויעבדו מאהבה.
י [ו] דבר ידוע וברור שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בליבו של אדם, עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל שבעולם חוץ ממנה כמו שציווה ואמר "בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ו,ה; דברים י,יב; דברים ל,ו): אלא בדעה שיידעהו. ועל פי הדעה - על פי האהבה - אם מעט מעט, ואם הרבה הרבה.
יא לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעין לו את קונו כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג, כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה.
Let no man say: "Behold, I perform the precepts of the Torah, and engage myself in its wisdom so that I will receive all the blessings described therein, or so that I will merit the life in the World to Come; and I will separate myself from the transgressions against which the Torah gave warning so that I will escape the curses described therein, or so that I will suffer excision from the life in the World to Come". It is improper to serve the Lord in such way, for whosoever serves the Lord in such way, he is a worshiper because of fear, which is neither the degree of the prophets nor the degree of the sages. And the Lord should not be worshiped that way, save only by ignorant men, women and infants who are trained to worship because of fear, until their knowledge increases when they will worship because of love. The worshiper because of love, engages himself in the study of the Torah and the observance of precepts and follows the paths of wisdom on no account in the world, neither for fear of evil nor in order to inherit the good; but he does the true thing because it is true, and in the end the good comes because thereof,. That degree is a great degree, indeed and not every scholar attains it; for such was the degree of Abraham our father, whom the Holy One, blessed is He! called His beloved, because he worshiped not, save because of love, and it is, furthermore, the degree concerning which the Holy One, blessed is He! commanded through Moses, saying: "And thou shalt love the Lord thy God" (Deut. 6.5); for, when man will love the Lord with a proper love, he will momentarily perform all of the commandments because of love. And what is the proper love? He shall love the Lord with an exceeding great and very strong love so that his soul be tied to the love of the Lord, finding himself in a constant tremor, as if he were suffering of lovesickness, when his mind is free because of love for that woman, being continuously agitated about her, whether he sitting down, or whether he is standing up, even when he is eating and drinking. More than this should the love for the Lord be in the heart of those who love him, meditating therein constantly, even as He commanded us: "With all thy heart and with all thy soul" (Ibid.). This is what Solomon allegorically said: "For I am love-sick" (Songs 2.5). And, the whole book, Song of Songs, is an allegory on this subject. Said the ancient sages: "Peradventure you will say, behold, I study the Torah so that I will become rich, so that I will be called Rabbi, or so that I will receive reward in the World to Come, learn from what it is said: "That thou mayest love the Lord" (Deut. 30.20), all that you do, you shall not do save because of love. The sages, moreover, said: "For his commandments crave exceedingly, but not for the reward of His commandments". And the great sages likewise commanded particularly their intelligent and progressive disciples: "Be not like servants who minister to their master on condition of receiving a reward; but be like servants who minister to their master without condition of receiving a reward"; for, because he is the master it is proper to minister to him, as if saying, minister because of love. He who engages himself in the study of the Torah in order to receive a reward, or in order to prevent himself from being overtaken by punishment, is one who studies the Torah not for its own sake. But he who studies it neither because of fear nor because of reward, but because of love for the Lord of the whole earth Who commanded concerning it, is one who studies it for its own sake. Therefore when instructions are given to infants, to women and the ignorant in general, they should not be instructed save to worship because of fear, until their knowledge will increase, and they will became wise in wisdom, when this secret is revealed to them little by little, and get them acquainted with this subject slowly, until they will attain and know it, when they will serve Him because of Love. It is a known and clear matter that the love for the Holy One, blessed is He! does not become tied up within the heart of man unless he will constantly feel its proper tremor, and abandon everything in the world save that alone, even as He commanded: "With all thine heart and with all thine soul" (Ibid. 6.5). No one loves the Holy One, blessed is He! save by the measure of knowledge that he knows Him. According to that knowledge will that love be; if it be small, the love will be small; if it be abundant, the love will be abundant. It is, therefore, necessary for man to dedicate himself to understand and acquire intelligence in the sciences and reasonings which make known to him his Owner, in the measure of power that man possesses to understand and attain it, as we have elucidated it in the treatise concerning the Foundations of the Torah.
דיון
שאלות מנחות:
  • קראו את המאמר המתורגם ואת הלכות תשובה של הרמב"ם - האם לדעתכם יש דמיון בין המניעים לעבודת ה' על פי הרמב"ם לבין הגדרות המוטיבציות של החוקרים? כיצד מתיישבים המונחים 'מוטיבציה פנימית' ו'מוטיבציה חיצונית' עם הלכות התשובה של הרמב"ם?
  • האם לדעתכם דרישתו של הרמב"ם מהאדם המאמין היא מציאותית? ובמילים אחרות, כיצד, אם בכלל, ניתן לעודד מוטיבציה פנימית בהקשר של עבודת ה'? דונו בשאלה זו תוך שימוש במונח 'האוטונומיה' המובא בטקסט הראשון.
  • מה דעתכם על הבחנות אלו? האם אתם מסכימים עם הטענה הערכית כי מוטיבציה פנימית היא כוח מניע "מיטיב" או "חזק" יותר מהמוטיבציה החיצונית?
מבוסס על: W. Huitt, `Motivation to learn: An overview`, Educational Psychology Interactive, Valdosta, GA: Valdosta State University, 2001
אחד הכותבים המשפיעים ביותר בתחום המוטיבציה היה אברהם מאסלו (1908-1970(Maslow, , [פסיכולוג חברתי יהודי אמריקני, הנחשב לאחד התאורטיקנים החשובים בפסיכולוגיה ההומניסטית]. לפני מאסלו, נטו החוקרים להתמקד בגורמים שונים ונפרדים על מנת להסביר את האנרגיה המכוונת את ההתנהגות האנושית, והשתמשו בתורות מתחום הביולוגיה, ההישגים או כוחות הדחיפה. מאסלו ניסה לעשות סינתזה בין כל התחומים הללו והטמיע את המונח 'הייררכייה של צרכים', [מתוך תפיסתו שקיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם, אשר משתנים בהתאם לסיטואציה התרבותית]. הצרכים מחולקים לשתי קבוצות עיקריות: מניעי חסך ומניעי גדילה. מניעי החסך פועלים על מנת למלא חסך מסוים, שבלעדיו לא יכול האדם להתקדם לרמה גבוהה יותר. על כן כדי למלא צורך 'גבוה' (למשל מימוש עצמי) צריך קודם להגיע לסיפוקו של צורך 'נמוך' (כגון רעב). ארבעת השלבּים הראשונים של מניעי החסך הם:
1. פיזיולוגי: הצורך לנשום, לאכול, לשתות, לישון, לחוש נוחות גופנית וכדומה.
2. ביטחון: הצורך לחוש ביטחון פיזי, ביטחון בריאותי, יציבות משפחתית, ביטחון כלכלי וכדומה.
3. שייכות ואהבה: הצורך לחוש השתייכות וזהות, חיבור עם אחרים, להיות מקובל.
4. הערכה חברתית: הצורך להגיע להישגים ומסוגלות, לקבל אישור חברתי והכרה.
לפי מאסלו, אדם יכול לפעול לקראת מימוש צורכי הגדילה רק כאשר מולאו צורכי המחסור. בהתחלה כלל מאסלו בשלב החמישי צורך גדילה יחיד - המימוש העצמי. וטען כי אנשים אשר מימשו את עצמם מאופיינים בכך שהם ממוקדים בפתרון בעיות; שומרים על חיוניות בהערכת חייהם; מקדישים עצמם לצמיחה אישית; מסוגלים לחוות חוויות שיא. בשלב מאוחר יותר בכתיבתו, הוסיף מאסלו למניעי הגדילה שני שלבים נוספים המקדימים את המימוש העצמי, וכן הוסיף עוד צורך גבוה יותר ממימוש עצמי – התעלות מעבר לעצמי.
5. קוגניטיבי: הצורך לדעת, להבין, לחקור.
6. אסתטי: השאיפה לסימטריה, לסדר ויופי.
7. מימוש עצמי: הצורך לממש את הפוטנציאל האישי.
8. התעלות עצמית (טרנסצנדנטליות עצמית): חיבור למשהו הנמצא מעבר לעצמי; סיוע לאחרים למצוא את הגשמתם העצמית ולהבין את הפוטנציאל הטמון בהם.

למאמר המלא
דיון
שאלות מנחות:
  • חוו דעתכם על המונח 'הייררכייה של צרכים' של מאסלו.
  • האם מוצדק לדעתכם לדבר על צרכים 'עליונים' לעומת 'נחותים'?
  • מהו הערך המוסרי העומד מאחורי תאוריה זו?
  • חישבו על דוגמאות (היסטוריות או אישיות) שבהן דווקא צרכים גבוהים מומשו גם בהיעדר מימוש הצרכים התחתונים.
(א) דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. (ב) הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. (ג) מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (ד) דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. (ה) וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם. (ו) הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. (ז) כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת. (ח) כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ. (ט) מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (י) יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ. (יא) אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ לֹא יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה.
(יב) אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם. (יג) וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם הוּא עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ. (יד) רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. (טו) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת. (טז) דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלִָם וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת. (יז) וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ. (יח) כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.
THE WORDs OF the Koheleth, the son of David, king in Jerusalem. Vanity of vanities, saith Koheleth; Vanity of vanities, all is vanity. What profit hath man of all his labour Wherein he laboureth under the sun? One generation passeth away, and another generation cometh; And the earth abideth for ever. The sun also ariseth, And the sun goeth down, And hasteth to his place where he ariseth. The wind goeth toward the south, And turneth about unto the north; It turneth about continually in its circuit, And the wind returneth again to its circuits. All the rivers run into the sea, Yet the sea is not full; Unto the place whither the rivers go, Thither they go again. All things toil to weariness; Man cannot utter it, The eye is not satisfied with seeing, Nor the ear filled with hearing. That which hath been is that which shall be, And that which hath been done is that which shall be done; And there is nothing new under the sun. Is there a thing whereof it is said: ‘See, this is new’?—it hath been already, in the ages which were before us. There is no remembrance of them of former times; neither shall there be any remembrance of them of latter times that are to come, among those that shall come after. I Koheleth have been king over Israel in Jerusalem. And I applied my heart to seek and to search out by wisdom concerning all things that are done under heaven; it is a sore task that God hath given to the sons of men to be exercised therewith. I have seen all the works that are done under the sun; and, behold, all is vanity and a striving after wind. That which is crooked cannot be made straight; And that which is wanting cannot be numbered. I spoke with my own heart, saying: ‘Lo, I have gotten great wisdom, more also than all that were before me over Jerusalem’; yea, my heart hath had great experience of wisdom and knowledge. And I applied my heart to know wisdom, and to know madness and folly—I perceived that this also was a striving after wind. For in much wisdom is much vexation; And he that increaseth knowledge increaseth sorrow.
דיון
שאלות מנחות:
  • ממה נובע המשבר של קהלת? האם ניתן להגדירו כמשבר מוטיבציה?
  • כיצד ניתן להסביר משבר זה על סמך סולם הצרכים של מאסלו? אילו ננתח את המשבר לפי גישתו של מאסלו, איזו מסקנה נקבל? מה קורה לאחר שמגיעים למימוש הצורך העליון בהייררכייה?
מסכת אבות, פרק ד, משנה כב
הוא [=רבי אלעזר הקפר] היה אומר:
היִלודים למוּת; והמתים להחֲיוֹת; והחיים לִדוֹן, [=להיות נידונים]
[וצריך האדם] לֵידַע, להוֹדיעַ ולהִוָדַע שהוא אל, הוא היוצר, הוא הבורא, הוא המבין, הוא הדיין, הוא עֵד, הוא בעל דין, והוא עתיד לדוּן.
ברוך הוא, שאין לפניו לא עַוְלָה ולא שִכחה ולא משוא פנים ולא מִקח שוחד, שהכֹּל שלו. ודע שהכֹּל לפי החשבון. ואל יבטיחך יצרך שהשְאוֹל בית מנוס לך, [= שאחרי המוות אין עונש]
שעל כרחך אתה נוצר;
ועל כרחך אתה נולד;
ועל כרחך אתה חי;
ועל כרחך אתה מת;
ועל כרחך אתה עתיד לִתֵן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
דיון
שאלות מנחות
  • מה המסר של המשנה?
  • האם לדעתכם היא מעודדת את המוטיבציה של האדם לנהוג כראוי, או שהיא מפחיתה אותה?
  • אם חייו ומותו של האדם הם עובדה מוגמרת שאין לו שליטה עליהם
  • מניין הוא ישאב את האנרגיה לחיים?
  • מה היה עונה על כך מאסלו? נסו להשתמש במונחים של מוטיבציה פנימית וחיצונית.
  • מה יחסה של המשנה לאוטונומיה של האדם בעולם? כיצד היא עשויה להשפיע על המוטיבציה?
דף הנחיות למנחה:
עזר למנחה מוטיבציה.doc