"בבוקר טוחנת, בצהריים כותשת, ובערב ממתינה"- על עגינות ועל זמן
הדף מאת: שירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
לימוד זה יחבר בין מושג העגינות ההלכתי למושג הזמן, דרך עיון בטקסטים שונים, מוקדמים ומאוחרים, העוסקים, בעגונות, שומרות יבם ובמסורבות גט. נתחיל עם פרשת 'וישב' ונסיים את הלימוד בכתיבה יוצרת המתבססת על המקורות השונים ועל תפיסתם האישית של המשתתפים את מושג הזמן בחייהן של נשים אלו.
א. "ותשב בית אביה" - על תמר שומרת היבם
סיפורם של תמר ויהודה
(ו) וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר (ז) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה' (ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ (ט) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו (י) וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ (יא) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ. (יב) וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה...
And Judah took a wife for Er his first-born, and her name was Tamar. And Er, Judah’s first-born, was wicked in the sight of the LORD; and the LORD slew him. And Judah said unto Onan: ‘Go in unto thy brother’s wife, and perform the duty of a husband’s brother unto her, and raise up seed to thy brother.’ And Onan knew that the seed would not be his; and it came to pass when he went in unto his brother’s wife, that he spilled it on the ground, lest he should give seed to his brother. And the thing which he did was evil in the sight of the LORD; and He slew him also. Then said Judah to Tamar his daughter-in-law: ‘Remain a widow in thy father’s house, till Shelah my son be grown up’; for he said: ‘Lest he also die, like his brethren.’ And Tamar went and dwelt in her father’s house. And in process of time Shua’s daughter, the wife of Judah, died; and Judah was comforted, and went up unto his sheep-shearers to Timnah, he and his friend Hirah the Adullamite.
דיון
  • קראו שנית את הפסוק האחרון - כיצד הוא מבליט את הפערים בין גורלה של תמר, ונשים אלמנות שומרות היבם, לעומת גורלו של יהודה והאלמנים הגברים?
  • כיצד אתם מבינים את המילה "שבי" בפסוק יא?
מיכל שיר-אל, 'תמר - מבט מבפנים', מתוך אתר "קולך: פורום נשים דתיות"
תמר- מבט מבפנים/ מיכל שיר-אל
[...]
הייתי כבת אחת עשרה, מלבוש מכף רגל ועד ראש מכסה את דמי האצור
בקרבי, ועדי ברונזה כבד סביב צווארי. כסף מרשרש תלוי על פרקי רגלי,
מצהלות תופים רועמים לפני, עשן קטורת סוכך כאוהל ועם רב הולך ומילל
לקראת הסעודה האחרונה הערוכה בפתח הבית.
"ויקח יהודה אשה". גם זו אני.

ובתוך אוהלו - מצהלות חתנים בחופתם - אין. כערער בערבה ניצב הוא שם
פיו פעור אורב לטיפת מים. ער. פניו גסות מסולעות, מצליפות קרני שמש
בוערות, חורכות מיבשות את עורי מערערות את רוחי. "ויהי ער בכור יהודה
רע בעיני ה' וימיתהו ה'"

אבל אני שתקתי, לא ספרתי לאמי לא הגדתי לחמי.
המשכתי לחיות, בבוקר טוחנת בצהריים כותשת ובערב ממתינה.

"ויאמר יהודה לאונן בוא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך".
ערכתי השולחן שמלה לבנה פרשתי. השמש נסתרה, והוא בא אל האלמנה
השחורה בצעדים זעירים כפתיתי קרח.
לא פשט בגדיו ולא חלץ נעליו. כרע נפל מגשש דרכו באפלה שולח ידיים
גוועות. רגליו נוזלות נושרות בלא נשמה יתרה. "וירע בעיני ה' אשר עשה
וימת גם אותו". לא ספרתי לאמי, לא הגדתי לחמי.

אז ידבר אלי האיש הגדול "שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני"
לקחתי צרורי על שכמי ועליתי על השביל.
אלמנה למהדרין שבתי אל בית אימי הורתי.

המשכתי לחיות בבוקר טוחנת בצהריים כותשת ובערב ממתינה.
בת שלוש עשרה, שש עשרה ואולי עשרים עדין מזומנה.
ילדות מסביבי אל חופתן מובלות, חברות ואחיות כרסן בין שיניהן
ואני אלמנה שחורה הדורה בכספת שמורה.
[...]

לשיר המלא
© כל הזכויות שמורות למחברת
דיון
  • מדוע בחרה הכותבת לכתוב "שבתי אל בית אמי"?
  • מהי תנועתו של הזמן בטקסט זה?
שומרת יבם (חלק ב), יהודה ליב גורדון. מתוך אתר פרויקט בן-יהודה
שׁוֹמֶרֶת יָבָם (המשך) / יהודה ליב גורדון
[...]
הִנֵּה יוֹמֵךְ יִפְנֶה, חֶלְדֵּךְ כָּאָיִן,
וּלְדָמֵךְ הַנָּקִי גּוֹאֵל עוֹד אָיִן,
עוֹד צַעֲקָתֵךְ בִּסְעָרָה עוֹלָה שָׁמָיְמָה
בַּת עֶשְׂרִים הָיִית עֵת גַּלְמוּדָה נִשְׁאַרְתְּ,
עֵת בַּעַל נְעוּרַיִךְ בִּדְמִי יָמָיו קָבַרְתְּ,
עֵת לְצָרָתֵךְ אָח! אָח לוֹ יִוָּלֵד,
אָז עוֹד הַתִּקְוָה פִּתָּתֵךְ, עַל לִבֵּך דִּבֵּרָה,
מִי יֵדַע אִם יִגְדַּל הַפִּרְחָח אִם יֶחִי,
הֵן עוֹד תַּחֲלוּאִים רַבִּים עָלָיו יַעֲבֹרוּ
אֲבַעְבֻּעוֹת וּבֹהַק וּצְמִיחַת שִׁנַּיִם,
חֳלִי מֵעַיִם
יִקְטְפוּהוּ בְאִבּוֹ וּשְׁנוֹתָיו יִקְצוֹרוּ
* * * * * * * * * * * * * *
רוֹצֵחַ מַכֵּה אִמּוֹ
שֻׁלַּח לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ,
הַתִּקְוָה תֵלֵךְ עִמּוֹ
וּתְשַׁלְּחֵהוּ הַדֶּרֶךְ,
כִּי בְכַלּוֹתוֹ עֲבוֹדָתוֹ
עוֹד יָשׁוּב אֶל קַדְמָתוֹ –
אֶת מִי רָצַחַתְּ,
אַתְּ נֶפֶשׁ נְקִיָּה,
כִּי לָנֶצַח שֻׁלַּחַתְּ
אֶל אֶרֶץ הַנְּשִׁיָּה?
עַד מָה, עַל מִי בוֹטֶחַת,
עַד מָתַי תּוֹחִילִי
הַנֶּפֶשׁ הַנִּדָּחָה?
אַף כִּי אַתְּ לֹא רוֹצַחַת
כִּי אִם הַנִּרְצָחָה
[...]
לשיר במלואו
דיון
  • עמדו על נקודות הדמיון בין שני השירים.
  • מהי הביקורת שמעביר המשורר בחלקו השני של השיר? כלפי מי היא מופנית?
  • איזה חיבור עושה המשורר בשיר בין 'נשיות' ו'נשיה'? האם לדעתכם קיים קשר דומה בין זכריות לזיכרון? במה הוא בא לידי ביטוי?
  • מה בין רצח לעגינות?
  • כיצד מומחש ממד הזמן בשיר זה? (התייחסו לשני חלקי השיר).
ב. "הם גזלו ממני את היותי אישה"- על עגונות בימינו
ענת סילברסטון, 'הייתי עגונה, הייתי אוויר'- ראיון עם מסורבת גט, דעות, 36 (אדר א' תשס"ח), עמ' 20–23. מתוך אתר "נאמני תורה ועבודה"
סיפורה של הלן- תלאותיה של מסורבת גט
הלן, [...] לאחר עשר שנות נישואים לבעל מתעלל, המתינה קרוב לשמונה שנים עד שקיבלה את הגט מבעלה, ובמהלכן הכיר בה בית הדין הרבני בתור אישה עגונה.
היו סיטואציות בבית הדין שהרגשת בהן שהיחס כלפייך היה הוגן ואנושי?
אני לא ראיתי שום אנושיות. הם סחבו אותי כל כך הרבה. הייתי אז בת 38, יכולתי לחיות מחדש את החיים שלי, לחשוב שאולי יש תקווה, שאני אשקם את החיים שלי. הם גזלו ממני את הכול. את היותי אישה, את האפשרות להתחתן שוב. רציתי להביא עוד ילד. הם גזלו ממני את החיים. גנבו אותי. לא רק הם, אלא כל בתי המשפט.
[...]
הם [הרבנות הדתית] גזלו ממני את החיים שלי, את הנשיות, את האמהות, את הכול הם גנבו ממני. הם דיכאו אותי, גרמו לי להרגיש כמו אפס. בזה אני מאשימה את הרבנים ואת בתי המשפט האחרים.
[..]
עברתי עשר שנות נישואים עם בעל מתעלל, ועשר שנות בתי משפט. התחלתי בת 30, והיום אני בת 50. אז איזו תקווה יכולה להיות לי? [...].
לראיון המלא
© כל הזכויות שמורות למחברת
toravoda.org.il
דורית גבאי, 'על זמן שאול', nrg מעריב, 7.1.2007
סיפורה של ענת- מסורבת גט במרוץ נגד הזמן
ענת (שם בדוי) מנהלת מירוץ מתיש נגד הזמן: נותרה לה שנה בלבד כדי לנסות להביא ילד לעולם. במקביל, היא מנהלת מאבק משפטי כדי לקבל אישור לטיפולי ההפריה. הסיבה: ענת חיה בנפרד מבעלה, שמסרב לתת לה גט, ולכן נחשבת עדיין אישה נשואה [...]
"נותרו לי בדיוק עוד שנה וחודשיים לנסות להביא ילד לעולם", חושפת ענת בווידוי אישי כואב, [...]. "אני עוד מעט בת 44, וקופת החולים מממנת את הטיפולים עד גיל 45. אני במתח נוראי, בקושי נרדמת בלילות. גם לאחר שאקבל את האישור, מי מבטיח לי שההפריה תצליח? הטיפולים נמשכים לפעמים שנה, ואני מרגישה שהזמן גבולי מאוד. אם בית המשפט לא יאשר לי מיד את טיפולי ההפריה, הנזק יהיה בלתי הפיך. לא אוכל להביא ילד ביולוגי לעולם". כאילו לא די בכך, לבעלה של ענת ולבת זוגו נולד ילד משותף, אך הבעל מסרב לאפשר לענת לממש את זכותה לאימהות ולהעניק את הסכמתו להמשך טיפולי ההפריה, על אף שמדובר בתרומת זרע אנונימית [...]
© כל הזכויות שמורות לעיתון מעריב
www.nrg.co.il
דיון
  • שתי הנשים העגונות מתארות תחושות עזות של גזל זמן וחוסר אונים. כיצד ניתן לקשור בין סיפורן לסיפורה של תמר? האם ניתן לראות בסיפורן גלגול מודרני לסיפורה של תמר?
  • היעזרו בטקסטים השונים וכתבו קטע קצר (שיר, חיבור, מדרש) המחבר בין זמן, עגינות ונשיות.
דף הנחיות למנחה:
עגונות_מועד נשים (3).rtf
דף מספר 3 בסדרה מועד נשים, דפים נוספים בסדרה:
1 2