"אמת מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף" - על עבודה אנושית בהלכה אלוהית
הדף מאת: אביטל אנגלברג
'אמת מארץ תצמח'- השאלה היא האם האמת במציאות שלנו היא אנושית ותלוית זמן או אמת אחת אחידה, אלוהית? דף הלימוד מביא מקורות התומכים בתפיסה כי האמת היא 'אמת אנושית', ועומדים על ייחודה וחשיבותה. לכאורה אחרי אימרות כמו 'לא בשמיים היא', נדמה כי החופש המוחלט בידי בני האדם לקבוע מהי האמת שלהם. אבל מטרתו של הדף היא לטעון כי יחד עם הבחירה, המסמלת חופש, היא טומנת בחובה גם אחריות. האחריות על האמת היא בידינו.
(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר:
(ב) רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ שבות שְׁבִית יַעֲקֹב:
(ג) נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם סֶלָה:
(ד) אָסַפְתָּ כָל עֶבְרָתֶךָ הֱשִׁיבוֹתָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ:
(ה) שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְהָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ:
(ו) הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר:
(ז) הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ וְעַמְּךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ:
(ח) הַרְאֵנוּ ה' חַסְדֶּךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ:
(ט) אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר הָאֵל ה' כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה:
(י) אַךְ קָרוֹב לִירֵאָיו יִשְׁעוֹ לִשְׁכֹּן כָּבוֹד בְּאַרְצֵנוּ:
(יא) חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ:
(יב) אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף:
(יג) גַּם ה' יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ:
(יד) צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו:

הסברים
  • רש"י: (יב) אמת מארץ תצמח וגו' - כשהיו ישראל דוברים אמת וישקפו מן השמים צדקה שהם עושים בארץ:
    רד"ק: (יב) אמת מארץ תצמח, כשיהיו עושים בארץ המעשים טובים יהיה נשקף עליהם צדק משמים, כי הגזירות יורדות מן השמים לפי מעשה בני אדם בארץ:
    מלבי"ם: (יב) אמת מארץ תצמח, מדמה הדבר לצמיחת התבואה שיחברו בו השפע האלהית עם ההשתדלות האנושי, כי אם לא יחרשו ויזרעו ויכינו את הארץ להצמיח שדי תבואה לא תועיל השפע העליונה מהטל והמטר, רק אחר שהארץ מוכנת ונזרעת וצומחת אז יריקו השמים עליה טל ורביבים וברכת ה' כן האמת תצמח מארץ שהוא זכות התחתונים, שבזה יוכנו לקבל חסד ה', ואז צדק משמים נשקף שהוא החסד אשר יריק על מעשיהם שנקרא צדק כנ"ל:
For the Leader. A Psalm of the sons of Korah. LORD, Thou hast been favourable unto Thy land, Thou hast turned the captivity of Jacob. Thou hast forgiven the iniquity of Thy people, Thou hast pardoned all their sin. Selah . Thou hast withdrawn all Thy wrath; Thou hast turned from the fierceness of Thine anger. Restore us, O God of our salvation, And cause Thine indignation toward us to cease. Wilt Thou be angry with us for ever? Wilt Thou draw out Thine anger to all generations? Wilt Thou not quicken us again, That Thy people may rejoice in Thee? Show us Thy mercy, O LORD, And grant us Thy salvation. I will hear what God the LORD will speak; For He will speak peace unto His people, and to His saints; But let them not turn back to folly. Surely His salvation is nigh them that fear Him; That glory may dwell in our land. Mercy and truth are met together; Righteousness and peace have kissed each other. Truth springeth out of the earth; And righteousness hath looked down from heaven. Yea, the LORD will give that which is good; And our land shall yield her produce. Righteousness shall go before Him, And shall make His footsteps a way.
בראשית רבה ח, ה
א"ר סימון: בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יִברֵא, ומהם אומרים יִברא, הה"ד (תהלים פה) 'חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו',
חסד אומר יִברֵא שהוא גומל חסדים,
ואמת אומר אל יִברֵא שכולו שקרים,
צדק אומר יִברֵא שהוא עושה צדקות,
שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה.
מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ. הה"ד (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה.
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבון העולמים, מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך?
תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה) אמת מארץ תצמח.
דיון
משני המקורות הנ"ל- האם האמת 'הארצית' היא מלכתחילית או בידעבדית?
ר' אריה ליב ב"ר יוסף הכהן, מתוך ההקדמה לספרו: קצות החושן
קצות החושן / הקדמה:
.ובזה יובן הא דאיתא בזוהר מחידושי אורייתא דבורא ארץ חדשה ומי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו ולחדש דבר מעתה והכל ברא הקב"ה חוץ מן השקר שבני אדם בודין מלבן ומאן דמשקר ח"ו אין זה חידושי תורה והאמת כבר היה אבל הקב"ה בחר בנו ונתן לנו את התורה כפי הכרעת שכל האנושי אע"פ שאינו אמת וא"כ המחדשו הוא חידוש גמור רק שיהיה אמת בהכרעת שכל האנושי וזו שהראה הקב"ה כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כי נתחדשו הדברים על פי התלמיד המחדשו.
ובמדרש בראשית רבה אמר ר' סימן בשעה שרצה הקב"ה לברוא את האדם נעשו מלאכי השרת כתות כתות מהם אומרים יברא ומהם אומרים כו' שנאמר חסד ואמת נפגשו חסד אומר יברא שכולו מלא חסדים ואמת אומר לא יברא שכולו מלא שקרים כו' מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכה ארצה שנאמר ותשלך אמת ארצה אמרו לפניו רבש"ע אתה מבזה תכשיט שלך אמר הקב"ה רצוני שתעלה אמת מן הארץ. והיינו משום דידוע דשכל האדם ילאה להשיג האמת בהיות בארץ שורשו ולזה אמרו אתה מבזה תכשיט שלך כיון שעיקר הבריאה עבור התורה והאדם בשכלו האנושי מהנמנע להשיג האמת האמיתי וכאשר יתנהגו העולמות כולם מעלמא ועד עלמא ע"פ תורת האדם ולא יהיה ע"פ האמת הרי אתה מבזה תכשיט שלך שחותמך אמת ועל זה השיב הקב"ה זהו רצוני שתעלה אמת מן הארץ והאמת יהיה כפי הסכמת החכמים בשכל האנושי ולשכון כבוד בארצינו וע"ד שאפרש בסמוך האמנתי כי אדבר. וזו היא ברכת התורה אשר נתן לנו תורת אמת שיהיה האמת אתנו וחיי עולם נטע בתוכינו
© כל הזכויות שמורות ל
www.hebrewbooks.org
"דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצווה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת ונאמר (שם ל, יב): "לא בשמים היא". הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. לפיכך אם יעמוד איש, בין מן האומות בין מישראל, ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצווה או לגרוע מצווה, או לפרש במצווה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות, אלא מצוות לפי זמן היו - הרי זה נביא שקר.
וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה, או שאמר בדין מדיני תורה שה' ציווה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני - הרי זה נביא שקר... אף על פי שעשה אות, שהרי בא להכחיש התורה שאמרה: 'לא בשמים היא'".
It is a clear and manifest principle concerning the Torah that as a Law it is permanently established forever and evermore; and that it is not subject to mutibility, nor to diminution, nor to amendment; for it is said: "All this word which I command you, that shall ye observe to do; thou shalt not add thereto, nor diminish from it" (Ibid. 13.1); and it is further said: "But the things that are revealed belong unto us and to our children forever, that we may do all the words of this law" (Ibid. 29.28). Herefrom we learn that according to all the words of the Torah we are commanded to do forever. It is, moreover, said: "a statute forever throughout your generations" (Num. 15.15); and again it is said:1See Baba Mezi’a 59. C. "It is not in heaven" (Deut. 30.12); herefrom we learn that no prophet is thereafter permitted to make any innovation. Therefore, should a man rise up, whether he be from among the Gentiles or whether from among Israel, and deliver a token and perform a miracle saying, that God hath sent him to add a commandment, or to diminish a commandment, or to interpret a certain commandment of among the commandments with such interpretation as we have not heard by tradition from Moses; or he said, that these commandments with which Israel was charged are not forever and throughout all generations, but that they were commandments in keeping with those times only, behold him, he is a false prophet, seeing that he came to deny the prophecy of Moses; and his punishment is death by strangulation, because he wilfully spoke in the name of God concerning that which He did not charge him; for He, blessed is He! commanded Moses, saying, that this enactment was "unto us and unto our children forever" (Deut. 29.28); and, "God is not a man that He should lie" (Num. 23.19). If it be so, wherefore is it said in the Torah: "I will raise them up a prophet from among their brethren, like unto thee" (Deut. 18.18)? Indeed, not to establish a religion is he to come, but to command concerning the words of the Torah and warn the people not to transgress it, as the last of among them said: "Remember ye the Torah of Moses My servant" (Mal. 3.22). Likewise if he command us concerning secular things, for example: Go ye to yon place, or do not go; join battle this day, or do not join, construct this fortress, or do not construct it, it is mandatory to hearken unto him, and whosoever deliberately disregards his words has forfeited his life to Heaven, for it is said: "And it shall come to pass that whosoever will not hearken unto My words which he shall speak in my Name, I will require it of him" (Deut. 18.19).2Sanhedrin, 89. C. Likewise, a prophet who violates his own words, or who witholds his prophecy forfeits his life to Heaven, and of the three it is said: "I will require it of him" (Ibid.). Moreover, should a prophet, who is known to us as a prophet, charge us to violate one of all the commandments spoken of in the Torah, or many commandments, whether minor or major, it is mandatory to hearken unto him, if it be a need of the time. Thus did we learn traditionally from the early sages: "In all matters, if the prophet tell thee to forego the words of the Torah, even as Elijah on Mount Carmel did, hearken unto him, save only in idolatry".3Yebamot, 90; Sifre, Deut. 18. C. Provided, however, that the violation be temporary as, for example, Elijah on Mount Carmel, who sacrificed a burnt-offering without, whereas Jerusalem was chosen the only place therefor, and whosoever sacrifices without is guilty and suffers excision. And, because he is a prophet, it is mandatory to hearken unto him, for even in this it is said: "Unto him ye shall hearken" (Deut. 18.15). Had they at that time asked Elijah, and said unto him: How can we abolish that which it is written in the Torah: "Take heed to thyself that thou offer not thy burnt-offerings in every place that thou seest" (Ibid. 12.13)? He would have replied: "This is not spoken of save against the one who sacrifices without continuously who is guilty and suffers excision, even as Moses hath commanded; but I am sacrificing this day without, because God wills it, so as to deny the prophets of Baal." In such manner, if all the prophets command to violate aught temporary, it is mandatory to hearken to them; but if they say that the matter be abolished forever, the one saying so is punished with death by strangulation, for the Torah said: "Unto us and to our children forever" (Ibid. 29.28). In like manner, if he abolish aught of the things which we did learn by tradition, or if he say concerning a given law of the laws of the Torah that God charged him to interpret the law thus, and that the law should be decided in favor of that man, behold, he is a false prophet, and shall be strangled, even though he delivered a token; for, lo, he came to refute the Torah wherein it is said: "It is not in heaven" (Ibid. 30.12). Nevertheless, if his charge be of a temporary nature, we must hearken unto him in everything.
דיון
מה הגדרת ה'קצות' לאמת?

איזו הבחנה עורך הרמב"ם על מנת להחליט האם הנביא הינו נביא אמת?
לא בשמיים היא, פרשת ניצבים, נחמה ליבוביץ מתוך: עיונים בספר דברים, עמ' 309-308, הוצאת ספריית אלינר, המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה, תשנ"ד
הנה משמש פסוקנו מצד אחר גם הוכחה לכובד האחריות העצומה המוטלת על לומדיה, שהרי מאחר ש"לא בשמים היא", אלא משם ניתנה לבני אדם, שוב אין הוראה והדרכה ישירה בדברי תורה ניתנת משמים, ועל לומדיה לפרשה, ללמדה, על מנת להגשימה.

אין היא נחלת מעמדות יחיד - חרטומים וברהמינים, כמרים וקוסמים שומרי הסודות - אשר להם לבדם ניתנה ירושה ואין לזר חלק בה; אין היא עוד בשמים - אשר משם ניתנה לנו - אלא עמנו ובתוכנו היא ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וכבר שימש פסוקנו זה הוכחה בשאלה הגדולה אם משא ומתן של תורה והכרעה בו נתון כולו לידי חכמי הדור ולפי הרוב בלבד יוכרע על פי ראיות שכליות, או יש לצפות להכרעות על- אנושיות, להארה עליונה בשאלות כאלה.
© כל הזכויות שמורות להוצאה
שירי זלדה, תל אביב תשמ"ה, עמ' 215
לֹא אֲרַחֵף בֶּחָלָל
מְשֻׁלַּחַת רֶסֶן
פֶּן יִבְלַע עָנָן
אֶת הַפַּס הַדַּקִּיק שֶׁבְּלִבִּי
שֶׁמַּפְרִיד בֵּין טוֹב לְרָע

אֵין לִי קִיּוּם
בְּלִי הַבְּרָקִים וְהַקּוֹלוֹת

שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּסִינַי.

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
דיון
מהי הזכות ומהו כובד החובה המונחת לפתחנו בגישה זו אל האמת עפ"י נחמה ליבוביץ'?
קישורים לרקע והרחבה:
דבר תורה של שולי אייזיקסון