מה באמת שמעו בני ישראל במעמד הר סיני
הדף מאת: רועי הורן / בית מדרש אלול
מעמד הר סיני הוא מעמד היסוד והייסוד של דת ישראל. השאלה הקריטית היא מה היה בהתגלות הגדולה והפומבית של האל לעמו? או יותר נכון: כיצד אנו מבינים התגלות זו? האם זו הייתה התגלות קולקטיבית או שמא התגלות אישית? נטייל בין מקורות שונים הקוראים תיגר על התיאור המקראי ומגיעים למסקנות רדיקליות ביותר.
מעמד הר סיני
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹהִים [... ]
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם. וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי. וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ: כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה - אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר. וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר אֶל-הָעָם וַיְקַדֵּש אֶת-הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם. וַיֹּאמֶר אֶל-הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל-תִּגְּשׁוּ אֶל-אִשָּׁה. וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן-הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד; מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. וַיֵּרֶד ה' עַל-הַר סִינַי אֶל-רֹאשׁ הָהָר [...]
וַיְדַבֵּר אֱלֹהים אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר: אָנֹכִי ה' אֱלֹהיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים....
In the third month after the children of Israel were gone forth out of the land of Egypt, the same day came they into the wilderness of Sinai. And when they were departed from Rephidim, and were come to the wilderness of Sinai, they encamped in the wilderness; and there Israel encamped before the mount. And Moses went up unto God, and the LORD called unto him out of the mountain, saying: ‘Thus shalt thou say to the house of Jacob, and tell the children of Israel: Ye have seen what I did unto the Egyptians, and how I bore you on eagles’wings, and brought you unto Myself. Now therefore, if ye will hearken unto My voice indeed, and keep My covenant, then ye shall be Mine own treasure from among all peoples; for all the earth is Mine; and ye shall be unto Me a kingdom of priests, and a holy nation. These are the words which thou shalt speak unto the children of Israel.’ And Moses came and called for the elders of the people, and set before them all these words which the LORD commanded him. And all the people answered together, and said: ‘All that the LORD hath spoken we will do.’ And Moses reported the words of the people unto the LORD. And the LORD said unto Moses: ‘Lo, I come unto thee in a thick cloud, that the people may hear when I speak with thee, and may also believe thee for ever.’ And Moses told the words of the people unto the LORD. And the LORD said unto Moses: ‘Go unto the people, and sanctify them to-day and to-morrow, and let them wash their garments, and be ready against the third day; for the third day the LORD will come down in the sight of all the people upon mount Sinai. And thou shalt set bounds unto the people round about, saying: Take heed to yourselves, that ye go not up into the mount, or touch the border of it; whosoever toucheth the mount shall be surely put to death; no hand shall touch him, but he shall surely be stoned, or shot through; whether it be beast or man, it shall not live; when the ram’s horn soundeth long, they shall come up to the mount.’ And Moses went down from the mount unto the people, and sanctified the people; and they washed their garments. And he said unto the people: ‘Be ready against the third day; come not near a woman.’ And it came to pass on the third day, when it was morning, that there were thunders and lightnings and a thick cloud upon the mount, and the voice of a horn exceeding loud; and all the people that were in the camp trembled. And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the nether part of the mount. Now mount Sinai was altogether on smoke, because the LORD descended upon it in fire; and the smoke thereof ascended as the smoke of a furnace, and the whole mount quaked greatly. And when the voice of the horn waxed louder and louder, Moses spoke, and God answered him by a voice. And the LORD came down upon mount Sinai, to the top of the mount; and the LORD called Moses to the top of the mount; and Moses went up. And the LORD said unto Moses: ‘Go down, charge the people, lest they break through unto the LORD to gaze, and many of them perish. And let the priests also, that come near to the LORD, sanctify themselves, lest the LORD break forth upon them.’ And Moses said unto the LORD: ‘The people cannot come up to mount Sinai; for thou didst charge us, saying: Set bounds about the mount, and sanctify it.’ And the LORD said unto him: ‘Go, get thee down, and thou shalt come up, thou, and Aaron with thee; but let not the priests and the people break through to come up unto the LORD, lest He break forth upon them.’ So Moses went down unto the people, and told them. And God spoke all these words, saying: I am the LORD thy God, who brought thee out of the land of Egypt, out of the house of bondage.
דיון
מעמד הר סיני - מעמד היסוד והייסוד של דת ישראל. נסו לקרוא בין השורות -
  • מה קורה שם, בתחתית ההר? האם יש אווירה של פחד ואימה, או שמא שמחה ואהבה?
  • כיצד מתוארת ההתגלות של האל לעמו - האם זוהי התגלות אישית או קולקטיבית?
  • קולו של האל - למה הוא דומה יותר, למערכת כריזה של עיר או לדיבור אבהי אישי של אב לבנו?
התגלות אישית
"ישקני מנשיקות פיהו"
אמר רבי יוחנן:
מלאך היה מוציא הדיבור מלפני הקדוש ברוך הוא, על כל דיבור ודיבור ומחזירו על כל אחד ואחד מישראל,
ואומר לו: מקבל אתה עליך את הדיבור הזה? כך וכך דינין יש בו, כך וכך עונשין יש בו, כך וכך גזרות יש בו, וכך מצוות וכך קלים וחמורים יש בו, כך וכך מתן שכר יש בו. והיה אומר לו ישראל: הן.
וחוזר ואומר לו: מקבל את אלהותו של הקדוש ברוך הוא? והוא אומר לו: הן והן, מיד היה נושקו על פיו, הדא הוא דכתיב: (דברים ד') אתה הראת לדעת, על ידי שליח.

ורבנין אמרין: הדיבור עצמו, היה מחזר על כל אחד ואחד מישראל, ואומר לו: מקבלני את עליך? כך וכך מצוות יש בי, כך וכך דינין יש בי, כך וכך עונשין יש בי, כך וכך גזרות יש בי, כך וכך מצוות יש בי, כך וכך קלין וחמורין יש בי, כך וכך מתן שכר יש בי. והוא אומר: הן והן. מיד הדיבור נושקו על פיו.
[...] הדא הוא דכתיב: (דברים ד') 'פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך'. דברים שראו עיניך, איך היה הדבור מדבר עמך.
דיון
נסו לדמיין את הציור היפהפה של המדרש באשר לנעשה בשעת ההתגלות הגדולה של ה' לבני ישראל בסיני.
  • האם התיאור הזה עולה בקנה אחד עם התיאור המקראי?
  • מה המדרש מבקש להשלים בסיפור התורה? איזו אווירה מתוארת כאן?
  • האם ההתגלות כאן היא אישית או קולקטיבית?
  • חשבו: מה מניע את כותב המדרש? כיצד לדעתכם רואה בעל המדרש את החובה לקיום הברית מסיני - כחובה הנובעת מפחד ואימה או כזכות הנובעת מאהבה ומרצון?
בפנים הרבה נראה הקב"ה לישראל בסיני
אמר ר' יוחנן -
האיקונים הזה - אלף בני אדם מביטים בה, כל אחד ואחד אומר, בי היא מבטת,
כך הקב"ה היה מביט בכל אחד ואחד מישראל ואומר 'אנכי ה' אלקיך'.
דיון
  • מה מבקשים בעלי המדרש להשלים בסיפור המקראי?
  • חשבו: מהן ההשלכות התיאולוגיות העשויות לנבוע מן המדרש, הטוען למעשה כי כל אחד ואחד מעם ישראל שמע באופן אישי את קול האל וחזה באופן אישי במראהו?
תנחומא ישן , שמות כ, ד"ה 'אנכי ה' אלהיך'
אמר ר' לוי נראה להם כאיקונין הזו שיש לה פנים בכל מקום - אלף בני אדם מביטין בה והיא מבטת בכולם. כך הקב"ה כשהיה מדבר, כל אחד ואחד מישראל היה אומר בי היה הדיבור.
ר' צדוק הכהן, צדקת הצדיק, פסקה רכט
ההתגלות האלהית מתוך פיהם של בני ישראל
המצוות הם עצות לאדם איך להיות שלם.
והם עצות איך להשיג כל חלקי נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה וכמו שמבואר בזוהר (פרשת יתרו) -
דחמישה קולות דהר סיני הם נגד חמשת הדרגות של הנפש.

ושמעתי, דקולות דמתן תורה - היינו מפיות בני ישראל,
דאין קול בעולם זולת מחמישה מוצאות הפה,
ונאמר - 'נפשי יצאה בדברו' (שיר השירים ה,ו), שכללו כל חלקי נפשותם להשם יתברך אז.
ומצד כל כח נפש יצא קול צעקה מיוחדת לאותו כח שהוא מכיר אמיתות ה' יתברך, ומתייחד בו, שעל זה הוא כל מתן תורה.

הסברים
  • על פי ר' צדוק, המצוות (שיסודם במעמד הר סיני), עניינם הוא השלמת נפשו של האדם. על פי תורת הסוד היהודית, יש לנפש האדם חמש דרגות הנקראות: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. על פי מסורת חז"ל, בני ישראל שמעו בהר סיני חמישה קולות. הזוהר המובא בדברי ר' צדוק מחבר בין שתי החמישיות הללו. ר' צדוק מסיק מן החיבור הזה מסקנה רדיקלית - הקולות שעליהם דיבר הזוהר הם הקולות היוצאים מלִבו של האדם, מכאן יוצא שההתגלות האלהית היא מלִבו של האדם.
דיון
  • מהי ההתגלות האלהית על פי דברי ר' צדוק?
  • האם דברי ר' צדוק הם המשך של המדרשים שראינו לעיל או שיש כאן 'קפיצת מדרגה'?
  • מהי המסקנה התיאולוגית העמוקה הנובעת מדברי ר' צדוק?
ר' צדוק הכהן, צדקת הצדיק, פסקה רכא
קולות ה' הם חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים
ואותם הקולות גם היום מצויים למי שרוצה להאזין -
והם הם המחשבות העולים בלב כל אחד
בכל פעם לשוב לה' יתברך, ולדעת כי 'אנכי ה' אלקיך' וכו'.
והוא בוודאי נשמע לכל איש ישראלי אשר מכין אזני לבבו לכך ביראה - אז שומע דברי אלקים חיים,
והיינו דברי תורה שנקראו כן בלשון רבותינו - אלו ואלו דברי אלקים חיים
דיון
ר' צדוק מרחיב כאן מאוד את המושג התגלות אלהית, עד כדי פירוק המשמעות הראשונית לחלוטין.
  • מהי התגלות על פי ר' צדוק בפִסקה זו?
  • כיצד אמירה מעין זו משנה לגמרי את היחס של האדם המאמין כלפי האל?