תורת הגמול ושאלת הטוב והרע בעולם
הדף מאת: צחי קינן / תא שמע - מליץ
מדוע יש רע בעולם? מהיכן הוא נובע ומי אחראי לו? מדוע לאנשים טובים קורים דברים רעים? והאם יש בידינו כלים למציאת תשובות לסוגיות אלו? שאלות אלו העסיקו את האנושות בכלל ואת היהדות בפרט עוד בימי קדם. דף הלימוד שלפניכם מציע היכרות ראשונית עם טקסטים המנסים להתמודד עם שאלות אלו - מהמקרא, חז"ל, ימי הביניים ואף תאוריות מודרניות כמו מכניקת הקוונטים. הלימוד המלא משולב בצפייה בקטעים מתוך הסרט 'יהודי טוב' (A serious man) של האחים כהן, אולם ניתן להשתמש בדף הלימוד גם ללא הקטעים מתוך הסרט.
פתיחה ודיון במליאה: שיטת הגמול הבסיסית במקרא
1. לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים, וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת: אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ
The fathers shall not be put to death for the children, neither shall the children be put to death for the fathers; every man shall be put to death for his own sin.
2. (ג) אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. (ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. (ה) וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. (ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. (ז) וּרְדַפְתֶּם אֶת-אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב [...] (יד) וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל-הַמִּצְו ֹת הָאֵלֶּה. (טו) וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו ֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. (טז) אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם.
If ye walk in My statutes, and keep My commandments, and do them; then I will give your rains in their season, and the land shall yield her produce, and the trees of the field shall yield their fruit. And your threshing shall reach unto the vintage, and the vintage shall reach unto the sowing time; and ye shall eat your bread until ye have enough, and dwell in your land safely. And I will give peace in the land, and ye shall lie down, and none shall make you afraid; and I will cause evil beasts to cease out of the land, neither shall the sword go through your land. And ye shall chase your enemies, and they shall fall before you by the sword.
דיון
  • מהי החוקיות העומדת מאחורי שיטת הגמול המתוארת במקורות 1 ו-2?
  • מה יכולים להיות יתרונותיה או חסרונותיה של שיטה זו?
  • מה מניע לדעתכם את בני האדם ליצור או להאמין בתורת גמול כזאת?
ספר איוב כאתגר לתורת הגמול: דיון בחברותא
3. (א) אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. (ב) וַיִּוָּלְדוּ לוֹ שִׁבְעָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. (ג) וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם. (ד) וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם. (ה) וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים. {פ}ו וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה’ וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. (ז) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה’ וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. (ח) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. (ט) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה’ וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. (י) הֲלֹא את (אַתָּה) שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. (יא) וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ. (יב) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי ה’. יגוַיְהִי הַיּוֹם וּבָנָיו וּבְנֹתָיו אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר. (יד) וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמַר הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם. (טו) וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ. (טז) עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ. (יז) עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ. (יח) עַד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר. (יט) וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים וַיָּמוּתוּ וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ. (כ) וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. (כא) וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה ה’ נָתַן וַה’ לָקָח יְהִי שֵׁם ה’ מְבֹרָךְ. (כב) בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה לֵאלֹהִים.
THERE was a man in the land of Uz, whose name was Job; and that man was whole-hearted and upright, and one that feared God, and shunned evil. And there were born unto him seven sons and three daughters. His possessions also were seven thousand sheep, and three thousand camels, and five hundred yoke of oxen, and five hundred she-asses, and a very great household; so that this man was the greatest of all the children of the east. And his sons used to go and hold a feast in the house of each one upon his day; and they would send and invite their three sisters to eat and to drink with them. And it was so, when the days of their feasting were gone about, that Job sent and sanctified them, and rose up early in the morning, and offered burnt-offerings according to the number of them all; for Job said: ‘It may be that my sons have sinned, and blasphemed God in their hearts.’ Thus did Job continually. Now it fell upon a day, that the sons of God came to present themselves before the LORD, and Satan came also among them. And the LORD said unto Satan: ‘Whence comest thou?’ Then Satan answered the LORD, and said: ‘From going to and fro in the earth, and from walking up and down in it.’ And the LORD said unto Satan: ‘Hast thou considered My servant Job, that there is none like him in the earth, a whole-hearted and an upright man, one that feareth God, and shunneth evil?’ Then Satan answered the LORD, and said: ‘Doth Job fear God for nought? Hast not Thou made a hedge about him, and about his house, and about all that he hath, on every side? Thou hast blessed the work of his hands, and his possessions are increased in the land. But put forth Thy hand now, and touch all that he hath, surely he will blaspheme Thee to Thy face.’ And the LORD said unto Satan: ‘Behold, all that he hath is in thy power; only upon himself put not forth thy hand.’ So Satan went forth from the presence of the LORD. And it fell on a day when his sons and his daughters were eating and drinking wine in their eldest brother’s house, that there came a messenger unto Job, and said: ‘The oxen were plowing, and the asses feeding beside them; and the Sabeans made a raid, and took them away; yea, they have slain the servants with the edge of the sword; and I only am escaped alone to tell thee.’ While he was yet speaking, there came also another, and said: ‘A fire of God is fallen from heaven, and hath burned up the sheep, and the servants, and consumed them; and I only am escaped alone to tell thee.’ While he was yet speaking, there came also another, and said: ‘The Chaldeans set themselves in three bands, and fell upon the camels, and have taken them away, yea, and slain the servants with the edge of the sword; and I only am escaped alone to tell thee.’ While he was yet speaking, there came also another, and said: ‘Thy sons and thy daughters were eating and drinking wine in their eldest brother’s house; And, behold, there came a great wind from across the wilderness, and smote the four corners of the house, and it fell upon the young people, and they are dead; and I only am escaped alone to tell thee.’ Then Job arose, and rent his mantle, and shaved his head, and fell down upon the ground, and worshipped; And he said; Naked came I out of my mother’s womb, And naked shall I return thither; The LORD gave, and the LORD hath taken away; Blessed be the name of the LORD. For all this Job sinned not, nor ascribed aught unseemly to God.
4. (א) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה’ וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתֹכָם לְהִתְיַצֵּב עַל ה’. (ב) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל הַשָּׂטָן אֵי מִזֶּה תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה’ וַיֹּאמַר מִשֻּׁט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. (ג) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם. (ד) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה’ וַיֹּאמַר עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ. (ה) אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ אִם לֹא אֶל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ. (ו) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל הַשָּׂטָן הִנּוֹ בְיָדֶךָ אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר. (ז) וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי ה’ וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ (עד) (וְעַד) קָדְקֳדוֹ. (ח) וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר. (ט) וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת. (י) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו. (יא) וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לוֹ וּלְנַחֲמוֹ. (יב) וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה. (יג) וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד.
Again it fell upon a day, that the sons of God came to present themselves before the LORD, and Satan came also among them to present himself before the LORD.
דיון
  • איזו ביקורת מעלה השטן כנגד שיטת הגמול האלוהית, בשאלתו 'הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים?' האם אתם מסכימים עם ביקורת זו?
  • אנו, הקוראים, יודעים שהאסונות הניחתים על איוב בזה אחר זה הם פרי התערבות בין אלוהים והשטן - מכיוון שהסופר מגלה לנו פרט זה. אולם כיצד איוב יודע ש'ה' נתן וה' לקח'? האם יש משהו בהתרחשויות שגרם לאיוב להבין שמקור האסונות הנוחתים עליו הוא אלוהים?
  • איוב אמנם מתאבל על מות בניו ובנותיו, אולם נראה כי הוא מקבל עליו את הדין. כיצד לדעתכם הוא מסוגל לעשות זאת? מדוע תגובתו הראשונית אינה דווקא התרסה כלפי שמים?
  • האם אתם מסכימים עם שאלתו של איוב בפרק ב: 'גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל'?
  • לאור מעשיו ודבריו של אלוהים בסיפור, האם ניתן לקבוע שהוא טוב? רע? שניהם יחד או אף לא אחד מהם?
5. (א) וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹּאמַר. (ב) עַד-אָן תְּמַלֶּל-אֵלֶּה וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי-פִיךָ (ג) הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאִם-שַׁדַּי יְעַוֵּת-צֶדֶק. (ד) אִם-בָּנֶיךָ חָטְאוּ-לוֹ וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד-פִּשְׁעָם. (ה) אִם-אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל-אֵל וְאֶל-שַׁדַּי תִּתְחַנָּן. (ו) אִם-זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּי-עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ. (ז) וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד.
Then answered Bildad the Shuhite, and said:
דיון
לאחר שכל האסונות המתוארים בפרקים א' ו-ב' נופלים על איוב, באים שלושת רעיו לנחם אותו. במהלך ביקורם מתפתח ביניהם ויכוח. איוב מעלה שאלות קשות כלפי הצדק האלוהי, ואילו חבריו מגינים על צדקת אלוהים.
  • דברי אחד החברים - בלדד השוחי - בפרק ח פסוק ד, מעלים שאלה קשה. כיצד דבריו על בניו של איוב מקשים על תפיסת הגמול של איוב?
רמב"ם על בעיית הרע: קריאה צמודה ודיון במליאה
רמב"ם, 'מורה נבוכים', חלק ג' פרק י"ב
6. לעתים קרובות עולה בדמיון ההמון שהרעות בעולם מרובות מן הטובות; עד כדי כך שברבים מנאומי כל האומות ובשיריהם הם כוללים נושׂא זה ואומרים שהמפליא הוא שיימצא טוב בזמן, ואילו רעות הזמן רבות ותמידיות. אין זאת טעות של ההמון בלבד, אלא גם של מי שטוען שלמד משהו. [...] סיבתה של טעות זאת כולה היא [ש]... ההמון מתבוננים במציאות רק מנקודת-ראותו של פרט אחד מבני-האדם ולא יותר. כל בור מדמה שהמציאות כולה היא למענו כפרט. כביכול אין מציאות אלא הוא לבדו. וכאשר קורה לו דבר מנוגד לרצונו הוא מחליט בפסקנות שהמציאות כולה רע. לו התבונן האדם במציאות, ותפש אותה, וידע שחלקו בה זעום, היתה מתבררת ומתחוורת לו האמת, כי זאת ההויה, הממושכת שהוזים בני-האדם בדבר ריבוי רעות העולם, אין הם אומרים שזה כך לגבי ... הגלגלים והכוכבים, ולא לגבי היסודות והמחצבים והצמחים המורכבים מהם, ואף לא לגבי מיני בעלי-החיים. אלא כל מחשבתם נתונה לכמה פרטים ממין האדם. הם מתפלאים על מי שאכל מאכלים גרועים עד שנצטרע, כיצד ירד עליו הפגע הגדול הזה, וכיצד הרעה הזאת באה לידי מציאות. כן מתפלאים הם על מי שהרבה במשגל עד שנתעוור. חמור בעיניהם שאותו אדם הוכה בעיוורון. וכיוצא בזה. [...] רוב הרעות הפוגעות בבני-אדם הן מידיהם, כוונתי מידי בני-אדם לקויים. בשל הליקויים שלנו אנו צועקים ומשוועים לעזרה, ובגלל רעות שאנו עושׂים בעצמנו ובבחירתנו אנו סובלים, ומייחסים זאת לאל [...] הביאור לזאת הוא שכּל רע הפוגע בבן-אדם הוא מאחד משלושה מינים:

המין הראשון של הרע הוא מה שפוגע באדם מצד טבע ההתהוות והכליון, כלומר, מבחינת שהוא בעל חומר...

המין השני של הרעות הוא מה שפוגעים בני-אדם זה בזה, כגון שהם משתלטים זה על זה. רעות אלה רבות מהרעות מן המין הראשון...

המין השלישי של הרעות הוא מה שפוגע באדם מבינינו בשל מעשׂה של עצמו. זה הרוב...

מושגים
  • הרמב"ם - רבי משה בן מימון, מגדולי ישראל שבכל הדורות, נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח (1138) ונפטר בשנת ד"א תתקס"ה (1204) בפוסטט (קהיר העתיקה) שבמצרים. פילוסוף ורופא. ספריו הם מהמרכזיים בתחומי היהדות השונים: פרשנות - פירוש למשנה, הלכה - משנה תורה לרמב"ם, פילוסופיה יהודית - מורה נבוכים. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה" והוכתר בכינוי "הנשר הגדול".
  • מורה הנבוכים - ספרו של רמב"ם "מורה הַנְבוּכִים" נחשב ל"פירוש הפילוסופי הסמכותי ביותר ליהדות", "יצירת מופת" המציינת "עידן חדש בפילוסופיה היהודית". הספר נכתב בערבית-יהודית וכתיבתו הסתיימה בשנת 1190 (בערך). "מורה הנבוכים" מציג את פרשנותו הרציונליסטית, השכלתנית, של רמב"ם בנושאים אמוניים מרכזיים, ובהם - בריאת העולם, נבואה, השגחה - במגמה להוכיח את ההתאמה בין הפילוסופיה ובין התורה. רמב"ם כתב את הספר עבור הנבוכים - אלו שלמדו גם את התורה כולה וגם את המדעים והגיעו לכלל מבוכה בשל הסתירות לכאורה בין האמונה למדע. "מורה הנבוכים" קנה לו עם פרסומו תומכים נלהבים לצד מתנגדים חריפים.
דיון
  • הרמב"ם טוען שרוב בני האדם טועים בחושבם שיש בעולם יותר רע מאשר טוב. הוא תולה טעות זו בנקודת המבט שלהם על העולם. מהי נקודת המבט המוטעית שלהם?
  • מהי נקודת המבט החלופית שרמב"ם מציע? מה מקומו של האל בנקודת מבט זו?
  • רמב"ם מציע לחלק את כל סוגי הרעות בעולם לשלושה, מהם?
  • האם החלוקה שהרמב"ם הציע רלוונטית גם כיום? האם ישנם סוגים נוספים של רע, שאינם נכנסים לאף קטגוריה מאלה שהציע הרמב"ם?
רמב"ם, 'מורה נבוכים', חלק ג', פרק י'
7. זכור-נא את מה שהוכח הוכחה מופתית, וכל מה שהוא רע ביחס לנמצא מן הנמצאים הרי אותו רע הוא הֶעְדֵּרו של אותו דבר או הֶעְדֵּר של מצב טוב ממצביו. לכן ניתן לומר משפט כללי שהרעות כולן הֶעְדֵּרים. דוגמה לכך באדם כי מותו רע והוא הֶעְדֵּרו. וכן חוליו או עוניו או בורותו הם רעות לגביו, וכולם הֶעְדֵּרי סגולות...אחרי הקדמות אלה ידוע בוודאות שאין לומר בשום אופן שהאל יתגדל ויתרומם עושׂה רע בעצם, כוונתי שהוא יתעלה יתכוון בכוונה ראשונית לעשות רע. זה אינו אפשרי. אלא מעשׂיו יתעלה כולם טוב צרוף. כי הוא אינו עושה אלא מציאות, וכל מציאות היא טוב. הרעות כולן הֶעְדֵּרים, אשר עשׂייה אינה תופסת בהם אלא מן הבחינה שהסברנו, שהוא מביא לידי מציאות את החומר בטבעו זה שיש לו, שהוא קשור - כידוע - תמיד להֶעְדֵּר. לכן החומר הוא הסיבה לכל השחתה ולכל רע. לכן כל מה שלא הביא האל לידי מציאות לו את החומר הזה אינו נשחת ושום רע לא ידבק בו. מכאן שאמיתת עשׂייתו של האל כולה טוב, מכיוון שהיא מציאות. לכן אומר הספר אשר האיר את מחשכי העולם: "וירא אלהים את כל אשר עשֹה והנה טוב מאוד" (בראשית א', 31).
דיון
  • במקור 6 טוען הרמב"ם שהאל אינו אחראי לרע בעולם. אולם הבעיה נותרה בעינה: אם האל הוא רק טוב - כיצד ייתכן רע בעולם? כיצד הרמב"ם מתמודד עם טענה זו במקור 7 הלקוח מתוך 'מורה נבוכים' חלק ג' פרק י'?
  • האם לדעתכם פתרון זה מתמודד עם הבעיה או עוקף אותה?
חז"ל על הגמול: דיון בחברותא
תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כט עמ' ב'
8. אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות. אמר לפניו – רבונו של עולם, מי מעכב על ידך? אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו - ריבונו של עולם הראהו לי. אמר לו - חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים. תשש כחו. כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו - רבי מנין לך? אמר להן הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה. אמר לפניו - רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו – שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו - רבונו של עולם הראיתני תורתו, הראני שכרו. אמר לו חזור [לאחורך]. חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו [של ר' עקיבא] במקולין. אמר לפניו - רבש"ע, זו תורה וזו שכרה? אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני.

מילים
  • חזור לאחורך - אלוהים שולח את משה קדימה בזמן, לימי רבי עקיבא.
  • מי מעכב על ידך? - בגלל מי אתה מתעכב במתן התורה?
  • קוץ וקוץ - הכוונה לעיטורי האותיות כפי שאנו מכירים מצורת הכתב של סופר סת"ם.
  • מקולין - מאזניים, משקל.
דיון
אגדה תלמודית זו נלמדת בדרך כלל בהקשר לדיון על היחס שבין תורה שבכתב לבין תורה שבעל פה, אולם ננסה להתמקד ברעיונות הרלוונטים לדיוננו בתורת הגמול:
  • מה יש ברבי עקיבא שגורם לאלוהים להתעכב עבורו במתן תורה?
  • "לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות" - כיצד עושים זאת? האם יש שיטה לפיענוח ה"קוצים" שעל האותיות? כיצד ניתן לדעת מהי השיטה? האם יכולה להיות יותר משיטה אחת?
  • מדוע משה סבור שהגמול שרבי עקיבא מקבל אינו הוגן? האם אתם מסכימים עם דעתו של משה? האם תכונותיו של רבי עקיבא, כפי שהן מוצגות באגדה התלמודית, צריכות לזכות אותו בגמול?
  • כיצד אתם מבינים את תשובתו של אלהים למשה: "שתוק, כך עלה במחשבה לפניי"?
9. ... וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, ושְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמָּךְ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין:
Rabbi Said: which is the straight path that a man should choose for himself? One which is an honor to the person adopting it, and [on account of which] honor [accrues] to him from others. And be careful with a light commandment as with a grave one, for you did know not the reward for the fulfillment of the commandments. Also, reckon the loss [that may be sustained through the fulfillment] of a commandment against the reward [accruing] thereby, and the gain [that may be obtained through the committing] of a transgression against the loss [entailed] thereby. Apply your mind to three things and you will not come into the clutches of sin: Know what there is above you: an eye that sees, an ear that hears, and all your deeds are written in a book.
דיון
  • כיצד מיישבת המשנה במסכת אבות את חוסר היכולת של האדם לדעת את ה"חשבון" בעולם של מעלה, עם תורת הגמול המקובלת?
תורת הקוונטים ותורת הגמול (מיועד ללימוד המשולב בקטעים מתוך הסרט 'יהודי טוב' של האחים כהן): דיון במליאה.
פרדוקס החתול של שרודינגר
פרדוקס החתול של שרודינגר
© כל הזכויות שמורות ל
commons.wikimedia.org


מושגים
  • החתול של שרדינגר - הֶחתול של שרדינגר הוא ניסוי מחשבתי בעל אופי פרדוקסאלי בתורת הקוונטים, אותו הגה ארווין שרדינגר, מיוצריה של תורה זו.
    הרעיון מתאר ניסוי מחשבתי, שבמסגרתו חתול נמצא במצב אבסורדי, גם חי וגם מת.
    הניסוי נועד להמחיש את המוזרויות שבמכניקה הקוואנטית ואת המתמטיקה הדרושה לתיאור מצבים קוואנטיים. הרעיון של חלקיק הנמצא בסופרפוזיציה של מצבים אפשריים, אף שהוא מוגדר כעובדה במכניקה הקוואנטית, הוא קונספט שלא מועבר בקלות למערכות בקנה מידה גדול, כמו חתולים.

    הניסוי הבסיסי: מניחים חתול בתיבה אטומה; בתוך התיבה נמצא מתקן ובו אטום בודד של חומר רדיואקטיבי, שיש לו הסתברות של 50% בדיוק להתפרק במהלך הניסוי. אם יתפרק החומר, ירגיש בכך חיישן המצוי במתקן שבתיבה ויגרום לפליטת רעל שימית את החתול; אם לא יתפרק החומר, יישאר החתול בחיים. בתום הזמן הקצוב לניסוי פותחים את התיבה ואז יודעים אם החתול חי או מת, אבל מה מצבו כל עוד התיבה סגורה? התשובה המתבקשת, לשיטתו של בוהר, היא: "לא חי ולא מת, אלא חצי מזה וחצי מזה".
דף הנחיות למנחה:
הגמול למנחה.rtf