הדף מאת: מורן פלד
תפיסת העבודה הזרה בימינו איננה מספיק מפותחת. הכתבים היהודיים מלאים בהתייחסויות למושגים: עבודה זרה (מושג שהוא במקור חז"לי) ועבודת אלילים (מושג שהוא במקור מקראי). חלקנו אפילו מתייחסים לאומות העולם, שלוש פעמים ביום בתפילה כאל כאלה העובדים עבודה זרה. מצד שני, המושג עבודה זרה נשמע ארכאי ולא רלוונטי. קשה לרבים מאיתנו ההתייחסות אל כל מי שאינו יהודי כאל עובד עבודה זרה. מצד שני, האם צריך למחוק שורות מתפילת עלינו לשבח כדי להתאימם לימינו כמו שעושים הרפורמים והקונסרבטיבים?
דף לימוד זה מציע לא לוותר על המושג של עבודה זרה אלא לנסות ולהבין אותו בהקשר חדש, הכולל בתוכו ניו אייג' ותפיסות מודרניות.
תפילת עלינו לשבח
תפילת עלינו לשבח
עָלֵינוּ לְשבֵּחַ לַאֲדון הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוצֵר בְּרֵאשית, שלּא עָשָנוּ כְּגויֵי הָאֲרָצות, וְלא שמָנוּ כְּמִשפְּחוֹת הָאֲדָמָה, שלּא שם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם וְגורָלֵנוּ כְּכָל הֲמונָם,
שהֵם מִשתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לא יושיעַ (הדגשה שלי מ.פ.), וַאֲנַחְנוּ (קידה) כּורְעִים וּמִשתַּחֲוִים וּמודִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוש בָּרוּךְ הוּא. שהוּא נוטֶה שמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ, וּמושב יְקָרו בַּשּמַיִם מִמַּעַל, וּשכִינַת עֻזּו בְּגָבְהֵי מְרומִים. הוּא אֱלהֵינוּ אֵין עוד. אֱמֶת מַלְכֵּנוּ, אֶפֶס זוּלָתו, כַּכָּתוּב בְּתורָתו: וְיָדַעְתָּ הַיּום וַהֲשבתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה' הוּא הָאֱלהִים בַּשּמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוד.
עַל כֵּן נְקַוֶּה לְּךָ ה' אֱלהֵינוּ לִרְאות מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרות יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עולָם בְּמַלְכוּת שדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשר יִקְרְאוּ בִשמֶךָ, לְהַפְנות אֵלֶיךָ כָּל רִשעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יושבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשּבַע כָּל לָשון. לְפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפּלוּ, וְלִכְבוד שמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ כולם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעולָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שלְּךָ הִיא וּלְעולְמֵי עַד תִּמְלךְ בְּכָבוד, כַּכָּתוּב בְּתורָתֶךָ: ה' יִמְלךְ לְעולָם וָעֶד.
וְנֶאֱמַר: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּום הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשמו אֶחָד.
מושגים
תפילת עלינו לשבח
עָלֵינוּ לְשבֵּחַ לַאֲדון הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוצֵר בְּרֵאשית, שלּא עָשָנוּ כְּגויֵי הָאֲרָצות, וְלא שמָנוּ כְּמִשפְּחוֹת הָאֲדָמָה, שלּא שם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם וְגורָלֵנוּ כְּכָל הֲמונָם,
שהֵם מִשתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לא יושיעַ (הדגשה שלי מ.פ.), וַאֲנַחְנוּ (קידה) כּורְעִים וּמִשתַּחֲוִים וּמודִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוש בָּרוּךְ הוּא. שהוּא נוטֶה שמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ, וּמושב יְקָרו בַּשּמַיִם מִמַּעַל, וּשכִינַת עֻזּו בְּגָבְהֵי מְרומִים. הוּא אֱלהֵינוּ אֵין עוד. אֱמֶת מַלְכֵּנוּ, אֶפֶס זוּלָתו, כַּכָּתוּב בְּתורָתו: וְיָדַעְתָּ הַיּום וַהֲשבתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה' הוּא הָאֱלהִים בַּשּמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוד.
עַל כֵּן נְקַוֶּה לְּךָ ה' אֱלהֵינוּ לִרְאות מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרות יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עולָם בְּמַלְכוּת שדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשר יִקְרְאוּ בִשמֶךָ, לְהַפְנות אֵלֶיךָ כָּל רִשעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יושבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשּבַע כָּל לָשון. לְפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפּלוּ, וְלִכְבוד שמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ כולם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעולָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שלְּךָ הִיא וּלְעולְמֵי עַד תִּמְלךְ בְּכָבוד, כַּכָּתוּב בְּתורָתֶךָ: ה' יִמְלךְ לְעולָם וָעֶד.
וְנֶאֱמַר: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּום הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשמו אֶחָד.
מושגים
- תפילת עלינו לשבח - תפילה החותמת את כל תפילות היום (שחרית, מנחה וערבית) על פי נוהג שהתקבע בימי הביניים. קודם לכן נהגו לומר אותה רק במוסף של ראש השנה. מקור התפילה שנוי במחלוקת ויש הסבורים שמקורה בספרות ההיכלות שנוצרה בתקופת התנאים. בתחילת המאה ה- 19 ציווה פרידריך הראשון מלך פרוסיה על היהודים למחוק מהתפילה את המשפט: "שהם משתחווים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע". ולהפסיק את מנהג היריקה שרווח לאחר משפט זה.
יעקב רז, זן בודהיזם - פילוסופיה ואסתטיקה, משרד הביטחון אוניברסיטה משודרת, ישראל 2006, עמ' 34.
קטע מ'סוטרת הלב'
בריקות אין חומר, אין תחושות, אין תפיסות, אין נטיות קודמות ואין הכרות. אין עיניים, אין אוזניים, אין אף, אין לשון, אין גוף ואין שכל. אין צבע, אין קול, אין טעם, אין מוחש ואין מושג. אין תחום העין [אין תחום האוזן, תחום האף, תחום הלשון, תחום הגוף] ואין תחומי הכרה. אין ידיעה שגויה ואין הכחדת הידיעה השגויה.
© כל הזכויות שמורות ל
www.nrg.co.il
קטע מ'סוטרת הלב'
בריקות אין חומר, אין תחושות, אין תפיסות, אין נטיות קודמות ואין הכרות. אין עיניים, אין אוזניים, אין אף, אין לשון, אין גוף ואין שכל. אין צבע, אין קול, אין טעם, אין מוחש ואין מושג. אין תחום העין [אין תחום האוזן, תחום האף, תחום הלשון, תחום הגוף] ואין תחומי הכרה. אין ידיעה שגויה ואין הכחדת הידיעה השגויה.
© כל הזכויות שמורות ל
www.nrg.co.il
יעקב רז, זן בודהיזם - פילוסופיה ואסתטיקה, משרד הביטחון אוניברסיטה משודרת, ישראל 2006, עמ' 35
הריקות על פי 'סוטרת הלב'
כמה דברים מייחדים את הסוטרה הזו מטקסטים בודהיסטיים רבים. הראשון הוא הדגשת הריקות. לא רק החומר - או הצורה - ריקים מקיום עצמי נפרד וקבוע, אלא כל התופעות כולן. אין בנמצא תופעה שהיא בעלת קיום עצמאי נפרד וקבוע. כך גם התחושות, המושגים, הנטיות, הרצונות, צורת ההבחנה שלנו. הכל פנוי מתכונה כלשהי של קיום נפרד וקבוע, כלומר הכל מצוי בהתהוות הדדית.
הריקות על פי 'סוטרת הלב'
כמה דברים מייחדים את הסוטרה הזו מטקסטים בודהיסטיים רבים. הראשון הוא הדגשת הריקות. לא רק החומר - או הצורה - ריקים מקיום עצמי נפרד וקבוע, אלא כל התופעות כולן. אין בנמצא תופעה שהיא בעלת קיום עצמאי נפרד וקבוע. כך גם התחושות, המושגים, הנטיות, הרצונות, צורת ההבחנה שלנו. הכל פנוי מתכונה כלשהי של קיום נפרד וקבוע, כלומר הכל מצוי בהתהוות הדדית.