'וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב': על האור והחושך
1א
הדף מאת: שירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
2ב
לפי המסורת היהודית, בריאת העולם החלה בבריאת האור והפרדתו מן החושך. בלימוד זה נעיין במקורות העוסקים במשמעות האור והחושך בעבור האדם. נדון בהיבטים פגניים, דתיים, אמוניים ופסיכולוגיים ביחס לאור ולחושך, ונברר את משמעותן של תפיסות קדמוניות אלה על חיי היומיום המודרניים.
3ג
א. בריאת האור
4ד
בריאת העולם
(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. (ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. (ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. (ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. (ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.
In the beginning God created the heaven and the earth. Now the earth was unformed and void, and darkness was upon the face of the deep; and the spirit of God hovered over the face of the waters. And God said: ‘Let there be light.’ And there was light. And God saw the light, that it was good; and God divided the light from the darkness. And God called the light Day, and the darkness He called Night. And there was evening and there was morning, one day.
5ה
דיון
  • לפי פסוקים אלה, החושך היה קיים עוד לפני בריאת העולם. מהי המשמעות של בריאת האור?
הנביא ישעיהו אומר:
"יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁך עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה" (ישעיהו פרק מה, פסוק ז)
  • מהו השוני המרכזי בהבנת מהות החושך בין שני הקטעים? מהי המשמעות של בריאת החושך?
  • מה מסמל האור? מה מסמל החושך?
  • האם בתודעתנו יכול להתקיים אור ללא חושך וחושך ללא אור?
6ו
ב. האור והאש
7ז
היווצרות האש - בראשית רבה
כיון ששקעה החמה במוצאי שבת, התחיל החושך ממשמש ובא, ונתירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קל"ט): "ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני". אותו [נחש] שכתוב בו: "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב", בא להזדווג [=להתנכל] לי. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה, הדא הוא דכתיב: "ולילה אור בעדני" (שם). מה בירך עליה?
"בורא מאורי האש".
"And Elokim blessed the seventh day and sanctified it"- Rabbi Yishmael says: "He blessed it" with manna "and sanctified it" with manna, He blessed it with manna-for all the days of the week one omer [portion] fell [per person], on Friday two omer [portions] fell [per person]. He sanctified it with manna [on Shabbat] it didn't fall at all. Rabbi Nosson says: He blessed it with manna and sanctified it with blessing. Rabbi Yitzhak says: He blessed it with manna, and sanctified it with the gatherer [of sticks]. "And He blessed it" with robing. Rav Huna says: [one] must change [one's clothes]. R' Chiyya in the name of Rav Yochanon says: [one] must mingle [a garment along with his weekday clothes for the honor of Shabbat]. Avin son of Chasdai says [one] must [let one's cloak] hang. Rabbi Yermiah and R' Zeirah were walking together, and R' Yermiah's cloak was tucked up and Rabbi Zeirah let it hang. This [reflects] what was said [that] one must lower [one's cloak]. R' Elazar says: "He blessed it" with a candle and this occurred to me, one time I lit a candle on the eve of Shabbat and I came and I found it [still] lit at the end of Shabbat and it wasn't diminished at all. "He blessed it" with the light of the face of man, "He sanctified it" with the light of of the face of man. The light of man's face throughout the week isn't comparable to [his face] on Shabbat. "He blessed it" with luminaries, R' Shimon son of Yehuda the man of Acco says in the name of R' Shimon: even though the luminaries were cursed from the Shabbat eve
8ח
דיון
  • אילו פחדים קמאיים (בסיסיים, קדמוניים) מבטא האדם במדרש זה?
9ט
גילת בן נתן, 'פרומתאוס', מתוך אתר 'אקרופוליס החדשה: פילוסופיה כדרך חיים'
פרומתאוס מביא את האש לבני האדם (המיתולוגיה היוונית)
יוצר האדם היה פרומתאוס (אשר פירוש שמו: מחשבה תחילה). [...] לפרומתאוס היה אח פוחז בשם אפימתאוס (אשר פירוש שמו: מחשבה שלאחר מעשה), [...] אפימתאוס היה הראשון שניסה ליצור אדם, אך אצבעותיו המגושמות השכילו ליצור רק חיות והוא העניק להן מתנות נפלאות: קונכיות, פרווה ושריונות, שיניים וציפורניים חדות, זריזות, כוח וכושר התרבות והישרדות. פרומתאוס התעניין ביצירת אחיו, וכשראה שכל ניסיונותיו ליצור אדם נכשלו נטל את היוזמה לידיו, בלל עפר במים [...] ובנה את האדם זקוף בצלם האלים. כדי לפצות את האדם על כי נותר עירום וכל המתנות ניתנו כבר לחיות [...] הוא הוסיף מעט מאור הכוכבים, [...] [ו]הביא לאדם. [...] זאוס [שליט האלים האולימפיים] [...] החליט להעניש את האדם [בשל אחת התרמיות של פרומתאוס אשר נועדה להגן על יציר כפיו] ושלל ממנו את ניצוץ האש. האדם ישב כעת סובל מקור ומרעב והחל לגווע בחוסר ישע. ככל אב רחום וחכם, נחלץ פרומתאוס לעזרת האדם: הוא טיפס אל אחד ההרים וכאשר חלפה מרכבת השמש על פניו, גנב ניצוץ אחד שניתז מגלגליה והחביא אותו בגבעול צמח חלול. רחוק מעיני האלים, שב פרומתאוס בחשאי אל פני האדמה והדליק מחדש את האש במושבות האדם.
למאמר המלא

© כל הזכויות שמורות למחברת
www.newacropolis.org.il
10י
דיון
  • מהן נקודות הדמיון בין הסיפור המיתולוגי על פרומתאוס למדרש בראשית רבה? מהו ההבדל המהותי ביניהם? מה מסמל הבדל זה?
  • מה מסמל אור השמש, ומה מסמלת האש, על פי הסיפור המיתולוגי ועל פי המדרש?
  • מדוע בתרבויות רבות מופיעים סיפורים מיתולוגיים העוסקים באור ובאש?
11יא
ג. האדם והחשכה
12יב
ת"ר [תנו רבנן=שנו חכמים]: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר 'אוי לי שמא בשביל שסרחתי [=חטאתי] עולם חשוך בעדי [=מחשיך עלי] ובסופו של דבר יחזור העולם ל"תוהו ובוהו" וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים!'
עמד וישב ח' ימים בתענית (ובתפלה). כיון שראה שהגיעה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: "מנהגו של עולם הוא".
הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת [הבאה] [...] הוא [האדם הראשון] קבעם לשם שמים והם [הגויים] קבעום לשם עבודת כוכבים.
Rabbi Yehoshua holds that we derive from the case of Moses that one should first praise God in prayer and only afterward issue personal requests. And Rabbi Eliezer holds that we do not derive from Moses how to act, since Moses is different, as his might is great, i.e., he knew how to pray to God in this order. And the Rabbis say: The halakha is not in accordance with the statement of this Sage, who says that one should issue personal requests before praying, nor is it in accordance with the statement of that Sage, who says that personal requests should follow prayer. Rather, a person requests his own needs in the blessing ending: Who listens to prayer. Therefore, when Naḥum the Mede stated that this is the halakha, he was merely concurring with the opinion of the Rabbis. With regard to the halakhic ruling, Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is that a person requests his own needs during the Amida prayer in the blessing ending: Who listens to prayer. Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, says in the name of Rav: Although the Sages said that a person requests his own needs in the blessing ending: Who listens to prayer, that is not the only option. Rather, if he wishes to recite at the conclusion of each and every blessing personal requests that reflect the nature of each and every blessing, he may recite them. Similarly, Rav Ḥiyya bar Ashi says that Rav says: Although the Sages said that a person requests his own needs in the blessing ending: Who listens to prayer, if he has a sick person in his house he recites a special prayer for him during the blessing of the sick. And if he is in need of sustenance, he recites a request during the blessing of the years. Rabbi Yehoshua ben Levi says: Although the Sages said that a person requests his own needs in the blessing ending: Who listens to prayer; but if one wishes to recite prayers and supplications after finishing his Amida prayer, even if his personal requests are as long as the order of the confession of Yom Kippur, he may recite them. MISHNA: And these are the festivals of gentiles: Kalenda, Saturnalia, and Kratesis, and the day of the festival of their kings, and the birthday of the king, and the anniversary of the day of the death of the king. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Every death that includes public burning is a festival that includes idol worship, and any death that does not include public burning is not a festival that includes idol worship. But in the case of the day of shaving his, i.e., a gentile’s, beard and his locks, and the day of his ascent from the sea, and the day that he left prison, and also in the case of a gentile who prepared a wedding feast for his son and celebrates on that day, engaging in business is prohibited only on that day and with that man. GEMARA: Rav Ḥanan bar Rava says: When are these festivals celebrated? Kalenda is celebrated during the eight days after the winter solstice, and Saturnalia is celebrated during the eight days before the winter solstice. And your mnemonic to remember which festival is that the one that occurs after the solstice is mentioned first in the mishna, and the festival that takes place before the solstice is mentioned after, as in the verse: “You have hemmed me in behind and before, and laid Your Hand upon me” (Psalms 139:5), where the word “before” appears after the term “behind.” With regard to the dates of these festivals, the Sages taught: When Adam the first man saw that the day was progressively diminishing, as the days become shorter from the autumnal equinox until the winter solstice, he did not yet know that this is a normal phenomenon, and therefore he said: Woe is me; perhaps because I sinned the world is becoming dark around me and will ultimately return to the primordial state of chaos and disorder. And this is the death that was sentenced upon me from Heaven, as it is written: “And to dust shall you return” (Genesis 3:19). He arose and spent eight days in fasting and in prayer. Once he saw that the season of Tevet, i.e., the winter solstice, had arrived, and saw that the day was progressively lengthening after the solstice, he said: Clearly, the days become shorter and then longer, and this is the order of the world. He went and observed a festival for eight days. Upon the next year, he observed both these eight days on which he had fasted on the previous year, and these eight days of his celebration, as days of festivities. He, Adam, established these festivals for the sake of Heaven, but they, the gentiles of later generations, established them for the sake of idol worship. The Gemara raises a difficulty: Granted, according to the one who says that the world was created in the month of Tishrei, one can understand why Adam believed that the days were becoming shorter as part of his punishment, as he saw the short days of the winter and had not yet seen the long days of summer. But according to the one who says that the world was created in the month of Nisan, he had already seen the difference between the short days and the long days, as the days in the month of Nisan become progressively longer with the passage of time. The Gemara answers: Although Adam had experienced short days, he had not seen days that were this short, as in the days before the winter solstice. The Sages taught: On the day that Adam the first man was created, when the sun set upon him he said: Woe is me, as because I sinned, the world is becoming dark around me, and the world will return to the primordial state of chaos and disorder. And this is the death that was sentenced upon me from Heaven. He spent all night fasting and crying, and Eve was crying opposite him. Once dawn broke, he said: Evidently, the sun sets and night arrives, and this is the order of the world. He arose and sacrificed a bull whose horns preceded its hoofs in the order that they were created, as it is stated: “And it shall please the Lord better than a bullock that has horns and hoofs” (Psalms 69:32). This verse is referring to the one particular bull whose horns preceded its hoofs. And Rav Yehuda says that Shmuel says: The bull that Adam the first man sacrificed had one horn in its forehead, as it is stated: “And it shall please the Lord better than a bullock that has horns [makrin] and hooves.” The Gemara raises a difficulty: Isn’t makrin plural, which indicates two horns? Rav Naḥman bar Yitzḥak says: Mikkeren is written, i.e., the letter yod is missing from the word, indicating that there was only one horn. § Rav Mattana says: Since Rome established the festival of Kalenda on a specific date, and all of the nearby towns are ruled by Rome, i.e., they pay their tax to Rome and provide its needs but do not themselves celebrate the festival, is it prohibited or permitted to engage in business transactions with the gentile residents of those towns? Rabbi Yehoshua ben Levi says: It is prohibited to engage in business during the time of the Kalenda with everyone. Rabbi Yoḥanan says: It is prohibited to engage in business only with its worshippers, whereas it is permitted to engage in business transactions with gentiles who do not celebrate the festival. The Sage taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: Although they said that Rome has established the festival of Kalenda and all of the nearby towns are ruled by Rome, it is prohibited to engage in business only with its worshippers. The baraita continues: With regard to the festivals Saturnalia and Kratesis, and the day of the festival of their kings, and the day on which the king was crowned, the halakha is that before the festival it is prohibited to engage in business transactions, whereas after the festival it is permitted. But in the case of a gentile who prepared a feast for his son and celebrates on that day, engaging in business is prohibited only on that day itself and with that man. Rav Ashi said: We learn in the mishna as well in accordance with Rabbi Yoḥanan’s statement that the prohibition applies only to gentiles who celebrate the festival, not to people who are ruled by them. As the mishna teaches: With regard to the day of shaving his beard and his locks, and the day of his ascent from the sea, and the day that he left prison, engaging in business is prohibited only on that day and with that man. Rav Ashi explains the proof: Granted, the mishna specifies that the prohibition is limited to that day alone, in order to exclude the days before and after it. But when it states that the prohibition applies only to that man, what does the mishna exclude? Obviously the prohibition does not extend to all gentiles, as it is a personal festival. Doesn’t the mishna’s ruling serve to exclude those who are ruled by him? Therefore, conclude from the language of the mishna that a prohibition extends only to gentiles who celebrate the festival, not to those who are ruled by them. It is taught in a baraita that Rabbi Yishmael says: Jews who are outside of Eretz Yisrael are considered to engage in idol worship in purity, i.e., unwittingly. How does this occur? In the case of a gentile who prepared a feast for the marriage of his son, and invited all of the Jews in his town, even though they eat of their own kosher food and drink of their own kosher beverages, and their own attendant stands before them, the verse ascribes guilt to them as though they ate of the offerings to the dead, i.e., idols, as it is stated: “And sacrifice to their gods, and they call you, and you eat of their sacrifice” (Exodus 34:15). Since Jews participate in a feast in which the gentile sacrifices offerings to his idol, it is as though they partook of the offering themselves. The Gemara asks: But why not say that the verse is criticizing the Jews only once they eat from the sacrifice? Rava said: If that is what is meant, let the verse say only: And you eat of their sacrifice. What is meant by the additional phrase: “And they call you”? This indicates that the prohibition occurs from the time of the call. Therefore,
13יג
דיון
  • לאיזה חג יהודי מרמז מדרש תלמודי זה? מהו המוטיב המרכזי בחג?
  • מה בין אור השמש ואמונה באל? כיצד מובילה דווקא ההבנה כי "מנהגו של עולם הוא", לסגידה לאל?
  • מדוע לדעתכם מקביל המדרש בין חשכה לחטא?
14יד
(ט) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם אֲדֹנָי ה', וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם; וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר. (י) וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל, וְכָל-שִׁירֵיכֶם לְקִינָה, וְהַעֲלֵיתִי עַל-כָּל-מָתְנַיִם שָׂק, וְעַל-כָּל-רֹאשׁ קָרְחָה; וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד, וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר.
And it shall come to pass in that day, Saith the Lord GOD, That I will cause the sun to go down at noon, And I will darken the earth in the clear day. And I will turn your feasts into mourning, And all your songs into lamentation; And I will bring up sackcloth upon all loins, And baldness upon every head; And I will make it as the mourning for an only son, And the end thereof as a bitter day.
15טו
בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל העולם כולו. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם. כעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך [...] לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח, במערב סימן רע ליושבי מערב, באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כולו.
Apropos the fact that rain on Sukkot is an indication of divine rebuke, the Gemara cites several related topics. The Sages taught: When the sun is eclipsed it is a bad omen for the entire world. The Gemara tells a parable. To what is this matter comparable? It is comparable to a king of flesh and blood who prepared a feast for his servants and placed a lantern [panas] before them to illuminate the hall. He became angry at them and said to his servant: Take the lantern from before them and seat them in darkness. It is taught in a baraita that Rabbi Meir says: When the heavenly lights, i.e., the sun and the moon, are eclipsed, it is a bad omen for the enemies of the Jewish people, which is a euphemism for the Jewish people, because they are experienced in their beatings. Based on past experience, they assume that any calamity that afflicts the world is directed at them. The Gemara suggests a parable: This is similar to a teacher who comes to the school with a strap in his hand. Who worries? The child who is accustomed to be beaten each and every day is the one who worries. The Sages taught in another baraita: When the sun is eclipsed, it is a bad omen for the other nations. When the moon is eclipsed, it is a bad omen for the enemies of the Jewish people. This is due to the fact that the Jewish people calculate their calendar primarily based on the moon, and the other nations calculate based on the sun. When the sun is eclipsed in the east, it is a bad omen for the residents of the lands of the east. When it is eclipsed in the west, it is a bad omen for the residents of the lands of the west. When it is eclipsed in the middle of the sky, it is a bad omen for the entire world.
16טז
דיון
  • לפי מקורות אלה, מה מסמל ליקוי החמה?
נסיים את הלימוד בקטע קצר מתוך הסיפור 'שקיעה'. בקטעים הבאים משוחחים תרמון העיתונאי, ושירין הפסיכולוג המתמחה בהשפעות החשכה, על השפעות העלטה על הנפש:
17יז
אייזיק אסימוב, שקיעה, פנטסיה 2000, 12 (1980), עמ' 59–61 (הדגשות במקור)
"מה יש בעלטה שיוציא אותי מדעתי?"
שירין חייך לעצמו בעודו מסובב את הבקבוק הריק בין ידיו בהיסח הדעת. "האם התנסית מימיך בעלטה, איש צעיר?" [...]
"לא, לא יכול להגיד שהתנסיתי, אבל אני יודע מה זאת אומרת. [...] פשוט אה- -" [...] "פשוט אין אור כמו במערה".
"האם היית מימיך במערה"?
"במערה! מובן שלא!" [...]
"תינוק נולד עם שלושה פחדים אינסטינקטיביים: מקולות רמים, הנפילה ומהעדר אור" [...]
הפסיכולוג המשיך ללא הפסקה, "תאר לעצמך את העלטה- בכל מקום ומקום. שום אור, היכן שלא תביט. הבתים, העצים, השדות, האדמה, השמים- - שחורים!" [...] "האם אתה יכול להעלות זאת על דעתך?"
"כן, אני יכול," הצהיר תרמון בקול מתגרה. [...]
"אתה משקר! איש אינו יכול להעלות את כל זה על הדעת. המוח שלך אינו בנוי לתפוס זאת, כפי שאינו בנוי לתפוס את מושג הנצח. אתה רק יכול לדבר על זה [...] תצא מדעתך לחלוטין ולתמיד.
[...] אילו היית בעלטה, מה היית רוצה יותר מכל; מה היה שואף להשיג כל אינסטינקט במוחך? אור, לעזאזל, אור! [...] "ואיך היית משיג אור" [...] אתה תשרוף משהו, אדוני. [...] החום אינו הדבר היחיד שנפלט מעץ בוער, אתה יודע? הוא פולט אור, ואנשים יודעים את זה. וכשיהיה חושך, הם ירצו אור, והם ישיגו אותו.
לסיפור הקצר במלואו
18יח
דיון
  • האם לדעתכם חושך הוא "העדר אור", או שתחושת החשכה היא ישות מוחשית בפני עצמה? היעזרו בפסוקים הבאים מספר שמות המתארים את "מכת החושך" במצרים:
כא וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. כב וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. כג לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים. [שמות, פרק י, פסוקים כא-כג]
  • מה בין אנשי הכוכב לאגש לאדם הראשון המתואר במדרשים שקראתם?
  • לפי הסיפור הבדיוני, מה מייצגת האש עבור האדם?
  • האם, לדעתכם, ניתן להבין מהו אור ללא תחושת העלטה? הסבירו.
19יט
שאלות לדיון מסכם:
20כ
דיון
  • נסו לחשוב על ביטויים שגורים בשפת היומיום העושים שימוש במוטיב האור או החושך. מה ניתן ללמוד מביטויים אלו על תפיסתנו המודרנית כלפי האור והחושך? האם היא שונה מהותית מן התפיסה הקדמונית?
  • האם, לדעתכם, בעידן שלנו, כאשר אנו מבינים את הסיבות הפיזיקליות של ליקוי החמה ושיש לנו אמצעי תאורה חשמליים - הפחד מן החשכה פחת? הסבירו את תשובתכם.
  • האם יש סתירה בין הבנת הכוחות הפיזיקליים, האפשרות לנבא ליקויי חמה והאפשרות להשתמש בחשמל, לבין אמונה ב"גורם עליון"? הסבירו את תשובתכם.
22 כב
23כג
דף הנחיות למנחה:
אור וחושך.rtf