הדף מאת: ליאורה אילון, יעל יחיאלי, / קולות בנגב
העמקה ביום הכיפורים כמאפשר הזדמנות לכפרה, שינוי ולקיחת אחריות.
וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ: שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם: וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ: וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר: וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
And it shall be a statute for ever unto you: in the seventh month, on the tenth day of the month, ye shall afflict your souls, and shall do no manner of work, the home-born, or the stranger that sojourneth among you. For on this day shall atonement be made for you, to cleanse you; from all your sins shall ye be clean before the LORD. It is a sabbath of solemn rest unto you, and ye shall afflict your souls; it is a statute for ever. And the priest, who shall be anointed and who shall be consecrated to be priest in his father’s stead, shall make the atonement, and shall put on the linen garments, even the holy garments. And he shall make atonement for the most holy place, and he shall make atonement for the tent of meeting and for the altar; and he shall make atonement for the priests and for all the people of the assembly. And this shall be an everlasting statute unto you, to make atonement for the children of Israel because of all their sins once in the year.’ And he did as the LORD commanded Moses.
דיון
שאלות
מהו עינוי הנפש המצוּוה מן התורה? כיצד יכול הכהן לכפר במעשיו על עם ישראל? מהי כפרת המזבח, אוהל מועד ומקדש הקודש? כיצד אתם מענים את נפשותיכם ביום כיפורים?
שאלות
בָּא לוֹ [=הכהן הגדול] אֵצֶל פָּרוֹ, וּפָרוֹ הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָּא ה', עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי. אָנָּא ה', כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ (ויקרא טז) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ". וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
He came to his bull and his bull was standing between the Ulam and the altar, its head to the south and its face to the west. And the priest stands on the eastside facing the west. And he lays both his hands upon it and confesses. And thus he would say: “Please, ‘Hashem’! I have done wrong, I have transgressed, I have sinned before You, I and my house. Please, ‘Hashem’! Forgive the wrongdoings, the transgressions, the sins which I have committed and transgressed and sinned before You, I and my house, as it is written in the torah of Moses Your servant: “For on this day shall atonement be made for you [to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord”] (Leviticus 16:30). And they answered after him: “Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever!”
בָּא לוֹ [=הכהן הגדול] אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָּא ה', עָווּ פָּשְׁעוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. אָנָּא בַשֵּׁם, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָווּ וְשֶׁפָּשְׁעוּ וְשֶׁחָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ לֵאמֹר (ויקרא טז) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ". וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה, כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל, הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאוֹמְרִים, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
He then came to the scapegoat and laid his two hands upon it and he made confession. And thus he would say: “Please, ‘Hashem’! They have done wrong, they have transgressed, they have sinned before You, Your people the House of Israel. Please, in the name of Hashem (Bashem)! Forgive the wrongdoings, the transgressions, the sins which your people, the House of Israel, have committed and transgressed and sinned before You, as it is written in the torah of Moses Your servant: “For on this day shall atonement be made for you [to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord”] (Leviticus 16:30). And the priests and the people standing in the courtyard, when they would hear God’s name explicated coming out of the high priest’s mouth, would bend their knees, bow down and fall on their faces and say “Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever!”
דיון
שאלות
במה שונה המשנה בפרק ג מהמשנה בפרק ו? איזה תהליך צריך הכהן לעבור, על מנת להיות מסוגל לכפר על עוונות בני ישראל? מהי נקודת המפנה בין אשמה לכפרה בתהליך זה?
שאלות
מחזור ליום כיפור
נוסח הוידוי
אלוהינו ואלוהי אבותינו אנא תבוא לפניך תפילתנו, ואל תתעלם מתחינתנו:
שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך:
ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו. אבל אנחנו ואבותינו חטאנו:
אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי,
העווינו, והרשענו, זדנו, חמסנו, טפלנו שקר,
יעצנו רע, כיזבנו, לצנו, מרדנו, ניאצנו,
סררנו, עווינו, פשענו, צררנו, קישינו עורף,
רשענו, שׁיחתנו, תעינו תיעבנו תעתענו;
סרנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים, ולא שָוָוה לנו.
ואתה צדיק על כל הבא עלינו:
כי אמת עשית, ואנחנו הרשענו.
[...]
מה נאמר לפניך, יושב מרום; ומה נספר לפניך, שוכן שחקים.
הלוא הנסתרות והנגלות אתה יודע.
[...]
אתה יודע רזי עולם, ותעלומות סתרי כל חי;
אתה חופשׂ כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב.
אין דבר נעלם ממךָּ, ואין נסתר מנגד עיניך.
ובכן, יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו,
שתסלח לנו על כל חטאותינו ותמחל לנו על כל עוונותינו,
ותכפר לנו על כל פשעינו:
נוסח הוידוי
אלוהינו ואלוהי אבותינו אנא תבוא לפניך תפילתנו, ואל תתעלם מתחינתנו:
שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך:
ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו. אבל אנחנו ואבותינו חטאנו:
אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי,
העווינו, והרשענו, זדנו, חמסנו, טפלנו שקר,
יעצנו רע, כיזבנו, לצנו, מרדנו, ניאצנו,
סררנו, עווינו, פשענו, צררנו, קישינו עורף,
רשענו, שׁיחתנו, תעינו תיעבנו תעתענו;
סרנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים, ולא שָוָוה לנו.
ואתה צדיק על כל הבא עלינו:
כי אמת עשית, ואנחנו הרשענו.
[...]
מה נאמר לפניך, יושב מרום; ומה נספר לפניך, שוכן שחקים.
הלוא הנסתרות והנגלות אתה יודע.
[...]
אתה יודע רזי עולם, ותעלומות סתרי כל חי;
אתה חופשׂ כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב.
אין דבר נעלם ממךָּ, ואין נסתר מנגד עיניך.
ובכן, יהי רצון מלפניך, ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו,
שתסלח לנו על כל חטאותינו ותמחל לנו על כל עוונותינו,
ותכפר לנו על כל פשעינו:
דיון
שאלות
מהי מטרת הוידוי? האם יש בו אשמה בלבד? האם יש בו מרכיבים נוספים? כיצד אתם מבינים את המשפט: "שאין אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך, צדיקים אנחנו, ולא חטאנו"? מדוע לדעתכם מסודרת רשימת החטאים על פי אותיות הא"ב? מדוע היא נאמרת בגוף ראשון רבים? היכן נקודת המפנה בתפילה שבו היא עוברת מאשמה ללקיחת אחריות?
שאלות
אבי שגיא וידידיה שטרן, 'אנחנו חפים, אחרינו המבול', הארץ 10.6.2006
...יום הכיפורים מסמל את האפשרות האחרת. המתפלל העומד לפני האל לעולם איננו מניח כי עומדת לו חזקת החפות. הוא מחליט מרצונו החופשי אם לשפוך את צקון לחשו ומה יכלול לחש זה. הווידוי - "חטאתי, עוויתי, פשעתי" - הוא ביטוי כללי שכל אחד יוצק לתוכו משמעויות כרצונו, בבחירה אישית העולה מחדרי הלב. האדם מנהל בעצמו את משפטו, בינו לבינו. האל מתפקד כמאזין אמפטי (מידת הרחמים) או כשומע זועף (מידת הדין) של החקירה הפנימית המתבצעת באינטנסיוויות ובכנות בשעות המעטות המפרידות בין "כל נדרי" ל"עת נעילת שער". את הממצאים אנו מגישים לאל באמונה, בענווה ובתקווה. אכן, החוויה המרכזית של היום הקדוש היא ההפעלה של האוטונומיה האישית לשם נשיאה באחריות. במובן זה יום הכיפורים מציע תוכן מהותי, רב ערך, למילוי המרחב העצום שבין חפות לאשמה. זהו מתחם האחריות... ...לו הורגלה החברה הישראלית בשיח של אחריות, היינו עסוקים עתה - כולנו - בווידוי על ה"בגדנו" החברתי, ה"דיברנו דופי" התקשורתי, ה"העווינו" התרבותי, ה"טעינו" הביטחוני ועוד. האחריות הכוללת, המוטלת על כולנו, אסור שתטשטש את העובדה החשובה שמשקל האחריות שונה מאדם לרעהו. מידת האחריות האישית של אדם נגזרת מטווח יכולת הפעולה וההשפעה שלו. טווח זה תלוי בגורמים רבים, וביניהם היקף הסמכות המוענקת לו. ככלל, כל מקום שסמכותי מגעת אליו - שם מצויה אחריותי. הסמכות - בין אם היא ציוויית (בעל תפקיד הרשאי להורות לזולת את אשר יעשה), הכרתית (בעל ידע שהסביבה מכירה בו) או כריזמטית (מי שמיוחסות לו תכונות ייחודיות) - מרחיבה את יריעות אוהלי האחריות של בעל הסמכות. האחריות איננה יכולה להיות מלה ריקה; אי אפשר להיות אחראי אך ורק על ידי האמירה "אני אחראי". הדיבור על אחריות איננו נשיאה באחריות. קבלת אחריות היא חוויה פנימית אשר חייבת להיות מתורגמת לפעולה. ההנהגה - "הזקנים" - נדרשת לרדת אל הנחל...
© כל הזכויות שמורות למחברים ועיתון הארץ
...יום הכיפורים מסמל את האפשרות האחרת. המתפלל העומד לפני האל לעולם איננו מניח כי עומדת לו חזקת החפות. הוא מחליט מרצונו החופשי אם לשפוך את צקון לחשו ומה יכלול לחש זה. הווידוי - "חטאתי, עוויתי, פשעתי" - הוא ביטוי כללי שכל אחד יוצק לתוכו משמעויות כרצונו, בבחירה אישית העולה מחדרי הלב. האדם מנהל בעצמו את משפטו, בינו לבינו. האל מתפקד כמאזין אמפטי (מידת הרחמים) או כשומע זועף (מידת הדין) של החקירה הפנימית המתבצעת באינטנסיוויות ובכנות בשעות המעטות המפרידות בין "כל נדרי" ל"עת נעילת שער". את הממצאים אנו מגישים לאל באמונה, בענווה ובתקווה. אכן, החוויה המרכזית של היום הקדוש היא ההפעלה של האוטונומיה האישית לשם נשיאה באחריות. במובן זה יום הכיפורים מציע תוכן מהותי, רב ערך, למילוי המרחב העצום שבין חפות לאשמה. זהו מתחם האחריות... ...לו הורגלה החברה הישראלית בשיח של אחריות, היינו עסוקים עתה - כולנו - בווידוי על ה"בגדנו" החברתי, ה"דיברנו דופי" התקשורתי, ה"העווינו" התרבותי, ה"טעינו" הביטחוני ועוד. האחריות הכוללת, המוטלת על כולנו, אסור שתטשטש את העובדה החשובה שמשקל האחריות שונה מאדם לרעהו. מידת האחריות האישית של אדם נגזרת מטווח יכולת הפעולה וההשפעה שלו. טווח זה תלוי בגורמים רבים, וביניהם היקף הסמכות המוענקת לו. ככלל, כל מקום שסמכותי מגעת אליו - שם מצויה אחריותי. הסמכות - בין אם היא ציוויית (בעל תפקיד הרשאי להורות לזולת את אשר יעשה), הכרתית (בעל ידע שהסביבה מכירה בו) או כריזמטית (מי שמיוחסות לו תכונות ייחודיות) - מרחיבה את יריעות אוהלי האחריות של בעל הסמכות. האחריות איננה יכולה להיות מלה ריקה; אי אפשר להיות אחראי אך ורק על ידי האמירה "אני אחראי". הדיבור על אחריות איננו נשיאה באחריות. קבלת אחריות היא חוויה פנימית אשר חייבת להיות מתורגמת לפעולה. ההנהגה - "הזקנים" - נדרשת לרדת אל הנחל...
© כל הזכויות שמורות למחברים ועיתון הארץ
דיון
שאלות
מהו תפקידו של יום כיפור, לדעת הכותבים? איזו אחריות הוא מטיל עלינו? מה בין "חשבון הנפש" הציבורי הרווח באווירה הציבורית והתקשורתית, לבין חשבון הנפש האמיתי הנדרש ביום זה? האם תוכלו לשתף את חבריכם ביום כיפור שהיה משמעותי במיוחד עבורכם, בהקשר של לקיחת אחריות?
שאלות
אביב גפן, מרד הדמעות, מתוך: אלבום המכתב
מרד הדמעות – אביב גפן
ועכשיו אחרי כבר שהכל נגמר
ועל דלת המדינה דופק לו האסון הבא
שורשי אלימות מושקים מתוך משפך דמים
מתי כבר נודה אנחנו אשמים
כי האשמה עלינו
והאשמה עלינו
ערכים של אלימות זולה במרקעים
כשחזירי הרייטינג משמינים
זה לא עושה אותנו חכמים.
רצחו שלום בכיכר
ראיתי מול עיני איך הוא נגמר
והתברר שאיש דתי בלי אלוהים
ראה יותר מדי שלטים
ועוד חייך במעצר
מתי אתם תבינו כבר
שהאשמה עלינו
שהאשמה עלינו
אפילו הנשיא דיבר שטויות
וביקש סליחה
זה לא רק שהמלך הוא עירום
הוא גם נראה זוועה
תסתכלו במראה
שהאשמה עלינו
שהאשמה עלינו
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
acum.org.il
מרד הדמעות – אביב גפן
ועכשיו אחרי כבר שהכל נגמר
ועל דלת המדינה דופק לו האסון הבא
שורשי אלימות מושקים מתוך משפך דמים
מתי כבר נודה אנחנו אשמים
כי האשמה עלינו
והאשמה עלינו
ערכים של אלימות זולה במרקעים
כשחזירי הרייטינג משמינים
זה לא עושה אותנו חכמים.
רצחו שלום בכיכר
ראיתי מול עיני איך הוא נגמר
והתברר שאיש דתי בלי אלוהים
ראה יותר מדי שלטים
ועוד חייך במעצר
מתי אתם תבינו כבר
שהאשמה עלינו
שהאשמה עלינו
אפילו הנשיא דיבר שטויות
וביקש סליחה
זה לא רק שהמלך הוא עירום
הוא גם נראה זוועה
תסתכלו במראה
שהאשמה עלינו
שהאשמה עלינו
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
acum.org.il
דיון
שאלות
אילו חטאים ואשמה מפורטים בשיר? האם יש מי שייקח אחריות על המצב המתואר בשיר? איזה מסר מבקש השי ר להעביר? האם יש מקום לכפרה ושינוי בשיר זה?
שאלות
דף הנחיות למנחה:
יום כיפור עזר למנחה.doc
יום כיפור עזר למנחה.doc