ט"ו בשבט - האדם עץ השדה - שורשו של האדם וענפיו
1א
הדף מאת: מנחי גשר / גשר - מפעלים חינוכיים
2ב
בלימוד זה נתבונן בעץ כמשל לקיומו של האדם. התבוננות זו תוביל אותנו לשאלות על סגנון חיינו ועל הנורמות התרבותיות הסובבות אותנו.
3ג
דיון
לעץ יש שורשים וענפים - מהם שורשיו וענפיו של האדם? האם החוכמה (מחשבות, אידיאלים, ערכים ואמונות) היא השורשים ואילו המעשים (פעולות, התנהגויות, הרגלים) הם הענפים והפירות, או שמא להפך? חוו דעתכם.
4ד
חוכמה או מעשים...
רבי אלעזר בן עזריה אומר...כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו שנאמר (ירמיה י"ז) 'והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב'. אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר (ירמיה י"ז) 'והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי'
...Rabbi Elazar ben Azariah says: If there is no Torah, there is no worldly occupation, if there is no worldly occupation, there is no Torah. If there is no wisdom, there is no fear of God; if there is no fear of God, there is no wisdom. If there is no knowledge, there is no understanding; if there is no understanding, there is no knowledge. If there is no flour, there is no Torah; if there is no Torah, there is no flour. He used to say: Anyone whose wisdom exceeds his deeds, to what is he compared? To a tree who branches are many but whose roots are few; then the winds comes and uproots it and turns it upside down; as it is said; "And he shall be like a lonely juniper tree in the wasteland and shall not see when good comes, but shall inhabit the parched places of the wilderness, a salt filled land which is uninhabitable." [Jeremiah 17:6]. But one whose deeds exceed one's wisdom, what is that person like? Like a tree whose branches are few, but whose roots are many; even if all the winds of the world were to come and blow upon it, they would not move it from its place, as it is said; "He shall be like a tree planted by the waters, which spreads out its roots by the river, and shall not perceive when heat comes, but its leaf shall remain fresh; and it will not be troubled in the year of drought, nor will it cease to bear fruit." [Jeremiah 17:8].
5ה
דיון
  • מהם השורשים של האדם ומהם ענפיו על פי רבי אלעזר?
  • מהי חשיבותם של השורשים על פי המשל והנמשל? מדוע חשוב לשמור על איזון בריא בין רוחב השורשים וגודל העץ?
  • האם לדעתכם בחברה המודרנית שלנו, יש ביטוי לגישתו של רבי אלעזר? את מה היא יותר מחשיבה - את המעשים או את החוכמות?
  • 6ו
    חטא המרגלים ועונשם
    (א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:... (יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר: (יח) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב: (יט) וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים: (כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים: (כא) וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת: (כה) וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם:...(כז) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ: (כח) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם: (כט) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן:... (לב) וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: (לג) וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם:
    And the LORD spoke unto Moses, saying: ’Send thou men, that they may spy out the land of Canaan, which I give unto the children of Israel; of every tribe of their fathers shall ye send a man, every one a prince among them.’ And Moses sent them from the wilderness of Paran according to the commandment of the LORD; all of them men who were heads of the children of Israel. And these were their names: of the tribe of Reuben, Shammua the son of Zaccur. Of the tribe of Simeon, Shaphat the son of Hori. Of the tribe of Judah, Caleb the son of Jephunneh. Of the tribe of Issachar, Igal the son of Joseph. Of the tribe of Ephraim, Hoshea the son of Nun. Of the tribe of Benjamin, Palti the son of Raphu. Of the tribe of Zebulun, Gaddiel the son of Sodi. Of the tribe of Joseph, namely, of the tribe of Manasseh, Gaddi the son of Susi. Of the tribe of Dan, Ammiel the son of Gemalli. Of the tribe of Asher, Sethur the son of Michael. Of the tribe of Naphtali, Nahbi the son of Vophsi. Of the tribe of Gad, Geuel the son of Machi. These are the names of the men that Moses sent to spy out the land. And Moses called Hoshea the son of Nun Joshua. And Moses sent them to spy out the land of Canaan, and said unto them: ‘Get you up here into the South, and go up into the mountains; and see the land, what it is; and the people that dwelleth therein, whether they are strong or weak, whether they are few or many; and what the land is that they dwell in, whether it is good or bad; and what cities they are that they dwell in, whether in camps, or in strongholds; and what the land is, whether it is fat or lean, whether there is wood therein, or not. And be ye of good courage, and bring of the fruit of the land.’—Now the time was the time of the first-ripe grapes.— So they went up, and spied out the land from the wilderness of Zin unto Rehob, at the entrance to Hamath. And they went up into the South, and came unto Hebron; and Ahiman, Sheshai, and Talmai, the children of Anak, were there.—Now Hebron was built seven years before Zoan in Egypt.— And they came unto the valley of Eshcol, and cut down from thence a branch with one cluster of grapes, and they bore it upon a pole between two; they took also of the pomegranates, and of the figs.— That place was called the valley of Eshcol, because of the cluster which the children of Israel cut down from thence.— And they returned from spying out the land at the end of forty days. And they went and came to Moses, and to Aaron, and to all the congregation of the children of Israel, unto the wilderness of Paran, to Kadesh; and brought back word unto them, and unto all the congregation, and showed them the fruit of the land. And they told him, and said: ‘We came unto the land whither thou sentest us, and surely it floweth with milk and honey; and this is the fruit of it. Howbeit the people that dwell in the land are fierce, and the cities are fortified, and very great; and moreover we saw the children of Anak there. Amalek dwelleth in the land of the South; and the Hittite, and And Caleb stilled the people toward Moses, and said: ‘We should go up at once, and possess it; for we are well able to overcome it.’ But the men that went up with him said: ‘We are not able to go up against the people; for they are stronger than we.’ And they spread an evil report of the land which they had spied out unto the children of Israel, saying: ‘The land, through which we have passed to spy it out, is a land that eateth up the inhabitants thereof; and all the people that we saw in it are men of great stature. And there we saw the Nephilim, the sons of Anak, who come of the Nephilim; and we were in our own sight as grasshoppers, and so we were in their sight.’
    7ז
    וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה':
    even those men that did bring up an evil report of the land, died by the plague before the LORD.
    8ח
    "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו" וגו'. אמר רב משרשיא, מרגלים שקרים היו מילא "ונהי בעינינו כחגבים" בסדר, אלא "וכן היינו בעיניהם" מניין היו יודעים?!... "וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה" אמר רבי שמעון בן לקיש: שמתו מיתה משונה. אמר רבי חנינא בר פפא דרש ר' שילא איש כפר תמרתא: מלמד שנשתרבב לשונם ונפל על טבורם והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטיבורם ומטיבורם ונכנסות בלשונם...
    The spies said: “And we were like grasshoppers in our own eyes, and so were we in their eyes” (Numbers 13:33). Rav Mesharshiyya says: The spies were liars. Granted, to say: “We were like grasshoppers in our own eyes,” is well, but to say: “And so were we in their eyes,” from where could they have known this? The Gemara responds: But that is not so, as when the Canaanites were having the mourners’ meal, they had the meal beneath cedar trees, and when the spies saw them they climbed up the trees and sat in them. From there they heard the Canaanites saying: We see people who look like grasshoppers in the trees. The verse states: “And all the congregation lifted up their voice and cried” (Numbers 14:1). Rabba says that Rabbi Yoḥanan says: That day was the eve of the Ninth of Av, and the Holy One, Blessed be He, said: On that day they wept a gratuitous weeping, so I will establish that day for them as a day of weeping for the future generations. The verse states: “But all the congregation bade stone them with stones” (Numbers 14:10), and it is written immediately afterward: “When the glory of the Lord appeared in the Tent of Meeting” (Numbers 14:10). Rabbi Ḥiyya bar Abba says: This teaches that they took stones and threw them upward as if to throw them at God. The verse states: “And those men who brought out an evil report of the land, died by the plague before the Lord” (Numbers 14:37). Rabbi Shimon ben Lakish says: This means that they died an unusual death. Rabbi Ḥanina bar Pappa says that Rabbi Sheila Ish Kefar Temarta taught: This teaches that their tongues were stretched out from their mouths and fell upon their navels, and worms were crawling out of their tongues and entering their navels, and worms were likewise coming out of their navels and entering their tongues. This is the painful death that they suffered. And Rav Naḥman bar Yitzḥak says: They died of diphtheria, which causes one to choke to death.
    9ט
    דיון
  • מה החטא של המרגלים לדעת רב משרשיא, על פי פסוק ל"ג?
  • ר' שילא מתאר באופן פלסטי את ה'מגפה' המשונה שבה מתו המרגלים. מדוע חשוב לפרט תיאור זה? נסו להתייחס לתיאורו כאל משל, מטפורה - מה מבקש לומר ר' שילא?
  • 10י
    מהר"ל, ספר חדושי אגדות על מסכת סוטה, חלק שני עמוד ע
    ומסביר זאת המהר"ל:
    וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה' אמר ריש לקיש מלמד שמתו מיתה משונה וכו' מלמד שנשתרבב לשונם וכו'. פירוש עניין זה, שאומרים בגמרא מטבורו של אדם נוצר, דומה לאילן משלח שרשו אילך ואילך, נמצא כי הטבור הוא באדם כמו שורש האילן, כמו שהשורש משלח פארותיו אילך ואילך, כך טבור האדם משלח שורשיו אילך ואילך וזהו שנאמר (דברים כ') כי האדם עץ השדה, נמשל האדם לעץ השדה. ותמצא כי הדיבור נקרא פרי שהרי נקרא ניב שפתים (ישעי' נ"ז) כמו שיקרא התבואה 'תנובת השדה' וכן 'פי חכם ינוב חכמה' (משלי י')... . והעיקר משתרבב ממנו כל האילן וכל חלק מן האילן יש לו שרבוב והקרוב אל השורש יש שרבוב יותר עד הפרי שאין לו שרבוב כלל, ללמד כי הלשון שנקרא פרי אין ראוי לו השרבוב כלל כמו שהוא הפרי. וכאשר המרגלים שרבבו לשונם, הם עשו מן הלשון עיקר, אשר העיקר משתרבב. ולכך היו יוצאים תולעים מן הלשון, והתולעים בודאי הם הפסד הדבר, שכאשר דבר נפסד יוצא ממנו תולעים, והיה נמשך ההפסד מן הלשון אל הטבור שהוא השורש, ומן השורש שהוא הטבור אל הלשון שהוא הפרי, הפסד זה הוא הפסד האחר ג"כ:
    11יא
    דיון
  • כיצד מסביר המהר"ל את התיאור הפלסטי של ר' שילא? מהי המשמעות של 'השתרבבות הלשון', התולעים, הטבור?
  • מדוע דווקא מוות זה הולם את חטאם של המרגלים?
  • מה לפי המהר"ל צריך להיות שורש האדם ומה צריך להיות הפרי? מה קורה כשהופכים את הסדר הטוב?4
  • מצאו בפסוקים של פרשת המרגלים דוגמאות לכוחן המסוכן של המילים ושל ההתרחקות מהעובדות, מה ביקשו המרגלים להשיג?
  • 12יב
    כיצד נברא האדם?
    אבא שאול אומר: תחלת ברייתו מראשו ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב... וחתוך ידים ורגלים אין לו...
    § The mishna teaches: But if the sac was one in which tissue developed, the halakhic status of the woman is that of a woman after childbirth. Since the sex of the embryo is unknown, she observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female; she is impure for fourteen days like a woman who gave birth to a female, but blood that she sees thereafter is pure only until forty days after birth, like a woman who gave birth to a male. The Sages taught in a baraita: What is the definition of a gestational sac in which tissue developed? Abba Shaul says: The beginning of the formation of the embryo is from its head, and its two eyes look like two drops, similar to the eyes of a fly. Rabbi Ḥiyya teaches: These eyes must be distant from each other. Furthermore, its two nostrils look like two drops, similar to the nostrils of a fly. Rabbi Ḥiyya teaches: And these eyes must be close to each other. And its mouth stretches along the width of its face like a strand of hair. And its body is like the size of a lentil. And if it was female, its vagina can be discerned by the appearance of a line like a cracked grain of barley oriented along the length of its body. And it does not have the shape of arms and legs at this stage. And it is said with regard to an embryo at this stage, in the texts of tradition, the Prophets: “Have You not poured me out as milk, and curdled me like cheese? You have clothed me with skin and flesh, and knit me together with bones and sinews. You have granted me life and favor, and Your providence has preserved my spirit” (Job 10:10–12).
    13יג
    מהר"ל, ספר חידושי אגדות על מסכת נידה, חלק רביעי, עמוד קנח
    ומסביר המהר"ל:
    תחלת ברייתו של ולד וכו'. פירוש כי האדם הוא דומה אל עץ השדה, וכדכתיב (דברים כ') כי האדם עץ השדה וגומר, ודבר זה בארנו במקום אחר כי האדם נמשל כעץ השדה, ושורש שלו הוא הראש והידים והרגלים הם הענפים שמתפצלים אילך ואילך. והנה האדם עץ הפוך כי שרשו למעלה, ובארנו זה במקום אחר כי השורש של אדם הוא למעלה. כי השכל של אדם שהוא בראשו נטוע בשמים, כי האדם יש לו דביקות למעלה. ולפיכך כמו ששורש האילן בארץ שהוא יוצא מן הארץ, כן שורש אילן זה הוא האדם מלמעלה ממקום שיצא. ולפיכך אמר תחלת בריית הולד מראשו. וזה שאמר וחתוך ידים ורגלים אין לו, כי אין השורש והענפים יוצאים בפעם אחד, אבל תחלה יוצא השורש ואחר כך הענפים כמו שתראה אצל אילן. ועוד יש לך לדעת כי הידים והרגלים הם יוצאים ומתפשטים לחוץ, בפרט הידים אשר הם מתפשטים לחוץ, והרגלים גם כן מתפשטים לחוץ בהליכתו. ולפיכך קודם וראשון הבריאה שהוא גוף האדם עצמו והוא ראשון אל האדם עצמו מאשר הוא הדבר שהוא יוצא ממנו מתפשט ממנו. ולפיכך ראשון הוא ראש שהוא יותר עיקר, וגם הגוף שהוא עיקר וזהו ראשון, והידים ורגלים שהם מתפשטים חוץ מן האדם ודבר זה אינו ראשון, ולפיכך דבר זה נברא אחרון. ודבר זה מורה על מעלות האדם כמו שנתבאר:
    14יד
    דיון
  • בפסקה זו מציע המהר"ל דרך מנוגדת להמשלת האדם לעץ. על פי קטע זה, מהם שורשיו של האדם ומהם ענפיו?
  • מה ההיגיון בבריאת האדם 'כעץ הפוך' שראשו בשמים?
  • 15טו
    דיון
    שאלות לסיכום ולדיון:
  • ראינו כי המהר"ל מציע בשני מקומות שונים דרכים מנוגדות לתפיסת האדם. האם זוהי בהכרח סתירה או שמא יש לשתי נקודות המבט מקום מקביל?
  • מהם היתרונות ומהם החסרונות בכל נקודת מבט? כיצד תעדיפו לחנך את עצמכם ואת בני ביתכם?
  • האם התרבות שלנו נגועה גם היא ב'תמרונים לשוניים' כמו המרגלים? היכן?
  • כפי שראינו, חטא המרגלים היה ב'הוצאת שם רע', יצירת מצג שווא על ידי 'שימוש-חורג' בלשון, על ידי 'סיפור' ו'נרטיב' סובייקטיבי המתיימר לייצג מציאות אובייקטיבית. הסבירו מדוע הכניסה לארץ זקוקה בדיוק להפך הגמור? מדוע דווקא חטא המרגלים גרם לכך שבני ישראל שוטטו במדבר ארבעים שנה עד אשר מתו כל יוצאי מצרים?
  • 17 יז
    18יח
    דף הנחיות למנחה:
    טו בשבט - דף למנחה.doc