מחלום למציאות - על הגשמת חלומות
הדף מאת: חיים אלבום ואפרת גרבר-ארן

אמר רבי חנינא: הרואה באר בחלום - רואה שלום, שנאמר (בראשית כו) "ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים".
רבי נתן אומר: מצא תורה, שנאמר (משלי ח') "כי מצאי מצא חיים" וכתיב הכא (=כאן) "באר מים חיים".
רבא אמר: חיים ממש.
The Gemara continues dealing with interpretations of the details of dreams: Rabbi Ḥanina said: One who sees a well in a dream sees peace, as it is said: “And Isaac’s servants dug in the valley and found there a well of living water” (Genesis 26:19), and ultimately there was peace. Rabbi Natan says: One who sees a well in his dream it is a symbol that he has found Torah, as the well symbolizes Torah. As it is stated with regard to the Torah: “For whoever finds me finds life” (Proverbs 8:35), and it is written here: “A well of living water,” and we see that a well is linked to Torah as both are associated with life. Rava said: The well in the dream symbolizes actual life.
מרטין לותר קינג
יש לי חלום, שיום אחד האומה הזאת תתרומם ותגשים את המשמעות האמיתית של אמונתה: אנו מחזיקים באמיתות האלה כעדות עצמית לכך שכל בני האדם נבראו שווים. יש לי חלום, שיום אחד בניהם של עבדים-לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר, יוכלו להסב יחד סביב שולחן האחווה...ועם האמונה הזאת נהיה מסוגלים לעבוד יחד, להתפלל ביחד, להיאבק ביחד, להתייצב למען החופש ביחד, ביודענו שנהיה חופשיים יום אחד...
מה בין חלום שווא לחלום אמת?
הנה התבאר מזה שאין החלומות כלם ממין אחד ולא מפועל אחד, אבל שיש מהם חלומות השוא שקורא הפילוסוף חלומות משובשים שהפועל בהם הוא כח המדמה בלבד... ושיש מהחלומות הצודקים מין אחד שהפועל בהם הם הגרמים השמימיים... ושיש גם מין שלישי מהחלומות שהפועל ומודיע בהם הוא ההשגחה האלהית... וכי תאמר בלבבך, במה ייבדלו [ההבדל בין] חלומות השוא המשובשים מהחלומות הצודקים?... האחד הוא שהחלום הצודק יבא מסודר ונכון... והאות השני הוא שהחולם החלומות הצודקים ירגיש בעצמו התפעלות גדול מה שלא יתפעל מהדמיונים הכוזבים... אחשוב אני שענין הפותר בכלל הוא כענין הרופא המרפא תחלואים. כי כמו שהרופא ירפא אותם בהיותם נעלמים ממנו בגוף האדם, באמצעות האותות אשר יראה מהדופק והשתן ושאר הדברים – כן הפותר יפתור ויגיד מה שראתה נפש החולם בשפע שהושפע עליה, שהוא דבר שנעלם ממנו, באמצעות האותות אשר ראה וישמע מסיפור חלומו... וכן נאמר אנו בעניין הפתרון, שהנה יושלם בשני דברים גם כן [כמו הרפואה]: האחד בחכמה, והוא שידע הפותר המשלים הנראים בחלומות, ועל מי יורו בכלל... והתנאי השני ההכרחי בפתרון הוא האומד וההשערה בעניין החולם... כי לא כל החלומות ראוי שיפתרו בשווה אצל כל האנשים.
נוי פינחס, פרויד והפסיכואנליזה, עמ' 144 ,מודן
מה שמחולל את החלום הוא משאלה, ומילוי המשאלה הוא התוכן של החלום...החלום אינו נותן בפשטות ביטוי למחשבה, אלא מייצג את המשאלה ממולאת כחוויה הזייתית...החלום אינו משחזר בפשטות את הגירוי, אלא מסלק אותו, נפטר ממנו, מטפל בו באמצעות חוויה מסויימת...חלומות הם דברים שנוצרו כדי להיפטר מגירויים פסיכיים המפריעים לשינה באמצעות סיפור הזייתי
© כל הזכויות שמורות ל הוצאת מודן
www.modan.co.il
חלום יעקב
(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: (י)(א) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: (יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: (יג) וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: (טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ: (טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: (יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל-רֹאשָׁהּ: (יט) וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית-אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר לָרִאשֹׁנָה: (כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: (כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל-בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים: (כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: (א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם.
And Jacob went out from Beer-sheba, and went toward Haran. And he lighted upon the place, and tarried there all night, because the sun was set; and he took one of the stones of the place, and put it under his head, and lay down in that place to sleep. And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth, and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it. And, behold, the LORD stood beside him, and said: ‘I am the LORD, the God of Abraham thy father, and the God of Isaac. The land whereon thou liest, to thee will I give it, and to thy seed. And thy seed shall be as the dust of the earth, and thou shalt spread abroad to the west, and to the east, and to the north, and to the south. And in thee and in thy seed shall all the families of the earth be blessed. And, behold, I am with thee, and will keep thee whithersoever thou goest, and will bring thee back into this land; for I will not leave thee, until I have done that which I have spoken to thee of.’ And Jacob awaked out of his sleep, and he said: ‘Surely the LORD is in this place; and I knew it not.’ And he was afraid, and said: ‘How full of awe is this place! this is none other than the house of God, and this is the gate of heaven.’ And Jacob rose up early in the morning, and took the stone that he had put under his head, and set it up for a pillar, and poured oil upon the top of it. And he called the name of that place Beth-el, but the name of the city was Luz at the first. And Jacob vowed a vow, saying: ‘If God will be with me, and will keep me in this way that I go, and will give me bread to eat, and raiment to put on, so that I come back to my father’s house in peace, then shall the LORD be my God, and this stone, which I have set up for a pillar, shall be God’s house; and of all that Thou shalt give me I will surely give the tenth unto Thee.’
אהרן דוד גורדון, החלום ופתרונו, תרס"ט 1909
החלום ופתרונו
חלום חלמנו אני ואתם, אחי ואחותי, ופותר אין אותו, חלום ישן הוא, כימי צאתנו מן הגולה, אלא שאתם שכחתם אותו או לא ביררתם אותו לכם, ואני לא סיפרתי לכם.

וגדול הוא החלום, גדול כחללו של העולם, שאנחנו נושאים את נפשנו אליו, אלא שאני לא אזכיר לכם ממנו הפעם אלא קטע אחד קטן. ועתה שמע נא אחי, ותשמע נא אחותי את חלומי, וזכרתם כי גם אתם חלמתם כמוני.

בחלומי והנה אני בא אל הארץ. והארץ עזובה ושוממה ונתוּנה בידי זרים, והחורבן מחשיך את אור פניה ומשחית את רוּחה, וממשלת זרים מנוולתה.

ורחוקה ממני וזרה לי ארץ אבותי, וגם אני רחוק ממנה וזר לה.

והקֶשֶר האחד, המקשר את נפשי אליה, והזֵכֶר האחד, המזכיר לי כי היא אמי ואני בנה, הוא כי גם נפשי שוממה כמוה, כי גם בה חלו ידי זרים להחריבה ולהשחיתה.

ואני מרגיש את החורבן, ואני רואה את החרבות בכל בתי נפשי, בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי

ובת-קול יוצאת מן החרבות ואומרת:

'בן-אדם! התבונן בחרבות האלה, והתבונן עוד, ואל תעלים מהן עין.

וידעת, והוספת בינה על אשר אתה יודע, כי החורבן הוא חורבן נפשך, והמשחית הוא המשחית אשר בחייך, אשר חיית בארצות זרים ואשר דבקו בך עד כה.