בין הכנסת לכותל

האם חירות מחשבתית וזהות יהודית הן ערכים סותרים? כיצד יכולה החברה הישראלית להתמודד עם המתחים שבין הדתיים והחילונים, מבלי לפגוע באף קבוצה? איך בונים חברה? איך בונים מצע משותף? דף לימוד זה הוא חלק מדפי לימוד שנכתבו על ידי המדרשה באורנים עבור פרויקט 'נפגשים בשביל ישראל'.

דיון
פתיחה והסבר
דף לימוד זה הוא חלק מסדרת דפי לימוד שנכתבו על ידי המדרשה באורנים עבור פרויקט 'נפגשים בשביל ישראל'.
בכל שנה באביב, החל משנת תשס"ו (2006), יוצאים מטיילים מגילאים ומרקעים שונים למסע לאורך שביל ישראל ולעומק התרבות היהודית והישראלית.
דפי הלימוד שנוצרים במדרשה באורנים מלווים את המסע ונלמדים בתחנותיו. הם מחברים בין נופיה הפיזיים של הארץ לנופיה התרבותיים והחברתיים, ומעלים לדיון שאלות על עצמנו כחברה וכעם.
דפי הלימוד לא בהכרח קשורים ישירות לתחנות המסע, החיבורים נעשים באורח טבעי וספונטני על ידי המנחים והלומדים. הלימוד יכול להיעשות כמובן בכל מקום, גם בין כתליו הסגורים של בית המדרש, אבל אנחנו מזמינים אתכם לצאת למסע בשבילי הדעת, המחשבה והרגש; להתנסות בלימוד בחיק הטבע, בין כותלי הקַניונים והוואדיות; לחוות את השילוב שבין הארץ ותרבותה תוך כדי הליכה.

הרב יעקב מדן מתוך ההקדמה לאמנת גביזון-מדן
מחלוקת יסודית חוצה את הציבור היהודי בישראל: האם הגרעין היסודי שעלינו להגן עליו הוא ערך חירות האדם וכבודו, וההגנה עליו היא מטרתה העיקרית של המדינה, או שמא ערך השמירה על העם היהודי ועל זהותו. ערכים אלו הם כשתי עגלות. בדרך מישורית ורחבה הן תעבורנה זו לצד זו באין מפריע. בדרך צרה במדרון תלול, כשאחת מהן תיאלץ לסור מן הדרך ולפַנות לרעותה מקום, יעדיפו הליברלים את זו שנושאת את ערכי הדמוקרטיה, ושומרי המסורת את העגלה השנייה.

דיון
האם המחלוקת שעליה מדבר מדן ניתנת להכרעה?

אסף ענברי, מתוך: המשימה הציונית הנוכחית: תרבות עברית (הרצאה בביה"ס הריאלי בחיפה, 24.5.02)
אמר ביאליק (ב-1926): "אחינו בני הגולה רוצים לראות כאן אצלנו את החסר להם שם בחיי הגלות, בחיים התרבותיים, הרוחניים והמוסריים, [...] ואנו צריכים להמציא להם את הטיפוס של חיים עבריים שלמים"; ואמר ברל כצנלסון (ב-1940): "לרבים רבים הבאים אלינו או המובאים אל חופינו מרחוק ואף מקרוב (וחוששני, גם ללא-מעטים הגדלים כאן או היילודים כאן) עדיין לא הפך החוף הזה בית. ותפקידנו החינוכי הוא לעשות להם את הארץ הזאת, ואת העולם הרוחני שהצמיח אותה, לבית שהנפש אחוזה ודבוקה בו." כדי שהעם היושב בציון יהיה אכן עַם, ולא סטאטוס קוו, הוא זקוק למצע תרבותי משותף שאיננו "דתי" במובן הגלותי ושאיננו "חילוני" במובן שהתקבע כאן (כלומר, במובן של התנכרות ליהדות). על הצורך ביצירתו של מצע משותף כזה, דיברו אחד-העם, ביאליק, א"ד גורדון, ברל כצנלסון, מרטין בובר ואחרים ב"דור-התחיה" של הציונות התרבותית אבל הם לא השפיעו כלל על המפעל הציוני. מדינת ישראל יצרה תרבות לא-יהודית, ואיפשרה לַיהדות להתקיים במובלעוֹת, במקום ליצור תרבות-לאום ישראלית-יהודית מה שביאליק וחבריו כינו "תרבות עברית".

... מה נחוץ לנו, אם כן, כדי להציל, כל עוד אפשר, את המפעל הציוני מקריסה סופנית?

נחוץ "כור היתוך" אבל אחר לחלוטין מ"כור ההיתוך" שנוסה ונכשל. "כור ההיתוך" הדרוש חייב להיות יהודי. בן-גוריון לא הבין זאת; זו היתה טעות-חייו. מה שנחוץ הוא מצע תרבותי משותף לחילונים, לחרדים ולדתיים-לאומיים. פחות מזה לא ראוי להיחשב "כור היתוך", וייכשל בהכרח, כפי שנכשל עד עכשיו.

דיון

• ענברי טוען שהתרבות הישראלית אינה יהודית. האם אתם מסכימים איתו?

• ענברי מציע לאחד את הציבור היהודי בישראל סביב ערכים תרבותיים משותפים, כאלה שכל פלגי הציבור יוכלו להזדהות עימם. האם ייתכן כלל כור היתוך יהודי במדינת ישראל?