הדף מאת: מיקי / גשר - מפעלים חינוכיים
דף לימוד לקראת ט' באב, על משמעות הזיכרונות, על הצורך בהם ועל ההשלכות של אי צבירת זיכרונות במישור האישי ובמישור הלאומי.
יונה וולך
אדם צובר זיכרונות - יונה וולך
אדם צובר זיכרונות כמו נמלים
בחדשי הקיץ.
בחדשי הקיץ כמו חגב
בעת הקיץ - ויש שאדם שר.
ובחורף הנמלים מתכנסות
מתנועעות ברכושן ומכלות לאט
את הרכוש ואת החורף מכלות
לאט, לאט.
והחגב בחורף שר לפתחים
לטעום מזיכרונות העונה
העונה האהובה שבשירו
ממנו חמקה.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
מושגים
אדם צובר זיכרונות - יונה וולך
אדם צובר זיכרונות כמו נמלים
בחדשי הקיץ.
בחדשי הקיץ כמו חגב
בעת הקיץ - ויש שאדם שר.
ובחורף הנמלים מתכנסות
מתנועעות ברכושן ומכלות לאט
את הרכוש ואת החורף מכלות
לאט, לאט.
והחגב בחורף שר לפתחים
לטעום מזיכרונות העונה
העונה האהובה שבשירו
ממנו חמקה.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il
מושגים
- יונה וולך - יונה וולך (10 ביוני 1944 – 29 בספטמבר 1985), משוררת ישראלית.
יוסף בן מתתיהו "מלחמות היהודים", ספר ו, פרק ד, חלק ה
מלחמות היהודים, ו, ט'-י"א
וטיטוס שב אל הבירה והחליט להסתער ממחרת היום כעלות השחר על ההיכל בראש כל חילו ולכובשו. אולם האלוהים כבר גזר מימים ראשונים לתת את היכלו למאכלת אש, והנה בא יום הדין לקץ העיתים, אשר בו נשרף גם בית המקדש הראשון בידי מלך בבל. ומידי היהודים יצאה האש לראשונה ומעימם היתה הסיבה. כי אחרי שוב טיטוס ממקום המלחמה, שאפו המורדים רוח מעט ויצאו עוד פעם להכות ברומאים. שומרי ההיכל התנגחו עם השונאים המכבים את הבעירה, בחצר בית ה' הפנימית, ואלה הניסו את היהודים ורדפו אחריהם על ההיכל.
משם עברו הרומאים אל האולם הנשאר בחצר בית ה' החיצונה, ושמה נמלטו מבני העם נשים וילדים ורעב רב כששת אלפים נפש. ואנשי הצבא לא חיכו עד אשר יוציא הקיסר את משפט השרידים ושרי החיילים יתנו להם פקודה, כי אם מיהרו אל האולם בחמת נקם, ושלחו אש. הקופצים מתוך האש ניפצו את עצמותיהם ומתו, והנשארים נשרפו חיים איש לא ניצל מהם. ואחד מאנשי הצבא לא חיכה לפקודת המצביא ולא נבהל מהמעשה הנורא אשר אמר לעשות, כאילו ציווה למלא את הדבר מפי הגבורה, ותפס בידו לפיד בוער מתוך האש, ואחד מחברי האיש הרים אותו למעלה, והוא שלח את האש אל חלון הזהב, אשר בקרבתו היה המבוא מצד צפון אל הלשכות הסובבות את ההיכל.
וכאשר התלקחה הלהבה, הרימו היהודים קול צעקה נוראה, בהכירם את גודל האסון, ומיהרו מכל העברים לעצור בעד האש ולא חסו על חייהם ולא חמלו על כוחותיהם, בראות עינם באובדן מקדשם ובית-חייהם, אשר למענו שמרו את נפשותיהם.
... מי האיש אשר לא ירבה להמר על חורבן הבית הזה, הוא הנפלא מכל הבניינים, אשר ראו עינינו ואשר שמעו מהם אזנינו, והנעלה מכולם בגודלו ובהדרו ובתפארתו לכל חלקיו וגם במהלל כבוד קדושתו"?
מלחמות היהודים, ו, ט'-י"א
וטיטוס שב אל הבירה והחליט להסתער ממחרת היום כעלות השחר על ההיכל בראש כל חילו ולכובשו. אולם האלוהים כבר גזר מימים ראשונים לתת את היכלו למאכלת אש, והנה בא יום הדין לקץ העיתים, אשר בו נשרף גם בית המקדש הראשון בידי מלך בבל. ומידי היהודים יצאה האש לראשונה ומעימם היתה הסיבה. כי אחרי שוב טיטוס ממקום המלחמה, שאפו המורדים רוח מעט ויצאו עוד פעם להכות ברומאים. שומרי ההיכל התנגחו עם השונאים המכבים את הבעירה, בחצר בית ה' הפנימית, ואלה הניסו את היהודים ורדפו אחריהם על ההיכל.
משם עברו הרומאים אל האולם הנשאר בחצר בית ה' החיצונה, ושמה נמלטו מבני העם נשים וילדים ורעב רב כששת אלפים נפש. ואנשי הצבא לא חיכו עד אשר יוציא הקיסר את משפט השרידים ושרי החיילים יתנו להם פקודה, כי אם מיהרו אל האולם בחמת נקם, ושלחו אש. הקופצים מתוך האש ניפצו את עצמותיהם ומתו, והנשארים נשרפו חיים איש לא ניצל מהם. ואחד מאנשי הצבא לא חיכה לפקודת המצביא ולא נבהל מהמעשה הנורא אשר אמר לעשות, כאילו ציווה למלא את הדבר מפי הגבורה, ותפס בידו לפיד בוער מתוך האש, ואחד מחברי האיש הרים אותו למעלה, והוא שלח את האש אל חלון הזהב, אשר בקרבתו היה המבוא מצד צפון אל הלשכות הסובבות את ההיכל.
וכאשר התלקחה הלהבה, הרימו היהודים קול צעקה נוראה, בהכירם את גודל האסון, ומיהרו מכל העברים לעצור בעד האש ולא חסו על חייהם ולא חמלו על כוחותיהם, בראות עינם באובדן מקדשם ובית-חייהם, אשר למענו שמרו את נפשותיהם.
... מי האיש אשר לא ירבה להמר על חורבן הבית הזה, הוא הנפלא מכל הבניינים, אשר ראו עינינו ואשר שמעו מהם אזנינו, והנעלה מכולם בגודלו ובהדרו ובתפארתו לכל חלקיו וגם במהלל כבוד קדושתו"?
דיון
אדם צובר זיכרונות:
אדם צובר זיכרונות:
- צבירת הזיכרונות - קלה היא? מדוע נעשית? למה ומתי היא משמשת? האם היא חובה?
- אילו תחושות עולות מתיאור חורבן הבית ב"מלחמות היהודים"?
- מה ההבדל בין הזיכרונות הנצברים כאן לאילו הנצברים בשיר של יונה וולך?
תוספתא מסכת סוטה פרק טו
משחרב הבית האחרון רבו פרושין בישראל שלא היו אוכלין בשר ולא שותין יין. ניטפל להן ר' יהושע, אמר להן: בניי, מפני מה אין אתם אוכלין בשר? אמרו לו, נאכל בשר שבכל יום היה תמיד קרב לגבי מזבח ועכשיו בטל? אמר להן, לא נאכל. ומפני מה אין אתם שותין יין? אמרו לו, יין נשתה שבכל יום היה מתנסך על גבי המזבח ועכשיו בטל? אמר להם, לא נשתה. אמר להם, אם כן, לחם לא נאכל שממנו היו מביאין שתי הלחם ולחם הפנים, מים לא נשתה, שמהן היו מנסכין מים בחג, תאנים וענבים לא נאכל, שמהם היו מביאין בכורים בעצרת. שתקו.
אמר להם, בניי, להתאבל יותר מדיי אי איפשר, ושלא להתאבל אי איפשר, אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט זכר לירושלם, עושה אדם צרכי סעודה ומשייר דבר מועט זכר לירושלם, עושה אשה תכשיטין ומשיירת דבר מועט זכר לירושלם, שנאמר: אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי וגו' (תהילים קל"ז) ,
וכל המתאבלים עליה בעולם הזה שמחים עמה לעולם הבא שנאמר: שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה (ישעיהו סו).
משחרב הבית האחרון רבו פרושין בישראל שלא היו אוכלין בשר ולא שותין יין. ניטפל להן ר' יהושע, אמר להן: בניי, מפני מה אין אתם אוכלין בשר? אמרו לו, נאכל בשר שבכל יום היה תמיד קרב לגבי מזבח ועכשיו בטל? אמר להן, לא נאכל. ומפני מה אין אתם שותין יין? אמרו לו, יין נשתה שבכל יום היה מתנסך על גבי המזבח ועכשיו בטל? אמר להם, לא נשתה. אמר להם, אם כן, לחם לא נאכל שממנו היו מביאין שתי הלחם ולחם הפנים, מים לא נשתה, שמהן היו מנסכין מים בחג, תאנים וענבים לא נאכל, שמהם היו מביאין בכורים בעצרת. שתקו.
אמר להם, בניי, להתאבל יותר מדיי אי איפשר, ושלא להתאבל אי איפשר, אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט זכר לירושלם, עושה אדם צרכי סעודה ומשייר דבר מועט זכר לירושלם, עושה אשה תכשיטין ומשיירת דבר מועט זכר לירושלם, שנאמר: אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי וגו' (תהילים קל"ז) ,
וכל המתאבלים עליה בעולם הזה שמחים עמה לעולם הבא שנאמר: שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה (ישעיהו סו).
Rabbi Ishmael said: From the day that the Temple was destroyed, it would be appropriate that we not eat meat or drink wine (since these were used in the Temple service). But a court does not decree (restrictions) on the community which they cannot uphold. He would say that since they (the Romans) decree upon us that we not learn Torah, we should decree upon the community that they not marry women (since they do not know marriage and family laws), and not have children - and as a consequence, the seed of Abraham will cease. Rather, leave Israel alone (to continue to do as they now do, marrying and having families); it is better that (if they transgress), they do so inadvertently and not intentionally.
משנה מסכת סוכה פרק ג משנה י
[י] בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור:
מושגים
[י] בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור:
מושגים
- משנה - שישה סדרים (ש"ס), כלומר קובצי משניות המסודרות על פי תוכנן, ובהם דיונים הלכתיים של התַנָאִים (חכמי ארץ ישראל) במאות הראשונה והשנייה לספירה. המשנה היא היצירה ההלכתית הראשונה שנכתבה אחרי התורה שבכתב. את המשנה ערך סופית בשנת 220 לספירה (בערך) רבי יהודה הנשיא.
In earlier times the lulav was taken for seven days in the Temple, and in the provinces for one day only. When the temple was destroyed, Rabbi Yohanan ben Zakkai decreed that the lulav should be taken in the provinces for seven days in memory of the Temple, [He also decreed] that on the whole of the day of waving it be forbidden [to eat the new produce].
משנה מסכת ראש השנה פרק ד משנה א
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין אמר רבי אלעזר לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד אמרו לו אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין:
מושגים
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין אמר רבי אלעזר לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד אמרו לו אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין:
מושגים
- משנה - שישה סדרים (ש"ס), כלומר קובצי משניות המסודרות על פי תוכנן, ובהם דיונים הלכתיים של התַנָאִים (חכמי ארץ ישראל) במאות הראשונה והשנייה לספירה. המשנה היא היצירה ההלכתית הראשונה שנכתבה אחרי התורה שבכתב. את המשנה ערך סופית בשנת 220 לספירה (בערך) רבי יהודה הנשיא.
If Yom Tov of Rosh Hashanah fell on Shabbat, they would blow the shofar in the Temple but not in the country. After the destruction of the Temple, Rabban Yohanan ben Zakai decreed that it should be blown [on Shabbat] in every place where there was a court. Rabbi Eliezer said: Rabban Yohanan ben Zakai decreed for Yavneh only. They said to him: both Yavneh and any place where there is a court.
דיון
משנה:
משנה:
- כיצד מתייחסות התקנות של המשנה לזיכרון, מדוע?
- מה יכולה להיות הסכנה בכך?
- כיצד עונה ר' יהושע לסכנה זו?
- מה יכולה להיות הסכנה בגישה של ר' יהושע?
חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב (הסמכה מיוחדת), תשנ"ח-1997
חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב - 1997
חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב (הסמכה מיוחדת), התשנ"ח-1997
תשעה באב
תשעה באב הוא יום אבל לעם היהודי על חורבן בית המקדש.
תחילת יום האבל וסיומו
תחילתו של יום האבל הוא משקיעת החמה וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת; חל יום תשעה באב בשבת, יקוים יום האבל ביום ראשון שלאחריו.
איסור עינוגים ציבוריים [תיקון: תשס"ב]
(א) על אף האמור בכל דין, תהא רשות מקומית מוסמכת להתקין חוק עזר שיאסור קיום עינוגים ציבוריים ביום האבל או פתיחת בתי אוכל בליל יום האבל, מתחילת האבל ועד לזריחת השמש למחרתו.
(ב) לענין סעיף זה,
"עינוג ציבורי" - כהגדרתו בחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 , בסעיף 3(ב).
"בתי אוכל" - לרבות בתי קפה, מסעדות, בתי תה, בתי משקה, מזנונים ומוסדות אחרים כיו"ב, כמשמעותם בסעיף 249(20) לפקודת העיריות.
תחולת האיסור
רשות מקומית רשאית להטיל איסור כאמור בסעיף 3 על כל אזור שיפוטה או על חלק מסוים ממנו, ובלבד שיחול על כל האוכלוסיה באותו אזור או באותו חלק ממנו. ...
חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב - 1997
חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב (הסמכה מיוחדת), התשנ"ח-1997
תשעה באב הוא יום אבל לעם היהודי על חורבן בית המקדש.
תחילתו של יום האבל הוא משקיעת החמה וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת; חל יום תשעה באב בשבת, יקוים יום האבל ביום ראשון שלאחריו.
(א) על אף האמור בכל דין, תהא רשות מקומית מוסמכת להתקין חוק עזר שיאסור קיום עינוגים ציבוריים ביום האבל או פתיחת בתי אוכל בליל יום האבל, מתחילת האבל ועד לזריחת השמש למחרתו.
(ב) לענין סעיף זה,
"עינוג ציבורי" - כהגדרתו בחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 , בסעיף 3(ב).
"בתי אוכל" - לרבות בתי קפה, מסעדות, בתי תה, בתי משקה, מזנונים ומוסדות אחרים כיו"ב, כמשמעותם בסעיף 249(20) לפקודת העיריות.
רשות מקומית רשאית להטיל איסור כאמור בסעיף 3 על כל אזור שיפוטה או על חלק מסוים ממנו, ובלבד שיחול על כל האוכלוסיה באותו אזור או באותו חלק ממנו. ...
דיון
חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב - 1997:
חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב - 1997:
- השווה חוק זה לתקנות של ר' יהושע:
- האם חוק זה מתאים לתפיסתו של ר' יהושע או של העם?
- האם זהו חוק המחנך את העם או חוק העונה על צורך של העם?
ד"ר משה שנר, "בין מנהיגות של קדושה למנהיגות של יום-יום", ארץ אחרת 11, יולי-אוגוסט 2002, עמ' 38 - 43
בין מנהיגות של קדושה למנהיגות של יום-יום
רק לפני שנים ספורות החליטה ממשלת ישראל, מתוך שיקולים קואליציוניים, אולם גם מתוך בורות ושטחיות הדעת לאמץ את יום תשעה באב ולהפכו בכוח החוק למועד לאומי הבא לידי ביטוי בציבוריות הישראלית, בסגירת כל בתי העינוגים וכל כיוצא בזה. מהו תשעה באב אם לא יום הדבקות בעבר הקדום וייחול מתמיד לשיבתו? מה בין יום אבל ליום זיכרון? ביום אבל, יושב האדם היהודי שבעה על מתו, אבל, חפוי ראש, שמוט על הקרקע וקרוע בגד. אחר כך הוא קם ושב אל החיים. ביום הזיכרון, אחת לשנה, הוא מעלה יחד עם משפחתו ובני קהילתו את זכר המת, מתוך געגוע, אהבה וכאב על האובדן ששוב לא ישוב עוד, אולם אין זה בשום פנים יום אבל על כל סממניו. תשעה באב הנו יום אבל שמסרב להסתיים ולהיהפך ליום זיכרון, פן יהיה העבר ל'עבר גמור'. תשעה באב כולו הוא אי השלמה וייחולים, תפילות ופילולים ליום בו תשוב תפארתנו ותחדש ימיה כמקדם. מבחינה זו, רוחנית וחינוכית, יש ניגוד עמוק, קוטבי, נוגע בשורשי הדברים, בין קידוש יום האבל של תשעה באב לבין חידוש ההווה היהודי במדינת ישראל הדמוקרטית. אני חולק בדברים אלו על ברל כצנלסון שיצא בשנת תרצ"ד בעיתון דבר בשצף קצף כנגד אנשי תנועת הנוער "המחנות העולים" על שיצאו ביום תשעה באב למחנה קיץ. מאמרו המפורסם "חורבן ותלישות" והמשכו "מקורות לא אכזב" ייסרו אותם בשוטים ועקרבים על חוסר הרגישות ואי ההבנה שבחשיבות יום הזיכרון הזה (ראה את המאמרים בספר "שנות המחנות העולים" א' עורך יצחק כפכפי, ת"א: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975, עמ' 425-428). לא יום זיכרון יש כאן אלא יום אבל מתמשך, שאינו מוכן להשלים עם תהפוכות ההיסטוריה ועם תביעות הווה של היהודים שרוצים לקום מאבלם בן אלפיים השנה ולחיות .
© כל הזכויות שמורות למחבר ולארץ אחרת
www.acheret.co.il
מושגים
בין מנהיגות של קדושה למנהיגות של יום-יום
רק לפני שנים ספורות החליטה ממשלת ישראל, מתוך שיקולים קואליציוניים, אולם גם מתוך בורות ושטחיות הדעת לאמץ את יום תשעה באב ולהפכו בכוח החוק למועד לאומי הבא לידי ביטוי בציבוריות הישראלית, בסגירת כל בתי העינוגים וכל כיוצא בזה. מהו תשעה באב אם לא יום הדבקות בעבר הקדום וייחול מתמיד לשיבתו? מה בין יום אבל ליום זיכרון? ביום אבל, יושב האדם היהודי שבעה על מתו, אבל, חפוי ראש, שמוט על הקרקע וקרוע בגד. אחר כך הוא קם ושב אל החיים. ביום הזיכרון, אחת לשנה, הוא מעלה יחד עם משפחתו ובני קהילתו את זכר המת, מתוך געגוע, אהבה וכאב על האובדן ששוב לא ישוב עוד, אולם אין זה בשום פנים יום אבל על כל סממניו. תשעה באב הנו יום אבל שמסרב להסתיים ולהיהפך ליום זיכרון, פן יהיה העבר ל'עבר גמור'. תשעה באב כולו הוא אי השלמה וייחולים, תפילות ופילולים ליום בו תשוב תפארתנו ותחדש ימיה כמקדם. מבחינה זו, רוחנית וחינוכית, יש ניגוד עמוק, קוטבי, נוגע בשורשי הדברים, בין קידוש יום האבל של תשעה באב לבין חידוש ההווה היהודי במדינת ישראל הדמוקרטית. אני חולק בדברים אלו על ברל כצנלסון שיצא בשנת תרצ"ד בעיתון דבר בשצף קצף כנגד אנשי תנועת הנוער "המחנות העולים" על שיצאו ביום תשעה באב למחנה קיץ. מאמרו המפורסם "חורבן ותלישות" והמשכו "מקורות לא אכזב" ייסרו אותם בשוטים ועקרבים על חוסר הרגישות ואי ההבנה שבחשיבות יום הזיכרון הזה (ראה את המאמרים בספר "שנות המחנות העולים" א' עורך יצחק כפכפי, ת"א: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975, עמ' 425-428). לא יום זיכרון יש כאן אלא יום אבל מתמשך, שאינו מוכן להשלים עם תהפוכות ההיסטוריה ועם תביעות הווה של היהודים שרוצים לקום מאבלם בן אלפיים השנה ולחיות .
© כל הזכויות שמורות למחבר ולארץ אחרת
www.acheret.co.il
מושגים
- ד"ר משה שנר - ראש החוג למחשבת ישראל באורנים
ברל כצלנסון, "חורבן ותלישות", שנות המחנות העולים א', הוצ' הקיבוץ המאוחד, 1975, עמ' 425
מתוך חורבן ותלישות
מה ערכה ומה פריה של תנועת שחרור שאין עימה שורשיות ויש עמה שכחה, אשר תחת לטפח ולהעמיק בקרב נושאיה את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זיכרון נקודת המוצא ומקצצת בנימין אשר דרכן יונקת התנועה את לשדה.
כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת תקומה לולא היה עם ישראל שומר בלבו בקשיות עורף קדושה את זכר החורבן? ולא היה מיחד בזיכרונו ובהרגשתו ובהליכות חייו את יום החורבן מכל הימים? זהו כוחו של הסמל החיוני המגובש והמפרה בקורות העם.
אלמלא ידע עם ישראל להתאבל במשך דורות רבים על חורבנו ביום הזיכרון, בכל חריפות ההרגשה של מי שמתו מוטל לפניו, של מי שאך זה עתה אבדו לו חירותו ומולדתו, לא היו קמים לנו לא הס ולא פינסקר, לא הרצל ולא נורדוי, לא סירקין ולא בורכוב, לא א.ד. גורדון ולא י.ח. ברנר. ויהודה הלוי לא יכול היה ליצור "את ציון הלא תשאלי" וביאליק לא היה יכול לכתוב את "מגילת האש".
- - - -
האמנם תש כוחנו לחיות ולהחיות את סמלינו, להעמיק בתכנם, למלא אותם רוח הדור וצרכי הדור?...האמנם אין אנו עוד מסוגלים אלא לחיים תלושים, לתרבות תלושה ולסמלים תלושים?
מתוך חורבן ותלישות
מה ערכה ומה פריה של תנועת שחרור שאין עימה שורשיות ויש עמה שכחה, אשר תחת לטפח ולהעמיק בקרב נושאיה את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זיכרון נקודת המוצא ומקצצת בנימין אשר דרכן יונקת התנועה את לשדה.
כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת תקומה לולא היה עם ישראל שומר בלבו בקשיות עורף קדושה את זכר החורבן? ולא היה מיחד בזיכרונו ובהרגשתו ובהליכות חייו את יום החורבן מכל הימים? זהו כוחו של הסמל החיוני המגובש והמפרה בקורות העם.
אלמלא ידע עם ישראל להתאבל במשך דורות רבים על חורבנו ביום הזיכרון, בכל חריפות ההרגשה של מי שמתו מוטל לפניו, של מי שאך זה עתה אבדו לו חירותו ומולדתו, לא היו קמים לנו לא הס ולא פינסקר, לא הרצל ולא נורדוי, לא סירקין ולא בורכוב, לא א.ד. גורדון ולא י.ח. ברנר. ויהודה הלוי לא יכול היה ליצור "את ציון הלא תשאלי" וביאליק לא היה יכול לכתוב את "מגילת האש".
- - - -
האמנם תש כוחנו לחיות ולהחיות את סמלינו, להעמיק בתכנם, למלא אותם רוח הדור וצרכי הדור?...האמנם אין אנו עוד מסוגלים אלא לחיים תלושים, לתרבות תלושה ולסמלים תלושים?
דיון
השווה את שני הקטעים:
השווה את שני הקטעים:
- "אדם צובר זיכרונות" - האם זהו צורך או כורח לדעת ד"ר שנר וברל כצנלסון?
- מה ההבחנה בין יום אבל ליום זיכרון?
- לאור הבדלים אלו, איזה אופי צריך להיות לט' באב? מה צריכה להיות המטרה של היום הזה?
דף מספר 1 בסדרה מקור עבודה, דפים נוספים בסדרה: