מאמץ אחרון לפני ירושלים
1א
הדף מאת: מערכת מדרשת ופנינה (פלגו) גדאי- אגניהו / אתר מדרשת
2ב
קהילת יהודי אתיופיה 'ביתא ישראל' ציפתה במשך אלפי שנים לבואו של יום הגאולה שיביא אותה לירושלים. בראשית שנות השמונים הגיעה מדינת ישראל להסכם חשאי עם סודן, שבמסגרתו יוטסו יהודי אתיופיה ברכבת אווירית לישראל, במה שכונה לימים 'מבצע משה'. אך כדי להגיע לסודן נאלצו יהודי אתיופיה לחצות את הגבול בחשאי ולצאת במסע רגלי מסוכן ומפרך. כשניתן האות, אלפים צעדו ברגל מביתם לסודן - בלילות הם הלכו ובימים הסתתרו מפני השודדים, החיילים והחיות הרעות שארבו להם בדרך. אלפים מהם לא שרדו את המסע. בשנת 2003 נקבע כ"ח באייר, יום ירושלים, כיום הזיכרון ל- 4,000 היהודים שנספו בדרכם לירושלים. דף לימוד זה, שנוצר בשיתוף 'הלל ת"א', מבקש להתחבר לגעגוע התמידי לירושלים, ולזכור את מי שלא זכה להגיע אליה.
3ג
קינת הגולים בבבל
(א) עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן:
(ב) עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:
(ג) כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן:
(ד) אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר:
(ה) אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
(ו) תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:
(ז) זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:
(ח) בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתָּ לָנוּ:
(ט) אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:
By the rivers of Babylon, There we sat down, yea, we wept, When we remembered Zion. Upon the willows in the midst thereof We hanged up our harps. For there they that led us captive asked of us words of song, And our tormentors asked of us mirth: ‘Sing us one of the songs of Zion.' How shall we sing the LORD’S song In a foreign land? If I forget thee, O Jerusalem, Let my right hand forget her cunning. Let my tongue cleave to the roof of my mouth, If I remember thee not; If I set not Jerusalem Above my chiefest joy. Remember, O LORD, against the children of Edom The day of Jerusalem; Who said: 'Rase it, rase it, Even to the foundation thereof.' O daughter of Babylon, that art to be destroyed; Happy shall he be, that repayeth thee As thou hast served us. Happy shall he be, that taketh and dasheth thy little ones Against the rock.
4ד
מתוך נאומו של ש"י עגנון בטקס קבלת פרס נובל לספרות, 1966
מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים, וגלה ישראל מארצו, נולדתי אני באחת מערי הגולה, אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עליי כמי שנולד בירושלים.
בחלום, בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל.
בזכותה של ירושלים כתבתי את כל אשר נתן השם בלבי ובעטי.
5ה
דיון
שאלה של זיכרון:
  • כיצד מבטאים שני המקורות הללו את הקשר והגעגועים של עם ישראל לירושלים?
  • האם אתם מזדהים עם שניהם או עם אחד מהם, כיחידים או כעם?
  • כיצד להבנתכם מעצבים הזיכרון והגעגוע את הזהות והתרבות של העם היהודי?
6ו
דיון
בדרך לירושלים
באמצע שנות השמונים החל סוף סוף להתגשם חלומם של יהודי אתיופיה, להגיע לירושלים. יהודי קהילת ביתא-ישראל שבאתיופיה ראו עצמם כל השנים כיהודים המחכים לגאולה - שתתרחש כשיחזרו לירושלים.
בשנת 1973 פסק הרב הראשי לישראל, הרב עובדיה יוסף, שיהודי אתיופיה הם יהודים לכל דבר, בשנת 1975 החילה עליהם כנסת ישראל את 'חוק השבות', ובשנת 1977 קיבלה ממשלת ישראל החלטה להעלותם לישראל. אולם באתיופיה הייתה באותה עת מלחמה ועל היהודים נאסר לצאת.
באין יחסים דיפלומטיים עם אתיופיה, הצליחה ישראל להגיע להסכם חשאי עם שכנתה, סודן, שלפיו יהודי אתיופיה יגיעו אליה ויוטסו ממנה לישראל. בסוף שנת 1979 החלו יהודים להגיע לסודן ברגל, שם שהו במחנה מעבר והמתינו למטוסי חיל האוויר שייקחו אותם לארץ. בכך ניתן אות הפתיחה לעלייה מאתיופיה.

בסוף שנת 1984 החלה מדינת ישראל במבצע סודי "מבצע משה" - להעלאת יהודי אתיופיה. המבצע שנקרא על שמו של משה רבנו, מרמז על הדמיון בין עלייה זו ליציאת מצרים.
היהודים נאלצו לצאת למסע רגלי חשאי שנמשך בין שבועיים לחודש, כשברשותם ציוד מועט והם חשופים לסכנות רבות מצד מזג האויר ובני האדם - שודדים, חיילים ומורדים.
בחלק מהמקרים נשלחו למסע ילדים צעירים ללא הוריהם, אם משום שהם לא יכלו לצעוד את המסע הקשה, ואם משום שהאב נאסר או שהם חלו.

לאחר שחצו את הגבול לסודן, המתינו היהודים במחנה מעבר, שגם בו התנאים היו קשים להחריד. רבים מהם לא שרדו את תלאות הדרך והמחנה - 4000 עולים מתו בדרכם להגשים את החלום העתיק לעלות לישראל ולהגיע לירושלים.
7 ז
מאתיופיה לירושלים, מדליה ממלכתית בהנפקת החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות. עיצוב: יוסף אליאס ועלמו אישטה
מרחוק ישתחו לירושלים הקדושה
© כל הזכויות שמורות לחברה הממשלתית למדליות ולמטבעות
8ח
עדות של נער צעיר על עלייתו לארץ מתוך אהוד בן עזר, כמו אור בכד – עלייתם וקליטתם של יהודי אתיופיה, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תשנ"ב 1992
כשהייתי ילד קטן, הייתי מדמיין מה קורה בישראל הייתי [ילד] יהודי בבית ספר נוצרי, והקללות כלפי היהודים גרמו לי להרגיש לא נעים. התחלתי לחשוב על הליכה לארץ ישראל. הורי סירבו לי. הם פחדו מהצפוי בדרך. הם הרי ידעו טוב ממני מה יכול לקרות בדרך הייתי זקוק לכסף למסע, אבל לא ביקשתי
לא אמרתי לאמא שלי שאני הולך לארץ ישראל. לא היה לי אומץ להגיד לה. ידעתי שאם אספר לה היא תבכה
הלכנו שלושה-ארבעה ימים לכיוון הבית של סבתא. שם המתנו במשך חודש עד שיגיעו מספיק אנשים ותהיה קבוצה גדולה שישתלם למורי הדרך לקחת אותנו [לסודאן]. בינתיים הגיע צבא של הממשלה לאזור. השהות במקום הפכה להיות מסוכנת ואנחנו ברחנו ליערות [כי] באתיופיה אסור לעבור ממקום למקום בלי אישור באותו זמן נוצרים ומוסלמים היו מחפשים יהודים. היינו ביער כשלושה שבועות. בלילות היינו מתגנבים לאכול
בסופו של דבר יצאנו לדרך [לסודאן]. היינו שבעה יהודים ושני גברים מהאזור שידעו את הדרך
בהתחלה לא רצו לקחת אותי כי הייתי קטן הלכנו מהר. הקצב היה מהיר אני זוכר את היום הראשון שהלכתי. לא אשכח אותו לעולם. בבוקר שלמחרת לא יכולתי להזיז את השרירים שלי הלכנו בלילה, גם בגלל השמש וגם כדי שלא יתפסו אותנו. היה לנו אוכל יבש במקום ללכת ישר היינו עוקפים בכל מיני דרכים כדי להגיע למקום שיש מים
כשהגענו לסודאן חשבתי שאני עולה ישר [למטוס לישראל] לא ציפיתי שיכול לקחת חודש, חודשיים, שנה שנתיים בסודאן [בינתיים] היו חולים הזקנים והילדים הקטנים לא יכלו להחזיק מעמד הרבה זמן גם חברים שלי לא החזיקו מעמד
בסופו של דבר הגעתי לישראל.
9ט
דיון
הגעגוע לירושלים
  • אילו מחשבות מתעוררות בכם לנוכח סיפורה של קהילת יהודי אתיופיה ומאבקה להגיע לישראל, לירושלים של החלומות?
  • איך אתם מבינים את שאיפתם להגיע לירושלים?
10י
אמיר לביא, גור אריה יהודה
גור אריה יהודה / מילים: אמיר לביא לחן: מוישלה יוסף, מבוצע ע"י להקת צופי שב"א

נו ווגנוצ'ה נו זמדו הולו
בואו התקבצו ואספר לכם סיפור
סיפור עתיק יומין
על אומץ לב, ואהבה
על אמונה גדולה שלא מתה
זה אלפיים שנה.
אירוסלם
אירוסלם
אירוסלם
אירוסלם

זה סיפור על גור אריה יהודה
שאיבד את משפחתו בערבות אפריקה
בעריסתו, עריסה של קש
הונח לצידו חומש מקודש
ועל כריכת הספר
בכתב מאיר עיניים
רשום בזהב שמה של ירושלים.
אירוסלם

על גבו זה שנים את הספר סחב
ושמר על הספר כעל בבת עינו.
אחת לשנה טיפס על הר גבוה
ושאג שאגת געגועים לאלוה.
מתי אתאחד עם משפחתי האובדת
כי גדול הוא העול לשמור לבד על הגחלת.
אירוסלם, אירוסלם
אירוסלם, אירוסלם

ויום אחד עת היה על ההר
הגיע לאוזנו משק כנפי העבר
חסידה ממזרח מעליו היא עברה
ובמקורה הארוך נשאה בשורה
בשער האריות אחיך עומדים
והשער חסום לתפילות הכפירים
כי חסר עוד אריה למנין עשרה
ואתו כתב עתיק שמו אוּרית התורה.
והיכן הוא השער? שאל האריה
בירושלים העיר היא בירת ישראל.
אירוסלם, אירוסלם.
בעיניים בורקות יצא האריה למסע
בדרך לא דרך רצופה סכנה
וזינבו בו צבועים ונחשים הכישוהו
ואוכלי הנבלות במעופם ליווהו
השועלים רודפי הבצע עקבו אחריו
וחיכו לרגע בו יאפסו כוחותיו
אירוסלם, אירוסלם

אך גור אריה לא נסוג לאחור
בשארית כוחותיו התקדם אל האור
ופתאום עת כרע זב דם ושכב.
נגלתה לעיניו עיר - שלם מזהב
ובשער עמדו תשעה כפירים
נדהמים ממראה האריה השחור
"האם זה האח לו ציפינו שנים
האח לו חיכו כי יחזור?"

הזדקף גור אריה וצעד אל השער
ושאג שאגת האורית הקדומה
והנה דרך נס
אז נפתח לו השער
צעדו אלי קודש
כפירים- עשרה.
בניי אתם האריה הפצוע
והאש בלבכם לא גוועה עוד תנוע
ויום עוד יבוא זאת לבטח אדע
עוד נשאג עם כולם שאגה אחידה.



מושגים
  • להקת צופי שב"א - להקת נוער מקצועית המגלה ומפתחת כשרונות צעירים מקרב חניכי צופי שב"א ומאפשרת להם במה. הלהקה הוקמה במטרה, לחשוף את חניכי התנועה כולם לתרבות האתיופית העשירה ולתחושותיהם וחוויות הקליטה שלהם ושל הוריהם בארץ. הלהקה מייצגת את התנועה באירועים ממלכתיים וחושפת את התרבות והמסורת המיוחדים של קהילת יהודי אתיופיה.
11יא
דיון
המשרד לקליטת העלייה הנציח את זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל באנדרטה זמנית שהקים בשנת 1989 בקיבוץ רמת-רחל, בשיתוף עם הקרן הקיימת לישראל ועם הסוכנות היהודית. בסוף שנת 2003 החליטה ועדת השרים לענייני עלייה, קליטה ותפוצות להקים בהר-הרצל אנדרטה קבועה להנצחת יהודי אתיופיה שנספו בדרכם ארצה. הממשלה קבעה כי טקס ממלכתי לזכר הנספים יתקיים מדי שנה בכ"ח באייר, יום ירושלים.
(מתוך אתר הכנסת)
12יב
מסקי שיברו סיוון, שיר המסע
שיר המסע / מסקי שיברו סיוון
הדרך מדברית
הדרך מתפתלת
היום מתארך
הלילה הוא מתמשך
קבוצות קבוצות של אנשים
חלקם מוכרים, חלקם זרים
הולכים, מדברים ולפתע בוכים
יש מי שלא ישלים כברת דרך הנותרת
יש מי שישלים, אך מחשבתו נודדת:
את מי קברנו ואת מי שמרנו.
© כל הזכויות שמורות למחברת
13יג
תפילת יזכור ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל
יזכור
יזכור אלוקים את בניו ובנותיו יהודי אתיופיה,
אשר חרפו נפשם ונספו במאבקם לעלות ארצה.
יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים, חמדת הגבורה, קדושת הרצון ומסירות הנפש
אשר נספו בדרכם לארץ ישראל.
יהיו הנספים, גיבורי העלייה הנאמנים והאמיצים,
חתומים בלב ישראל לדור דור.
14 יד
אתר ההנצחה ליהודי אתיופיה שניספו בדרכם לישראל, הר הרצל, ירושלים, הצילום מאתר ויקיפדיה

© כל הזכויות שמורות לצלם
15טו
דיון
יום הזיכרון
  • מדוע לדעתכם נקבע דווקא יום ירושלים, היום שבו אוחדו שני חלקי העיר במלחמת ששת הימים, ליום הזיכרון ל- 4,000 יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל?
  • מה דעתכם על החלטה זו ואיזה סוג של זיכרון היא מכוננת?
16טז
הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, "איש ההלכה" בתוך איש ההלכה גלוי ונסתר, ירושלים: ההסתדרות הציונית העולמית המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה, תשל"ט עמ' 95.
ברם יש עבר מתמיד ויציב, שאינו חולף ומתחמק אלא בעינו עומד. עבר זה נדחק ונכנס לתוך רשות ההווה ומזדווג עם העתיד. ומאידך גיסא, יש עתיד, שאינו גנוז מבעד לערפל, אלא מתגלה עכשיו בכל יופיו ותפארתו. עתיד מעין זה מערה ממקורותיו הנעלמים כוח ועצמה, לשד חיים ורעננות לכלי העבר. שניהם - העבר והעתיד - חיים, פועלים ויוצרים בטבורו של ההווה וקובעים את דמות דיוקנה של ההוויה

הסברים
  • הרב סולובייצ'יק מדבר על תפיסת זמן פסיכולוגית, לא על הזמן הפיזיקאלי הכרונולוגי המוכר לנו, אלא על זמן שמתקיים מחוץ לזמן.
17יז
דיון
  • כיצד מבין הרב סולובייצ'יק את מושגי הזיכרון והזהות?
  • כיצד מאירים דבריו את הבחירה ביום ירושלים כיום הזיכרון ליהודי אתיופיה?
  • ומה אתם אומרים על קשר זה?