יהדות וישראליות – ניגוד, השלמה או דואליות?

לימוד זה מזמֵן הסתכלות פנימה ובחינה אישית, כנה ואמיתית של צמד המילים "יהדות" ו"ישראליות" בזהות הפרטית. ומן הפרט יוצא הלימוד אל הכלל: האם לעובדת הגדרתה של המדינה כמדינה יהודית, יש משמעות בניהול ההכרעות הערכיות שלה? מה קורה בעת התנגשות בין ערכי המוסר עם אילוצים של שלטון ועם הצורך של המדינה להפעיל כוח ועוצמה?

מאת: א.ב. יהושע – רות גביזון 22/07/2010 מתוך חילופי אגרות שפורסמו באתר "ארץ אחרת", מדור דעות ופרשנות
מדינה יהודית או ישראלית
רות גביזון:
אני מעדיפה מסגרת דיון נייטרלית יותר שלפיה יש יהודים שחיים בישראל ויש יהודים בחיים מחוצה לה. יהודיות היא עניין מכליל, התלוי בשילוב של הגדרה עצמית של האדם ושל אורחות חייו. יהודי הוא הן זה הרואה בדת היהודית את מלוא חזות יהודיותו, הן מי שרואה את יהודיותו כעניין תרבותי או לאומי, הן מי שרואה את האמונה ואת העם כמקשה בלתי ניתנת להפרדה. אני מסכימה עם יהושע כי חיים יהודיים בישראל הם אכן מלאים ועשירים יותר בשל הצורך והאפשרות להיות יהודים גם בחיים הציבוריים מאשר חיים יהודיים בתפוצות. אולם איני תובעת מונופולין על צורות חיים יהודיות, ואינני מדרגת אותן. אני עצמי ישראלית ויהודית כאחד. ויש לי זיקות עמוקות הן לישראלים ללא הבדל דת ולאום והן ליהודים באשר הם. הציונות שלי היא חלק מזיקתי ליהודיות שלי כי היא מבטאת תמיכה ברעיון שנכון וצודק כי גם ליהודים שהם אכן עם או לאום ולא רק חברי קהילה דתית תהיה מדינה אחת שבה הם רוב.

א.ב. יהושע:
... אם אומרים: יהודי ישראלי כשם שאומרים יהודי צרפתי או יהודי אמריקני, הרי אין ניכר ההבדל המהותי בין יהודי ישראלי לבין יהודי אמריקני. בשניהם היהודיות היא עיקר בעוד שהאמריקניות הישראליות והצרפתיות הן קליפות האזרחות בלבד. ואילו כשאני אומר ליהודים בואו והפכו את עצמכם לישראלים אני מסמן להם את הדרך המובילה אותם מהחלקיות היהודית למלאות היהודית שיש לה שם ברור ישראליות. (אגב היהודים הללו מקיימים את המלאות שלהם בלאומיותם הצרפתית או האמריקנית). כי אם רות גביזון חושבת שהזהות היהודית שווה בכל מקום ובאותו אופן, אז היא מקעקעת את הבסיס הציוני שממנו היא התחילה בעבודתה. אם זה אותו דבר, אז למה בכלל לבנות מדינה.
© כל הזכויות שמורות למחברים
www.acheret.co.il

אברהם יהושע השל, נאום בכנס דת וגזע, שיקגו 1963
יציאת מצרים החלה, אך היא רחוקה מלהסתיים
בכנס הראשון על דת וגזע, המשתתפים הראשיים היו פרעה ומשה. אלו היו מילותיו של משה: 'כה אמר ה', שלח את עמי...', בעוד שפרעה הגיב: 'מי הוא ה' אשר אשמע בקולו...'. התוצאה של ועידת הפסגה הזאת טרם הגיעה ליעדה. פרעה אינו נכון להיכנע. יציאת מצרים החלה, אך היא רחוקה מלהסתיים. למעשה, היה זה קל יותר לבני ישראל לחצות את ים סוף מאשר לשחור לחצות קמפוסים של אוניברסיטאות מסוימות... אולי הכנס הזה ראוי היה שייקרא 'דת או גזע'. אינך יכול לעבוד את אלוהים ובה בעת להביט על אדם אחד כאילו היה סוס... תכליתו של הכנס הזה היא בראש ובראשונה לבטא בבהירות את האלטרנטיבה החדה. העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ: את הדת והגזע, החיים והמוות, נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים! (על פי דברים ל יט)... מהו אליל? כל אל שהוא שלי אך לא שלך, כל אל שאכפת לו ממני אך לא ממך, זהו אליל."

הסברים

• דרור בונדי, שחוקר את משנתו של השל, מציג את תפיסתו הייחודית של השל, לפיה רק פנייה לאדם אחד מביאה את המאמין לעמוד באמת מול אלוהים ולהתקרב אליו: מנין צומח השיח האלוהי-החברתי? מה הם שורשיו העמוקים? בניגוד לדימויים מקובלים של אלוהים, ביקר השל בחריפות את העולם הדתי שנואש מן המענה לאל חי ואכפתי, ומצא לו תחליפים שונים: ההלכה, המסורת, הרב, תרבות דתית, חוויה דתית. אליבא דהשל, מי שזכה לעמוד באמת ובתמים לפני מבטו של בורא עולם, חש כי זה מבטו של "סובייקט מוחלט", של אחר שאין לאחוז בו אף שאפשר לחוש במבטו. האמונה הרי היא כאהבה: כאשר האדם מרוכז בעצמו, בן הזוג הוא אובייקט מיני; כאשר האדם הדתי מרוכז בעצמו, אלוהים הוא אובייקט דתי. כאשר האדם באהבה הוא עומד נוכח אהבתו ההדדית של הסובייקט שמולו, נפתח למבט האחר; כאשר האדם באמונה הוא עומד נוכח מבטו של אלוהים כ"סובייקט מוחלט. דרור בונדי, "הנביא היהודי של אובמה" פורסם ב "הארץ" 14.11.08

אליעזר גולדמן, מחקרים ועיונים – הגות יהודית בעבר ובהווה (דני סטטמן ואבי שגיא עורכים), ירושלים 1996, עמ' 440–441
גם במדינה כזאת ניתן להחדיר יסוד של קדושה
[לאחר שהכרנו] במרכיבי המציאות החילוניים מעיקרם [עלינו לקבל על עצמנו] משימה של קידוש אותם מרכיבים. המדינה שלנו, ככל מדינה בת זמננו, חילונית היא. [...] אבל זוהי המסגרת הממלכתית-היהודית האפשרית היום. [...] גם במדינה כזאת ניתן להחדיר יסוד של קדושה ...: דרכי ניהול נאותות של החיים הציבוריים, ניקיון כפיים, טיפוח יחסים בין-אישיים הולמים, צדק בסדרים חברתיים, דאגה של אמת לנחשלים באמת [...] [...] בזאת לא תיווצר מדינת תורה. [...] אבל עקרונות הלכה מסוימים יוכלו לבוא על מימושם - בפרט עקרונות שיש בהם משום עשיית הישר והטוב בעיני ה' ..."