הדף מאת: אברהם יוסקוביץ' / גשר - מפעלים חינוכיים
בפרשת מטות מסופר על בקשת שני שבטים – גד וראובן - להישאר בארץ המרעה שבעבר הירדן המזרחי ולא להתנחל בארץ פנימה. בקשה זו מעוררת חשש וזעם אצל משה עד אשר מושגת פשרה מעניינת. בלימוד זה נכיר את השתלשלות הדברים, את העמדות השונות ואת הדמויות, ונדון במתח שבין חלוציות (מושג שנטבע בפרשה זו) לבין רווחה פרטית.
(א) וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה: (ב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר...(ד) הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה’ לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה: (ה) וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן: (ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה: (ז) וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה’: (ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ: (ט) וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה’: (י) וַיִּחַר אַף ה’ בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: (יא) אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי: (יב) בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי ה’: (יג) וַיִּחַר אַף ה’ בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה’: (יד) וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה’ אֶל יִשְׂרָאֵל: (טו) כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה: (טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ: (יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: (יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ: (יט) כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה: (כ) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה’ לַמִּלְחָמָה: (כא) וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה’ עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: (כב) וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה’ וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה’ וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה’: (כג) וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה’ וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם: ... (כח) וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי ה’ וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה: (ל) וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: (לא) וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה: (לב) נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה’ אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: (לג) וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב:
Now the children of Reuben and the children of Gad had a very great multitude of cattle; and when they saw the land of Jazer, and the land of Gilead, that, behold, the place was a place for cattle, the children of Gad and the children of Reuben came and spoke unto Moses, and to Eleazar the priest, and unto the princes of the congregation, saying: ’Ataroth, and Dibon, and Jazer, and Nimrah, and Heshbon, and Elealeh, and Sebam, and Nebo, and Beon, the land which the LORD smote before the congregation of Israel, is a land for cattle, and thy servants have cattle.’ And they said: ‘If we have found favour in thy sight, let this land be given unto thy servants for a possession; bring us not over the Jordan.’ And Moses said unto the children of Gad and to the children of Reuben: ‘Shall your brethren go to the war, and shall ye sit here? And wherefore will ye turn away the heart of the children of Israel from going over into the land which the LORD hath given them? Thus did your fathers, when I sent them from Kadesh-barnea to see the land. For when they went up unto the valley of Eshcol, and saw the land, they turned away the heart of the children of Israel, that they should not go into the land which the LORD had given them. And the LORD’S anger was kindled in that day, and He swore, saying: Surely none of the men that came up out of Egypt, from twenty years old and upward, shall see the land which I swore unto Abraham, unto Isaac, and unto Jacob; because they have not wholly followed Me; save Caleb the son of Jephunneh the Kenizzite, and Joshua the son of Nun; because they have wholly followed the LORD. And the LORD’S anger was kindled against Israel, and He made them wander to and fro in the wilderness forty years, until all the generation, that had done evil in the sight of the LORD, was consumed. And, behold, ye are risen up in your fathers’stead, a brood of sinful men, to augment yet the fierce anger of the LORD toward Israel. For if ye turn away from after Him, He will yet again leave them in the wilderness; and so ye will destroy all this people.’ And they came near unto him, and said: ‘We will build sheepfolds here for our cattle, and cities for our little ones; but we ourselves will be ready armed to go before the children of Israel, until we have brought them unto their place; and our little ones shall dwell in the fortified cities because of the inhabitants of the land. We will not return unto our houses, until the children of Israel have inherited every man his inheritance. For we will not inherit with them on the other side of the Jordan, and forward, because our inheritance is fallen to us on this side of the Jordan eastward.’ And Moses said unto them: ‘If ye will do this thing: if ye will arm yourselves to go before the LORD to the war, and every armed man of you will pass over the Jordan before the LORD, until He hath driven out His enemies from before Him, and the land be subdued before the LORD, and ye return afterward; then ye shall be clear before the LORD, and before Israel, and this land shall be unto you for a possession before the LORD. But if ye will not do so, behold, ye have sinned against the LORD; and know ye your sin which will find you. Build you cities for your little ones, and folds for your sheep; and do that which hath proceeded out of your mouth.’ And the children of Gad and the children of Reuben spoke unto Moses, saying: ‘Thy servants will do as my lord commandeth. Our little ones, our wives, our flocks, and all our cattle, shall be there in the cities of Gilead; but thy servants will pass over, every man that is armed for war, before the LORD to battle, as my lord saith.’ So Moses gave charge concerning them to Eleazar the priest, and to Joshua the son of Nun, and to the heads of the fathers’houses of the tribes of the children of Israel. And Moses said unto them: ‘If the children of Gad and the children of Reuben will pass with you over the Jordan, every man that is armed to battle, before the LORD, and the land shall be subdued before you, then ye shall give them the land of Gilead for a possession; but if they will not pass over with you armed, they shall have possessions among you in the land of Canaan.’ And the children of Gad and the children of Reuben answered, saying: ‘As the LORD hath said unto thy servants, so will we do. We will pass over armed before the LORD into the land of Canaan, and the possession of our inheritance shall remain with us beyond the Jordan.’ And Moses gave unto them, even to the children of Gad, and to the children of Reuben, and unto the half-tribe of Manasseh the son of Joseph, the kingdom of Sihon king of the Amorites, and the kingdom of Og king of Bashan, the land, according to the cities thereof with their borders, even the cities of the land round about.
דיון
1. מה ביקשו בני גד ובני ראובן, ממה חשש משה, ואיך נפתרה הבעיה?
2. מדוע משה השווה אותם למרגלים?
3. האם לדעתכם בקשתם של בני גד ובני ראובן הייתה ראויה או פסולה?
1. מה ביקשו בני גד ובני ראובן, ממה חשש משה, ואיך נפתרה הבעיה?
2. מדוע משה השווה אותם למרגלים?
3. האם לדעתכם בקשתם של בני גד ובני ראובן הייתה ראויה או פסולה?
"וּמִקְנֶה רַב"- זהו שאמר הכתוב "כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים" (תהלים עה)- מהו "כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב"? לא ממה שאדם עמל ויוצא לסחורה, והולך ממזרח למערב נעשה עשיר. אפילו פורשׂ בספינות, והולך ממזרח למערב, וחוזר על המדבריות, ועל ההרים, לא נעשה עשיר... שאלה מטרונית [=גברת] אחת את ר' יוסי בן חלפתא: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה: לששת ימים. אמרה לו: ומאותו יום מהו עושה? אמר לה: יושב ועושה סולמות, מעלה לזה, ומוריד לזה [נכסים]. תדע לך, כשביקש שיתעשרו בני ראובן ובני גד, הפיל את המדינים בידם. מה כתיב [=כתוב] "וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל... וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם בָּזָזוּ" (במדבר לא) ואחר כך "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד"? הוי [=זהו] "כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים"...
מושגים
מושגים
- מדרש תנחומא - קובץ מדרשי אגדה על התורה הנפוץ והמקובל ביותר אחרי מדרשי רבה. הקובץ נערך באמצע המאה ה-7 לספירה. הוא מיוחס לרבי תנחומא בר אבא - אמורא ארץ-ישראלי. הקובץ מבוסס על המחזור התלת–שנתי של קריאות התורה, כפי שנהגו בארץ ישראל ומשוקעים בו מדרשים מתקופות שונות.
[כך שנו רבותינו: שלש מתנות ברא הקב"ה בעולם] חכמה וגבורה ועושר, זכה אדם לאחת מהן נטל חמדת כל העולם, אימתי? בזמן שבאות מאת הקב"ה, ובאות בכח התורה, אבל גבורתו ועושרו של אדם אינן כלום... וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים הרבה, והיה להם מקנה גדול, וחבבו את המקנה, וישבו להם חוצה לארץ ישראל, לפיכך גלו תחלה מן השבטים, שנאמר "וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי" (דברי הימים א' ה) מי גרם להם? על שהפרישו עצמן מן אחיהם בשביל מקניהם, ומנין [שזה מה שגרם לגלותם ראשונים]? ממה שקראו בענין [=מהפסוק שפותח את הסיפור] "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד"
דיון
1. מה המשותף לשני המדרשים? במה הם דומים ובמה הם חלוקים?
2. מה דעתכם על התפיסה העקרונית של המדרשים?
3. מדוע לדעתכם ביקשו בני גד ובני ראובן להישאר בעבר הירדן המזרחי?
1. מה המשותף לשני המדרשים? במה הם דומים ובמה הם חלוקים?
2. מה דעתכם על התפיסה העקרונית של המדרשים?
3. מדוע לדעתכם ביקשו בני גד ובני ראובן להישאר בעבר הירדן המזרחי?
'שפת אמת' על מדרש תנחומא לפרשת מטות
כי בודאי היה מוכן חלק זה [הנחלה] לבני גד ולבני ראובן. אבל הרצון (הוא) שגם אותו החלק המוכן לאדם, יחפוץ לקבלו על ידי התורה. וזהו עיקר עבודת האדם, כי הבורא יתברך ברא עולם בטבע ומוכן לכל אחד לפי מזלו. אבל בני ישראל צריכין להעלות (לייחד) הכל אליו יתברך, למעלה מן המזל, וצריך שיהיה הרצון [של האדם] לקבל מתנת שמים ובכח התורה, ואז הוא דבר של קיימא [=של קיום,שורד]. (שנת תרל"ט 1878). כי כל מי שבא בכח הטבע והוא תחת השמש – לפי הנהגת הטבע והמזל, הוא לעולם מתהפך ומשתנה ואין לו קיום לעולם. אבל מתנה הבאה בכח התורה [=ירושת הארץ, עבר הירדן המערבי], שהיא למעלה מן השמש, ואינו בכח הטבע, הוא קיים לעולם [ולכן הוגלו שבטים אלו ראשונים; עיין דברי הימים א', ה' כו] (שנת תרנ"ח 1898)
מושגים
כי בודאי היה מוכן חלק זה [הנחלה] לבני גד ולבני ראובן. אבל הרצון (הוא) שגם אותו החלק המוכן לאדם, יחפוץ לקבלו על ידי התורה. וזהו עיקר עבודת האדם, כי הבורא יתברך ברא עולם בטבע ומוכן לכל אחד לפי מזלו. אבל בני ישראל צריכין להעלות (לייחד) הכל אליו יתברך, למעלה מן המזל, וצריך שיהיה הרצון [של האדם] לקבל מתנת שמים ובכח התורה, ואז הוא דבר של קיימא [=של קיום,שורד]. (שנת תרל"ט 1878). כי כל מי שבא בכח הטבע והוא תחת השמש – לפי הנהגת הטבע והמזל, הוא לעולם מתהפך ומשתנה ואין לו קיום לעולם. אבל מתנה הבאה בכח התורה [=ירושת הארץ, עבר הירדן המערבי], שהיא למעלה מן השמש, ואינו בכח הטבע, הוא קיים לעולם [ולכן הוגלו שבטים אלו ראשונים; עיין דברי הימים א', ה' כו] (שנת תרנ"ח 1898)
מושגים
- הרב יהודה אריה ליב אלתר, ה'שפת אמת' - (תר"ז-תרס"ה; 1847–1905), היה האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי גור. נקרא 'שפת אמת' על שם ספריו.
דיון
1. האם, לדעתכם, ה'שפת אמת' סבר שיש מחלוקת בין שני המדרשים?
2. מה עומד לדעת ה'שפת אמת' מאחורי טענת השבטים? איזה עיקרון, לדעתו, הם לא הבינו? מדוע הוא סובר שערך של נחלה בתוך הארץ גדול יותר מערכה של נחלה בעבר הירדן?
3. היכן, לדעתכם, עובר הגבול בין המעורבות החברתית לבין ההתפתחות האישית? כיצד והאם שתיהן יכולות לבוא בכפיפה אחת?
1. האם, לדעתכם, ה'שפת אמת' סבר שיש מחלוקת בין שני המדרשים?
2. מה עומד לדעת ה'שפת אמת' מאחורי טענת השבטים? איזה עיקרון, לדעתו, הם לא הבינו? מדוע הוא סובר שערך של נחלה בתוך הארץ גדול יותר מערכה של נחלה בעבר הירדן?
3. היכן, לדעתכם, עובר הגבול בין המעורבות החברתית לבין ההתפתחות האישית? כיצד והאם שתיהן יכולות לבוא בכפיפה אחת?
א"ד גורדון ,מכתב מארץ ישראל (1904) - בתוך כתבי א"ד גורדון, ירושלים תשי"ב עמ' 84-83
...מה הם כוחותינו ואמצעינו? לעת עתה צריך להגיד ישר: אפס... רק ברצוננו, במסירות נפשנו לעבודה הזאת, בזה שנהיה מוכנים לכול!...אבל באמת הצרה היא שהאידיאליסטים שלנו הם יותר מדי ריאליסטים... אין אצלנו אמונה נלהבת, אין בנו השאיפה הכבירה שמביאה לידי מסירות נפש, שפורצת כל הגדרים ויכולה למשוך ולשאת בזרמה את הכל ולנצח את הכל... לציון השבה לתחייה אין צורך ביהודים התקועים בחוץ לארץ. רק את אלה היא נכונה לקבל בזרועות פתוחות – עובדים בעלי כשרון ומסורים, הנכונים לשאת ולסבול הכל...
מושגים
...מה הם כוחותינו ואמצעינו? לעת עתה צריך להגיד ישר: אפס... רק ברצוננו, במסירות נפשנו לעבודה הזאת, בזה שנהיה מוכנים לכול!...אבל באמת הצרה היא שהאידיאליסטים שלנו הם יותר מדי ריאליסטים... אין אצלנו אמונה נלהבת, אין בנו השאיפה הכבירה שמביאה לידי מסירות נפש, שפורצת כל הגדרים ויכולה למשוך ולשאת בזרמה את הכל ולנצח את הכל... לציון השבה לתחייה אין צורך ביהודים התקועים בחוץ לארץ. רק את אלה היא נכונה לקבל בזרועות פתוחות – עובדים בעלי כשרון ומסורים, הנכונים לשאת ולסבול הכל...
מושגים
- א.ד. (אהרון דוד) גורדון - (אוקריאנה, 1856 – דגניה א' 1922), הוגה ומורה-דרך לחלוצי העלייה השנייה ותנועת "הפועל הצעיר" בארץ ישראל.
דיון
התביעה למסירות נפש על מזבח העם מוצגת בדברי א"ד גורדון בצורה נוקבת. האם היא עדיין רלוונטית בימינו? האם בני גד ובני ראובן יכולים לשמש מודל לאיזון בין שליחות והגשמה אישית?
התביעה למסירות נפש על מזבח העם מוצגת בדברי א"ד גורדון בצורה נוקבת. האם היא עדיין רלוונטית בימינו? האם בני גד ובני ראובן יכולים לשמש מודל לאיזון בין שליחות והגשמה אישית?
דף הנחיות למנחה:
מטות דף למנחה הדס.doc
מטות דף למנחה הדס.doc