הדף מאת: עמית עסיס ואילה שלו / אתר מדרשת
בית המדרש הפייסבוקי של מדרשת 'ראש בראש' המתקיים מדי ראש חודש, עוסק בזמן והתחדשות מנקודות מבט שונות. הלימוד לראש חודש חשוון בחר לעסוק בסיפורו של ר' נחמן מברסלב 'הלב והמעיין', הלקוח מתוך 'מעשה בשבעה קבצנים' בספר המעשיות של ר' נחמן.
כדי לייעל את הלימוד חולק הסיפור לשלושה חלקים. נפתח בלב הסיפור וממנו נרחיב אל סיפור המסגרת, שגם הוא נתון בתוך סיפור מסגרת גדול יותר שאליו לא נגיע.
ר' נחמן מברסלב, סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מתוך הסיפור: "מעשה בשבעה קבצנים"
הלב והמעיין - המנוע של הזמן (אמצע הסיפור)
וְיֵשׁ הַר, וְעַל הָהָר עוֹמֵד אֶבֶן, וּמִן הָאֶבֶן יוֹצֵא מַעְיָן...
וְזֶה הָהָר עִם הָאֶבֶן וְהַמַּעְיָן הַנַּ"ל עוֹמֵד בְּקָצֶה אֶחָד שֶׁל הָעוֹלָם
וְזֶה הַלֵּב שֶׁל הָעוֹלָם עוֹמֵד בְּקָצֶה אַחֵר שֶׁל הָעוֹלָם
וְזֶה הַלֵּב הַנַּ"ל עוֹמֵד כְּנֶגֶד הַמַּעְיָן הַנַּ"ל
וְכוֹסֵף וּמִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד מְאד מְאד לָבוֹא אֶל אוֹתוֹ הַמַּעְיָן
בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת גָּדוֹל מְאד מְאד וְצוֹעֵק מְאד לָבוֹא אֶל אוֹתוֹ הַמַּעְיָן
וְגַם זֶה הַמַּעְיָן מִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו [...]
וְזֶה הַמַּעְיָן אֵין לוֹ זְמַן
כִּי זֶה הַמַּעְיָן אֵינוֹ בְּתוֹךְ הַזְּמַן כְּלָל
אַךְ עִקַּר הַזְּמַן שֶׁל הַמַּעְיָן
הוּא רַק מַה שֶּׁהַלֵּב נוֹתֵן לוֹ בְּמַתָּנָה יוֹם אֶחָד
וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַיּוֹם לִהְיוֹת נִגְמָר וְנִפְסָק
וַאֲזַי כְּשֶׁיֻּגְמַר הַיּוֹם לא יִהְיֶה זְמַן לְהַמַּעְיָן וְיִסְתַּלֵּק, חַס וְשָׁלוֹם
וַאֲזַי יִסְתַּלֵּק הַלֵּב, חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל
וְיִתְבַּטֵּל כָּל הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל
וַאֲזַי, סָמוּךְ לִגְמַר הַיּוֹם
אֲזַי מַתְחִילִים לִטּל רְשׁוּת זֶה מִזֶּה [שֶׁקּוֹרִין איחולים וברכות פרידה]
וּמַתְחִילִין לוֹמַר חִידוֹת וְשִׁירִים נִפְלָאִים זֶה לָזֶה [בְּאַהֲבָה רַבָּה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת גָּדוֹל מְאד מְאד]
וְזֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת הַנַּ"ל יֵשׁ לוֹ הַשְׁגָּחָה עַל זֶה
וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַיּוֹם בְּסוֹפוֹ מַמָּשׁ לִהְיוֹת נִגְמָר וְנִפְסָק
אֲזַי זֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת הוּא נוֹתֵן בְּמַתָּנָה יוֹם אֶחָד לְהַלֵּב הַנַּ"ל
וְהַלֵּב נוֹתֵן הַיּוֹם לְהַמַּעְיָן
וַאֲזַי שׁוּב יֵשׁ זְמַן לְהַמַּעְיָן
וּכְשֶׁזֶּה הַיּוֹם הוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא בָּא מִשָּׁם
אֲזַי הוּא הוֹלֵךְ גַּם כֵּן בְּחִידוֹת וְשִׁירִים נִפְלָאִים מְאד [שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּל הַחָכְמוֹת[
וְיֵשׁ שִׁנּוּיִים בֵּין הַיָּמִים
כִּי יֵשׁ יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ וְיוֹם שֵׁנִי וְכוּ'
וְכֵן יֵשׁ ראשֵׁי חֳדָשִׁים וְיָמִים טוֹבִים...
מושגים
הלב והמעיין - המנוע של הזמן (אמצע הסיפור)
וְיֵשׁ הַר, וְעַל הָהָר עוֹמֵד אֶבֶן, וּמִן הָאֶבֶן יוֹצֵא מַעְיָן...
וְזֶה הָהָר עִם הָאֶבֶן וְהַמַּעְיָן הַנַּ"ל עוֹמֵד בְּקָצֶה אֶחָד שֶׁל הָעוֹלָם
וְזֶה הַלֵּב שֶׁל הָעוֹלָם עוֹמֵד בְּקָצֶה אַחֵר שֶׁל הָעוֹלָם
וְזֶה הַלֵּב הַנַּ"ל עוֹמֵד כְּנֶגֶד הַמַּעְיָן הַנַּ"ל
וְכוֹסֵף וּמִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד מְאד מְאד לָבוֹא אֶל אוֹתוֹ הַמַּעְיָן
בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת גָּדוֹל מְאד מְאד וְצוֹעֵק מְאד לָבוֹא אֶל אוֹתוֹ הַמַּעְיָן
וְגַם זֶה הַמַּעְיָן מִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו [...]
וְזֶה הַמַּעְיָן אֵין לוֹ זְמַן
כִּי זֶה הַמַּעְיָן אֵינוֹ בְּתוֹךְ הַזְּמַן כְּלָל
אַךְ עִקַּר הַזְּמַן שֶׁל הַמַּעְיָן
הוּא רַק מַה שֶּׁהַלֵּב נוֹתֵן לוֹ בְּמַתָּנָה יוֹם אֶחָד
וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַיּוֹם לִהְיוֹת נִגְמָר וְנִפְסָק
וַאֲזַי כְּשֶׁיֻּגְמַר הַיּוֹם לא יִהְיֶה זְמַן לְהַמַּעְיָן וְיִסְתַּלֵּק, חַס וְשָׁלוֹם
וַאֲזַי יִסְתַּלֵּק הַלֵּב, חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל
וְיִתְבַּטֵּל כָּל הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל
וַאֲזַי, סָמוּךְ לִגְמַר הַיּוֹם
אֲזַי מַתְחִילִים לִטּל רְשׁוּת זֶה מִזֶּה [שֶׁקּוֹרִין איחולים וברכות פרידה]
וּמַתְחִילִין לוֹמַר חִידוֹת וְשִׁירִים נִפְלָאִים זֶה לָזֶה [בְּאַהֲבָה רַבָּה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת גָּדוֹל מְאד מְאד]
וְזֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת הַנַּ"ל יֵשׁ לוֹ הַשְׁגָּחָה עַל זֶה
וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַיּוֹם בְּסוֹפוֹ מַמָּשׁ לִהְיוֹת נִגְמָר וְנִפְסָק
אֲזַי זֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת הוּא נוֹתֵן בְּמַתָּנָה יוֹם אֶחָד לְהַלֵּב הַנַּ"ל
וְהַלֵּב נוֹתֵן הַיּוֹם לְהַמַּעְיָן
וַאֲזַי שׁוּב יֵשׁ זְמַן לְהַמַּעְיָן
וּכְשֶׁזֶּה הַיּוֹם הוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא בָּא מִשָּׁם
אֲזַי הוּא הוֹלֵךְ גַּם כֵּן בְּחִידוֹת וְשִׁירִים נִפְלָאִים מְאד [שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּל הַחָכְמוֹת[
וְיֵשׁ שִׁנּוּיִים בֵּין הַיָּמִים
כִּי יֵשׁ יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ וְיוֹם שֵׁנִי וְכוּ'
וְכֵן יֵשׁ ראשֵׁי חֳדָשִׁים וְיָמִים טוֹבִים...
מושגים
- רבי נחמן מברסלב - (1772-1810, תקל"ב-תקע"א) מגדולי החסידות, נינו של הבעל שם טוב. בטרם מלאו לו עשרים שנה ייסד את חסידות ברסלב, ובמהלך חייו הקצרים יצר דרך חדשה בחסידות, שעוררה תסיסה והתנגדות. נפטר בגיל 38 ממחלת השחפת ונקבר בעיר אומן שבאוקראינה. חסידיו נשארו נאמנים לו ולא מינו לו יורש עד היום.
דיון
לפי הסיפור, הזמן נוצר מתוקף היחסים שבין הלב והמעיין. הם המנוע הנמצא בליבו ומניע אותו, ואיש חסד האמת מגיע בכל ערב, ברגע הכמעט אחרון, ו'מתדלק' את המנוע הזה, וכך המנגנון הזה מייצר עוד יום ועוד יום.מה המשמעות של 'כמעט מוות' התמידי הזה? למה בכלל צריך אותו, אם בכלל? מה הוא נותן לנו?
לפי הסיפור, הזמן נוצר מתוקף היחסים שבין הלב והמעיין. הם המנוע הנמצא בליבו ומניע אותו, ואיש חסד האמת מגיע בכל ערב, ברגע הכמעט אחרון, ו'מתדלק' את המנוע הזה, וכך המנגנון הזה מייצר עוד יום ועוד יום.
ר' נחמן מברסלב, סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מתוך הסיפור: "מעשה בשבעה קבצנים"
הלב והמעיין - טיב היחסים ביניהם
אַךְ מֵאַחַר שֶׁהוּא (הַלֵּב) מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו כָּל כָּךְ, מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ הוֹלֵךְ אֶל הַמַּעְיָן ?
אַךְ כְּשֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ וּלְהִתְקָרֵב אֶל הָהָר
אֲזַי אֵינוֹ רוֹאֶה הַשִּׁפּוּעַ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל עַל הַמַּעְיָן
וְאִם לא יִסְתַּכֵּל עַל הַמַּעְיָן אֲזַי תֵּצֵא נַפְשׁוֹ
כִּי עִקַּר חִיּוּתוֹ הוּא מִן הַמַּעְיָן
וּכְשֶׁעוֹמֵד כְּנֶגֶד הָהָר אֲזַי הוּא רוֹאֶה ראשׁ הַשִּׁפּוּעַ שֶׁל הָהָר, שֶׁשָּׁם עוֹמֵד הַמַּעְיָן
אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁיֵּלֵךְ וְיִתְקָרֵב אֶל הָהָר
אֲזַי נֶעְלַם מֵעֵינָיו ראשׁ הַשִּׁפּוּעַ, [וְזֶה מוּבָן בְּחוּשׁ]
וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַמַּעְיָן
וַאֲזַי תֵּצֵא נַפְשׁוֹ, חַס וְשָׁלוֹם
וּכְשֶׁזֶּה הַלֵּב הָיָה מִסְתַּלֵּק, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי יִתְבַּטֵּל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
כִּי הַלֵּב הוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר
וּבְוַדַּאי אֵין קִיּוּם בְּלא לֵב
וְעַל כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ אֶל הַמַּעְיָן
רַק עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ, וּמִתְגַּעְגֵּעַ וְצוֹעֵק כַּנַּ"ל
הלב והמעיין - טיב היחסים ביניהם
אַךְ מֵאַחַר שֶׁהוּא (הַלֵּב) מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו כָּל כָּךְ, מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ הוֹלֵךְ אֶל הַמַּעְיָן ?
אַךְ כְּשֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ וּלְהִתְקָרֵב אֶל הָהָר
אֲזַי אֵינוֹ רוֹאֶה הַשִּׁפּוּעַ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל עַל הַמַּעְיָן
וְאִם לא יִסְתַּכֵּל עַל הַמַּעְיָן אֲזַי תֵּצֵא נַפְשׁוֹ
כִּי עִקַּר חִיּוּתוֹ הוּא מִן הַמַּעְיָן
וּכְשֶׁעוֹמֵד כְּנֶגֶד הָהָר אֲזַי הוּא רוֹאֶה ראשׁ הַשִּׁפּוּעַ שֶׁל הָהָר, שֶׁשָּׁם עוֹמֵד הַמַּעְיָן
אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁיֵּלֵךְ וְיִתְקָרֵב אֶל הָהָר
אֲזַי נֶעְלַם מֵעֵינָיו ראשׁ הַשִּׁפּוּעַ, [וְזֶה מוּבָן בְּחוּשׁ]
וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַמַּעְיָן
וַאֲזַי תֵּצֵא נַפְשׁוֹ, חַס וְשָׁלוֹם
וּכְשֶׁזֶּה הַלֵּב הָיָה מִסְתַּלֵּק, חַס וְשָׁלוֹם
אֲזַי יִתְבַּטֵּל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
כִּי הַלֵּב הוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר
וּבְוַדַּאי אֵין קִיּוּם בְּלא לֵב
וְעַל כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ אֶל הַמַּעְיָן
רַק עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ, וּמִתְגַּעְגֵּעַ וְצוֹעֵק כַּנַּ"ל
דיון
בקטע הראשון התרכזנו בזמן שנוצר מתוך היחסים שבין הלב והמעיין. בקטע השני אנו למדים על היחסים שבין שני הגיבורים - 'הלב' ו'המעיין' העומדים בשני קצוות העולם, ומשתוקקים זה לזה.
למה בעצם הם אינם יכולים להתקרב זה לזה? מהי המשמעות של המרחק התמידי הזה?
בקטע הראשון התרכזנו בזמן שנוצר מתוך היחסים שבין הלב והמעיין. בקטע השני אנו למדים על היחסים שבין שני הגיבורים - 'הלב' ו'המעיין' העומדים בשני קצוות העולם, ומשתוקקים זה לזה.
ר' נחמן מברסלב, סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מתוך הסיפור: "מעשה בשבעה קבצנים"
הלב והמעיין - תפקידו של הקבצן כבד הפה (סיפור המסגרת)
(תחילת המעשה)
אַךְ יֵשׁ מַעֲשֶׂה שְׁלֵמָה
כִּי זֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת הוּא בֶּאֱמֶת אִישׁ גָּדוֹל מְאד
וְהוּא [הַיְנוּ זֶה הַכְּבַד פֶּה] הוֹלֵךְ וּמְקַבֵּץ כָּל הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת
וּמֵבִיא אוֹתָם אֶל זֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת
וְעִקַּר הִתְהַוּוּת הַזְּמַן [כִּי הַזְּמַן בְּעַצְמוֹ הוּא נִבְרָא]
הוּא עַל יְדֵי הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת
וְזֶה הַכְּבַד פֶּה הוּא הוֹלֵךְ וּמְקַבֵּץ כָּל הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת
וּמֵבִיא אוֹתָם אֶל זֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת כַּנַּ"ל...
(סוף המעשה)
וְכָל הַזְּמַן שֶׁיֵּשׁ לְהָאִישׁ חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת הַכּל עַל יָדִי [הַיְנוּ הַכְּבַד פֶּה שֶׁמְּסַפֵּר כָּל זֶה]
כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְקַבֵּץ כָּל הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת
אֲשֶׁר מֵהֶם הִתְהַוּוּת הַזְּמַן כַּנַּ"ל
[וְעַל כֵּן הוּא חָכָם יוֹתֵר אֲפִילּוּ מֵהֶחָכָם הַנַּ"ל, שֶׁהוּא חָכָם כְּמוֹ אֵיזֶה יוֹם שֶׁיִּרְצֶה
כִּי כָּל עִקָּר הַזְּמַן וְהַיָּמִים כֻּלָּם נִתְהַוִּים עַל יָדוֹ
הַיְנוּ עַל יְדֵי הַכְּבַד פֶּה, שֶׁהוּא מְקַבֵּץ הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת אֲשֶׁר מִשָּׁם הַזְּמַן
וּמֵבִיא אוֹתָם אֶל הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת
וְהוּא נוֹתֵן יוֹם לַלֵּב
וְהַלֵּב נוֹתֵן לְהַמַּעְיָן
אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה נִתְקַיֵּם הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
נִמְצָא שֶׁעִקַּר הִתְהַוּוּת הַזְּמַן עִם הַחִידוֹת וְשִׁירִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּל הַחָכְמוֹת הַכּל עַל יְדֵי הַכְּבַד פֶּה]
הלב והמעיין - תפקידו של הקבצן כבד הפה (סיפור המסגרת)
(תחילת המעשה)
אַךְ יֵשׁ מַעֲשֶׂה שְׁלֵמָה
כִּי זֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת הוּא בֶּאֱמֶת אִישׁ גָּדוֹל מְאד
וְהוּא [הַיְנוּ זֶה הַכְּבַד פֶּה] הוֹלֵךְ וּמְקַבֵּץ כָּל הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת
וּמֵבִיא אוֹתָם אֶל זֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת
וְעִקַּר הִתְהַוּוּת הַזְּמַן [כִּי הַזְּמַן בְּעַצְמוֹ הוּא נִבְרָא]
הוּא עַל יְדֵי הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת
וְזֶה הַכְּבַד פֶּה הוּא הוֹלֵךְ וּמְקַבֵּץ כָּל הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת
וּמֵבִיא אוֹתָם אֶל זֶה הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת כַּנַּ"ל...
(סוף המעשה)
וְכָל הַזְּמַן שֶׁיֵּשׁ לְהָאִישׁ חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת הַכּל עַל יָדִי [הַיְנוּ הַכְּבַד פֶּה שֶׁמְּסַפֵּר כָּל זֶה]
כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְקַבֵּץ כָּל הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת
אֲשֶׁר מֵהֶם הִתְהַוּוּת הַזְּמַן כַּנַּ"ל
[וְעַל כֵּן הוּא חָכָם יוֹתֵר אֲפִילּוּ מֵהֶחָכָם הַנַּ"ל, שֶׁהוּא חָכָם כְּמוֹ אֵיזֶה יוֹם שֶׁיִּרְצֶה
כִּי כָּל עִקָּר הַזְּמַן וְהַיָּמִים כֻּלָּם נִתְהַוִּים עַל יָדוֹ
הַיְנוּ עַל יְדֵי הַכְּבַד פֶּה, שֶׁהוּא מְקַבֵּץ הַחֲסָדִים שֶׁל אֱמֶת אֲשֶׁר מִשָּׁם הַזְּמַן
וּמֵבִיא אוֹתָם אֶל הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת
וְהוּא נוֹתֵן יוֹם לַלֵּב
וְהַלֵּב נוֹתֵן לְהַמַּעְיָן
אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה נִתְקַיֵּם הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
נִמְצָא שֶׁעִקַּר הִתְהַוּוּת הַזְּמַן עִם הַחִידוֹת וְשִׁירִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּל הַחָכְמוֹת הַכּל עַל יְדֵי הַכְּבַד פֶּה]
דיון
בסיפור המסגרת המופיע בפתיחת הסיפור ובסיומו, נחשף תפקידו של מספר הסיפור - הקבצן כבד הפה. על פי קטע זה, מה שמחזיק את הזמן ואת העולם ואת ההתחדשות הם מעשי החסד האמיתיים.מדוע נתן ר' נחמן דווקא לחסד את המעמד של מה שמחזיק את העולם? למה לא אהבה? צדק? תורה? עבודה? תפילה?...
בסיפור המסגרת המופיע בפתיחת הסיפור ובסיומו, נחשף תפקידו של מספר הסיפור - הקבצן כבד הפה. על פי קטע זה, מה שמחזיק את הזמן ואת העולם ואת ההתחדשות הם מעשי החסד האמיתיים.