ת' זה תפילה

האדם הראשון בגן-עדן נתן שמות לחיות העולם, ומאז משתמשים אנשים במילים ובשפה כדי לתאר, לבטא, להגדיר ולכנות לא רק חיות ועצמים מוחשיים אלא גם חוויות מופשטות, עולמות עליונים ומהלכי רגש ורוח פנימיים. יחד עם זאת, כלי הביטוי והדיוק המילולי שנותנת השפה בידי האדם, נחווה לעתים כהחמצה וכצמצום של עולם רוח ורגש רחב שאין ביכולתנו לתארו במילים. האם קצרות המילים מלהכיל מרחבים מורכבים, או שמא בעצם מהותן, המילים מנפצות את העדינוּת הקיימת בעולם המופשט, טרם ביטויו המילולי? דף הלימוד מתמקד במתח שבין הגילוי לכיסוי, בין הביטוי לצמצום, ובין העוצמה וההחמצה שבשימוש המילולי. נעיין בפיוט המפרק את היחידה הבסיסית בשפה - המילה - ליחידות בסיסיות ממנה - האותיות, ונעמוד על המתח שבין היכולת האנושית לקרוא לדברים בשמם ולתת להם מקום, לבין חוסר היכולת שלנו לשקף בשפה מרחבים מעורפלים. (ותודה לחגית ברטוב על הרעיון הראשוני)

דוד גרוסמן, שתהיי לי הסכין, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1998, עמ' 15
...פעם חשבתי ללמד את הבן שלי שפה פרטית... ושהיא תהיה שפה חומלת... אני הרי לא צריך לומר לך כמה הייתי מאושר כשהוא התחיל לדבר, את בטח זוכרת את הפלא הזה כשילד מתחיל לתת שמות לדברים. ובכל זאת, בכל פעם שהוא למד מלה חדשה, מלה שהיא גם קצת "שלהם", של כולם, אפילו המלה הראשונה שלו, מלה יפה כמו "אור", הלב שלי גם נחמץ קצת, באפס קצהו, כי חשבתי מי יודע מה הוא מאבד ברגע זה, וכמה אינסוף סוגים של זוהר הוא הרגיש וראה וטעם והריח, לפני שדחס את כולם לתוך התיבה הקטנה "אור", עם הריש הזאת בקצה, כמו מתג כיבוי, את מבינה, נכון?
© כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאה

מאיר שלו, שתיים דובים, הוצאת עם עובד 2013, עמ' 9
בשביל זה בדיוק המציאו את השפה, שדברים יהיו ברורים, אבל בשבילנו כל מה שברור רע מאוד, אתה מבין?
© כל הזכויות שמורות ללמחבר ולהוצאה

דיון
האם גם אתם מרגישים לעתים שהמילים אינן מסוגלות לבטא תחושות או רעיונות שלכם ושהן מצמצמות אותם?
מה מאפיין לדעתכם סיטואציות כגון אלה שבהן יש תחושת החמצה וחוסר יכולת לביטוי מילולי?

רבי יוסף חיים (ה"בן איש חי"), אלף-בית
אלף-בית / רבי יוסף חיים

אבּגדהו אבּגדהוזחחזזח וההודגגדבּאאבּ אבּגדהוזחטיכּ אבּגדהוזחחזזחטיכּכ לממללמכּכככּ יטטיחזזחוההו דגגדבּאאבּ אבּגדהו אבּגדהוזחחזזחטייכּ כּילממלכּ כּככּכלמנןנןנןנןנ

אבּגדהוזחטיכּל מננמנממנ סעפףצץקץקץרששת שרצקרששר פצצפסעעסמננמכּללך יטטיחזזחוההו דגגדבּאאבּ אבּגדהו

חוה אלברשטיין, תפילות חדשות, מתוך האלבום: קוקוס, 2005
תפילות חדשות / חוה אלברשטיין

חושך ביער אין איש מלבדו איש מבוהל שאיבד את דרכו חושך ביער ערב שבת כאן יעשה את הלילה לבד תפילה הייתה מועילה לו עכשיו אך ספר תפילות לא נמצא בידיו והוא לא זוכר אפילו משפט חושך ביער ערב שבת כמה עצב וצער כמה חושך ביער חושך ביער וחושך בלב אז הוא עוצם עיניו וקורא בקול אתה אתה אתה בורא הכל אתה שיצרת גרגיר ונמלה שמבין כל ציוץ ויללה מכיר בודאי כל מילה בתפילה הנה הן לפניך הנה כל האותיות אחת אחת מאלף עד תו קח אותן בידיך ועשה מהן תפילות תפילות חדשות כאן ועכשיו

אלף בית גימל דלת הא וו זין חת טית לבדו ביער עומד וצועק יוד כף למד מם נון סמך עין פה צדיק קוף רש שין ותו זה כל מה שיש חושך ביער אין איש מלבדו איש מבוהל שאיבד את דרכו חושך ביער ערב שבת כאן יעשה את הלילה לבד הנה הן לפניך הנה כל האותיות אחת אחת מאלף עד תו קח אותן בידיך ועשה מהן תפילות תפילות חדשות כאן ועכשיו אלף בית גימל דלת הא וו זין חת טית לבדו ביער עומד וצועק יוד כף למד מם נון סמך עין פה צדיק קוף רש שין ותו זה כל מה שיש

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il

דיון
הפיוט שכתב ה"בן איש חי" והשיר שכתבה חווה אלברשטיין מפרקים בדרך דומה את המילה - היחידה הבסיסית בשפה - ליחידות-אטום בסיסיות ממנה, האותיות.

• אילו רגשות נלווים לדעתכם לפירוק המילה לאותיות בכל שיר? שימו לב גם להשפעת הלחן והביצוע של כל אחד מהשירים על התחושה שהם מעלים בכם.
• מהו לדעתכם תפקיד האותיות ומה היחס בינן לבין המילים בכל אחד מהשירים?

שלמה טנאי, בלי המילים
בלי המלים / שלמה טנאי
פנה אלי בדרכי נועם, או בצליפות של גשם,
ברוח קיץ, בצל חרוב,
או בדממת ליל-אפלה,
אך אל תפנה אלי במילים.
הן מפריעות לי, המילים.
פנה אלי בלי שארגיש,
בקורי קיץ, בחלזונות,
בריח אהבה, בשרף האורן,
בנחל רץ, באפרסק נוטף.

פנה אלי בכל הכוח,
או ביד רופפת, חלושה,
בנשימה צחה מגן-העדן,
ברשרוש הציפורים בענפים;
בלי המתווכות, חומות ברזל,
קירות-זכוכית, קליפות-הנפש,
ברגעי חסד, בלי המילים
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il

ר' נחמן מברסלב, מתוך: מעשה מאבידת בת מלך
...והיתה בוכה מאד על זה...
אחר-כך לקחה פַאטְשֵיילֶע (מטפחת) מעל ראשה וכתבה עליו בדמעות שלה והניחה...
למקור השלם

מאיר שלו, שתיים דובים, הוצאת עם עובד 2013, עמ' 36
אני כותבת כי יש סיפורים שעדיף לכתוב מלספר, כי לא נעים להרגיש את המילים שלהם בתוך הפה. במקום שיהיו כמו עקרבים ונדלים על הלשון, עדיף שיזחלו על הנייר ויטפטפו את הרעל שלהם עליו.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאה

שלמה טנאי, להשאיר
להשאיר / שלמה טנאי
לא לומר את הכל;
גם העץ אומר רק גזע ועלים ומשאיר שורשים באפלה.
לא לעבור את כל הגבולות;
גם אלוהים מספר רק שמש,
ירח וכוכבים
ומשאיר יקומים
מעבר למכאובי-הדעת.

לא לפרוש את האדם עד תום
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם
www.acum.org.il